ננמדי אזיקיווה

ננמדי אזיקיווה
Nnamdi Azikiwe

לידה	16 בנובמבר 1904 זונגרו (Zungeru), פרוטקטורט צפון ניגריה
פטירה	11 במאי 1996 (בגיל 91) אנוגו (Enugu), ניגריה
שם מלא	בנג'מין ננמדי אזיקיווה
מדינה
מקום קבורה	אוניטשה, ניגריה
השכלה	אוניברסיטת הווארד אוניברסיטת לינקולן אוניברסיטת פנסילבניה אוניברסיטת קולומביה Methodist Boys' High School
עיסוק	פוליטיקאי, מדינאי, משורר
מפלגה	National Convention of Nigeria and the Cameroons (NCNC) Nigerian People's Party (NPP)
בת זוג	פלורה אוגואגבונם (Flora Ogoegbunam) – נישאו ב-1936, נפטרה ב-1983 אוצ'ה איווה (Uche Ewah) – נישאו ב-1973
חבר הנהלת ועדת מפלגת ממבילי באקרה 1935–1937 (כשנתיים)
המזכיר הכללי של המועצה הלאומית של ניגריה וקמרון 1944–1945 (כשנה)
נשיא ה-NCNC 1946–1960 (כ־14 שנים)
סגן נשיא המפלגה הדמוקרטית הלאומית של ניגריה 1947–1960 (כ־13 שנים)
נציג לגוס בוועדה המחוקקת של ניגריה 1947–1951 (כ־4 שנים)
מנהיג האופוזיציה 1954–1960 (כ־6 שנים)
שר הפנים 1954
ראש ממשלת מזרח-ניגריה 1954–1959 (כ־5 שנים) מייקל אוקפרא (Michael Okpara) ←
הנשיא הראשון של סנאט הפדרציה של ניגריה 1 בינואר 1960 – 1 באוקטובר 1960 (39 שבועות ויומיים) דניס אוסדביי (Dennis Osadebay) ←
המושל הכללי השלישי של ניגריה 16 בנובמבר 1960 – 1 באוקטובר 1963 (שנתיים ו־45 שבועות) → ג'יימס רוברטסון (James Robertson) עצמו (כנשיא) ←
הנשיא הראשון של רפובליקת ניגריה 1 באוקטובר 1963 – 16 בינואר 1966 (שנתיים ו־15 שבועות) ג'ונסון אגוויאי-אירונסי (Johnson Aguiyi-Ironsi) ←
פרסים והוקרה
מסדר ניז'ר צו הרפובליקה הפדרלית

ד"ר בנג'מין ננמדי אזיקיווה (באנגלית: Benjamin Nnamdi Azikiwe‏, 16 בנובמבר 1904 – 11 במאי 1996) לרוב כונה ננמדי אזיקיווה או זיק, היה המייסד של תנועת הלאומיות הניגרית המודרנית והוביל את המאבק לעצמאות ניגריה. ב-1963 היה לנשיא הראשון של רפובליקת ניגריה, וכיהן בתפקיד זה עד שהודח בהפיכה ב-1966. אזיקיווה ייסד את אוניברסיטת ניגריה בנסוקה והיה לנשיאה הראשון.

קורות חייו

אזיקיווה היה יליד שבט האיגבו (Igbo) ונולד בזונגרו שבצפון ניגריה, שם שירת אביו בגדוד הניגרי. לאזיקיווה הייתה אחות אחת, ססיליה אזיאמקה ארינזה (Cecilia Eziamaka Arinze). אמו של אזיקיווה, צ'ינווה (Chinwe) אזיקיווה, הייתה סוחרת קמעונית. אביו, צ'וקוומקה (Chukwuemeka) אזיקיווה, היה מורה לפני שגויס לתפקיד פקידותי ביחידה של המשטר הניגרי. הגזענות העמוקה והמתמשכת גרמה לאביו להתפטר אחרי 23 שנים בשלטון הקולוניאלי של ניגריה. אזיקיווה דיבר האוסה (Hausa) שוטפת, אך אביו שלח אותו בגיל 7 לגור עם סבתו ודודתו מצד אביו בעיר אוניטשה (Onitsha) שבדרום ניגריה, על מנת שילמד את שפת ותרבות האיגבו. שם חונך אזיקיווה בכנסייה המיסיונרית (Church Missionary Society’s Central School) באוניטשה שבדרום-מזרח ניגריה ובבתי הספר של המיסיון. ב-1914 במהלך מגוריו עם סבתו באוניטשה אזיקיווה ננשך על ידי כלב. אביו, שעבד בלגוס (Lagos) באותה תקופה, העביר את אזקיווה לשם על מנת שיחלים ויעבור ללמוד בבית הספר המקומי. ב-1918 חזר לאוניטשה שם סיים את השכלתו היסודית.

בעודו בתיכון, נחשף אזיקיווה לרעיונותיו של מרקוס גארבי (Marcus Garvey), עיתונאי שהקדיש את חייו למען המאבק הלאומי השחור ולהדגשת חשיבות המאבק הפוליטי האקטיבי. הוא קרא לאחדות אפריקה, להשגת עצמאות לאומית, לאי תלות כלכלית ולשחרור תרבותי ופסיכולוגי מעול הלבנים. בנוסף, נחשף אזיקיווה לדיכוי הקולוניאלי מקרוב והחליט בשלב מוקדם זה בחייו להילחם נגדו. כבר בגיל 16 נדר אזיקיווה נדר לגאול את אפריקה. באותה השנה, קווג'יר אגריי (James Emman Kwegyir Aggrey) נאם בבית ספרו ואמר כי "דבר מלבד הטוב ביותר, אינו מספיק טוב עבור אפריקה". כיוון ששני גיבוריו של אזיקיווה, גארבי ואגריי, שהו בארצות הברית, הוא היה נחוש ללכת לשם גם הוא, לרכוש השכלה ולחזור לניגריה על מנת לקדם אותה.

בשנים 1921–1925 עבד אזיקיווה כפקיד ממשלתי במשרד האוצר של הממשל הקולוניאלי בלגוס. תפקיד זה גרם לו להיחשף לאפליה הגזענית ששררה בתוך שורות המשטר הקולוניאלי.

זיק, כפי שכונה אזיקיווה על ידי בני כיתתו, סיים בראש כיתתו את התיכון ב-1925. לאחר מכן, ללא כסף או תמיכה, החליט אזיקווה לעלות כנוסע סמוי על אוניית ה-RMS Appam על מנת להגיע לארצות הברית, אך הניסיון כשל ואזיקיווה ושני שותפיו נתפסו והורדו בכוח מהספינה על ידי צוות האונייה בגאנה (Ghana).

בגאנה לקח אזיקיווה חלק במחנה אימונים של המשטרה, אך לאחר שהוריו ביקשו ממנו, חזר לניגריה. אביו של אזיקיווה התנגד לתוכניתו ללמוד בארצות הברית אך שינה את דעתו לאחר שפקיד לבן-עור צעיר קרא לו "קוף שחור חסר השכלה". לאחר מקרה זה סבר אביו שרק השכלה תבטיח יחס מכבד לאפריקאים, ולכן החליט לעזור לו לקדם את השכלתו והעניק לו 600 דולר במטרה לממן את נסיעתו לארצות הברית.

במהלך שהותו בארצות הברית, על מנת לממן את לימודיו, אזיקיווה עסק בעבודות כפיים כגון: כורה פחם, שוטף כלים, מלצר ומתאגרף על מנת לשלם עבור השכלתו. אזיקיווה ראה באברהם לינקולן וג'יימס גארפילד מקור להשראה בתור דמויות שטיפסו מן המעמד הנמוך עד לבית הלבן בעזרת הקרבה, עבודה קשה ונחישות.

הוא הושפע רבות מהאפליה הגזעית שחווה ומהתפתחות הלאומיות השחורה בארצות הברית. בתחילת דרכו, תמך אזיקיווה במאבק למען שחרור כל השחורים בעולם, וקרא לכל המושבות במערב אפריקה ללכד את שורותיהן נגד האויב האירופאי המשותף. מתוך אמונתו באחדות אפריקה ולשם הצגת ה"אפריקאים" כצד חזק במאבק, אזיקיווה העדיף לא להתייחס אל אנשיו כ"ניגרים" אלא כ"אפריקאים" אל מול ה"אירופאים".

את זמנו הפנוי בילה אזיקיווה בקריאה או בספורט. בשנתיים הראשונות שלו באוניברסיטת הווארד (Howard University) למד תחת הדיפלומט האמריקאי ומי שעתיד היה לזכות בפרס נובל לשלום, ראלף באנץ' (Ralph Bunche). באנץ' העיד על אזיקיווה כי היה בעל יכולת מנטלית יוצאת דופן, יושרה ואומץ.

ב-1927 הובילו אותו העוני והאבטלה לניסיון התאבדות כושל בפסי הרכבת בפיטסבורג. בעקבות אירוע זה הוא כתב את השיר "I Want to Die".

ב-1929 למד פוליטיקה באוניברסיטת לינקולן (Lincoln University) בפנסילבניה וסיים את התואר הראשון שלו ב-1930. לאחר מכן תפקד כעוזר הוראה באוניברסיטת לינקולן במשך שנתיים, בעודו רשום למחלקת העיתונאות באוניברסיטת קולומביה (Columbia University). תוך שנתיים, סיים תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת לינקולן, תואר שני באנתרופולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה (University of Pennsylvania) ותעודת עיתונאות מאוניברסיטת קולומביה.

בעודו בארצות הברית, אזיקיווה צבר ניסיון כעיתונאי כשכתב עבור "בלטימור אפרו-אמריקאי" (Baltimore Afro-American), "הטריבונה הפילדלפית"(The Philadelpha Tribune), ו"העיתונות המאוחדת של שחומי העור" (Associated Negro Press) בשיקגו. הוענקו לו שני תוארי דוקטור לשם כבוד: דוקטורט בספרות מאוניברסיטת לינקולן ובמשפטים מאוניברסיטת הווארד.

קריירה כעיתונאי

ב-1934, ביקר אזיקיווה בלונדון ושם פרסם את ספרו "ליבריה בזירה הבינלאומית" (Liberia in World Affairs). לאחר מכן באותה שנה, אזיקיווה שב ללגוס ועם חזרתו, בני שבט האיגבו ואנשי לגוס ראו בו דמות ציבורית, מה שהעיד על כך שכתביו מארצות הברית הגיעו עד לניגריה.

לאחר חיפושים אחר עבודה שתתאים להשכלה שרכש, קיבל את ההצעה לייסד את העיתון "The African Morning Post" בגאנה, ומונה לעורך הראשי בו. אזיקיווה השתמש בטור שכתב לעיתון כדי להציג את גישותיו הלאומניות הקיצוניות ולקדם את רעיונו מספריו לגבי "אפריקה החדשה", פילוסופיית הגאווה השחורה (Black Pride). ב-1936 פרסם אזיקיווה כעורך העיתון מאמר בשם "Has the African a God?", שנכתב על ידי א. ט. א. וולאס ג'ונסון (I. T. A. Wallace Johnson), בעקבות כך הואשם על ידי הממשל בגאנה בהסתה, נשפט ונידון ל-6 חודשי מאסר. לאחר מכן, אזיקיווה ערער וזוכה. ב-1937 חזר לניגריה, נלחם נגד השלטון הקולוניאלי וייסד את חברת העיתונים הגדולה ביותר באפריקה "השחורה" אשר כללה את "West African Pilot" (לגוס, 1937), "Eastern Nigerian Guardian" (פורט הארקורט, 1940), "Nigerian Spokesman" (אוניטשה, 1943), "Dailey Comet" (קנו, 1944), "Eastern Sentinel" (אנוגו, 1955) ו"Nigerian Monitor" (אויו, 1960). כמה ממייסדי העיתונים הגדולים ביותר בניגריה הוכשרו תחת קבוצת עיתונים זו והיא שימשה עבור אזיקיווה הן ככלי פוליטי והן ככלי עסקי.

בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, "The West African Pilot" בניהולו של אזיקיווה, שמר על עמדה מתונה על מנת לצבור לעצמו קהל קוראים. העיתון התמקד בעיקר באי הצדק הקיים כלפי האפריקאים וכלל ביקורת על הממשלה הקולוניאלית. אולם, ב-1940, התרחש שינוי הדרגתי בכתיבתו, של זיק והנושא המרכזי עליו נכתב בעיתון הוא עצמאותה של אפריקה. ב-1943, אזיקיווה ניצל את התרומות שקיבלו הוא ושישה עורכים נוספים מהנציב הבריטי, על מנת להעלות מודעות לעצמאות. הרשויות הבריטיות התעלמו ממאמץ זה, דבר אשר עורר כעס רב בקרב אזיקיווה. מאוחר יותר, הוציא אזיקיווה לאור את עיתונו, "The West African Pilot", בשפה האנגלית, מעשה אשר האיץ את פרסומו בעולם התקשורתי.

אזיקיווה רתם את מקצועו כעיתונאי למאבקו הפוליטי ולהתנגדותו לשלטון הקולוניאלי, ובסיועה של העיתונות העניק תנופה חדשה ללאומיות הניגרית. הוא זכה לעיתים קרובות לביקורות מצד בני היורובה על כך שהשתמש בעיתוניו לדיכוי דעות המנוגדות לשלו, אך מעל לכל, חולל שינוי בעיתונות המערב-אפריקאית, הן בסגנונם הישיר של מאמרי המערכת והן באופן סיקור החדשות. בהתרכזו באי-הצדק הגזעני ובצורך בפעולה נמרצת לשחרורה של אפריקה, הוא פרסם את המסר שלו ברחבי ניגריה וניסה להגביר את תפוצתו על ידי מינוי סוכנויות בפרובינציות, כלל חדשות מקומיות בטוריו וייסד את ארבעת העיתונים היומיים המקומיים. הוא טען ש"אין אמצעי טוב יותר להעיר ולדרבן את אנשי אפריקה מכוח העט והלשון". עקב המהפכה שיצר בעולם העיתונות, עסקיו היו שווים במהרה יותר מ-2 מיליון דולר.

אזיקיווה השתמש בעיתוניו השונים על מנת לקדם את השינויים שהאמין בהם: הצבעה בבחירות ישירות בהן לכל אדם יש קול יחיד ושליטה אפריקאית על השירות האזרחי.

קריירה פוליטית

בשנת 1938 הצטרף אזיקווה להנהגת "תנועת הנוער הניגרי" (Nigerian Youth Movement – NYM) אשר מחתה נגד רמת החינוך הירודה ונגד אי-המינויים של אפריקאים לעמדות בכירות בשירות הציבורי. בתנועה זו נוצר שיתוף פעולה הדוק בין משכילים מהדרום – בני האיגבו והיורובה (Yoruba). אזיקיווה תרם רבות לניגריה ול-NYM בפרט, בין היתר על ידי העלאת מודעות לאומית צבאית, פיתוח העיתונות וקידום ההשכלה בניגריה.

בהמשך, בשל מחלוקות אישיות, פרש אזיקיווה ועימו כל בני האיגבו מחברותם ב-NYM. המאמצים להציל את התנועה עלו בתוהו והיא הוסיפה להתקיים רק באזורי יורובה בהנהגתו של אובפמי אוולווו. תנועה זו הפכה לבסיס להקמתה של מפלגת "קבוצת הפעולה" (Action Group – AG) שהייתה מזוהה עם בני היורובה באזור הדרום-מערבי של ניגריה.

ב-1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נסע אזיקיווה לבריטניה במשלחת של מספר עיתונאים כדי למחות בפני שר המושבות על ההגבלות שהוטלו אז על סטודנטים ניגרים בבריטניה. בהשפעת "האמנה האטלנטית ומערב-אפריקה הבריטית" (The Atlantic Charter and British West-Africa) שהכירה בזכותם של כל העמים לבחור את צורת הממשל שלהם, הגישה המשלחת לשר מזכר בו הם דרשו עצמאות מלאה בתוך 10 שנים שבמהלכן יועברו בהדרגה כל עמדות המפתח לידי אפריקאים.

באוגוסט 1944, התכנסה בלגוס ועידה במטרה לארגן מועצה לאומית ש"תלכד את ההמונים של ניגריה לגוש מלוכד" וב-26 באוגוסט 1944, הוחלט בוועידה זו לייסד את "המועצה הניגרית הלאומית" (Nigerian National Council), "מתוך אמונה שארצנו זכאית לחופש ולשגשוג [...] ובהחלטה נחושה לעבוד בצוותא למימושו של היעד הסופי של ממשל עצמי במסגרת האימפריה הבריטית". בהמשך, המועצה הפכה למפלגה חדשה National Convention of Nigeria and the Cameroons (NCNC) אשר אותה ייסד אזיקיווה יחד עם הרברט מקאלוואי (Herbert Macaulay). באמצעות עיתוניו של אזיקיווה גויסו תומכים רבים למפלגה. ב-NCNC היו חברים ניגרים מכלל השבטים אך המפלגה ייצגה בעיקר את בני האיגבו. המפלגה איחדה תחתיה מספר גדול של ארגונים פוליטיים, ספרותיים, מקצועיים, חברתיים וקבוצות של צעירים, ומאבקה העיקרי היה למען מעמד הפועלים והשגת שלטון עצמי. מאוחר יותר אזיקיווה נבחר לנשיא המפלגה. בשלב זה, נחשב אזיקיווה למנהיג הבלתי מעורער של שבט האיגבו, היווה סמל להתנגדות הפוליטית לשלטון זר והיה לדובר הלאומיות הכלל-ניגרית.

חוקה חדשה וההתנגדות אליה

במהלך מלחמת העולם השנייה, סטודנטים ניגרים בחו"ל ומנהיגים לאומיים שאפו להגדיר מערכת חוקתית חדשה לגמרי לניגריה שאחרי המלחמה. היו שחשבו שיש לדרוש שלטון-עצמי פנימי מיידי (WASU) והיו כאלה בעלי גישה מתונה יותר, כמו גישת ה-NYM, אשר אמרה שיש להעניק חלק משמעותי יותר בממשלה לניגרים משכילים. השפעות אלו ואירועי המלחמה, גרמו לבכירים במשטר הקולוניאלי ובממשלה הניגרית להגדיר את החוקה הניגרית מחדש.

ב-6 במרץ 1945, הציג מושל בריטי בשם ארתור ריצ'רדס, אשר בשנים אלו היה מושל ניגריה, את ההצעה לניסוח מחדש של חוקת קליפורד מ-1922 (The Clifford Constitution) בפני הוועדה המחוקקת של ניגריה. ריצ'רדס טען שהחוקה תקדם את אחדות העם הניגרי. לאחר שינויים קלים, ההצעה התקבלה ו"חוקת ריצ'רדס" הפכה לחוק בפועל.

חלקים מסוימים בחוקה עוררו זעם והתנגדות בקרב מנהיגים לאומניים מכל המחנות ואזיקיווה, כנשיא ה-NCNC באותה עת, היה מתנגד נחרץ במיוחד וטען שהחוקה לא עונה על אף אחת מהדרישות הלאומיות של ניגריה. ההתנגדות נבעה משתי סיבות עיקריות, הראשונה היא שעל אף שהחוקה הוצגה כמגדילה את מספר המקומות שאפריקאים יכולים למלא בממשל, רק ארבעה מהם יכלו באמת להיבחר והשאר היו צריכים להיות כאלו שמקורבים לממשל ואינם פועלים למען ממשל עצמאי. השנייה היא שבחוקה החדשה לא הוצגה דרישה מספקת לקידום האפריקאים לעמדות מפתח בשירות הציבורי. החוקה נשארה בתוקף עד שהוחלפה בחוקה של 1951.

ניסיון ההתנקשות

חודשיים לאחר פרסום ההצעה לחוקה של ארתור ריצ'רדס (The Richards Constitution) ובעקבות ההצעות השנויות במחלוקת שהוצעו בה, החלה "השביתה הכללית" של יוני 1945. בזמן השביתה נקט אזיקיווה בגישה נמנעת על מנת לשלול כל קשר בינו לבין פריצת השביתה. למרות זאת, אנטוני אנהורו (Anthony Enahoro) שעבד כעורך באחד מעיתוניו של אזיקיווה, טען מאוחר יותר כי יש הסכמה כללית בקרב הפרובינציות כי אזיקיווה היווה מקור השראה ואף היה שותף בתכנונה של "השביתה הכללית". ב-8 ביולי 1945, הוחרמו שני עיתוניו בלגוס "West African Pilot" ו-“Daily Comet” על ידי הממשלה הקולוניאלית מכיוון שלא פרסמו ידיעות המתנגדות לשביתה. החרם לא השפיע רבות על הצלחתו בתור עיתונאי מכיוון שכתבותיו על השביתה המשיכו להתפרסם בעיתון אחר. שבוע לאחר מכן אזיקיווה נס לאוניטשה, שם התחבא. לטענתו, הממשלה הקולוניאלית תכננה לשלוח אנשים במטרה לרצוח אותו ולכן ברח. לאחר מכן שלח מברק למספר אנשי מפתח בבריטניה לבקשת עזרה. אחד ממקבלי המברק, אזרח ניגרי שחי בבריטניה, ארגן וועדה לאומית אפריקאית אשר שלחה מברקים לאנשי מפתח במוסדות ועיתונים ברחבי העולם בקריאה למחאה על החרמת העיתונים של אזיקיווה והאיומים על חייו. הממשלה בתגובה, פרסמה הצהרה בה נטען שאזיקיווה סירב להיפגש עם מזכיר המדינה במטרה לדון איתו בהאשמותיו. בנוסף הממשלה טענה, כי בשום שלב לא ביקש הגנה מהמשטר וכי לא הציג ראיות שיתמכו בהאשמותיו על האיומים לחייו. הממשלה סירבה להפסיק את החרם על עיתוניו. לאירוע זה הייתה השפעה גדולה על מעמדו של אזיקיווה והפופולריות שלו והמקרה עורר תגובות שונות בקרב אזרחי ניגריה. אזיקיווה הפך לגיבור לאומי בעייני מי שהתוודע למקרה מעיתוניו או משמועות מפה לאוזן ומנגד, המקרה עורר ביקורת חריפה לגביו מצד יריביו הפוליטיים.

דרכו לנשיאות

ב-1951, הצהירו בעקבות מאמציו העיקשים של אזיקיווה כנשיא ה-NCNC, הבריטים על ההחלטה להעניק לניגריה עצמאות. בבחירות שהתקיימו לאחר מכן, אזיקיווה נבחר לייצג את לגוס. באותו זמן, "קבוצת הפעולה" שהייתה המפלגה הפוליטית בעלת הרוב היורובי, תחת הנהגת אוולווו, זכתה בשליטה על החקיקה במחוז המערבי, היכן שלגוס ממוקמת. אזיקיווה הפך למנהיג האופוזיציה ו"קבוצת הפעולה" מנעה את בחירתו לבית המחוקקים הפדרלי. יריבות מרה החלה בין שני המחנות, אחד בשליטת היורובה ואחד בשליטת האיגבו. קונפליקטים אתניים אלו לבסוף הובילו בשנת 1967 לפרוץ מלחמת ביאפרה (Biafra), מלחמת אזרחים עקובה מדם אשר גרמה למותם של יותר מחצי מיליון אנשים, אשר רבים מהם היו ילדים.

מאוחר יותר, השלטון הבריטי האשים את אזיקיווה בלקיחת 5.6 מיליון דולר מכספי הממשלה. הוא נשפט והואשם בהתנהגות בלתי הולמת. אזיקיווה טען להגנתו כי ההאשמות נגדו היוו ניסיון לעכב את קבלת העצמאות. אזיקיווה הצליח לשרוד את המשבר התדמיתי מכיוון שהעם הניגרי ראה בו כמשחררו. הוא התפטר כמחוקק של המחוז המערבי והיה לראש הממשלה של מזרח ניגריה עד שהוכרזו בחירות הקדם-עצמאות לממשלה הפדרלית ב-1959. באותן בחירות, אף אחת מהמפלגות הגדולות לא זכתה ברוב מכריע. מפלגת ה-The Northern Peoples Congress (NPC) המורכבת בעיקר מאנשי הקבוצות האתניות האוסה ופולאני, זכתה במספר המושבים הגבוה ביותר, ואחריה ה-NCNC. ה-NCNC ואזיקיווה בראשה החלו לצבור כוח ושתי מפלגות אלו הקימו יחד קואליציה בעוד שמפלגת "קבוצת הפעולה" היוותה את האופוזיציה.

ניגריה קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1 באוקטובר 1960. ההכרזה על אזיקיווה כמושל הכללי וחודש לאחר מכן כרמטכ"ל הכוח הצבאי האפריקאי הראשון, היוותה ציון דרך משמעותי באירוע היסטורי זה.

ההכתרה של אזיקיווה למושל הכללי התרחשה בזמן שאבובכר טפאווה בלווה (Abubakar Tafawa Balewa) נבחר לתפקיד ראש הממשלה. אזיקיווה ובלווה תמכו שניהם ברעיון הקומוניזם והיו בעלי עסקים רבים במדינה, מה שהפך אותם לחברים. בשנת 1961 מרבית מסחר החוץ של ניגריה התבסס על ייצוא קקאו. החקלאים מיורובה הצטיינו בהפקת קקאו ונחשבו לטובים בעולם. אזיקיווה דרש מהם לשלם מיסים על הקקאו ורבים מהחקלאים סירבו להיענות לבקשתו, קונפליקט זה גרם לחוסר שביעות רצון בקרב בני שבט היורובה. כתוצאה מקונפליקט זה, הממשלה חשפה תוכנית שמטרתה הייתה להפילה ומי שעמד בראש התוכנית, שהיה בן שבט יורובה, נעצר, נשפט ונידון ל-10 שנות מאסר. בני שבט היורובה התרעמו על הכנסת מנהיגם לכלא, והחלו פרעות אשר הובילו להכרזת מצב חירום. בעקבות כך, האזור המערבי נכנס באותה תקופה למצב של חוסר נחת.

אזיקיווה ערך תוכנית לחלוקת משאבי ניגריה בצורה שווה ולשם הוצאתה לפועל ערך מפקד אוכלוסין. המפקד יצר בעיות כאשר אזורים מסוימים דיווחו על מספר גדול יותר של תושבים מכפי שהיו בהם במציאות בשביל לקבל חלק גדול יותר מהתקציב הממשלתי.

באוקטובר 1963 הפכה ניגריה לרפובליקה והוקמה לה ממשלה פנימית שניהלה גם את תיקי החוץ. אזיקיווה מונה לנשיא בגלל תפקידו המרכזי במאבק על העצמאות ובזכות הפופולריות שלו.

אזיקיווה כנשיא

אזיקיווה כיהן כנשיא הראשון של ניגריה והקים את האוניברסיטה המקומית הראשונה בה. באוניברסיטה הקים אזיקיווה את המחלקה הראשונה לעיתונאות בניגריה. אוניברסיטה זו הוקמה בהשראת האוניברסיטה הראשונה שיועדה לשחורי-עור בארצות הברית, Wilberforce University שבאוהיו, שהוקמה על שמו של ויליאם וילברפורס, אחד מדמויות המפתח במאבק לביטול העבדות בבריטניה.

לאזיקיווה היה תפקיד משמעותי במאבק להשגת עצמאותה של ניגריה. בתור היותו המייסד של ה-NCNC, אזיקיווה חישל את אחת מהמכונות הפוליטיות היעילות והאפקטיביות ביותר באפריקה. הוא הפך לנשיאה הראשון של רפובליקת ניגריה, והזמין חברות פלדה ונפט אשר יסייעו לפיתוח המשאבים של ניגריה. תעשיית הנפט של ניגריה מהווה אנדרטה בת קיימא ליוזמתו ומהווה כיום את תעשיית הנפט הגדולה ביותר באפריקה כולה.

כמו כן יצירת הזדמנויות חינוכיות הייתה אחת ממטרותיו העיקריות של אזיקיווה ומתוך כך ייסד את University of Nigeria ועודד רכישת השכלה יסודית ותיכונית. באוניברסיטה שילבו תוכנית חינוך רגילה עם לימודי אנגלית ברמה גבוהה, דבר שתרם להבנה עמוקה יותר של החומר הנלמד ולאיחודו של העם הניגרי. כתוצאה מכך קמה קבוצה של אפריקאים משכילים שהחלה להשפיע על תהליכי מודרניזציה ופיתוח זהות לאומית ניגרית. תהליכים אלו הובילו לכך שלניגריה יש יותר תלמידים שלומדים בארצות הברית מאשר יתר מדינות אפריקה ביחד.

כנשיא, אזיקיווה לקח חלק בכתיבת החוקה הפדרלית שהיוותה חוק עליון במדינה. הוא נלחם נגד כל סוגי השחיתות, נפוטיזם ואפליה. אזיקיווה הצהיר שחוקתו מתבססת על המודל האמריקאי שבו "לכל אדם אכפת מספיק בשביל לחלוק, כדי שלכולם יהיה מספיק".

לאחר הנשיאות

ב-1966, אירעה הפיכה, הממשלה הופלה וראש הממשלה בלווה ומספר פקידים רשמיים חשובים אחרים נרצחו. באותה עת אזיקיווה היה בחו"ל ולכן נשאר בחיים. מי שהנהיג את ההפיכה היה גנרל ג'ונסון אגויי אירונסי (Johnson Aguiyi-Ironsi) מקבוצת האיגבו ומכיוון שאזיקיווה, אשר היה בעצמו משבט האיגבו, היה המנהיג הפוליטי הבכיר היחיד שלא נרצח, תושבי הצפון הסיקו כי ההפיכה הייתה חלק ממזימה של שבט האיגבו ליטול פיקוד על ניגריה ולשלוט בעושרה בעבור עצמם. לאחר מכן, התרחש טבח כללי של אנשי האיגבו שחיו בצפון. אנשי האיגבו שיכלו להימלט, נסו למחוז המזרחי של הדרום.

אזיקיווה שזמן רב עודד חיפוש אחר מחצבים, ובאופן מקרי נמצא נפט במזרח בזמן זה, ביקש ממנהיגי האיגבו לחלוק הון זה עם האומה. מנהיגי האיגבו באותה תקופה, כגון קולונל אוג'וקוו (Chukwuemeka Odumegwu Ojukwu), היו במצוקה כה גדולה עקב ההרג הרב של אנשי האיגבו בצפון ועקב חוסר היכולת של הממשלה הפדרלית להגן על בני שבטם. בעקבות כך בני שבט האיגבו סירבו לבקשתו של אזיקיווה לחלוק בהכנסות הנפט ובמקום, הם ניתקו יחסים עם אזיקיווה והקימו מדינה עצמאית, ביאפרה. עצתו לשלום של אזיקיווה לא התקבלה, דבר שהוביל לטרגדיה של מלחמת אזרחים הקרויה מלחמת ביאפרה.

במשך חלק מתקופת המלחמה, אזיקיווה בודד את עצמו בביתו בנסוקה (Nsukka) והקדיש את עצמו לעיתונאות וכתיבה.

ב-1967 הצטרף אזיקיווה לממשלת ביאפרה ועבד בחו"ל למען קבלת הכרה במדינת ביאפרה. הוא אף חיבר את ההמנון הלאומי שלה ושימש כיועץ בכיר לשלטונה. לאחר מספר שנים התבהר כי התנתקות ביאפרה מניגריה נכשלה. מנקודה זו ואילך, אזיקיווה עבד למען איחוד מחדש ופיוס לאומי וב-1969 חזר והצטרף לתומכי הממשלה המרכזית בניגריה. הוא נשאר בחו"ל עד 1972 וכשחזר מונה לכהן כנשיא של אוניברסיטת לגוס (Lagos University). ב-1979 הסדר הושב ואזיקיווה נכנס לזירה הפוליטית כמועמד לנשיאות אך שהו שאגארי (Shehu Shagari) זכה בבחירות והביס אותו.

כתיבתו של אזיקיווה

אזיקיווה וחברו לנגסטון יוז (Langston Hughes) האפרו-אמריקאי היו בוגרי אוניברסיטת לינקולן ומשתפי פעולה בתחום הספרות. במשך 30 שנות חברותם, היו השניים מנהיגי הדיון על מעמד השחורים במאה ה-20. אזיקיווה ויוז חלקו במשותף יותר ממה שאי פעם נראה ביחסים בין האליטה האפריקאית והאפרו-אמריקנית.

הקשר המיוחד שלהם התבסס ככל הנראה על דמיון יוצא דופן בחייהם המוקדמים של השניים, במאבקים שנתקלו בהם בחייהם הבוגרים ובזווית הראיה היצירתית שחלקו.

אזיקיווה וזיק נאלצו להתמודד עם אתגרי חייהם הקשים בשלב מאוד מוקדם. ההורים של שניהם התגרשו בילדותם והם נאלצו לעבור ממקום למקום מספר רב של פעמים מכורח הנסיבות. בנוסף, שניהם הסתכסכו עם אביהם ועוני וייאוש פקדו את חיים המוקדמים.

כמו כן, הדמיון במבנה ובשפה של השירים שלהם מעיד על החזון המשותף שלהם. אזיקיווה כתב את שיריו הראשונים עוד בימיו הראשונים בתיכון. התיכון בו למד בלגוס, הוקם על ידי מיסיונרים לבני-עור ולימדו בו מורים לבני-עור. שירו הראשון שנקרא גם "My First Poem", נכתב בהשראת חוויה מזעזעת שחווה ממורה לבן-עור שהתאכזר לילדי בית הספר.

אזיקיווה למד את עקרונות הכתיבה הבסיסיים מג'ון מ. סטיוארט, משורר בריטי צעיר אשר היה לו קשה להתחבר לשיריו המרכזיים כי טען שההיסטוריה של אנגליה לא יכולה להוות השראה לאנשים כמוהו. לעומת זאת, אזיקיווה התחבר לשירים האמריקאים מפני שהם מייצגים עמדה חזקה נגד אי-צדק ודיכוי בימי העבדות.

שיריו של אזיקיווה אופיינו באי הצדק שבגזענות ובפריחה האמנותית שהתרחשה באפריקה ובארצות הברית. כתיבתו ייצגה את ראייתו הפוליטית ואת עשייתו למניעת אי-צדק.

יש הראו בשירו של אזיקיווה, "Land of the Rising Sun", כהמנון ביאפרה וכאמצעי להרמת המורל עבור הקצינים הלוחמים, הכוחות הלוחמים ושאר העם. בנוסף, בתקופת הקמתה של ביאפרה ניכר שינוי בכתיבתו של אזיקיווה. שיריו בתקופה זו נכתבו על מחויבות חברתית, אמונה ותקווה.

מכיוון שאוסף השירים הראשון של אזיקיווה התפרסם רק בשנת 1977, יותר מ-40 שנה לאחר שעזב את ארצות הברית, הוא לא זכה לתהילה ראויה על כתיבתו.

מורשת

אזיקיווה מת לאחר מחלה ארוכה באנוגו, בבית החולים הלימודי שבאוניברסיטת ניגריה ונקבר בביתו שבאוניטשה, ניגריה. נערכה לכבודו הלוויה ממלכתית תחת ממשלתו של גנרל סאני אבאצ'ה (Sani Abacha), וגופתו נקברה בתום כמעט שבועיים של טקסים לאומיים ברחבי ניגריה. מוסדות שנקראו על שמו של אזיקיווה כוללים את שדה התעופה הבינלאומי על שם ננמדי אזיקיווה באבוג'ה (Abuja), אצטדיון ננמדי אזיקיווה באנוגו, אוניברסיטת ננמדי אזיקיווה באוקה (Awka), מרכז העיתונות ננמדי אזיקיווה בלגוס. בנוסף, קיימת שדרה על שמו בדאר-א-סאלאם בטנזניה והדיוקן שלו מופיע על שטר ה-500 של ניגריה.

הישגים

ב-1960, כאשר ייסד את אוניברסיטת ניגריה, מונה אזיקיווה למועצה המלכותית על ידי המלכה אליזבת השנייה. ב-1980 הוענק לו אות הכבוד הגבוה ביותר של הרפובליקה הפדרלית של ניגריה (GCFR- Grand Commander of the Federal Republic). במהלך חייו קיבל 14 תארים של כבוד מאוניברסיטאות ניגריות, אמריקאיות וליבריות.

ספורט

אזיקיווה היה מעורב בהרבה ענפי ספורט במהלך חייו ואף הגיע להישגים מכובדים ברובם.

בין התארים שקיבל היו: אלוף מכללת סטורר (Storer College) באגרוף (1925–1927), אלוף קפיצה לגובה של אוניברסיטת הווארד (1926), אלוף מקצה חתירה לאחור ומקום שלישי במקצה שחייה חופשית של אוניברסיטת הווארד (1928), קפטן נבחרת הכדורגל של אוניברסיטת לינקולן (1930), זכה במדליית ארד במרתון ריצ'מונד (1931), זכה במדליית זהב בריצות 1000 יארד, מייל אחד ושלושה מיילים בניו יורק (1932), זכה בגביע הכסף במרוצי חצי מייל ומייל אחד בקונקטיקוט (1933), התמודד בתחרות טניס (1938), ובנוסף, קבוצת השחייה שבה השתתף זכתה בתחרות 50 יארד שחייה חופשית בלגוס (1939).

מלבד תארים אלו, אזיקיווה הקים את "Zik's Athletic Club" שהיה מועדון לקידום אתלטיקה, אגרוף, קריקט, כדורגל, שחיה וטניס.

עבודות שכתב

• Zik (1961)
• My Odyssey: An Autobiography (1971)
• Renascent Africa (1973)
• Liberia in World Politics (1931)
• One Hundred Quotable Quotes and Poems of the Rt. Hon. Dr. Nnamdi Azikiwe (1966)
• Political Blueprint for Nigeria (1943)
• Economic Reconstruction of Nigeria (1943)
• Zik: A Selection of the Speeches of Dr. Nnamdi Azikiwe (1961)
• Assassination Story: True or False? (1946)
• Before Us Lies the Open Grave (1947)
• The Future of Pan-Africanism (1961)
• The Realities of African Unity (1965)
• Origins of the Nigerian Civil War (1969)
• I Believe in One Nigeria (1969)
• Peace Proposals for Ending the Nigerian Civil War (1969)
• Dialogue on a New Capital for Nigeria (1974)
• Creation of More States in Nigeria, A Political Analysis (1974)
• Democracy with Military Vigilance (1974)
• Reorientation of Nigerian Ideologies: lecture on 9 December 1976, on the eve of the launching of the UNN Endowment Fund (1976)
• Our Struggle for Freedom; Onitsha Market Crisis (1976)
• Let Us Forgive Our Children. An appeal to the leaders and people of Onitsha during the market crisis (1976)
• A Collection of Poems (1977)
• Civil War Soliloquies: More Collection of Poems (1977)
• Themes in African Social and Political Thought (1978)
• Restoration of Nigerian Democracy (1978)
• Matchless Past Performance: My Reply to Chief Awolowo's Challenge (1979)
• A Matter of Conscience (1979)
• Ideology for Nigeria: Capitalism, Socialism or Welfarism? (1980)
• Breach of Trust by the NPN (1983)
• History Will Vindicate The Just (1983)

ציטוטים ידועים

• "יש שפע של מקום בפסגה כי מעט מאוד אנשים נוטים לטייל מעבר לשביל הממוצע. וכך, נראה שרובנו מסתפקים בלהישאר בתוך גבולות הבינוניות". – מתוך My Odyssey, No. 5.
• "שליחותי הבוערת על כדור הארץ הסתיימה ועבודת חיי העיקרית באה לסופה. המדינה שלי חופשייה כעת, וזהו כבוד עצום בשבילי להיות ראש הממשלה הראשון שהוא יליד המקום. מה עוד אדם יכול לבקש?" בדוברו על עצמאות ניגריה ב-1 באוקטובר 1960.

ראו גם

• היסטוריה של ניגריה
• פאן-אפריקניות
• זיקיזם (Zikism)
• הלאומניות האפריקאית (African Nationalism)
• מפלגת ה-NCNC (National Council of Nigeria and the Cameroons)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ננמדי אזיקיווה בוויקישיתוף

• ננמדי אזיקיווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• ננמדי אזיקיווה, ברשת החברתית Goodreads