ננדור גינגולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ננדור יוסיף גינגולד (בלועזית: Nandor Iosif Gingold‏; 19051986) היה רופא רומני ממוצא יהודי, שבתקופת שואת יהדות רומניה היה יושב ראש מרכז היהודים, ולאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944 נעצר, נחקר והועמד למשפט בבית הדין העממי בבוקרשט כפושע מלחמה ונידון למאסר עולם. בהמשך הומתק גזר דינו ל-20 שנות מאסר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינגולד התחיל את הקריירה המדעית שלו כעוזר מחקר במכון להיגיינה ולבריאות ציבורית בבוקרשט ובמקביל בעוזר מחקר לשם כבוד במכון לרפואה קלינית שעל יד בית החולים "פילנתרופיה" שבניהולו של פרופ' דניאל דניאלופולו. הוא סיים בשנת 1929 את עבודת הדוקטורט שלו תחת הדרכתו של דניאלופולו. ב-1935 פרסם בעיר אוראדיה ספר מדע פופולרי עב כרס בתחום הרפואה, בשם Sănătatea în familie ("הבריאות במשפחה"). ב-1941 התנצר, ונישא לאישה נוצרייה. בתקופת שלטונו של יון אנטונסקו, ב-16 בדצמבר 1941, התמנה לתפקיד מזכיר מרכז היהודים, ועם פרישת היושב ראש התמנה במקומו. במסגרת תפקידו היה גינגולד כפוף להוראותיו של ראדו לקה, הממונה על ענייני היהודים מטעם ממשלת רומניה. בסוף מרץ 1944, ציית גינגולד לדרישתו של לקה לספק לו כספים מבלי לרשום זאת בספרים ומבלי לדרוש קבלה. לאחר שקיבל הכרה רשמית בהיותו נוצרי, התפטר מתפקידו והוחלף על ידי גרוסמן גרוזאה, שהיה עד אז מנהל הכספים ויד ימינו.

לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944, ב-20 בספטמבר, נעצר גינגולד לצורכי חקירה, ושוחרר ב-26 באוקטובר. ב-30 בינואר 1945 נעצר שוב, לשנה. בהמשך הועמד לדין על תפקידו כיושב ראש מרכז היהודים, וב-9 במאי 1946 נידון למאסר עולם ולהחרמת כל רכושו[1]. בהמשך הומתק גזר דינו ועונש המאסר קוצר ל-20 שנה. שותפיו להנהלת מרכז היהודים, מתיאס גרינברג (וילמן), א. גרוסמן גרוזיה וז'אק לאון נידונו לעונשים בין 12–20 שנות מאסר.

אחרי שחרורו מהכלא, עסק בעיקר בהמטולוגיה ובשנת 1972 פרסם את הספר Cum tratăm leucemiile ("כיצד מטפלים בלוקמיות").

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sănătatea în familie: sfătuitor şi informator medical popular - 1935 (הבריאות המשפחה: מדריך וסינופסיס רפואי לעם) עם פתח-דבר מאת ד. מזינצ'סקו
  • 1972 - Leucemiile (הלאוקמיות) - עם פתח-דבר מאת ז'ורז' מאטה
  • 1981 - Eozinofilul, eozinofilia, eozinopeniaאאוזינופיל, האאוזינופיליה, האאוזינופניה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gheorghe Brătescu - în Nicolae Cajal, Harry Kuller (coord.g-ală) - Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație, Editura Hasefer, București 2004 p.255

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]