נסים דיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נִסים דיין
נסים דיין
נסים דיין
לידה 5 במאי 1946 (בן 75)
תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, תסריטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סטודיו למשחק ניסן נתיב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רחל דיין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אופיר (2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נִסים דיין (נולד ב-5 במאי 1946) הוא במאי קולנוע ישראלי, ואחד המבקרים והמרצים בתחום הבימוי בישראל. ניהל את המכון הישראלי לקולנוע. חתן פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2017[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיין נולד בשנת 1946 בתל אביב, להורים שעלו מחלב שבסוריה. משפחתו התגוררה תחילה על גבול יפו תל אביב, אך פונתה בזמן מלחמת השחרור לכפר ג'מאסין בצפון תל אביב (שכונת גבעת עמל ב'), ושם גדל[2]. למד בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. מגיל צעיר התעניין בקולנוע, בהיותו חייל זכה בחידון קולנוע ארצי[3], וסייע למפיק וחובב הקולנוע ישעיהו (״שיש״) קולר, שהחזיק אוסף פרטי של סרטים, לנהל את "מועדון הסרט הטוב" בתל אביב[4].

לאחר השירות הצבאי למד בסטודיו למשחק ניסן נתיב[2]. בשנת 1971 הופיע כשחקן במחזה "מעבר לגבולין" מאת יוסף חיים ברנר, שעלה בתיאטרון "הבימה". כמו כן פרסם מספר סיפורים קצרים בכתב-העת "קשת"[5].

קריירה כיוצר קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל את דרכו הקולנועית בשנת 1972 כעוזר לבמאי דן וולמן בסרט "פלוך". בעידודו של וולמן החל באותה שנה לעבוד על סרטו הראשון "אור מן ההפקר". הסרט נוצר בהשראת שכונת העוני בה גדל ג'מוסין, בסגנון נאו-ריאליזם האיטלקי, כולל צילום בשחור-לבן. הוא צולם בשטח בשכונת שבזי, בשיתוף שחקנים לא מקצועיים אבל בעלי יכולת משחק טבעית, ביניהם כוכב הסרט נסים לוי[6]. את הסרט הפיק ומימן באופן חלקי יעקב אלקוב, איש עסקים, מפיק הוליוודי ונדבן שניהל את הקמת בית ציוני אמריקה בתל אביב[7]. אלקוב גייס מספר משקיעים ודיין לקח הלוואות כדי לממן את הפקת הסרט[8]. צילומי הסרט נערכו בשנת 1972[9], אך הוא יצא לאקרנים כשנה אחר כך לקראת מלחמת יום הכיפורים, שהדירה את הצופים מבתי הקולנוע והוא לא הצליח מסחרית[10].

אחרי הפקת "אור מן ההפקר" ביים דיין סרטי פרסומת ותעודה, את הפקת סרטו השני, "סופו של מילטון לוי" החל בשנת 1979 עם אושיק לוי ודב גליקמן בתפקידים הראשיים, בסיוע הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים איכותיים{[11]. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1981[12].

בשנת 1980 החל בהפקת סדרת הטלוויזיה "מישל עזרא ספרא ובניו" שכתב וביים[13], וששודרה בערוץ הראשון בשנים 19821983[14].

בשנת 1982 הפיק את סרטו של איתן גרין "לנה" (1982)[15].

בסוף שנת 1984 החל לביים הסרט "גשר צר מאד", על פי תסריט שכתב, המבוסס על סיפור קצר מאת חיים חפר, על אהבה בלתי אפשרי בין קצין במילואים בתפקיד תובע בממשל הצבאי ברמאללה לבין אלמנה פלסטינית נוצרייה[16]. רוב צילומי הסרט נערכו בעיר רמאללה[17]. הסרט יצא לאקרנים בנובמבר 1985[18].

בשנת 1986 כתב, יחד עם תמר לוטן, את התסריט לדרמת הטלוויזיה "פסק זמן", שהופקה על ידי הטלוויזיה החינוכית הישראלית בשיתוף ערוץ 4 הבריטי[19].

בשנת 1987 רכש את הזכויות להפקת סרט על פי ספרו של גבריאל שטרסמן "המערוך" על פרשת רצח מלה מלבסקי[20]. אך שתי הרוצחות בפרשה פנו לבית המפשט וקיבלו צו מניעה ליצירת הסרט, בטענה שהוא יפגע בסיכוי הערעור שלהן[21].

בשנת 1989 ביים את הסרט התיעודי "הקרב על הנגב", על חטיבת הנגב של הפלמ"ח[22].

בשנת 1990 הפיק את דרמת הטלוויזיה "טיסה 016", על פי סיפור של אליעזר יערי, עבור מחלקת הדרמה של הערוץ הראשון[23].

בשנת 1991 הפיק את "החברים של יעל", הסרט הראשון בכיכובה של מילי אביטל[24].

בשנת 1992 ביים את המופע "סרט חי", שילוב של קולנוע ותיאטרון, בו שיחקו רחל דיין וקובי אסף, הנעים לסירוגין על המסך ועל הבמה[25].

בשנת 1993 ביים את דרמת הטלוויזיה "אוצר מקומי", ששודר בערוץ הראשון[26].

בשנת 1997 ביים את סדרת הטלוויזיה "אשה באפור".

בשנת 2013, לאחר הפסקה של 28 שנים, ביים סרט קולנוע עלילתי - "מפריח היונים" על פי ספרו של אלי עמיר "מפריח היונים"[27].

קריירה כמבקר ומורה לקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר עיסוקו של דיין במשך השנים הייתה פעולתו הענפה בתחום ביקורת ולימוד הקולנוע: בשנות ה-80 לימד מסלול ללימודי קולנוע ב"בית צבי" ובאוניברסיטת תל אביב[28], אחר כך לימד קולנוע בבית הספר סם שפיגל ובמוסדות לימוד אחרים, ביקורותיו התפרסמו בעיתונות וברדיו, והוא כיהן כלקטור בקרנות קולנוע שונות[29].

דיין שימש לאורך שנים רבות כמבקר הקולנוע בתוכניתו של מולי שפירא "בילוי נעים" בגלי צה"ל[30]. ומבקר הקולנוע של העיתונים "העיר" ו"גלובס"[31].

בשנים 19791980 הגיש את תוכנית הקולנוע של הערוץ הראשון "מסך גדול מסך קטן". באותן השנים גם שימש כמנהל המכון הישראלי לקולנוע[32].

בשנת 1988 שימש כמנהל האמנותי של פסטיבל פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה[33].

בשנת 1989 ערך את "מדריך הווידאו בישראל", ספר הסוקר כ-1,100 סרטים שהיו זמינים אז בספריות הווידאו בישראל[34].

בשנים 20022003 הגיש בטלוויזיה החינוכית את התוכנית "עולים על סרטון", במהלכה שוחח עם יוצרים צעירים על סרטיהם[35].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיין היה נשוי לרחל (נולדה ב-1949), שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, ששיחקה גם בשניים מסרטיו ("סופו של מילטון לוי" ו"גשר צר מאוד")[36].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתן לשם, עכבר העירפרסי אופיר 2017: "פוקסטרוט" שולט, "געגוע" ו"לא פה, לא שם" מזנבים, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2016
  2. ^ 1 2 נתן גרוס, שיחה עט ניסים דיין על סרטי "אור מן ההפקר", המציג שכונת־עוני כפי שהכיר נסים בילדותו, על המשמר, 20 ביולי 1973
  3. ^ בחידון הקולנוע שנערך לרגל שבוע הקולנוע, זכה במקום הראשון ניסים דיין, חייל בן 20, על המשמר, 7 באוגוסט 1966
  4. ^ רם עברון, תחליף־טלביזיה, למרחב, 15 בדצמבר 1966
  5. ^ גליון חדש של "קשת" חדש של 1ד19, מעריב, 23 באפריל 1971
  6. ^ טלילה בן זכאי, נסים בדורות, מעריב, 28 ביולי 1972
  7. ^ ר.עזריה, יוקמו עוד בתים כאלה, מעריב, 12 ביולי 1954
    עמית דובקין, אבא מיליונר זה לא הכל, מעריב, 22 ביולי 1988
  8. ^ יעקב בן אמיר, המפיק שבא להפסיד, דבר, 10 באוגוסט 1972
  9. ^ ורדה צ'צ'יק, שאול חוזר אל השכונה שלו, מעריב, 25 בספטמבר 1972
  10. ^ נירית אנדרמןהמלחמה שכיבתה את האור מן ההפקר, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2013
  11. ^ אושיק לוי יככב בתפקיד מילטון לוי, מעריב, 10 באוקטובר 1979
  12. ^ אורי קליין, קלונוע על פי תהום, דבר, 29 במאי 1981
  13. ^ הערב - בלי "השבוע", מעריב, 11 ביולי 1980
  14. ^ אדם ברוך, טלוויזיה - נסים דיין בימאי 'מישל עזרא ספרא ובניו' הוכיח שהיכולת הישראלית עדיין נמצאת כאן, כותרת ראשית, 7 בספטמבר 1983
  15. ^ טלי נתיב, הצד האחר של פעילי עלייה, דבר, 5 בדצמבר 1980
  16. ^ מאיר שניצר, רומיאו ויוליה כאן ועכשיו, חדשות, 19 בדצמבר 1984
  17. ^ אש״ף נגד נסים דיין, חדשות, 6 בפברואר 1985
  18. ^ עירית שמגר, אגדה בגדה, מעריב, 29 בנובמבר 1985
  19. ^ רן גפן, דידי יזרעאלי, אבוטבול לא בעכו. כן בטלוויזיה, חדשות, 1 בספטמבר 1986
    ביקורת: עירית לינור, שידורים - ברנשים וחתיכות, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1988
  20. ^ יוסי ורטר, חוה יערי: מי זה כאן נסים דיין?,, חדשות, 20 במאי 1987
  21. ^ יוסי ורטר, צו מניעה נגד הסרט על רצח מלה מלבסקי, חדשות, 16 באפריל 1987
    יוסי דיין, נסים דיין: הסרט לא יפגע ביערי, חדשות, 27 באפריל 1987
  22. ^ יסמין קיני, קצרים, חדשות, 12 ביוני 1989
  23. ^ תמי לוביץ, ים, אבטיח וקסטנר, חדשות, 16 בדצמבר 1990
  24. ^ הגר רם, מילי אביטל ונדב לויתן. כימיה מיידית - רואה אותה בדרך לגימנסיה, חדשות, 10 באוקטובר 1991
  25. ^ ג. עיטור, נסים דיין מביים "סרט חי", חדשות, 9 באפריל 1992
  26. ^ רן בן-נון, דרמה בכנרת, חדשות, 31 באוגוסט 1993
  27. ^ אורי קליין"מפריח היונים": ניסיון מרשים ומאכזב לספר את סיפורה של יהדות עיראק, באתר הארץ, 23 באפריל 2014
    סיגלית בנאיהסרט היהודי־ערבי הראשון, באתר הארץ, 9 במאי 2014
  28. ^ יעקב בר-און, כבר לא על אש קטנה, דבר, 3 ביוני 1981
  29. ^ הוכרזו הזוכים בתמיכת הקרן לפיתוח תסריטים של הרשות השנייה, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2002
  30. ^ גילי איזיקוביץמחווה לז'אנר הבי-מוביז, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2008
  31. ^ ליאת רון, ‏במאי "מפריח היונים": לא העלנו על דעתנו שהסרט יצליח ככה, באתר גלובס, 14 ביוני 2014
  32. ^ יעקב בר-און, הדראמה של נסים, מעריב, 16 ביולי 1980
  33. ^ ראובן בן-צבי, נקבעה הנהלת פסטיבל הסרטים חיפה, מעריב, 18 במאי 1988
  34. ^ יהודה תום, כותבים עליהם, חדשות, 27 בדצמבר 1989
  35. ^ רותה קופפראבא עצוב, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2003
  36. ^ עירית שמגר, אהבותיה של רחל, מעריב, 27 בינואר 1981