נסים דיין
 | |
| נסים דיין | |
| לידה |
5 במאי 1946 (בן 76) תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מקום לימודים |
סטודיו למשחק ניסן נתיב |
| בן או בת זוג |
רחל דיין |
| פרסים והוקרה |
פרס אופיר (2017) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
נִסים דיין (נולד ב-5 במאי 1946) הוא במאי קולנוע ישראלי, ואחד המבקרים והמרצים בתחום הבימוי בישראל. ניהל את המכון הישראלי לקולנוע. חתן פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2017[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיין נולד בשנת 1946 בתל אביב, להורים שעלו מחלב שבסוריה. משפחתו התגוררה תחילה על גבול יפו תל אביב, אך פונתה בזמן מלחמת השחרור לכפר ג'מאסין בצפון תל אביב (שכונת גבעת עמל ב'), ושם גדל[2]. למד בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. מגיל צעיר התעניין בקולנוע, בהיותו חייל זכה בחידון קולנוע ארצי[3], וסייע למפיק וחובב הקולנוע ישעיהו ("שיש") קולר, שהחזיק אוסף פרטי של סרטים, לנהל את "מועדון הסרט הטוב" בתל אביב[4].
לאחר השירות הצבאי למד בסטודיו למשחק ניסן נתיב[2]. בשנת 1971 הופיע כשחקן במחזה "מעבר לגבולין" מאת יוסף חיים ברנר, שעלה בתיאטרון "הבימה". כמו כן פרסם מספר סיפורים קצרים בכתב-העת "קשת"[5].
קריירה כיוצר קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל את דרכו הקולנועית בשנת 1972 כעוזר לבמאי דן וולמן בסרט "פלוך". בעידודו של וולמן החל באותה שנה לעבוד על סרטו הראשון "אור מן ההפקר". הסרט נוצר בהשראת שכונת העוני בה גדל ג'מוסין, בסגנון נאו-ריאליזם האיטלקי, כולל צילום בשחור-לבן. הוא צולם בשטח בשכונת שבזי, בשיתוף שחקנים לא מקצועיים אבל בעלי יכולת משחק טבעית, ביניהם כוכב הסרט נסים לוי[6]. את הסרט הפיק ומימן באופן חלקי יעקב אלקוב, איש עסקים, מפיק הוליוודי ונדבן שניהל את הקמת בית ציוני אמריקה בתל אביב[7]. אלקוב גייס מספר משקיעים ודיין לקח הלוואות כדי לממן את הפקת הסרט[8]. צילומי הסרט נערכו בשנת 1972[9], אך הוא יצא לאקרנים כשנה אחר כך לקראת מלחמת יום הכיפורים, שהדירה את הצופים מבתי הקולנוע והוא לא הצליח מסחרית[10].
אחרי הפקת "אור מן ההפקר" ביים דיין סרטי פרסומת ותעודה, את הפקת סרטו השני, "סופו של מילטון לוי" החל בשנת 1979 עם אושיק לוי ודב גליקמן בתפקידים הראשיים, בסיוע הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים איכותיים[11]. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1981[12].
בשנת 1980 החל בהפקת סדרת הטלוויזיה "מישל עזרא ספרא ובניו" שכתב וביים[13], וששודרה בערוץ הראשון בשנים 1982–1983[14].
בשנת 1982 הפיק את סרטו של איתן גרין "לנה" (1982)[15].
בסוף שנת 1984 החל לביים הסרט "גשר צר מאד", על פי תסריט שכתב, המבוסס על סיפור קצר מאת חיים חפר, על אהבה בלתי אפשרי בין קצין במילואים בתפקיד תובע בממשל הצבאי ברמאללה לבין אלמנה פלסטינית נוצרייה[16]. רוב צילומי הסרט נערכו בעיר רמאללה[17]. הסרט יצא לאקרנים בנובמבר 1985[18].
בשנת 1986 כתב, יחד עם תמר לוטן, את התסריט לדרמת הטלוויזיה "פסק זמן", שהופקה על ידי הטלוויזיה החינוכית הישראלית בשיתוף ערוץ 4 הבריטי[19].
בשנת 1987 רכש את הזכויות להפקת סרט על פי ספרו של גבריאל שטרסמן "המערוך" על פרשת רצח מלה מלבסקי[20]. אך שתי הרוצחות בפרשה פנו לבית המשפט וקיבלו צו מניעה ליצירת הסרט, בטענה שהוא יפגע בסיכוי הערעור שלהן[21].
בשנת 1989 ביים את הסרט התיעודי "הקרב על הנגב", על חטיבת הנגב של הפלמ"ח[22].
בשנת 1990 הפיק את דרמת הטלוויזיה "טיסה 016", על פי סיפור של אליעזר יערי, עבור מחלקת הדרמה של הערוץ הראשון[23].
בשנת 1991 הפיק את "החברים של יעל", הסרט הראשון בכיכובה של מילי אביטל[24].
בשנת 1992 ביים את המופע "סרט חי", שילוב של קולנוע ותיאטרון, בו שיחקו רחל דיין וקובי אסף, הנעים לסירוגין על המסך ועל הבמה[25].
בשנת 1993 ביים את דרמת הטלוויזיה "אוצר מקומי", ששודר בערוץ הראשון[26].
בשנת 1997 ביים את סדרת הטלוויזיה "אשה באפור".
בשנת 2013, לאחר הפסקה של 28 שנים, ביים סרט קולנוע עלילתי - "מפריח היונים" על פי ספרו של אלי עמיר "מפריח היונים"[27].
קריירה כמבקר ומורה לקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיקר עיסוקו של דיין במשך השנים הייתה פעולתו הענפה בתחום ביקורת ולימוד הקולנוע: בשנות ה-80 לימד מסלול ללימודי קולנוע ב"בית צבי" ובאוניברסיטת תל אביב[28], אחר כך לימד קולנוע בבית הספר סם שפיגל ובמוסדות לימוד אחרים, ביקורותיו התפרסמו בעיתונות וברדיו, והוא כיהן כלקטור בקרנות קולנוע שונות[29].
דיין שימש לאורך שנים רבות כמבקר הקולנוע בתוכניתו של מולי שפירא "בילוי נעים" בגלי צה"ל[30]. ומבקר הקולנוע של העיתונים "העיר" ו"גלובס"[31].
בשנים 1979–1980 הגיש את תוכנית הקולנוע של הערוץ הראשון "מסך גדול מסך קטן". באותן השנים גם שימש כמנהל המכון הישראלי לקולנוע[32].
בשנת 1988 שימש כמנהל האמנותי של פסטיבל פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה[33].
בשנת 1989 ערך את "מדריך הווידאו בישראל", ספר הסוקר כ-1,100 סרטים שהיו זמינים אז בספריות הווידאו בישראל[34].
בשנים 2002–2003 הגיש בטלוויזיה החינוכית את התוכנית "עולים על סרטון", במהלכה שוחח עם יוצרים צעירים על סרטיהם[35].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיין היה נשוי לרחל (נולדה ב-1949), שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, ששיחקה גם בשניים מסרטיו ("סופו של מילטון לוי" ו"גשר צר מאוד")[36].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נסים דיין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
נסים דיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- נסים דיין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- נסים דיין, באתר ספר הקולנוע הישראלי
נסים דיין, באתר AllMovie (באנגלית)
נסים דיין, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)- נסים דיין, דף שער בספרייה הלאומית
- נסים דיין, בארכיון הבימה
- נסים דיין, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
- מאיר שניצר, גשר צר מדי, חדשות, 29 בנובמבר 1985 - ריאיון עם נסים דיין על הפקת הסרט "גשר צר מאוד"
- גלעד אמיליו שנקר, ריאיון בתוכנית "חי בסרט", הטלוויזיה החינוכית
- נסים דיין, מן הבוראקס בחזרה לתרבות הגטו, מתוך עמלנט, מקור: קולנוע ישראלי מקראה, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, עמ' 141–143
נסים דיין, שורשיו של הקולנוע הישראלי, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 28 באפריל 2012- ליאת רון, במאי "מפריח היונים": לא העלנו על דעתנו שהסרט יצליח ככה, באתר גלובס, 14 ביוני 2014
הילה רגב, עכבר העיר, ראיון: כשבמאי ישראלי עושה סרט עיראקי, באתר הארץ, 10 באפריל 2014- יעקב בר-און, נסים דיין לא חוסך ביקורת ממירי רגב: "האמנות בארץ נזרקה הצדה מזמן", באתר מעריב אונליין, 20 בספטמבר 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איתן לשם, עכבר העיר, פרסי אופיר 2017: "פוקסטרוט" שולט, "געגוע" ו"לא פה, לא שם" מזנבים, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2016
- ^ 1 2 נתן גרוס, שיחה עט ניסים דיין על סרטי "אור מן ההפקר", המציג שכונת־עוני כפי שהכיר נסים בילדותו, על המשמר, 20 ביולי 1973
- ^ בחידון הקולנוע שנערך לרגל שבוע הקולנוע, זכה במקום הראשון ניסים דיין, חייל בן 20, על המשמר, 7 באוגוסט 1966
- ^ רם עברון, תחליף־טלביזיה, למרחב, 15 בדצמבר 1966
- ^ גליון חדש של "קשת" חדש של 1ד19, מעריב, 23 באפריל 1971
- ^ טלילה בן זכאי, נסים בדורות, מעריב, 28 ביולי 1972
- ^ ר.עזריה, יוקמו עוד בתים כאלה, מעריב, 12 ביולי 1954
עמית דובקין, אבא מיליונר זה לא הכל, מעריב, 22 ביולי 1988 - ^ יעקב בן אמיר, המפיק שבא להפסיד, דבר, 10 באוגוסט 1972
- ^ ורדה צ'צ'יק, שאול חוזר אל השכונה שלו, מעריב, 25 בספטמבר 1972
- ^ נירית אנדרמן, המלחמה שכיבתה את האור מן ההפקר, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2013
- ^ אושיק לוי יככב בתפקיד מילטון לוי, מעריב, 10 באוקטובר 1979
- ^ אורי קליין, קולנוע על פי תהום, דבר, 29 במאי 1981
- ^ הערב - בלי "השבוע", מעריב, 11 ביולי 1980
- ^ אדם ברוך, טלוויזיה - נסים דיין בימאי 'מישל עזרא ספרא ובניו' הוכיח שהיכולת הישראלית עדיין נמצאת כאן, כותרת ראשית, 7 בספטמבר 1983
- ^ טלי נתיב, הצד האחר של פעילי עלייה, דבר, 5 בדצמבר 1980
- ^ מאיר שניצר, רומיאו ויוליה כאן ועכשיו, חדשות, 19 בדצמבר 1984
- ^ אש"ף נגד נסים דיין, חדשות, 6 בפברואר 1985
- ^ עירית שמגר, אגדה בגדה, מעריב, 29 בנובמבר 1985
- ^ רן גפן, דידי יזרעאלי, אבוטבול לא בעכו. כן בטלוויזיה, חדשות, 1 בספטמבר 1986
ביקורת: עירית לינור, שידורים - ברנשים וחתיכות, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1988 - ^ יוסי ורטר, חוה יערי: מי זה כאן נסים דיין?,, חדשות, 20 במאי 1987
- ^ יוסי ורטר, צו מניעה נגד הסרט על רצח מלה מלבסקי, חדשות, 16 באפריל 1987
יוסי דיין, נסים דיין: הסרט לא יפגע ביערי, חדשות, 27 באפריל 1987 - ^ יסמין קיני, קצרים, חדשות, 12 ביוני 1989
- ^ תמי לוביץ, ים, אבטיח וקסטנר, חדשות, 16 בדצמבר 1990
- ^ הגר רם, מילי אביטל ונדב לויתן. כימיה מיידית - רואה אותה בדרך לגימנסיה, חדשות, 10 באוקטובר 1991
- ^ ג. עיטור, נסים דיין מביים "סרט חי", חדשות, 9 באפריל 1992
- ^ רן בן-נון, דרמה בכנרת, חדשות, 31 באוגוסט 1993
- ^ אורי קליין, "מפריח היונים": ניסיון מרשים ומאכזב לספר את סיפורה של יהדות עיראק, באתר הארץ, 23 באפריל 2014 סיגלית בנאי, הסרט היהודי־ערבי הראשון, באתר הארץ, 9 במאי 2014
- ^ יעקב בר-און, כבר לא על אש קטנה, דבר, 3 ביוני 1981
- ^ הוכרזו הזוכים בתמיכת הקרן לפיתוח תסריטים של הרשות השנייה, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2002
- ^ גילי איזיקוביץ, מחווה לז'אנר הבי-מוביז, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2008
- ^ ליאת רון, במאי "מפריח היונים": לא העלנו על דעתנו שהסרט יצליח ככה, באתר גלובס, 14 ביוני 2014
- ^ יעקב בר-און, הדראמה של נסים, מעריב, 16 ביולי 1980
- ^ ראובן בן-צבי, נקבעה הנהלת פסטיבל הסרטים חיפה, מעריב, 18 במאי 1988
- ^ יהודה תום, כותבים עליהם, חדשות, 27 בדצמבר 1989
- ^ רותה קופפר, אבא עצוב, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2003
- ^ עירית שמגר, אהבותיה של רחל, מעריב, 27 בינואר 1981