נמל התעופה הבין-לאומי נוי באי
 | |||
| נתוני השדה | |||
|---|---|---|---|
| |||
| סוג השדה | אזרחי | ||
| תקופת הפעילות | 1978–הווה (כ־48 שנים) | ||
| עיר סמוכה | האנוי | ||
| קואורדינטות | 21°13′16″N 105°48′26″E / 21.221111111111°N 105.80722222222°E | ||
|
noibaiairport | |||
| מסלולי טיסה | |||
|
(למפת וייטנאם רגילה) | |||
| מספר הנוסעים |
29,200,000 (נכון ל־2019)  | ||
  | |||
נמל התעופה הבין־לאומי נוי באי (בווייטנאמית: Cảng hàng không quốc tế Nội Bài) הוא נמל התעופה המרכזי של האנוי, בירת וייטנאם, ואחד משני נמלי התעופה הבין־לאומיים הגדולים במדינה (לצד נמל התעופה הבין-לאומי טן סון נהאט). הנמל ממוקם כ־35 קילומטרים צפונית למרכז האנוי, במחוז סוק סון (Sóc Sơn).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל התעופה נפתח לשימוש בשנות ה־70 של המאה ה־20 ושימש תחילה כבסיס צבאי. עם התפתחותה הכלכלית של וייטנאם והתרחבות התעבורה האווירית האזרחית, הוסב הנמל בהדרגה לשימוש אזרחי נרחב והפך לשער האווירי המרכזי של צפון המדינה.
בשנת 2001 נפתח טרמינל נוסעים חדש (T1) לטיסות פנים. בינואר 2015 נחנך טרמינל 2 (T2), המיועד לטיסות בין־לאומיות, כחלק מתוכנית הרחבה משמעותית שנועדה להגדיל את קיבולת הנמל ולעמוד בגידול במספר הנוסעים.[1]
מתקנים ותשתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנמל שני מסלולי המראה ונחיתה מקבילים באורך של כ־3,200–3,800 מטרים, המאפשרים קליטת מטוסי סילון רחבי גוף.
הנמל כולל:
- טרמינל 1 (T1) – מיועד בעיקר לטיסות פנים.
- טרמינל 2 (T2) – מיועד לטיסות בין־לאומיות וכולל אזורי דיוטי־פרי, טרקלינים ושירותי מכס והגירה.
קיבולת הנמל עומדת על עשרות מיליוני נוסעים בשנה, והוא מדורג בין שדות התעופה העמוסים בדרום־מזרח אסיה.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנמל מחובר לעיר האנוי באמצעות כבישים מהירים, אוטובוסים ציבוריים ושירותי מוניות ורכב פרטי. זמן הנסיעה למרכז העיר נע בדרך כלל בין 30 ל־50 דקות, בהתאם לעומסי התנועה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה הבין-לאומי נוי באי (בוייטנאמית)- אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה הבין-לאומי נוי באי (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Hanoi Airport Guide – Hanoi International Airport (Noi Bai) Vietnam, www.hanoiairportonline.com