נמל התעופה הבינלאומי נינוי אקינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נמל התעופה הבינלאומי נינוי אקינו
Paliparang Pandaigdig ng Ninoy Aquino
Ninoy Aquino International Airport aerial view.jpg
צילום אוויר של נמל התעופה מכיוון מערב. במרכז התמונה נראה טרמינל 3. מימין נראה מסלול הטיסה הדרומי
נתוני השדה
קוד IATA
‏MNL‏
קוד ICAO
‏RPLLWMO‏
סוג השדה ציבורי
תאריך הקמה 1948
מפעיל Manila International Airport Authority
עיר סמוכה מנילה
משרת את מטרופולין מנילה
בסיס לחברות פיליפין איירליינס
סבו פסיפיק
קואורדינטות 14°30′31″N 121°01′10″E / 14.508611°N 121.019444°E / 14.508611; 121.019444
גובה מעל פני הים 23 מטר (75 רגל)
https://www.mnl-airport.com
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
06/24 12,261 3,737 אספלט
13/31 7,408 2,258 אספלט
סטטיסטיקה (2019)
מספר הנוסעים 47,898,046
מטען 460,135 טון
קיבולת
טרמינלים 4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נמל התעופה הבינלאומי נינוי אקינופיליפינית: Paliparang Pandaigdig ng Ninoy Aquino, באנגלית: Ninoy Aquino International Airport, בראשי תיבות NAIA) הוא נמל התעופה העיקרי המשרת את מטרופולין מנילה, עיר הבירה של הפיליפינים, באי לוזון. הנמל, שהוקם במקומו הנוכחי ב-1948, שוכן בדרום המטרופולין. הוא נמל התעופה העמוס ביותר במדינה. בשנת 2019 עברו בו 47,898,046 נוסעים.

הנמל מיועד להיסגר לאחר שייבנו ויופעלו שני נמלי תעופה חדשים מתוכננים שיוקמו לחופי מפרץ מנילה.

תולדות הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה נפתח ב-1937 באתר מעט מצפון למיקומו הנוכחי והיה שדה התעופה השני של מנילה (הראשון היה שדה התעופה גרייס פארק ( Grace Park)). ב-1948 הועתק הנמל למיקומו הנוכחי, שנחשב לנוח יותר, בשכנות לבסיס חיל האוויר ניקולס ולמסלול הטיסה שלו, שהוא כיום המסלול המשני של הנמל. המסלול הראשי של הנמל נסלל ב-1954. המבנה המקורי של נמל התעופה הוקם בשטח שבו שוכן כיום טרמינל 2. ב-1961 נחנך בנמל טרמינל חדש.

ב-27 בנובמבר 1970 ניסה מתנקש לרצוח את האפיפיור פאולוס השישי מיד לאחר שהגיע לנמל לביקור במדינה.

ב-21 באוגוסט 1983 נרצח בנמל בנינו אקינו, ממנהיגי האופוזיציה בפיליפינים, מיד לאחר ששב שמה מגלות בחוץ לארץ. ארבע שנים לאחר מכן נקרא הנמל על שמו.

הקמת טרמינל 3, הגדול והחדש בנמל החלה ב-1997 על שטחו של בסיס חיל האוויר וילאמור (מקודם בסיס חיל האוויר ניקולס). ההקמה לוותה בקשיים רבים, טכניים, כלכליים ומשפטיים, שגרמו לעיכובים חוזרים ונשנים בהפעלתו. הטרמינל הגיע לפעילות מלאה רק ב-2014.

מאז ראשית שנות האלפיים עלה מספר הנוסעים שעברו בנמל בצורה תלולה: ב-2003 היה מספרם 12.95 מיליון, ב-2008 - ‏22.25 מיליון, וב-2019 יותר מאשר הוכפל מספר הנוסעים והגיע ל-47.89 מיליון. הפעילות בנמל כמו בנמלי תעופה בינלאומיים אחרים נפגעה בצורה חמורה עקב מגפת הקורונה שפרצה בסוף שנת 2019.

הנמל מנוהל על ידי רשות ממשלתית - Manila International Airport Authority.

במהלך שנות פעולת הנמל אירעו בו ובסביבתו מספר רב של תאונות אוויריות. התאונה הקטלנית ביותר התרחשה ב-18 במאי 1990, כאשר מטוס ביצ'קראפט בטיסת פנים ובו 21 אנשים התרסק לתוך אזור מגורים מיד לאחר ההמראה מהנמל בעקבות כשל במנוע. כל יושבי המטוס נספו כמו גם ארבעה אנשים על הקרקע. בתאונה אחרת, ב-10 בדצמבר 2011, התרסק מטוס קל לתוך אזור מגורים מיד לאחר ההמראה עקב טעות אנוש. לפחות 14 אנשים נהרגו, לרבות שלושת יושבי המטוס, וכ-50 מבנים על הקרקע עלו באש.

מתקני הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנמל שני מסלולי טיסה:

  • המסלול הראשי והארוך מבין השניים ממוקם בדרום הנמל ומשתרע מצפון-מזרח לדרום-מערב. כ-80% מתנועות המטוסים בנמל נערכות באמצעותו;
  • המסלול המשני ממוקם מצפון לראשון ומצטלב עמו, ומשתרע מדרום-מזרח לצפון-מערב. הוא משרת בעיקר מטוסי איירבוס A320 ומטוסים קטנים יותר.

כיום (2020) יש בנמל ארבעה טרמינלים:

  • טרמינל 1 - ממוקם בדרום-מערב הנמל. הוא נפתח ב-1981 ומשתרע על שטח של 73 אלף מטר רבוע. הוא מיועד לקיבולת של 6 מיליון נוסעים בשנה ומשרת טיסות בינלאומיות
  • טרמינל 2 - ממוקם במרכז הנמל, בקרבת צומת מסלולי הטיסה. הוא נפתח ב-1999 ושטחו 75 אלף מטר רבוע. הוא משרת טיסות בינלאומיות ופנים-ארציות
  • טרמינל 3 - הגדול והחדש שבטרמינלים, הממוקם ממזרח למסלול הטיסה הצפוני. הוא הופעל לראשונה ב-2008 והגיע לפעילות מלאה ב-2014. שטחו הוא 182.5 אלף מטר רבוע, אורכו 1,200 מטר ויש בו 34 גשרי עלייה למטוסים
  • טרמינל 4 - הקטן שבטרמינלים, הממוקם בצפונו של הנמל. הוא משרת טיסות פנים ואין בו גשרי עלייה למטוסים.

שירות אוטובוסים פנימי (שאטל) מחבר בין ארבעת הטרמינלים בנמל.

תחנת רכבת הממוקמת בקרבת הנמל מספקת חיבור בינו לבין רשת חברת הרכבות הלאומית של המדינה. תחנה שנייה מחברת בינו לבין נתיבי הרכבת הקלה של מנילה.

חברות תעופה ויעדי טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני פרוץ מגפת הקורונה ב-2020 שירת הנמל תשע חברות תעופה למטען וכ-47 חברות תעופה לנוסעים, שהפעילו קווי תעופה לעשרות יעדים בפיליפינים וכן ליעדים בינלאומיים ב-28 מדינות:

הנמל משמש כבסיס פעולה לחמש חברות תעופה, שהגדולות שבהן הן פיליפין איירליינס וסבו פסיפיק.

קווי התעופה העמוסים ביותר אל הנמל וממנו בשנת 2018 היו להונג קונג, סינגפור, טייפה, סיאול, טוקיו, קואלה לומפור, בנגקוק, דובאי, אוסקה וסידני.

Ninoy Aquino International Airport Terminal 3 Panorama.jpg
טרמינל 3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]