נסים זוהר

נסים זוהר
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	1937; אלכסנדריה, ממלכת מצרים
פטירה	11 בפברואר 2020 (בגיל 83 בערך); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1958–2020 (כ־62 שנים)
	פרופיל ב-IMDb

נסים זוהר (1937 – 11 בפברואר 2020) היה שחקן תיאטרון וקולנוע, סופר, מחזאי, תסריטאי ומפיק ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסים זוהר נולד כנאסים גוהר בעיר אלכסנדריה שבמצרים, למשפחה יהודית אמידה ממוצא איטלקי בחלקה, שבניה עסקו במסחר ובפקידות. הוא התגורר ברחוב ארמון בומביי שבעיר, מאחורי מלון "ססיל" המפורסם, ולמד בבית-הספר הסקוטי סיינט אנדרוז החל משנת 1941 ועד יוני 1950, עת עלה לישראל. עוד בימי ילדותו, נפטרו אביו ואחיו הבכור. מאוחר יותר, נדרס אחיו הצעיר על ידי רכבת, ומת מפצעיו. זוהר היתום מאב נותר עם אמו בלבד, והשניים נאלצו לגור יחד עם כל המשפחה המורחבת בבניין אחד. שם, הודות לסבתו ולפתחייה העוזרת, למד זוהר את רזי המטבח המצרי, שלימים שימשו אותו בספרו ובהצגת יחיד.

ביוני 1950, בגיל 13, עלתה משפחתו של גוהר לישראל. לאחר שהייה במעברה לזמן מה, הוא נקלט בקיבוץ עין המפרץ, אשר נמנה אז עם זרם הקיבוץ הארצי, עִברת את שמו לזוהר, (ועל כך אמר לימים: "רציתי בכל מאודי להיות צבר") ופגש באשתו הראשונה חנה איתה הביא שני בנים ומהם חמש נכדות, כעבור מספר שנים נישא לאשתו השנייה דינה. בתום שירותו הצבאי, למד משחק בסטודיו "בימת הקיבוץ" שבסמינר הקיבוצים, והחל לשחק בקבוצה הרפרטוארית החיפאית. כעבור זמן, בזכות קבלת מלגת "השחקן הצעיר המבטיח", נסע לשלוש שנות לימודים בניו יורק, שם למד קולנוע ותיאטרון בבתי ספר ידועים, בהם זה של לי סטרסברג ובסדנה למשחק מקצועי של הרברט ברגהוף.

בתום לימודיו שב לישראל ופתח בקריירת משחק. לאורך השנים הופיע ברוב התיאטראות הרפרטואריים בישראל, ובהם תיאטרון חיפה (בהצגה "הדוד וניה", למשל), בתיאטרון "בימות" ("הנערים שבחבורה"), תיאטרון בית ליסין (בין היתר בהצגות "סוף עונת החלומות", "פילומנה", "אידיוט לארוחה", "ביאנקה", "סילביה", "הזוג המוזר", "רק אתמול נולדה" ו"ערפל"), תיאטרון באר שבע (בהצגה עטורת-הפרסים "הוכחה") והתיאטרון הקאמרי. בקאמרי שיחק בתפקיד גדעון פוקסמן (שועלי) בהצגה "נתניה", בהצגה "יתוש בראש", ב"שלוש אחיות", ב"כולם היו בני", ב"יוליוס קיסר" וב"לשבור את הצופן". כן שיחק בהצגות "רק אתמול נולדה" ו"הדולפינים", ובהצגות היחיד "לני ברוס", "כטוב בעיניכם". הפיק, יחד עם בתיה ברק, את הקומדיה "שימורי נישואין", שאותה כתב.

את הקריירה הקולנועית החל בשנת 1977, כאשר שיחק בסרטו של זאב רווח "הגונב מגנב פטור". באותה השנה שיחק בסרטו היחיד של שייקה אופיר כבמאי, "חמש מאות אלף שחור", לצידם של שייקה אופיר, ז'אק כהן ויוסף שילוח. בשנת 1978 שיחק בתפקיד משנה לצד כריסטופר לי ואלי וולך בסרט "Circle of Iron" שכתבו ברוס לי וג'יימס קובורן, ובסרט הטלוויזיה "חפיף" לצד זאב רווח, כמו כן שיחק בסרטים רבים בישראל ומחוצה לה, בהם "חולה אהבה משיכון ג'", "אלף נשיקות קטנות", "שירת הסירנה","כוכב השחר", "שלג באוגוסט", "איש החשמל" ו"סימה וקנין - מכשפה". כמו כן הופיע בתפקידים רבים בטלוויזיה, בישראל, בצרפת ובארצות הברית. ב-1989 השתתף בכתיבת התסריט לסרט "רכבת העמק" של יונתן פז.

בשנת 2000 הוציא לאור את ספרו "במיה, מולוכיה ובדינגאן", ספר מתכונים מן המטבח המצרי, ובו גם סיפורים מילדותו בעיר הנמל אלכסנדריה. בשנת 2006 פורסם "המולוכייה של אמא", ספר המבוסס במידה רבה על שנותיו של זוהר במצרים, אשר עוסק ביחסיו המורכבים של זוהר עם אמו, אך מהווה גם מעין מסע זיכרון למחוזות ילדותו.

יחד עם ספרו, יצא זוהר בהצגת היחיד האוטוביוגרפית "המולוכייה של אמא", שהועלתה ב"צוותא 2", אותה כתב (בבימויו של נתן דטנר), קומדיה על ימי ילדותו במצרים, בה היה מכין מולוכייה אל מול עיני הקהל. ההצגה הועלתה בארץ וכן ברחבי העולם בפסטיבל אדינבורו, לונדון, רוטרדם, אמסטרדם וקהיר. ההצגה קצרה שבחים בעיתונות בישראל ובבריטניה.^[1]

בנוסף, שימש זוהר כמרצה ב"כותרת", בית הספר לעיתונאות של אוניברסיטת תל אביב. לימים עזב את הקיבוץ, יחד עם אשתו, אך המשיך לדגול בהשקפת עולם הדוחה את הקפיטליזם.

נסים זוהר נפטר ב-11 בפברואר 2020. התגורר בתל אביב. הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות.^[2]