נכות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל בינלאומי עבור סידור השמור לבעלי מוגבלויות או נגיש להם במיוחד, כמו חניית נכים, שירותי נכים וקופה בסופרמרקט הנגישה לנכים.

על פי הגדרת חוק הביטוח הלאומי נכות הינה אי כשירות חלקית או מוחלטת באחד או יותר מתפקודי האדם. נכות יכולה להיות גופנית, קוגניטיבית או נפשית הנובעת ממום מולד או מפגיעה פיזית או נפשית, עקב מחלה, תאונה, זדון וכדומה. רמת הנכות משתנה בצורה קיצונית החל מנכות קלה (צליעה קלה למשל) ועד לשיתוק כמעט מוחלט (ראו הגדרות אחרות).

בישראל, המוסד לביטוח לאומי מבטיח קצבת נכות מינימלית לכל מי שכושר השתכרותו פגום עקב נכותו. כמו כן, המוסד מספק קצבאות לשירותים מיוחדים, ועוד שירותים נוספים כגון שיקום מקצועי. בעלי מוגבלויות המוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי זכאים לשירותים והטבות שונות ממשרדי ממשלה שונים בהתאם לאופי נכותם וחומרתה.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארגונים שונים עשויות להיות הגדרות שונות למושג "נכות" ולמושגים הקשורים בו (ראו לקות). בחוקי מדינת ישראל שנחקקו החל משנת 1988, למשל, משמש המושג "אדם עם מוגבלות" לתיאור נכה. עם זאת, לא כל הגדרה השונה מההגדרות של הביטוח הלאומי היא הגדרה בעלת משמעות. גישת התקינות הפוליטית, למשל, הביאה לעברית, בעקבות האנגלית, את המינוח "מאותגר פיזית", "מאותגר נפשית" או אדם עם מגבלות, כתחליף לנכה. המושג "מאותגר" לא משמש, ככל הנראה, כהגדרה בעלת ערך מעשי בשום ארגון.

נכות יכולה להתבטא כאי-יכולת, תפקוד חלקי או חוסר תפקוד מוחלט של חלק בגוף האדם. נכות יכולה להיות גם פגיעה בנפשו של האדם. רמת הנכות משתנה ומתפרסת על פני טווח רחב של מגבלות, קלות וחמורות; למשל, סיווג מנכות קלה כמו צליעה ועד לשיתוק כמעט מוחלט של הגוף המגיע עד למצב של חוסר הכרה עמוק והפסקת פעילות מוחית.

רבים מבעלי המגבלות אינם מגדירים את עצמם כנכים. רובם מגדירים את עצמם כבעלי מוגבלות על פי מערכת הגדרות שונה מזו של ביטוח לאומי, חלקם לא מודעים כלל למוגבלותם ומטיבים לתפקד למרותהּ וחלקם מתעלמים ממנה, ויש הטוענים שהם כלל אינם בעלי מוגבלות, אלא זו החברה שרואה אותם ככזו.

הרקע לחקיקה - היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1992- חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו
1994- הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות- קריאה ראשונה
1996- פס"ד בוצר וועדת כ"ץ
1998- חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 נחקק בכנסת בשנת 1998, ביוזמתו של ארגון בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות. בישראל כיום ישנם כמיליון אנשים בעלי מוגבלויות (נפשיות, גופניות, שכליות וכו').
הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת על ידי חבר הכנסת דדי צוקר (מרצ) ועברה בקריאה ראשונה במרץ 1996. אחר כך הוקמה ועדה ציבורית בראשות ד"ר ישראל כץ אשר הכינה חקיקה מפורטת במשך שמונה חודשים[1]. בפברואר 1998 עברו מספר פרקים מתוך הצעת החוק. חבר הכנסת אילן גילאון (מרצ) הגיש הצעת חוק הכוללת את הפרקים הבאים: דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים. במרץ 2005 תוקן החוק ביוזמת חבר הכנסת שאול יהלום (מפדל) והתווסף לו פרק העוסק בנגישות.
1999-2002- הפגנות נכים
1999-2003- חקיקה ופסיקה מקדמי שוויון, נגישות ושילוב
2000- הקמת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים
2006- האמנה הבינ"ל לזכויות אנשים עם מוגבלויות. ישראל אישררה זאת בשנת 2012
פס"ד בוצר (שחר בוצר היה ילד על כיסא גלגלים. כמעט ולא היה לו גישה לכיתות ולמתקני בית ספרו)- עתירה זו שינתה את הגישה כלפי אנשים עם מוגבלויות והכניסה את חובת אפשור גישה והתאמת מתקנים ומקומות לבעלי מוגבלויות.
חוק השילוב- חוקק ב-2002 ואפשר שילוב של ילדים בעלי מוגבלויות בבתי-ספר רגילים.
חוק איסור האפליה בתעסוקה וחובת התאמה- יש לבעלי מוגבלויות עדיפות במכרזים, להיבחר למשרה.

המטרות העיקריות של בזכות- לשלב את בעלי הלקויות בכל אספקט בחיי הקהילה. "בזכות" מתעסקת בחקיקה ומדיניות, אכיפה והתדיינות משפטית, תקשורת ועבודה קהילתית. הארגון אינו ארגון נותן שירותים אלא גוף המפקח על הרשויות הממשלתיות. כיום יש בעיות מגוונות עם בעלי המוגבלויות בישראל, לדוגמה: התעללות בחוסים בביה"ח, הפרת זכויות אדם, אי התאמה של המוסדות הרפואיים למוגבלויות מסוימות ועוד.

התפתחות חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19701960 התקיימו מאבקי זכויות האדם בארצות הברית: אנשים בעלי מוגבלויות בארצות הברית לקחו חלק פעיל במאבק על זכויותיהם. ו-20 שנה מאוחר יותר מאבקים אלו הובילו ל-American Diabetes Association(אנ') ב-1990.

ישנן תפיסות שונות העומדות בבסיס התפיסה של ארגוני זכויות האדם של המדינה: ישראל ידועה בדאגה למוחלשים- התפיסה הייתה שזהו תפקיד המדינה. בניגוד לארצות הברית שטיפלה בבקשות האנשים בעלי המוגבלויות רק לאחר שהאחרונים נלחמו ודרשו זאת.

בישראל המדינה העניקה את הדרישות לפני בקשת האזרחים, שכן המודל הרפואי מתייחס בעיקר ללקויות האנשים. דבר שלפי המודל החברתי גם גורם באופן עקיף להסתכלות על אדם מוגבל דווקא ובעיקר דרך הליקויים שלו. המודל החברתי פותח בשנות ה-80 וטוען כי אנשים בעלי מוגבלויות אינם באמת חשים במוגבלות או בכלל כאלו, אלא שזו הסביבה שמנסה לקטלג אותם ככאלו ומנסה לשנות אותם לפי המקובל אצלה. לכן על מנת לתקן את המצב על הסביבה לקבל אנשים אלו עם מוגבלויותיהם ולהתעלם מהליקויים.

הליך החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן מנחם (1998)[2] מסביר כי עד שנות התשעים היו מקובלות בעולם המערבי שתי גישות עיקריות:

  1. הגישה הליברלית, לפיה המדינה מתערבת באופן מינימאלי בפתרון בעיות חברתיות, לרבות זכויות של אנשים עם נכויות ולפי כך נותנת לאדם קצבת נכות רק אם אין ביכולתו להשתכר או לקיים את עצמו.
  2. גישת מדינת הרווחה המתייחסת למגוון רחב יותר של צרכים ומפגינה גמישות רבה יותר במבחני זכאות.

החל משנות התשעים מדינות רבות החלו לפעול לקידום מדיניות לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, תוך חיזוק גישה מאוזנת המדגישה את המחויבות של האדם, המעסיק והמדינה לשינוי המצב.

רימרמן וארטן-ברגמן (2005) מציינים כי[3] בישראל ישנם בעלי עסקים שמשלמים לעובדים עם מוגבלויות שכר מופחת, דבר שמסודר עם גופים להשמת נכים בעבודה, וזאת מתוך כך שיכולת העבודה של אנשים עם מוגבלויות היא פעמים רבות מופחתת מיכולת העבודה של אנשים ללא מוגבלות. וכן כדי שהעסקת אנשים עם מוגבלויות תשתלם למעסיק.

חוקים והתערבויות למניעת אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדמן וארניאס (2004)[4]מציינים מדינות שונות בתוכן ישראל, החלו לפתח תוכניות התערבות טיפוליות ושיקומיות לעידוד היציאה לעבודה הרחבת שירותי תעסוקה מוגנת ונתמכת, מפעלים מוגנים, מועדונים תעסוקתיים, מפעלונים ועד להשמה בעבודה בשוק החופשי. על מנת לקדם את התקנות לשם כך הוגדרו מדדים מעשיים להתאמות בתעסוקה בשוק החופשי עבור אנשים עם מוגבלות נפשית, שכלית, קוגניטיבית, פיזית וחושית, וכן התאמות משותפות לכל המוגבלויות. חובת הייצוג ההולם כוללת גם את איסור ההפליה כלפי אדם עם מוגבלות מתוך הנחת היסוד של המכשול העיקרי של השתלבות בשוק העבודה טמון ביחס מפלה ועמדות שליליות מצד מעבידים וארגוני מעסיקים.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 חוקקה הכנסת את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, שבא להגן על זכויותיהם של בעלי מוגבלויות, כאמור בסעיף 2 לחוק: "חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". חקיקת חוק שוויון זכויות ,נבעה מהשאיפה להביא לידי תיקון מבני כולל שיכיל התייחסויות לכל תחומי ההפליה וההדרה של אנשים עם מוגבלויות. יוזמת החקיקה נבעה מההבנה שדפוסי ההדרה של אנשים עם מוגבלויות בתחומים שונים הינם דומים למדי, וכי כולם כרוכים בהיסטוריה ארוכה של פטרונות ודיכוי, גם אם הם נבעו לעתים מכוונות טובות ומרצון להיטיב עם אותם אנשים. עיקרון היסוד שעומד מאחורי החקיקה הינו הזכויות שיש לאנשים עם מוגבלויות למחויבותה של החברה הישראלית להעניק להם זכויות אלו וכן ההכרה לעיקרון כבוד וערך האדם ועיקרון השוויון. כלומר, החברה בישראל צריכה לפעול על מנת לקדם את ענייניהם לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, לכבד אותם כבני אדם בעלי זכויות שוות ולמנוע יצירת הפלייה על רקע הנכות שיש להם.ניתן לומר שעצם חקיקת החוק יש בה משום הכרה באנשים עם מוגבלויות כקהילה בעלת צרכים מיוחדים שזקוקה להגנה חוקתית.

בין השאר עוסק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בשילובם של בעלי מוגבלויות בעבודה. החוק אוסר אפליה של נכה בעבודה על כל שלביה: קבלה לעבודה, תנאי העבודה, קידום בעבודה ופרישה מעבודה. על פי חוק זה נפסק כי פיטוריו של עובד, שעקב מחלתו נאלץ להקטין את שיעור משרתו ממשרה מלאה לחצי משרה, אינם תקינים. החוק מעניק העדפה מתקנת לנכים, בקובעו: "אין רואים כאפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות". החוק דורש מהמעביד שיפעל למען מתן ייצוג הולם בקרב עובדיו לאנשים עם מוגבלות. גם שר העבודה והרווחה נדרש לפעול למען שילובם של בעלי מוגבלויות במעגל העבודה.

החוק המשופר למקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד (2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ועדת לרון " הוקמה כדי לבחון את שילובם של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. לאור המלצות הוועדה, החל ב-1.8.09 נכנס לתוקף תיקון חוק הביטוח הלאומי, הבא לשפר את התנאים של מקבלי קצבת נכות שיוצאים לעבוד. התיקון בחוק משפר את התנאים של מי שיוצא לעבוד, ואינו פוגע בזכויות של מי שלא עובד. החוק המשופר למקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד - אתר הביטוח הלאומי נכה שיצא לעבוד ייהנה מהכנסותיו מעבודותיו תוך ירידה הדרגתית בלבד ובלי פגיעה בהטבות הנלוות. הכוונה של המדיניות לעודד יציאה לעבודה לאנשים בעלי מוגבלות אך בפועל החוק נכשל כי מתברר שמי שהתרגל לחיות שנים בבית על חשבון קצבאות ביטוח לאומי יתקשה לצאת לעבודה גם אם זה משתלם כלכלית. אורלוזרוב (2010)[5] מסבירה כי החסמים העומדים בפני אנשים עם מוגבלות הם יותר מורכבים מרק שאלת השתכרותם, הם זקוקים להשלמת השכלה, להכשרה מקצועית, לרכישת כלים להתמודד עם שוק העבודה, לטיפולים פיזיים שיאפשרו להם לצאת לעבודה ולהעצמה אישית. הם גם זקוקים לשוק עבודה פתוח שיהיה מוכן לקלוט אותם על אף מגבלותיהם.

סוגי נכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל עובר כל אדם עם נכות מבחנים שונים מטעם המוסד לביטוח לאומי, שמטרתם לקבוע את מקור הנכות שלו ואת חומרתה ובהתאם לזאת לקבוע אחוזי נכות. על פי אחוזי הנכות יוענקו לו השירותים המתאימים לו החל מסיוע כלכלי וכלה בציוד נלווה לבעלי מוגבלויות.[6]

קיימים סוגים ורמות נכות שונות על פי הביטוח הלאומי, החל מנכות קלה (כגון צליעה) ועד לשיתוק מוחלט של כל איברי הגוף. מיון הנכויות נעשה על פי רמתן, הגורם להן, והאם הן חולפות או קבועות.

מיון נכויות על פי המקור לבעיה:

  • נכויות ראשוניות - נכות מולדת (עקב מום מולד) או נכות עקב פציעה (הכוונה לתאונה או זדון). נגרמת על ידי תהליכים פתולוגיים של מחלה או פציעה. הנכויות הממושכות ביותר הן אלו הנגרמות על ידי מעורבות מערכת העצבים, ולרוב התוצאה מפגיעה במערכת זו היא שיתוק, על סוגיו השונים.
  • נכויות משניות - נכות שנרכשה בעקבות חוסר עשיית פעילות פיזית או עשיית פעילות גופנית שאינה נכונה שעלולה להוביל לכתף משותקת עם כאבים, מפרק בלתי יציב עם דלקת מפרקים ועוד. מדובר בפגיעה פיזית ועד מחלות כרוניות.
  • נכויות זמניות - נכות שהאדם סובל ממנה במשך תקופה מסוימת, עד להחלמתו, לעומת הנכות הקבועה, המלווה את האדם לכל ימי חייו. נגרמת בנסיבות דומות לאלה שבהן נגרמת נכות קבועה. דוגמאות לנכויות זמניות: התקף לב - בעקבותיו נדרשת תקופת החלמה שבה האדם מוגבל מבחינה גופנית, או תאונה - שעלולה לגרום לשבר המתאחה עם הזמן, אך מגביל את הנפגע כל זמן שלא התאחה.
  • נכות קבועה - המלווה את האדם לכל ימי חייו.

מיון נכויות על פי דרגות החומרה:

  • נכות קלה - מוגבלות פיזית המשפיעה על היכולת לבצע פעולות שוטפות בחיי היום יום, למשל: צליעה קלה.
  • נכות בינונית - ליקוי פיזי שנותר באופן קבוע לאחר שיקום.
  • נכות קשה - ליקוי פיזי קשה שנותר באופן קבוע לאחר שיקום מרבי.
  • נכות חמורה - מוגבלות קשה, חוסר יכולת לנהל חיים נורמליים. ליקוי היוצר תופעות קליניות קשות כמו למשל ליקויים שונים בראייה, שמיעה ודיבור. דוגמה נוספת היא שיתוק כמעט מוחלט של הגוף המגיע עד למצב של חוסר הכרה עמוק והפסקת פעילות מוחית.[7]

החולים במחלות הדורשות טיפול ממושך וביקורים תכופים בבתי חולים (כמו סרטן) נכללים גם הם תחת ההגדרה "נכים".[6]

מחלות הדורשות טיפול ממושך וביקורים תכופים בבתי חולים (סרטן, תסמונת גיאן-בארה,המופיליה ותלסמיה) נכללות אף הן תחת הסעיף נכות והמוסד לביטוח לאומי מתייחס אליהן כנכות לכל דבר.

נכי צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נכה צה"ל

נכה צה"ל הוא אדם שנפגע או שחלה החמרה במצבו הבריאותי עקב שירותו הצבאי בצה"ל. מעמדו של נכה צה"ל נקבע בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 (נוסח משולב), על פיו "נכות" פירושה איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, או פחיתת כושר זה כתוצאה מהלם קרב, חבלה, מחלה או החמרת מחלה. יוכר כנכה מי שלקה בנכות בעת שירותו הצבאי ועקב שירות זה. בטרם יחשב תובע כנכה צה"ל עליו לפנות ב תביעה לקצין התגמולים. על פי חוקי מדינת ישראל, במידה וחייל נפצע או נפגע פיזית או נפשית במהלך שירות על צה"ל לשלם לאותו נפגע פיצויים, כולל את כל הוצאות הטיפול בפציעה. בנוסף, על המדינה לסדר לאותו נפגע עבודה לכל החיים.

ניצולי פיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה זה מקנה הטבות וזכויות שונות לנפגעי פיגועים ואירועי איבה ובני משפחותיהם.[8][9] נפגעים אשר יוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגעים עקב פעולות איבה יהיו זכאים למגוון הטבות (תלוי בשיעורי הנכות): מימון טיפולים רפואיים, טיפול פסיכולוגי, מימון הוצאות שונות, תשלום על אשפוז, השתתפות בקבוצות תמיכה, תשלום גמלה חודשית ועוד. הכולל טיפול רפואי: הטיפול הרפואי כולל תרופות, החלמה ושיקום. טיפול רפואי ניתן לקבל בבתי חולים ממשלתיים ובקופות החולים. המוסד לביטוח לאומי לא מחזיר הוצאות על טיפול רפואי פרטי. וטיפול פסיכולוגי: נוסף על הסיוע הנפשי, נפגעים המתקשים בתפקודם היומיומי זכאים למימון טיפול נפשי. נפגעי פעולות איבה אשר נכותם נקבעה בשיעור 10% ומעלה זכאי לשיקום מקצועי. נפגעי פעולות איבה אשר נכותם נקבעה בשיעור 20% ומעלה זכאים להטבות מיוחדות.[10][11]

ניצולי שואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצול שואה שעלה לישראל לאחר 1.10.53 ושהה בגטו, במחנה ריכוז או במחנה לעבודת פרך או עבד בעבודות כפייה/ ילדי עובדי כפייה, זכאי למענקים מטעם המדינה והמוסד הלאומי על נכות פיזית ונפשית לו לילדיו ולנכדיו, בנוסף לטיפול שיניים.[12][13][14][15] ואם לא מקבל אותם מהמדינה ביכולתו ליצור קשר עם השלטונות הגרמניים להעברת הכספים.[16][17] שכן ארגונים רבים המתחזים לסייע לניצולי שואה לוקחים כספים אלו בטענה כי יעבירו אותם לניצולי שואה, אך שומרים אותם בכיסיהם.

אחוזי נכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזי נכות הן הגדרות כמותיות למידת מוגבלותו של אדם לצורכי פיצוי על ידי רשות ממלכתית זו או אחרת. בישראל, אחוזי נכות מוגדרים על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל ידי אגף השיקום של משרד הביטחון. שתי הרשויות אינן מגדירות את אחוזי הנכות באופן זהה. ראשית, אחוזי נכות שנקבעו על ידי אגף השיקום של משרד הביטחון חייבים לנבוע מפגיעה שאדם עבר כששירת בכוחות הביטחון (או מהחמרת מצב שעבר בגלל מדיניות רפואית כושלת של האחראים עליו בכוחות הביטחון) ואילו אחוזי נכות מהמוסד לביטוח לאומי אינם יכולים להתחשב בפגיעה שמשרד הביטחון לקח אחריות עליה. שנית, שני אנשים שנפגעו באופן דומה ועל כל אחד מהם אחראית רשות אחרת, עשויים לקבל אחוזי נכות שונים.

ככלל, אחוזי נכות מתחשבים בעיקר במגבלה של האדם הנפגע להשתלב בחברה כאזרח מועיל ומכובד. על כן, בעת קביעת אחוזי הנכות יש התחשבות בגורמים נוספים מלבד מצבו הגופני, קוגניטיבי והנפשי של האדם. לדוגמה, המוסד לביטוח לאומי ייתן לחירש מוחלט שאינו קורא שפתיים ואינו דובר את שפת סימנים אחוזי נכות גבוהים יותר מאשר לחירש מוחלט שכן רכש כישורים אלה. כמו כן, נלקחים בחשבון קריטריונים לפיהם הנכה עובד ומנהל חיי משפחה, זוגיות וילדים, ולכן לא יקבל את אותם אחוזי הנכות כמו נכה שלא מקיים את הדברים הללו.

קצבאות ושירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הגדרת המוסד לביטוח לאומי "נכה" הוא תושב מדינת ישראל בגילאים 18-65, או 18-60 לנשים, אשר נכותו הרפואית כפי שזו הוגדרה על ידי ועדת הרופאים של הביטוח לאומי מפחיתה מכושרו להשתכר והכנסותיו לא עולות על 25% מהשכר הממוצע במשק, או שדרגת אי-יכולתו להשתכר כפי שנקבעה עולה על 50%. לאישה עקרת בית נלקחת בחשבון באותה המידה אי-יכולתה לתפקד במשק הבית ב-50% ומעלה.

הקריטריונים לנכות בילדים שונים מאשר במבוגרים. נכות ילד נקבעת לפי רמת התפקוד שלו ביחס לגילו ועד כמה הוא נזקק לסיוע הוריו בחיי היומיום, החל מהשגחה מתמדת או סיוע בהלבשה וכלה בצורך של הוריו להיעדר ממקום עבודתם כדי ללוות את הילד לטיפולים ואשפוזים בבית חולים.

כל אדם שהוגדר רשמית כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי זכאי להטבות והנחות שונות כגון הנחה בתשלום מס הכנסה וארנונה, אישור חניה במקומות השמורים לנכים וכו' זאת מעבר לקצבה המוענקת לו. משרד הבריאות מממן לבעלי מוגבלויות אביזרי עזר להם הם זקוקים עקב נכותם (הליכון, מיטה הידראולית, כיסא גלגלים, מכשיר שמיעה, סד, תותבים) זאת לאחר שהנכה הגיש למשרד מספר הצעות מחיר למכשיר הנדרש. המוסד לביטוח לאומי מממן שינויים בדיור הדרושים לנכה (הרחבת פתחים למעבר כיסא גלגלים, אמבטיה וכו').

קצבת נכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המוסד לביטוח לאומי קיים ענף נכות, המעניק קצבה חודשית או חד-פעמית לנכה. כל נכה המקבל קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי חייב לעבור מידי תקופה בדיקה, האם יש הטבה או החמרה במצבו ובהתאם לתוצאות הבדיקה קובעת וועדה האם יחול שינוי בקצבה המוענקת לו. תוכניות ביטוח פרטיות שונות כוללות אף הן פיצוי למבוטח שהפך לנכה. פגיעות שנגרמו עקב תאונת דרכים מתוקצבות על ידי קרן מיוחדת של ביטוח.

כל נכה שדרגת נכותו נקבעה ל-60% ומעלה זכאי לקצבת נכות. כך גם לנכה שהדרגה הכוללת של אי-יכולתו להשתכר עומדת לפחות על 40% ואחד מהליקויים צבר מינימום 25%. נכות בשיעור של 75% ומעלה מזכה את הנכה בקצבה מלאה, והיא עמדה על 2239 שקלים בשנת 2000 ובעקבות שיטת ההצמדה עמדה על 2342 שקלים ב-2016.

"קצבה חודשית נוספת", הידועה כקח"ן, תיתכן אם הנכה אינו שוהה במוסד ואחד הליקויים צבר לפחות 50%. נכה אשר נקבעה לו דרגת אי-כושר של 60-74% זכאי לקצבה חלקית בהתאם לאחוז שנקבע.

נכה היוצא לעבודה יכול להמשיך לקבל קצבה רגילה אם משכורתו אינה עולה על 25% מהשכר הממוצע במשק ( כ-2350 ש"ח נכון לשנת 2015). במתכונת החוק הנוכחית, הכנסה מעבר לסכום זה עלולה לסכן את קצבתו ואת זכויותיו כנכה. הצעת החוק ליישום דו"ח ועדת לרון לעידוד יציאת נכים לעבודה באה לטפל במצב זה ולהפחית את קצבת הנכות בצורה הדרגתית יותר, ולמנוע את הסיבוכים הבירוקרטיים הקיימים במתכונת הנוכחית[18]. בהגיע הנכה לגמלאות (גיל 60 לנשים, 65 לגברים) מופסקת אוטומטית קצבת הנכות והנכה מקבל קצבת זקנה בלבד.

לצורך הוכחת הנכות וקבלת הקבצה בת ה-3,000 ש"ח לחודש על בעל הנכות להוכיח את נכותו בפני נציגי המוסד לביטוח לאומי. במקרה של פגיעה נפשית: להציג מסמכים על ביקורים חודשיים אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. לרוב על-מנת שזה יינתן יש צורך להתנהג בצורה אלימה כלפי יתר המשפחה וכלל הסביבה ואף להיות בעל תיקים במשטרה, על-מנת שיהיה לכך עדויות. במקרה של נכות גופנית: יש צורך להוכיח נזק בלתי הפיך. כמו חוסר יכולת לזוז, ללכת, לתפקד, ולעבוד בכלל. לרוב על-מנת לבחון זאת אנשי המוסד לביטוח לאומי מבקשים לוודא כי למבקש קצבת הנכות אף אין את היכולת להרים עט מהרצפה; בנוסף חוסר יכולת לעלות או לגרור עצמו ממדרגות הבניין בו חי; חוסר יכולת להתרחץ; וכי קיים צורך בסיוע תמידי מצד עוזר/ת סיעודי/ת.[19]

תעודת נכות ותעודות נלוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת הכרה בנכות- הביטוח הלאומי מנפק לנכים תעודות המעידות על הכרתו בנכות. תעודות אלו הן כרטיסי פלסטיק, עליהם מופיעים פרטיו האישיים של הנכה, ציון ההכרה בו כנכה ותוספות לפי הצורך. אחת התוספות האפשריות היא תוספת המציינת זכות של הנכה (לרוב כשהנכה הוא אוטיסט) שלא לעמוד בתור - "פטור מתור". תוספת אפשרית אחרת היא ציון זכות שיש לחלק לנכים להכניס עמם מלווה, בחינם, למקומות ציבוריים המספקים שירות ציבורי בתשלום. זאת לאחר שהנכה עצמו שילם על כניסתו.[20]
תג נכה לרכב- תעודה זו מעניקה זכויות לחנייה בחניית נכים, לנכה עצמו, ורק ברכב הפרטי שלו. היא מעניקה גם זכויות חנייה נוספות כמו פטור מתשלום בחנייה בתשלום, זכות לחנות במקומות חנייה אסורים (אדום לבן) כשהדבר אינו מפריע לתנועה והנחה משמעותית בתשלום בטסט לרכב. אחד התנאים לקבלת תעודה זו הוא הצגת תעודת נכות רגילה. תעודה זו מונפקת על ידי משרד הרישוי.
תג נכה לאוטובוס- מאפשר נסיעות במחיר מוזל באוטובוס.[21][22]
תעודת עיוור- מחייבת את המדינה להעמיד בחינם לרשותו של העיוור כלב נחייה.כלבי נחייה לעיוורים. כל זכות.
תעודת נכה צה"ל- מונפקות על ידי רשויות אחרות לגמרי, מעניקות החזר עבור כלל ההוצאות והתשלומים הנדרשים לטיפול בנכות, בנוסף להשלכות שגרמו.[23]
הטבות מס לבעל עסק- במידה ואחד מבעלי עסק מסוים רשומים כבעלי מוגבלות, ניתן לעסק הטבת מס.[24]
הטבות מס למעסיק- במידה ומעסיק או חברה מסוימת מעסיקים בעל מוגבלות, בעל העסק מבקל הקלות מס והחזרים מסוימים מטעם המדינה.

נגישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נגישות בישראל

לבעלי מוגבלויות בישראל הזכות לנגישות למקומות ציבוריים. זכות זו מעוגנת בחוק התכנון והבניה החל מיום ה-1 באפריל 1972. על פי חוק זה חייב כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל לכלול אמצעים שיאפשרו גישה לבעלי מוגבלויות. ישנם חוקי נגישות נוספים בישראל והבולט שבהם הוא התיקון משנת 2005 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

שיקום מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכה אשר נקבעה לו דרגת נכות רפואית של 20% ומעלה זכאי לסיוע באבחון ושיקום מקצועי. אבחון כישוריו נערך לרוב במרכזי הכשרה מיוחדים ברחבי הארץ, שם הוא מקבל הכוונה כללית. שירות השיקום המקצועי כולל מימון שכר לימוד למסגרת הלימודית הנבחרת, מימון מלא של החומר הלימודי הנדרש, מימון הוצאות הנסיעה למקום הלימודים, ונכה אשר אינו זכאי לקצבת נכות יקבל גם דמי שיקום במשך תקופת האבחון כמו תקופת הלימודים. לאחר סיום מסגרת הלימודים, הנכה זכאי לסיוע במיקומו בשוק העבודה.

שיקום היא פעולה שבה חל ניסיון להחזרת אדם ככל האפשר לתפקוד נורמלי ותקין. השיקום הוא רצף תהליכים המסייעים לאדם בעל מוגבלויות להגיע לרמה מקסימלית של תפקוד. הוא נועד לאפשר לאדם הנכה אוטונומיה ולהכינו לקראת השמה במקומות תעסוקה.(גמליאל, 1985; טלר, 2001; פלדמן, 2007). מטרתה של מסגרת השיקום היא לסייע לאדם המוגבל בכל דרך אפשרית: טיפולים פיזיים, טיפולים נפשיים, טיפולי רווחה, מציאת עבודה, מלגות שונות ללימודים וקצבאות הניתנות לבעלי מוגבלויות ועוד. סך הכל קיימים שלושה סוגים של שיטות סיוע: אמצעים פיזיים (תרגילים ותנוחות שונות), מכשירי עזר מכניים, וטיפול פסיכו חברתי. כל אדם נכה במדינת ישראל, זכאי לזכויות רפואיות על פי חוק, בתנאי שהוא משלם דמי ביטוח לאומי. כספים אלו קבועים על-פי חוק ומטרתם לשפר את איכות ורמת החיים של הנכה בצורה ניכרת. לאחר שמכיר ביטוח לאומי במגבלת הנכה, הוא תחילה בודק אם אכן נכותו פוגמת ביכולתו לפרנס את עצמו ולקיים שגרת חיים יומיומית. ישנם מבחנים שונים הנערכים על ידי ביטוח לאומי כדי לקבוע אחוזי נכות, אשר מקנים זכויות שונות ועל כן יש להבין תחילה את אופי הפציעה או רמת הנכות של הנכה. נכה בדרגת נכות של 20% (ומעלה)זכאי לסיוע בשיקום ואבחון מקצועי. מטרתו של חוק שוויון זכויות לבעלי מוגבלות במדינת ישראל היא שילובם של בעלי מוגבלויות בעבודה והענקת העדפה מתקנת לבעלי מוגבלויות. חוק נוסף שנחקק למען בעלי המוגבלויות בישראל הוא החוק למען נגישות הנכה בישראל- על פיו כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל חייב על פי חוק לכלול אמצעי גישה לבעלי מוגבלויות. אדם נכה בישראל זכאי לזכויות רבות: חלק מהבעלי המוגבלויות זכאים לתו חנייה לנכה- לשם הניידות והנוחות, הקלות בתשלומי ארנונה, פטור ממס הכנסה, זכויות מול כל גוף ממשלתי, הנחות שונות בכל משרד ממשלה, אגרות לימוד קבלת סיוע בניידות, חברות סיעוד, מרכזי מגורים לשם עזרה במגורים עצמאיים והטבות וזכויות רבות אחרות.

ההיסטוריה של תעסוקת אנשים עם מוגבלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנס (2000)[25] טוען כי בעבר, כאשר עבודה הייתה מבוססת על עקרונות של צורך חברתי, התחייבות ותלות הדדית, קיבלו אנשים עם מוגבלויות לעבודה. כמעט חצי מיליון עובדים מוגבלים עזרו בכל מיני רמות במאמץ המלחמתי בשנת 1939-1945 בתקופת מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הרבה מהממשלות הכניסו מאמצים לתחזק את המצב ולהמשיך להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות מתוך התחייבות חברתית שהרגישו כלפי העובדים ואלו שנפצעו במלחמה. בהמשך ההעדפות הממשלתיות השתנו וגם המדיניות השתנתה בשוק העבודה שהמרכזיות בה היא תפוקה ורווח.

התפיסות שלנו לגבי מוגבלות כמו גם של משמעות של עבודה זה בעצם יצירה חברתית וזה יכול להשתנות. הגלובליזציה של הכלכלה העולמית וההתפתחויות טכנולוגיות מאז שנת 1945 מציעים הרבה אפשרויות של תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות. למרות חקיקה שנעשתה נגד הפלייה של אנשים עם מוגבלות בפועל עדיין נמשכה ההפליה נגד אנשים עם מוגבלויות, החברה עדיין מסתכלת על האדם עם הנכות בגישה שהלקות היא הגורם למגבלות ולא הדרך שהחברה מאורגנת ולכן כל הבקשות הלגיטימיות של אנשים עם מוגבלות לשינויים והתאמות בעבודה נראים לא הכרחיים ולא מציאותיים.

חסמים ואפליה בעולם התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי פלדמן, דניאל-להב וחיימוביץ (2007)[26], בצד האפליה הישירה קיימים גורמים וחסמים נוספים רבים כך, למשל, סביבת העבודה הפיזית ונוהלי העבודה, אשר מגדירים את דרישות התפקיד ונאחזים כנתונים מובנים מאליהם, מעוצבים ומוגדרים מבלי להביא בחשבון את צורכיהם של אנשים עם מוגבלויות. יש הסכמה אוניברסלית שאנשים עם מוגבלות נמצאים בעמדה נחותה בשוק העבודה של היום. אנשים עם מוגבלות או שהם מובטלים או שנמצאים במקומות עבודה שלא מותאמים ליכולות שלהם. חוסר שוויון נמצא לא רק בגלל המגבלות של האדם. בחברה המערבית החל מהמאה השמונה עשרה משמעות העבודה מבוססת על ערכים ועקרונות מסוימים: רדיפה אחרי רווח מקסימלי, עבודה על פי משכורת ותחרות של עובדים. כל זה משפיע לרעה על אנשים עם מוגבלות. המגבלה בתפקוד תגרום לאי העסקה . אנשים עם מוגבלות לעתים לא מחפשים עבודה כי מראש ידחו אותם בעקבות הפליה.

סיוע של ארגונים פרטיים וקבוצות תמיכה למשפחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקבלה למדינות נוספות בעולם גם בישראל קיימים ארגונים פרטים המסיעים לבעלי מוגבלויות בדרכים שונות, בסיוע נפשי וחומרי (במישור התעסוקתי ובהלוואות). ארגונים אלה מתחלקים לפי סוג נכות (כדוגמת טיפול בנכויות קשות), גילאים (כגון התעסקות עם גיל צעיר), סיבת הנכות (כגון תאונות עבודה או נפגעי איבה), דרך הסיוע (סיוע נפשי או סיוע חומרי) ועוד.

קיימים גם ארגונים פרטים המסעיים למשפחות בעלי המוגבלויות בדרכים שונות, כמו בסיוע נפשי לאור המצב אליהם נקלעים בני משפחתם.[27]אורית רונאל, שומרי נפשם, ‏02/05/13

זכותו של הנכה לקבל את התנאים האופטימלים ביותר כפי שזוכה להם כל אדם במדינת ישראל. כדי להעלות את איכות חייו של הנכה יש ליצור איזון בין צרכיו, רצונותיו וכישוריו. נכות של אדם נקבעת לפי רמת התפקוד שלו ועד כמה הוא נזקק לסיוע של הזולת בחיי היומיום. למשל, קיימים מקרים של ילדים בעלי מוגבלויות אשר זקוקים להשגחה מתמדת, ואחרים זקוקים לסיוע רק בהלבשה או במספר פעולות אחזות בלבד. הוריי הילד הנכה נאלצים פעמים רבות להיעדר ממקום עבודתם כדי ללוות את הילד לטיפולים ואשפוזים בבית חולים.(טלר, 2001; רימרמן, 1986). הילד הנכה משולב לעתים בכיתות רגילות ולעתים בכיתות של החינוך המיוחד. שילובם של הילדים בעלי מוגבלויות במסגרות הרגילות עשוי לטפח תחושת שייכות לקהילה, לעודד ערכים של כבוד ולהבטיח נגישות חברתית לילדים בעלי מוגבלויות ומשפחותיהם. שילובם כבר בגיל הרך מעודד תקוות להשתלבותם העתידית בקהילת הבוגרים. לצורך התפתחות תקינה של הילד חשובה היכולת שלו ליצור מערכות יחסים עם חברים בני גילו ויכולתו לטפח ידידויות. קיימים ילדים בעלי מוגבלויות עם ליקויים בתחום השפה והלשון שלהם קשיים רבים ביצירת קשרים חברתיים הדדיים עם חברים בני גילם. לעתים, במקרים שאינם חמורים משתתף הילד הנכה גם בפעילויות ושיעורי חינוך גופני בבית הספר. כמו כן, למען צרכיו של הילד הנכה קיימים בבתי הספר מעברים נגישים לכיסאות גלגלים. קושי ראשוני של בעלי מוגבלויות הוא בטווח הפעילות החברתית שהנכה מסוגל לפעול בה. ועל כן, למען בעלי הנכות, ארגונים שונים שואפים ליצור אלטרנטיביות חברתיות, חלקם מיועדים רק לבעלי מוגבלויות ומספקים הווי וחוויה (כגון ארגון קו לחיים) וחלקם שואפים לשלב בעלי מוגבלויות בחברת אוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון בית הגלגלים) (טלר, 2001 ;פלדמן, 2007; רימרמן, 1986)[28].

שילוב בעלי מוגבלויות בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קושי ראשוני של בעלי מוגבלויות הוא בטווח הפעילות החברתית שהנכה מסוגל לפעול בה, כך ילד נכה אינו יכול בהכרח להשתתף בכל הפעילות של תנועות הנוער הרגילות. קושי נוסף הוא הצורך שלו בהזדקקות להוריו או גוף תומך לצורך כל פעילות שברצונו לעשות. ארגונים שונים שואפים ליצור אלטרנטיביות חברתיות, חלקם מיועדים לבעלי מוגבלויות ומספקים הווי וחוויה חונכות אישית עם שילוב באוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון ארגון קו לחיים) וחלקם עובדים על התקדמות בחיים השמה לעבודה חוגים שבועיים וקשרים חברתיים עם אוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון בית הגלגלים).

בעלי מוגבלויות עשויים להיתקל בקשיים במגורים עצמאיים. לשם כך מוקמים מרכזי מגורים מוגנים ייעודיים. במרכזים חדרי מחשבים, חדרי יצירה, ואולמות לצורך פעילויות חברתיות מאורגנות. הפעולות עשויות להיות מאורגנות על ידי מרכז המגורים או על ידי מתנדבים, במסגרת מחויבות אישית, תנועת נוער או באופן פרטי. דוגמה למרכז כזה היא "בית קסלר" שבקריית חיים. בעלי מוגבלויות רבים אינם מוגבלים בבחירת עבודתם כלל. בעלי מוגבלויות בעלי כושר עבודה מוגבל עשויים למצוא עבודה במסגרת מפעלים ייחודיים, כגון מפעלי "המשקם". הם עשויים ליצור עבודות אמנות, אשר משווקות בדרך כלל על ידי מרכז המגורים או מרכז התעסוקה בו הם עובדים. הארגון הבינלאומי אמני הציור בפה או ברגל פעיל בישראל משנת 1965 וחבריו הם ציירים נכים, אשר הארגון משווק את מוצריהם, בין הנפוצים בהם הם לוחות שנה ואגרות שנה טובה.

ספורט נכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספורט נכים

בארץ פועלות קבוצות ספורט נכים מן הטובות בעולם, ביניהן איל"ן קריית חיים, מועדוני אתגרים, מועדון ספיבק, ובית הלוחם חיפה. מועדונים אלו מצטיינים בייחוד בענף השחייה והשיט, בהם זוכים שחיינים נכים ישראלים במדליות זהב באולימפיאדות הנכים, אשר מתקיימות מיד לאחר האולימפיאדות הרגילות. בספורט הריצה מצטיין בזה נבבה המדורג חמישי בעולם בריצת מרתון לעיוורים.

מגורים ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה מממנת חלק מהוצאות המגורים במעון - פנימייה של צעירים בעלי מוגבלויות שכליות וגופניות, המסייעים גם בפיתוח, לימודים והשכלה.[29][30][31]

תעסוקה ושידוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכלל מרכזי נפגעי הנפש בישראל ישנם מדריכי/ות פעילות תעסוקה, המסייעים בשיקום נפגעי נפש וסיוע להם למצוא ולחזור לעבוד. בנוסף המדינה מעמידה תקנים ייעודיים לבעלי מוגבלויות ונכות נפשית. ולעתים אף מתירים לאלו לצאת בשעות העבודה לרופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. משרד הכלכלה והתעשייה מקדם תוכניות סיוע לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה. התוכניות מציעות סיוע למעסיקים ובמקביל מתמקדות במיצוי היכולת האישית של העובד, במטרה להגדיל את מספר המועסקים בקרב אנשים עם מוגבלות, תוך שיפור רמת החיים, השכר ותנאי העבודה.משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים[32]

על פי אלפסי (2010)[33] מצב התעסוקה הנוכחי של אנשים עם מוגבלויות בישראל ובעולם הוא עגום למדי, 18.1% מאוכלוסייתה של מדינת ישראל הם אנשים עם מוגבלויות ושיעור התעסוקה בקרבם עומד על 43.2% נכון לשנת 2011 . ממוצע שכרם נמוך כ-1,200 ש"ח לעומת עובדים ללא מוגבלויות. אחד הגורמים המרכזיים היא ההפליה הישירה, כלומר קיומם של דעות קדומות והנחות סמויות בדבר אי יכולתם של אנשים עם מוגבלויות להיות חלק משוק העבודה. על פי סקר של משרד התמ"ת מעסיקים חושבים שאנשים עם מוגבלויות הינם יעילים פחות, מתאימים פחות לעבודה עם קהל, יוצרים השפעות שליליות על יתר העובדים וזוכים בהגנות יתר מפני פיטורין. ככלל, מעסיקים חשים כי מוקד העסקתם של אנשים עם מוגבלויות נעוץ בחסד, ולא בשיקול כלכלי, וחלקם גם מאמינים כי שילובם של אנשים עם מוגבלויות באוכלוסייה של המועסקים אינו תפקידו של השוק החופשי, אלא של המדינה.[1][34]

כיום קיימים תיאטרונות המאפשרים לבעלי מוגבלויות ששוחררו מאשפוז להביא עצמם לידי ביטוי דרך משחק ותיאטרון.[35] ואתרי היכרויות למפגשים בין צעירים.[36]

סטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיגמה משקפת את התרבות והחברה. היא מייצגת ראייה לחיים ומערכת של מבנים אישיים וחברתיים. הסטיגמה משקפת תהליך אשר יוצר קטלוג חברתי. השפעת הסטיגמה מורגשת מקבוצה דומיננטית ,קבוצת הכוח, אשר היא הקובעת איזה שוני מקובל או לא מקובל. על פי קולמן בראון (2006),[37] כל סטיגמה מייצגת את השיפוט הערכי של הקבוצה הדומיננטית. היא מבוססת על שוני אנושי בין אנשים ולכן כל אחד יכול למצוא את עצמו כבעל סטיגמה. הסטיגמה הינה תלוית תרבות ותקופה והיא עניין של השוואה חברתית. סטיגמה מאפשרת לחלק מהאנשים להרגיש עליונות כלפי האחר, כדי שהאדם ירגיש טוב כלפי עצמו. יש אנשים שמתנהגים בצורה מוזרה אך הם בעלי השפעה וכוח ולכן המוזרות שלהם אינה מקוטלגת כסטיגמה. לכוח והשפעה חברתית יש תפקיד מרכזי. אנשים שלא בעלי הסטיגמה מעבירים מסר של נחיתות לבעלי הסטיגמה וע"י דחייה חברתית ובידוד חברתי וחוסר ציפייה מהם, אנשים הופכים להיות תלותיים חסרי אונים וילדותיים בגלל שזה מה שמצופה מהם. הדחייה החברתית קשורה גם לאדם עצמו וגם לסביבתו הקרובה לו. סטיגמה מתרחשת כאשר יש שליטה חברתית קיימת או כאשר השוני הלא רצוי מוביל לאיזשהו הגבלה בתנועתיות חברתית ופיזית ויוצרת מחסומים אשר יכולים למנוע מהאדם לממש את הפוטנציאל שלו. ישנן משמעויות עצומות לזהות הסטיגמטית של אדם על ההערכה העצמית שלו, הכבוד והביטחון שלו ולעתים קרובות יש לכך תוצאות מרחיקות לכת בכל תחומי החיים.

עבור רבים עם מחלות ומצבים רפואיים, סטיגמה הינה עובדה שיש להתמודד איתה באופן יומיומי. המודל של פרסונס[38]הגדיר את תפקיד החולה כמצב של חריגה חברתית בהקשר לציפיות חברתיות, מוסדיות, סנטימנטים וסנקציות: הסטיגמה היא סוג של ניגוד בין הזהות החברתית בכוח לזו שבפועל. האפיון כשלעצמו אינו בעל ערך טוב או רע, אלא תמיד נבחן בהשוואה למשהו אחר.

יש שלושה סוגים של סטיגמה:[39]

  1. ליקויים גופניים למיניהם.
  2. תכונות אישיותיות לא רצויות.
  3. סטיגמה שיבטית הנובעת מדת, גזע ולאום ועוברת בקשרי משפחה.

לאדם בעל הסטיגמה יש שוני לא רצוי ולא צפוי. כאשר נוצרה קבוצה על בסיס סטיגמה כלשהי, ייתכן ויתארגנו אנשי הקבוצה ויקימו משרד או ארגון שיקדם את ענייניהם. בדרך כלל מדובר ביצירת תווית מיטיבה יותר של הסביבה כלפי בעלי הסטיגמה. ישנם שני שלבים ראשוניים שמתרחשים אצל האדם בעל הסטיגמה:

  1. הגילוי של האדם כי הוא בעל סטיגמה מסוימת.
  2. למידה והפנמה של נקודת המבט הנורמאלית ורכישת סברותיה של החברה ביחס לזהות וביחס לשאלה איך זה להיות בעל סטיגמה.

המסגרת להבנת מה גורם לסטיגמה במקום העבודה, מחולקת לשלוש בעיות:

  1. ידע- נובע מחוסר הבנה או בורות כלפי אנשים עם מוגבלויות.
  2. גישה- דעות קדומות כלפי אנשים, התייחסות נובע מדעות קדומות.
  3. ההתנהגות עצמה כלפי אנשים עם מוגבלויות היא ההפליה עצמה.

מסקר אותו ערך משרד התמ"ת ב-2009 וביקש לבדוק מדוע מעסיקים לא פונים לאנשים עם מוגבלויות, נמצא כי לדעת המעסיקים אולי יש משהו שיגרום ויאיים על הביטחון של לקוחות או אנשי צוות עצמם בהתנהגות עצמה, אולי אדם לא יעמוד בלחץ של העבודה וזה יגרום למשבר, או התנהגויות לא רצוניות ומוזרות שיכולות להרתיע את האנשים העובדים במקום[40] כמו כן יש סיכוי שאנשים עם מוגבלויות לא יעשו את העבודה בצורה הטובה, יחסירו הרבה, לא יביאו את התפוקה הנדרשת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נכות בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דו"ח וועדת כץ באתר נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
  2. ^ בן מנחם, ע'. (1998). חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות בעבודה. מכון סאמיט, ירושלים
  3. ^ רימרמן, א', ארטן-ברגמן, ט' (2005). חקיקת זכויות נכים ויישומה בישראל - מגמות וכיוונים עתידיים.ביטחון סוציאלי, 69, 11-31
  4. ^ פלדמן,ד', ארניאס,ר' (2004 ).אנשים עם מוגבלות בישראל- 2004 ,ירושלים:משרד המשפטים,נציבות שיוון לאנשים עם מוגבלות.
  5. ^ ארלוזורוב, מ'. ( 2010). [מדינת ישראל כולאת את נכיה בבית http://www.haaretz.co.il/misc/1.1202274]. כתבה בעיתון הארץ.
  6. ^ 6.0 6.1 רימרמן, א. 1986. "ליקוי, נכות ומוגבלות: דילמות והבהרות מושגיות". חינוך מיוחד ושיקום, 1, עמ' 25-32
  7. ^ שונית רייטר, 2004, "מעגלי אחווה לשבירת הקשר בין מוגבלות לבדידות", אחווה, היחידה להוצאה לאור
  8. ^ אתר נבו, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970
  9. ^ כל זכות, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה
  10. ^ המוסד לביטוח לאומינפגעי פעולות איבה
  11. ^ אתר הכנסתחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970
  12. ^ הרשות לזכויות ניצולי השואה, מדריך זכויות לניצול
  13. ^ ארגון יוצאי מרכז אירופה
  14. ^ אגודת זימרה
  15. ^ ועדת התביעות
  16. ^ כל זכות, סיוע לניצולי שואה בתכתובות עם ממשלת גרמניה
  17. ^ ניצולי שואה המוכרים על ידי רשויות הפיצויים בגרמניה בגין נזקי בריאות
  18. ^ ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק של השר הרצוג ליישום דו"ח ועדת לרון לעידוד יציאת נכים לעבודה. השר הרצוג: "זוהי החלטה היסטורית הפותחת פתח לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בתעסוקה ובחברה", באתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים, 8 ביולי 2007
  19. ^ כתבות ערוץ 10 ו-2.
  20. ^ פטור מתשלום למלווה של אדם עם מוגבלות במקומות ציבוריים באתר כל זכות.
  21. ^ תג חניה לנכה בישראל. מדינת ישראל, משרד התחבורה.
  22. ^ תחבורה ציבורית, וחניות נכים, נגישות ישראל
  23. ^ בקשה להנפקת תעודת נכה. פורטל נכי צה"ל.
  24. ^ מעסיק עובדים מוגבלים? אתה זכאי להטבות, חוזה לך ברח ודריה כנף, ‏11.06.11
  25. ^ Barnes, C. (2000).A working social model? Disability ,work and disability politics in the 21st century .Critical Social Policy, 20:441
  26. ^ פלדמן, ד', דניאל-להב, י' וחיימוביץ', ש'. (2007). נגישות החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלות בפתח המאה ה-21, משרד המשפטים
  27. ^ מרכז יה"ל למשפחות נפגעי נפש - תמיכה רגשית והכוונה לבני משפחה‏
  28. ^ שילוב הילד עם נכות גופנית בחינוך הגופני - תנאים תומכים ומכשולים, אתר מכון וינגייט
  29. ^ משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתייםמגורים במעון - פנימייה
  30. ^ מקום מיוחד, מאגר מידע להורים ומשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים, מידע הקשור למוגבלות שכלית התפתחותית - חינוך
  31. ^ כל זכות, מעונות פנימייה לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (פיגור שכלי)
  32. ^ שילוב אנשים עם מוגבלות במקום העבודה. המדריך המלא למעסיק.משרד הכלכלה.
  33. ^ אלפסי, מ'. (2010). אנשים עם מוגבלויות בישראל - אומדן האוכלוסייה, מאפייניה וחסמים לתעסוקה. משרד התמ"ת.
  34. ^ זהר, גל. 2012. זהר גל. ירושלים: משרד התמ"ת.
  35. ^ הקומוניזם לחולי נפש בתיאטרון קרוב
  36. ^ ONLY LOVE
  37. ^ .Coleman, L. M. (2006). An Enigma Demystified. The disability studies reader, 141-160
  38. ^ parsons, t.(1975). The Sick Role and the Role of the Physician Reconsidered. heaith and society.vol53(3), 257-278
  39. ^ Stigma and Discrimination of Mental Health Problems: Workplace Implications-Occupational Medicine Oxfordjournals.org Occup Med 2010 60(6):414-415
  40. ^ משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אנשים עם מוגבלות בישראל בעשור האחרון דיוקן נתונים סטטיסטי: מאפיינים סוציו דמוגרפיים ותעסוקתיים, 2009