נמל התעופה ברלין שנפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל התעופה ברלין שנפלד
Flughafen Berlin-Schönefeld
SXF Logo.svg
FLUGHAFEN SCHONEFELD BERLIN GERMANY JUNE 2013 (9025967808).jpg
טרמינל A בנמל התעופה
נתוני השדה
קוד IATA
‏SXF‏
קוד ICAO
‏EDDB‏
סוג השדה ציבורי
תאריך הקמה 1946
מפעיל Flughafen Berlin Brandenburg GmbH
עיר סמוכה ברלין
משרת את ברלין
בסיס לחברות
קואורדינטות 52°22′43″N 013°31′14″E / 52.37861°N 13.52056°E / 52.37861; 13.52056
גובה מעל פני הים 48 מטר (157 רגל)
אתר נמל התעופה שנפלד
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
07L/25R 11,881 3,600 אספלט
(למפת ברלין רגילה)
Berlin location map.svg
 
SXF
SXF
סטטיסטיקה (2018)
מספר הנוסעים 12,725,937 Decrease 1.1%
תנועות מטוסים 105,955 Increase 4.6%
מטען 12,273 (טון) Increase 32.1%
קיבולת
טרמינלים 4

נמל התעופה ברלין שנפלדגרמנית: Flughafen Berlin-Schönefeld; להאזנה (מידעעזרה))‏ הוא נמל התעופה הבינלאומי השני בגודלו של ברלין אחרי נמל התעופה ברלין טגל. הוא ממוקם 18 ק"מ דרום-מזרחית לברלין, ליד העיירה שנפלד (אנ').[1]

נמל התעופה שנפלד היה נמל התעופה האזרחי העיקרי של מזרח גרמניה ונמל התעופה היחיד של מזרח ברלין לשעבר. חלק מהתשתיות הקיימות של שנפלד מיועדות לעבור לנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג השכן, הצפוי להיפתח בסוף 2020.[2][3] הוכרז כי הטרמינלים של שנפלד מתוכננים לשימוש לפחות עד לשנת 2023 על מנת לטפל בחברות לטיסות חסך כחלק מנמל התעופה החדש.[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת האנגר התחזוקה של חברת התעופה אינטרפלוג
חברות התעופה של הגוש המזרחי: טארום, אירופלוט ואינטרפלוג בנמל התעופה, 1990

שנים ראשונות ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באוקטובר 1934 החלה הבנייה של שלושה מסלולי טיסה באורך של 800 מטרים, על מנת לשרת את מפעל המטוסים Henschel & Son השכן בעיירה שנפלד. עם תום מלחמת העולם השנייה נבנו במפעל למעלה מ-14 אלף מטוסים. ב-22 באפריל 1945 נכבשו המתקנים בידי חיילי הצבא האדום והמתקן פורק ונהרס. בשלהי 1947 תוקן חיבור הרכבת ונותרו במקום מכונות חקלאיות. בשנת 1946, חיל האוויר הסובייטי וחברת התעופה הלאומית של ברית המועצות באותה העת, אירופלוט עברו משדה התעופה יוהניסטהל אל נמל התעופה שנפלד. בשנת 1947 אישר המינהל הצבאי הסובייטי בגרמניה בנייה של נמל תעופה אזרחי באתר. התנאי להסכם חלוקת גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה היה איסור מוחלט על השתתפותן של חברות תעופה גרמניות בהובלה האווירית לברלין, והוגבלה הגישה לחברות תעופה אמריקאיות, בריטיות, צרפתיות וסובייטיות. מאחר שנמל התעופה שנפלד היה ממוקם מחוץ לגבולות העיר של ברלין, הגבלה זו לא חלה על הנמל. לפיכך, אינטרפלוג, חברת הדגל של מזרח גרמניה, השתמשה בנמל התעופה, בעוד לחברת הדגל של מערב גרמניה, לופטהנזה, נדחתה הגישה להשתמש בנמל התעופה ברלין טגל או בנמל התעופה ברלין טמפלהוף.

התפתחות לאחר איחוד גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה ברלין שנפלד ראה עלייה משמעותית במספר הנוסעים בשנים האחרונות, אשר נגרם על ידי פתיחת בסיסי חברות של איזיג'ט וגרמניה. בשנת 2008, שדה התעופה שימש 6.6 מיליון נוסעים.

לאחר איחוד גרמניה ב-1990, הופעלו שלושה שדות תעופה נפרדים, שהובילו את המחוקק בברלין לתכנון תוכניות לנמל תעופה אחד שיהיה יעיל יותר ויפחית את כמות הרעש של מטוסים מנמלי התעופה בתוך העיר. לפיכך, הוחלט להקים את נמל התעופה ברנדנבורג בברלין באתר הנוכחי של נמל התעופה שנפלד, אשר תוכנן במקור להיפתח בסוף 2012. מסיבות שונות, ובהן בעיות עם מערכת גילוי האש / הבטיחות, הפתיחה נדחה לסוף 2020.

נמל התעופה החדש יחלוק רק מסלול טיסה אחד עם הנמל הקיים -המסלול הנוכחי יהפוך למסלול הצפוני של שדה התעופה החדש. רוב נמל התעופה הישן, כולל הטרמינל הראשי וחניות המטוסים, יעברו התחדשות עירונית לאחר סגירתו. חלק מאזור חניות המטוסים הישן ישמש כמסוף הנוסעים החדש של ממשלת גרמניה, שישמש לביקורים ממלכתיים.[5]

בתחילת עונת החורף בשנת 2012 חברת התעופה ג'רמנווינגס (שבשנת 2016 התמזגה עם חברת יורווינגס), עזבה את נמל התעופה לטובת נמל התעופה ברלין טגל מכיוון שחברות התעופה של קבוצת לופטהנזה פועלות משם.[6] עם זאת, כדי לספק תחרות עבור קווי הטיסה החדשים של ריינאייר, הודיעה ג'רמנווינגס לחזור נמל התעופה שנפלד, (נוסף על פעילותם בנמל התעופה טגל) החל מאוקטובר 2015[7].

כמו כן, הודיעה חברת התעופה ריינאייר על הקמת הבסיס הגרמני השישי שלהם, בשנפלד ב-2015.

תצלום אווירי של נמל התעופה לצד אתר הבנייה של נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג

טרמינלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה מורכב מארבעה טרמינלים A, B, C ו- D. טרמינלים אלה ממוקמים זה ליד זה והם מחוברים דרך שביל משותף. בטרמינל C אין דלפקי צ'ק אין, הוא משמש אך ורק עבור בדיקות אבטחה בדרך לשערי העלייה למטוסים. בשל חוסר מקום, אין מתקנים רבים כמו אלה בשדות תעופה בינלאומיים רבים אחרים. יש כמה חנויות הכולל: דיוטי פרי, חנות עיתונים, מסעדות וטרקלין עבור נוסעי לופטהנזה.

האולם המרכזי של טרמינל A
אזור ה-Check in בטרמינל D

טרמינל A[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרמינל הראשי והישן של שדה התעופה. משמש לרישום לטיסה עבור טרמינלים A ו- B.  את טרמינל A משרתים 19 דלפקי צ'ק אין  (A01–A18).

כיום, הוא משרת בעיקר את חברת התעופה ריינאייר ואירופלוט ומשמש בעיקר לנחיתות של חברת איזיג'ט.

טרמינל B[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל B, הממוקם באגף צדדי, היה שמור במקור לנוסעי המעבר אל מערב ברלין, וממנה ניצלו את תעריפי הטיסות הזולים יותר ואת טיולי החבילות שאורגנו על ידי סוכנות נסיעות במזרח גרמניה. השטח האווירי מורכב משלושה גשרי עלייה למטוס.

טרמינל C[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל C נבנה במקור כדי לטפל בטיסות אל ישראל וממנה. הוא הוגדר מחדש, בשנת 2008 לטפל בטיולים מאורגנים ובאירועים מיוחדים. בשנת 2015 הוא הוגדר מחדש שוב, על מנת לספק גישה לשערי כל הטרמינלים. כדי להקטין את הצפיפות בטרמינלים האחרים, מספק הטרמינל מחסומי אבטחה נוספים לנוסעים שביצעו רישום לטיסה, ובדקו את מטענם או שרק הביאו מטען יד בלבד.

טרמינל D[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה חיצוני של טרמינל D

טרמינל D נפתח בדצמבר 2005 בשל מספר הנוסעים הצומח במהירות. משמש כיום את רוב הטיסות לישראל וכולל אזור מיוחד ומבודד לטסים לנמל התעופה בן-גוריון. קיימים 18 דלפקי רישום לטיסה (D40–D57), אשר משמשים בעיקר את חברות התעופה: ריינאייר, קונדור, ואת נורוויג'ן אייר שאטל. הטרמינל אינו כולל גשרי עלייה למטוס. בשנת 2016, נפתח ליד טרמינל D, אולם נכנסים חדש המשמש את הטרמינל.

תחבורה אל הנמל וממנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת בנמל התעופה
תשתיות התחבורה המקושרות אל הנמל

ברכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה ברלין שנפלד ממוקם ליד תחנת הרכבת ברלין-שנפלד פלוגאפן (Berlin-Schönefeld Flughafen), במרחק הליכה קצר דרך שביל גישה בקומת הקרקע מהטרמינלים A-D. על מנת להגיע לתחנת הרכבת המרכזית של ברלין (ברלין האופטבנהוף) מבלי להחליף רכבות, צריך לקחת רכבת אזורית (RE Regional-Express או RB Regional-Bahn). בתחנה קיימות גם קווי S9 ו- S45 של הרכבת העילית של ברלין (S-Bahn) בתדירות  של 20 דקות.

ברכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגיע אל נמל התעופה באמצעות הכביש המהיר A113, המחובר לכבישים המהירים A100 אשר מוביל אל מרכז העיר ברלין ו- A10, המקיפים את ברלין ומתחברים לכל הכיוונים.

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 נמל התעופה מקושרת על ידי קווי אוטובוסים מקומיים BVG 162 (לכיוון שכונת אדלרסהוף) ו-171 (לכיוון נויקלן). בנוסף שירות האוטובוסים X7 מספק חיבור לרשת ה-U-Bahn של ברלין בתחנת Rudo. בשעות הלילה, האוטובוס החלופי הוא קו N7.

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקת נוסעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת נוסעים לפי שנים[8][9]
שנה נוסעים % שינוי
2000 2,209,444 Steady
2001 1,915,110 Decrease -13.3%
2002 1,688,028 Decrease -11.8%
2003 1,750,921 Increase 3.7%
2004 3,382,106 Increase 93.1%
2005 5,075,172 Increase 50%
2006 6,059,343 Increase 19.3%
2007 6,331,191 Increase 4.5%
2008 6,638,162 Increase 4.8%
2009 6,797,158 Increase 2.4%
2010 7,297,911 Increase 7.3%
2011 7,113,989 Decrease -2.5%
2012 7,097,274 Decrease 0.2%-
2013 6,727,306 Decrease -5.2%
2014 7,292,517 Increase 8.4%
2015 8,526,268 Increase 17%
2016 11,652,922 Increase 36.6%
2017 12,900,000 Increase 10.7%
2018 12,725,937 Decrease 1.1%

קווים עמוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קווי טיסות הפנים העמוסים ביותר (נכון לשנת 2017)[10]
דירוג יעד נוסעים חברות תעופה
1 קלן/בון 428,703 ריינאייר
הקווים האירופאים העמוסים ביותר (נכון לשנת 2017)[10]
דירוג יעד נוסעים חברות תעופה
1 בריטניהבריטניה לונדון-גטוויק 486,222 איזיג'ט
2 ספרדספרד ברצלונה 459,363 איזיג'ט, ריינאייר
3 שווייץשווייץ בזל/מולהאוס (אנ') 438,698 איזיג'ט
4 בריטניהבריטניה לונדון-סטנסטד 436,444 ריינאייר
5 רוסיהרוסיה מוסקבה-שרמטייבו 409,388 אירופלוט
הקווים החוץ-אירופאיים העמוסים ביותר לשנת 2017 (לא כולל את החלק האירופי של טורקיה)[10]
דירוג יעד נוסעים חברות תעופה
1 ישראלישראל תל אביב-בן-גוריון 290,622 ארקיע, ישראייר, איזיג'ט, אל על
2 טורקיהטורקיה איסטנבול-סביהה גקצ'ן 153,251 פגאסוס איירליינס
3 טורקיהטורקיה אנטליה 128,805 קורנדון איירליינס, פריבירד איירליינס, גרמניה, פגאסוס איירליינס
4 מצריםמצרים ע'רדקה 71,213 קורנדון איירליינס, גרמניה
5 מצריםמצרים קהיר 44,071 איג'יפטאייר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Traffic Report December 2016". Berlin Brandenburg Airport. בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2018. 
  2. ^ The future lies in Schoenefeld, ‏2011-05-02
  3. ^ Editorial, Reuters. "Berlin's new airport to finally open in October 2020". U.S. (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2018. 
  4. ^ "Am Flughafen Schönefeld wird bald neue Ankunftshalle eröffnet". airliners.de (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2018. 
  5. ^ Paul, Ulrich. "Flughafen Berlin Brandenburg: Regierungsterminal in der Warteschleife". Berliner Zeitung (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2018. 
  6. ^ SPIEGEL ONLINE, Hamburg, Germany, Germanwings zieht von Flughafen Schönefeld nach Berlin-Tegel - SPIEGEL ONLINE, m.spiegel.de (בגרמנית)
  7. ^ "Germanwings stellt sich Konkurrenz durch Ryanair". airliners.de (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2018. 
  8. ^ Unsere Flughäfen. "Regionale Stärke, Globaler Anschluss". www.adv.aero (בגרמנית). 
  9. ^ https://www.berlin-airport.de/en/_documents/press/basisinformationen/verkehrsstatistik/2018/2018-12-BER-EN.pdf
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 DeStatis: [1]