נמל התעופה ברלין-טמפלהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל התעופה ברלין-טמפלהוף
Flughafen Berlin-Tempelhof
Berlin - Flughafen Tempelhof - 2016.jpg
נמל התעופה טמפלהוף ב-2016
נתוני השדה
קוד IATA
THF
קוד ICAO
‏EDDI‏
סוג השדה לשעבר
תאריך הקמה 8 באוקטובר 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך סגירה 30 באוקטובר 2008 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל בעבר Berlin Airports
בעלים עיריית ברלין
עיר סמוכה ברלין
קואורדינטות 52°28′25″N 13°24′06″E / 52.47361°N 13.40167°E / 52.47361; 13.40167
גובה מעל פני הים 50 מטר (164 רגל)
www.berlin-airport.de
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
09L/27R 6,870 2,094 אספלט
09R/27L 6,037 1,840 אספלט
מספר הנוסעים 150 (נכון ל־1923) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מטוס DC-6 של פאן אמריקן וורלד איירווייז בנמל, 1954. שימו לב לגג הענק המאפשר גישת נוסעים למטוס בכל מזג אוויר.

נמל התעופה ברלין-טמפלהוףגרמנית: Flughafen Berlin-Tempelhof; קוד IATA: ‏THF, קוד ICAO: ‏EDDI) היה נמל התעופה של ברלין. נמל התעופה הוקם ב-1923 ברובע טמפלהוף-שנברג, שופץ על ידי גרמניה הנאצית ב-1941 והפך לאחד הגדולים והעמוסים ביותר בעולם, ונסגר לפעילות אווירית ב-2008. המבנה המזוהה ביותר עם נמל התעופה הוא מבנה הטרמינל שלו, שנחנך ב-1941. זהו מבנה בטון מצופה חלקית באבן גיר בצורת סהר שאורכו 1.2 קילומטר ושטחו 258 אלף מ"ר. המבנה הברוטליסטי מהווה דוגמה לארכיטקטורה שהייתה אופיינית לתקופה הנאצית. שטח השדה כולו, כולל אזור המסלולים כ-3,000 דונם, כשטחו של הסנטרל פארק בניו יורק והוא מהווה פארק עירוני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום שימש כשדה אימונים וצעדות עבור פרידריך השני מלך פרוסיה. ב-1897 שימש השדה להמראת ספינת האוויר הראשונה בעולם, על ידי דוד שוורץ. ב-1909 שימש השדה אתר ניסויים לחלוץ התעופה אורוויל רייט ולמופעי ראווה שערך במסגרתם קבע שיא עולמי בטיסת גובה, כשהמריא מהשדה לגובה של 172 מטרים. ב-1923 הוחלט לפתוח במקום נמל תעופה וטרמינל הנוסעים נחנך ב-1927. קו הרכבת התחתית של ברלין U6 הותקן על מנת לשרת את נמל התעופה. ב-1933 היה הנמל למרכזה של חברת התעופה לופטהנזה הגרמנית (Deutsche Luft Hansa). בשנת 1930 נחתה ספינת האוויר גראף צפלין במקום לאחר חציית האוקיינוס האטלנטי.

ב-1935 הורה אדולף היטלר על בניית שדה תעופה חדש "הגדול ביותר בעולם". בשנים 1938–1939 הפך טמפלהוף לאחד מנמלי התעופה הפעילים בעולם, ושירת 92 טיסות מקומיות ובינלאומיות מדי יום. במסגרת תוכניתו של אלברט שפר לחידוש פני הבירה הגרמנית ("בירת העולם גרמאניה") נבחר האדריכל ארנסט זאגביל (Ernst Sagebiel) להקים במקום טרמינל חדש, שיוכל לאכלס את נוסעי כל הטיסות באולמות גדולים ויכלול גם מערכת בונקרים תת-קרקעיים, גג ענק לקירוי רחבתו החיצונית, קשת ניצחון ו"היכל תהילה" ענק שיפאר את הישגי הרייך. על הגג תוכננו להבנות טריבונות שישמשו כמרפסת תצפית ל-80,000 צופים במפגנים אוויריים, אך אלה, כמו קשת הניצחון והיכל התהילה, לא הושלמו. מבנה הטרמינל, שהיה באותה עת הבניין הגדול ביותר בעולם, נחנך ב-1941, אולם למעשה בנייתו של מכלול נמל התעופה לא הושלמה מעולם לפי התוכניות המקוריות. בתקופה הנאצית נקרא "שדה התעופה המרכזי של טמפלהוף" (Zentralflughafen Tempelhof).

בשנות מלחמת העולם השנייה שימש נמל התעופה לטיסות סדירות אך בעיקר שימש כבסיס תחזוקה לטייסות קרב (למשל מפציצי יונקרס Ju 87 "שטוּקה" ופוקה-וולף Fw 190) שהורכבו ותוקנו במקום. השדה לא הופצץ על ידי בעלות הברית, מתוך תקווה שהוא יוכל לשרת אותן בעתיד. מפקדו האחרון של המתקן ב-1945 סירב לפקודה לפוצץ את המקום עם כניעת גרמניה הנאצית והעדיף להתאבד.

במסגרת הסכמי יאלטה הועברה השליטה בשדה לידי צבא ארצות הברית. בפברואר 1946 נפתח השדה מחדש לטיסות מסחריות אזרחיות סדירות. מחודש יוני 1948 ועד לחודש ספטמבר 1949 שימש השדה כבסיס הרכבת האווירית לברלין, מבצע הטסה ענק שנערך על ידי חילות האוויר של ארצות הברית ובריטניה על מנת להעביר את האספקה הדרושה לקיומם של אוכלוסיית העיר ושל חילות המצב המערביים בה לאחר שדרכי האספקה היבשתיות לעיר נחסמו על ידי ברית המועצות בעת הסגר על ברלין. על שם המבצע נקראות הכיכר שמול שדה התעופה וכן תחנת הרכבת התחתית במקום Platz der Luftbrücke (כיכר הגשר האווירי). בעת המלחמה הקרה היה נמל התעופה הבסיס העיקרי להזרמת ציוד צבאי וכוח-אדם למערב ברלין ושימש בסיס חיל אוויר אמריקאי. השדה הורחב על ידי האמריקאים. בין השנים 19591962 נבנו מסוף המראות חדש ומסעדה, נוספו שני מסלולי המראה ואף אולם כדורסל, ששימש את החיילים האמריקניים שהוצבו במקום. אולם השדה, שניצב באזור עירוני ודרש עלויות אחזקה גבוהות, לא התאים עוד לדרישות המודרניות. ב-1975 שופץ נמל התעופה ברלין טגל, הוקם בו טרמינל חדש והותקנו מסלולי המראה ארוכים לשימוש מטוסים מודרניים. הדבר הוביל להתדרדרות במעמדו של טמפלהוף ולירידה בתנועת הנוסעים. בשנים 1975-1950 שימש השדה את בסיסה האירופאי של חברת פאן אמריקן וורלד איירווייז ובשנים 1992-1990 שימש כמרכזה של חברת לופטהנזה סיטי ליין. ב-1994 העבירה גם לופטהאנזה את משרדיה הראשיים לטגל.

ביוני 1993, לאחר איחוד גרמניה, פינו סופית הכוחות האמריקאים את נמל התעופה. לאחר איחוד ברלין היה טמפלהוף הקטן מבין שלושת שדות התעופה של העיר. ייחודו היה במיקומו במרכז העיר, אך מגבלות הרעש שהלכו והתרחבו הותירו המראה ונחיתה של מטוסים קטנים בלבד. עם זאת, שימש נמל התעופה, בפרט במערב ברלין, סמל לחירות ולקשר עם המערב והקשר אליו בקרב תושבי העיר היה קשר רגשי עמוק.

מצב המקום לאחר סגירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק העירוני שהוקם במקום מסלול הטיסה.

שדה התעופה נסגר ב-30 באוקטובר 2008, לקראת פתיחתו של נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג. ב-2010 הוכרז על המקום כפארק עירוני פתוח, עד שיוחלט מה לעשות בו. האנגרים הענקיים משמשים כאתר לתערוכות, לירידים ולהופעות תרבות. הטרמינל עצמו ננטש כפי שהיה ברגע עזיבתו, כאשר על הדלפקים מתנוססים עדיין שלטי חברות התעופה וממשיך מאז להיות קפסולת זמן מתפוררת של טרמינל נוסעים המערב "אדריכלות נאצית, עיצוב פנימי ברוח שנות ה-60 ותוספות משנות ה-90" ושרידי בסיס צבאי אמריקאי.[1]

התוכניות לפיתוח המקום כללו בנייה של כ-4,700 יחידות דיור, שטחי מסחר, ספרייה ציבורית גדולה, מגרשי ספורט ואגם מלאכותי. אולם קבוצה בשם "100% טמפלהוף" אספה 185 אלף חתימות ובכך כפתה קיומו של משאל עם עירוני שיכריע בנוגע לעתידו של המתחם. משאל העם התקיים ב-25 במאי 2014 ובו התנגדו יותר מ-60% לכל תוכנית פיתוח והותירו את הפארק במתכונתו, כאזור לא מפותח.[2]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קשת רוזנבלום, ברלין תקועה עם
 היכל המגלומניה - טמפלהוף, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2013
  2. ^ משאל העם