נמל התעופה הבין-לאומי בייג'ינג דאשינג

נמל התעופה הבין-לאומי בייג'ינג דאשינג
北京大兴国际机场
	נמל התעופה, ספטמבר 2019
נתוני השדה
סוג השדה	אזרחי
תקופת הפעילות	26 בספטמבר 2019 – הווה (4 שנים ו־29 שבועות)
עיר סמוכה	בייג'ינג (רובע דאשינג), טיינג'ין
קואורדינטות	39°30′43″N 116°24′38″E / 39.511944°N 116.410556°E
גובה מעל פני הים	30 מטר (98 רגל)
	www.bdia.com.cn
מסלולי טיסה
	(למפת בייג'ינג רגילה) חביי טיינג'ין PKX
סטטיסטיקה (2019)
מספר הנוסעים	3,138,000
קיבולת
נוסעים (עתידי)	100 מיליון

נמל התעופה הבין-לאומי בייג'ינג דאשינג (בסינית: 北京大兴国际机场, פין-יין: Běijīng dàxīng guójì jīchǎng, באנגלית: Beijing Daxing International Airport) הוא נמל תעופה ברובע דאשינג, דרום בייג'ינג. הוא מתוכנן לתעבורה שנתית של כ-100 מיליון איש, והוא נמל התעופה הגדול ביותר בעולם בשטחו^[1]. בנייתו הסתיימה בחודש יוני 2019 והפעילות בו החלה בסוף ספטמבר, אחרי שישה ניסויי הרצה^[2].

נמל התעופה החדש, שעלות בנייתו הוערכה בכ-17 מיליארד דולר, משרת את בייג'ינג, טיינג'ין והביי, ומשתרע על פני שטח של כ-27,000 דונם. הוא הוקם עם 4 מסלולי המראה ונחיתה (עם אפשרות להרחבה עד 7 מסלולים). בניין הטרמינל עצום ומשתרע על שטח של 700,000 מ"ר ואילו מרכז התחבורה היבשתית משתרע על 80,000 מ"ר^[3].

על פי מינהל התעופה האזרחית בסין, חברות תעופה כמו צ'יינה איסטרן אייליינס וצ'יינה סאות'רן איירליינס החלו להפעיל את טיסותיהן מהשדה בסוף אוקטובר 2019, והמעבר של כל הטיסות שלהן הושלם עד 2021^[4].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה תעופה שני לבייג'ינג הוצע ב-2008, לאחר שעד שנת 2012 היה צפוי שנמל התעופה הבינלאומי הקיים בבייג'ינג, נמל התעופה הבינלאומי בייג'ינג קפיטל, יפעל בקיבולת המלאה שלו^[5].

בדיווחים מוקדמים בתקשורת, בספטמבר 2011, נמסר כי בשדה התעופה החדש יכולים להיות עד 9 מסלולים: 8 מסלולים לתעופה אזרחית ועוד מסלול אחד המוקדש לשימוש צבאי, ושהוא יחליף את נמל התעופה הבינלאומי בייג'ינג קפיטל כשדה התעופה הראשי של בייג'ינג, ויהיה הגדול בסין. שדה התעופה תוכנן להיות מסוגל לטפל ב-120 עד 200 מיליון נוסעים בשנה, שאם הקיבולת הייתה מנוצלת במלואה, יהפוך אותו לנמל התעופה העמוס ביותר בעולם בתנועת נוסעים^[5].

ב-22 בדצמבר 2014, ניתן אישור רשמי לבנייה, על ידי הוועדה הלאומית לפיתוח ורפורמה. תוכנית האב של שדה התעופה הוכנה על ידי חברת NACO (חברה לתכנון שדות תעופה מהולנד). התכנון כלל מרכז תחבורה קרקעי המספק לנמל התעופה קישורי תחבורה ציבורית לרכבת מהירה, מטרו, כבישים מהירים, קווי אוטובוס בתוך השדה, אוטובוסים מקומיים ובין- מערכת תחבורה בשדה התעופה. בניין הטרמינל תוכנן על ידי משרד האדריכלים של זהא חדיד, אדריכלית בריטית ממוצא עיראקי, יחד עם משרדי אדריכלים מצרפת וסין^[6]. במבט-על נראה בניין הטרמינל כמו כוכב ים, עם חמש זרועות ענק. בעיצוב ניכרים עקרונות הארכיטקטורה הסינית המסורתית, המארגנים חללים קשורים זה בזה סביב חצר מרכזית מפוארת, הממוקמת במרכז שדה התעופה. החצר משמשת כמרחב ישיבות רב שכבתי עבור הנוסעים בשדה התעופה. המבנה כולל חלונות בגג המכניסות אור טבעי לחללים. אור טבעי נכנס גם דרך רשת חרכים ליניארית, המקלה על הניווט ברחבי הבניין. נמל התעופה תוכנן תוך התחשבות בקיימות, מתקני ייצור חשמל פוטו וולטאי מותקנים ברחבי הנמל. בנוסף הוקמה מערכת איסוף מי גשמים וניהול מים, אשר משתמשת באגירה טבעית וטיהור טבעי של עד 2.8 מיליון מ"ק מים, מה שמסייע במניעת שיטפונות^[7].

בנייתו של שדה התעופה החלה ב-26 בדצמבר 2014, ועד מרץ 2017, מבנה הבטון של הטרמינל הושלם. ב-23 בינואר 2019 החלו לבצע בדיקת טיסה. ב-30 ביוני 2019 הסתיימה בנייתו רשמית לקראת פתיחתו בספטמבר. בניית שדה התעופה עצמו עלתה 120 מיליארד רנמינבי (כ-17 מיליארד דולר), כאשר פרויקטים אחרים לבניית השדה עלו 330 מיליארד רנמינבי (46.2 מיליארד דולר), כך שסך העלות הכוללת של הפרויקט הייתה 450 מיליארד רנמינבי (63 מיליארד דולר).

בשנת 2019 חלפו בשדה התעופה 3.1 מיליון נוסעים ובשנת 2020 חלפו 16 מיליון נוסעים, גידול של 413%.