ננגרהאר
 | |
| אצטדיון קריקט בעת בנייה בשנת 2011 | |
| מדינה / טריטוריה |
 אפגניסטן |
|---|---|
| חבל ארץ | פשטוניסתאן |
| מושל | גולאב מנגל |
| בירת המחוז | ג'לאלאבאד |
| שפה רשמית | דארי, פשטו |
| שטח | 7,727 קמ"ר |
| גובה | 748 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 1,517,000 (2021) |
| קואורדינטות | 34°15′N 70°30′E / 34.25°N 70.5°E |
| אזור זמן | UTC+4:30 |
ננגרהאר (בפרסית/דארי: ننگرهار, בפשטו: ننګرهار) הוא אחד מבין 34 מחוזות אפגניסטן. למחוז גבול בינלאומי עם ח'ייבר פח'טונח'ווה ברפובליקה האסלאמית של פקיסטן. בירת המוז היא העיר ג'לאלאבאד, הממוקמת 150 קילומטרים מבירת המדינה קאבול. שטחו של המחוז 7,727 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתו מונה 1,517,000 איש, מה שהופך את המחוז לשלישי הכי גדול באפגניסטן מבחינת אוכלוסייה, אחרי המחוזות הראת וקאבול.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצפון המחוז גובל במזרח כונר ולגמאן, במערב עם מחוזות הבירה קאבול ולוגר וכאמור עם פקיסטן. הטמפרטורה הממוצעת במחוז מגיעה ל-45 מעלות צלזיוס בקיץ ו מינוס 2 מעלות צלזיוס בחורף, כמות הגשמים הממוצעת בחורף נעה בין 224–390 מילימטר. בצפון המחוז נמצא רכס הינדו-כוש, בו יורד שלג לאורך רוב עונת החורף. ספינגהר הוא רכס הרים מפורסם בננגרהאר שעובר במזרח המחוז ומשמש אטרקציה תיירותית. הרכסשמתחיל 48 קילומטרים מערבית לפשאוור ומגיע עד אל מחוז לוגר. אורכו של רכס הרים זה מגיע ל-180 ק"מ, וגובהו הממוצע הוא 3,500 ק"מ מעל פני המים. הפסגה ההררית נמדדת ב-4,755 מטר וחלק מהרכס מחוסה שלג רוב עונות השנה. כמו כן זהו מבין מקומות מושבו של נמר השלג.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז ננגרהאר ממוקם לאורך נתיב כביש המעבר הראשי של קאבול-פשאוור, שאורכו 92 קילומטרים ועובר בין אפגניסטן לפקיסטן. מסלול מעבר זה הקל על אפשרויות תעסוקה טובות במחוז ננגרהאר, שמילא תפקיד חשוב בפיתוח כלכלת המדינה, ובמיוחד המחוזות המזרחיים. עסקים כלכליים כגון השקעות ומניות הם אמצעי טוב להכנסות במחוז, שכן ישנם סוחרים שעסוקים במסחר בינלאומי, בנוסף לעסקים מקומיים. סוחרים בינלאומיים מייבאים סחורות באמצעות חברותיהם ממדינות שונות בעולם כמו הרפובליקה העממית של סין, יפן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, הודו ופקיסטן. אך מספרם של סוחרים כאלה פחות לעומת העסקים הקטנים והמקומיים, סוחרים מקומיים מייבאים דגנים, בעלי חיים, עצי הסקה וסחורות אחרות מכפרים לערים ומוכרים אותם בג'לאלאבאד, בקאבול, בבלך, בפאשוור ובמרכזי מסחר אחרים ברחבי האזור.
תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז ננגרהאר משמש כצומת דרכים בין אפגניסטן לפקיסטן, מה שמגביר את הגידול התעשייתי במחוז. ישנה השקעה רבה על פיתוח התעשייה ומוצרים מקראצ'י בפקיסטן עוברים אל המחוז בכביש מהיר. מספר מפעלים גדולים של שיש הוקמו בשנת 2003 בנפת סורק רוד, המייצאים גולות למחוזות אחרים. מפעל של אלומיניום המייצר סיר לחץ וכלים אחרים פועל גם כן בננגרהאר, בעוד שכמה מפעלים גדולים לבניית ריקשה פעילים בנפת סורק רוד, שעד כה ייצר מאות כלי רכב. נשים רבות מתפרנסות מעבודה בייצור רקמות במחוז. מפעל קטן נוסף של עמילן פועל בעיר ג'לאלאבאד וכמוהו גם בית חרושת לייצור דבקים.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלוקה האתנית-עדתית במחוז בנויה מתוך 90.1% פשטונים, 1.6% טג'יקים, 2.6% ערבים, 3.6% פשאים, 2.1% אחרים. כמעט כל תושבי המחוז מאמינים באסלאם סוני וישנם 3,834 מסגדים במחוז. ישנם 297 מוסדות חינוך בכל המחוז (בהם ישנן שתי אוניברסיטאות) ו-27% מכלל האוכלוסייה יודעים אוריינות. ישנם 9 בתי חולים במחוז ו-229 קופות חולים. ל-47% מכלל האוכלוסייה יש זמינות לשימוש יום יומי בחשמל. מושל ננגרהאר הוא גולאב מנגל, אשר משרת בתפקיד מאז שנת 2016 כאשר מאבק פוליטי בין קודמו בתפקיד וזקני שבטים הביא להתפטרות המושל הקודם. המושל המחוזי מטעם ארגון הטרור של הטליבאן אינו ידוע, קודמו בתפקיד נפטר בפשאוור במהלך שנת 2015 והמחליף הצפוי נעצר בידי הממשלה האפגנית שנה מאוחר יותר.
ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתקוממות בננגרהאר במסגרת המאבק נגד הממשלה האפגנית מקוטעת, ומתערערות על ידי מאבקי כוח פנימיים עם מפקדים ולוחמים המעורבים בפעילות פלילית. דוגמאות לקבוצות האפגניות והזרות השונות שנמצאות במחוז כוללות את טליבאן, חיזב-י אסלאמי, כמו גם קבוצות סלפים רדיקלים, וקבוצות זרות כמו אל-קאעדה ואחרים. עוד דווח על לחימה בין שבטית בתוך הקהילות המסורתיות במחוז. מלבד כוחות הביטחון האפגנים וכוחות בינלאומיים, ישנם גם פעילויות של יחידות מיוחדות צבאיות פרו-ממשלתיות, שהוכשרו באופן בלתי רשמי ומפוקחות על ידי ה-CIA.
מעורבותם של גורמים חיצוניים, ביניהם פקיסטן, איראן, הודו, סין העממית, רוסיה וארצות הברית, מסבכת עוד יותר את היחסים המתוחים בין הפלגים השונים הנאבקים ללא הרף על גורל המחוז. רוב הנפות במחוז מסווגות כמחולקות בין כוחות שונים. שמונה נפות נמצאות בשליטה ממשלתית מלאה. 754 אירועים הקשורים למורדים התרחשו בתקופת ינואר 2018 – פברואר 2019 (ממוצע של 12.6 אירועים בשבוע). דוגמאות לתקריות כוללות מספר תקיפות אוויריות שביצעו כוחות פרו-ממשלתיים נגד הטאליבן, עימותים בין טליבאן לבדלנים, והתקפות התאבדות נגד מטרות אזרחיות מצד מורדים.
דווח על 815 נפגעים אזרחיים (681 הרוגים ו-1,134 פצועים) בשנת 2018, המייצגים 111 קורבנות אזרחיים לכל 100,000 תושבים. מדובר בעלייה של 111% בהשוואה לשנת 2017. מחוז ננגרהאר הוא המרכז הגדול ביותר להתנגשויות צבאיות במסגרת המאבק האפגני נכון לשנת 2020.
חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוזות אפגניסטן מחולקות ליחידות שלטוניות בשם "נפות", להלן הנפות של מחוז ננגרהאר ואוכלוסייתן.
- ג'לאלאבאד – 205,423
- הסקה מיינא – 33,294
- שינוואר – 64,872
- אצ'ין – 95,468
- ביסעוד – 118,934
- צ'הרפרהאר – 57,339
- דאראי נור – 57,339
- באטי קוט – 31,308
- דור באבא – 13,479
- גושטא – 31,130
- היסאראק – 28,376
- קאמה – 52,527
- קוגיאני – 111,479
- קוט – 52,154
- קוז קונאר – 42,823
- לאל פור – 18,997
- מומנד דארה – 42,103
- נאזיאן – 16,328
- פאצ'יר אוו אגאם – 40,141
- רודאט – 63,357
- שהרזאד – 63,232
- שורק רוד – 91,548
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מחוזות אפגניסטן | ||
|---|---|---|
|
