נסים ליאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נסים ליאון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1971 (בן 53 בערך)
גִּבְעָתַיִם, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניסים ליאון (נולד ב-1971) הוא סוציולוג ואנתרופולוג, פרופסור חבר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בעבר שימש כראש המגמה לסוציולוגיה ארגונית במחלקה זו, כסגן ראש המחלקה וכמרכז תוכנית הלימודים לתואר שני. כיום משמש כנשיא האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה. מחקריו מתמקדים בהתפתחויות הדתיות, האתניות והמעמדיות באורתודוקסיה הישראלית בת-זמננו, לרבות הזהות החרדית-מזרחית והשפעתה של תנועת ש"ס על הזהות המזרחית בישראל, ובהיבטים חברתיים ותרבותיים בעולם בית הכנסת והתפילה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון נולד בגבעתיים, כבן למשפחת חזנים, הקטן מתוך שלושה אחים[1]. אביו, שלום[2], הוא יוצא קהילת סלוניקי, ואמו חנה, נולדה בעדן שבתימן ועלתה לארץ בגיל 15[3]. משפחת אביו עזבה את סלוניקי בשנת 1935 והשתקעה בירושלים[4]. אביו שעבד במוסך, שימש גם כחזן בבית הכנסת "היכל משה" ליוצאי הבלקן בגבעתיים[5].

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון למד את שלושת תאריו במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כותרת עבודת המ.א שלו הייתה: "ספרדים וחרדים: חקירה אתנוגרפית למשמעות השפעתה של תנועת ש"ס על תפיסת הזהות המזרחית והחרדית והשיח אודותיהן". בשנת 2005 הגיש את עבודת הדוקטורט שכותרתה: "התנועה החרדית אצל המזרחיים בישראל ובחיי הפרקטיקה הדתית".

ליאון מתמחה בחקר החברה בישראל בדגש על הסוציולוגיה של החברה הדתית ושאלת התגוונותו האתנית, הדתית והלאומית של מעמד הביניים, הזהות החרדית-מזרחית, מקומה של המסורתיות בחברה הישראלית, סוציולוגיה פוליטית של ישראל וכן בסוציולוגיה של תפילה ושל בתי כנסת. הוא פרסם בנושאים אלה מאמרים רבים שהתפרסמו בבימות מדעיות בישראל ומחוצה לה. 

ספרו "חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית" התפרסם בשנת 2009 ובו עוסק בשאלת המפגש בין מסורתיות לחרדיות בקהילות המתפללים המזרחיות בישראל של סוף שנות התשעים. הספר מתאר את מקורותיה של התנועה החרדית ביהדות המזרחית ואת השפעותיה התמורתיות על תרבותם הדתית של המזרחים[6].

ב-2011 התפרסם ספרו המשותף עם ההיסטוריון אורי כהן מאוניברסיטת תל אביב "מרכז תנועת חרות והמזרחים, 1977-1965: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית" ובו מוצג מחקר סוציו-היסטורי על אודות השינויים החברתיים שחלו באחד מיסודותיו הפוליטיים של מעמד הביניים המזרחי – מרכז הליכוד – בעשור שלפני המהפך ב-1977. הספר מבקש להבין כיצד הפכה מפלגת חרות ממפלגה קטנה, הנחשבת קיצונית ובעלת אידאולוגיה לאומית קשוחה, למפלגה הסוחפת אחריה קהלים גדולים, דרך בחינת התמורה הדמוקרטית שהתרחשה במרכז המפלגה בשנות השבעים[7].

ב-2016 התפרסם ספרו "המצנפת והדגל: לאומיות-שכנגד בחרדיות-המזרחית". הספר מציע מיפוי של מערכת היחסים, הסמלית והפרקטית, בין דגל הלאום והממלכתיות הגלומה בו ובין "המצנפת", המגלמת את התאולוגיה הפוליטית של החרדיות המזרחית בהנהגת הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, כפי שהתגבשה ביתר שאת למן שנות ה-80 של המאה העשרים.

ב-2017 יצא לאור קובץ מאמרים שערך יחד עם פרופ' בנימין בראון, "הגדולים – האישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל' ובו מכונסים 31 מאמרים המציעים ביוגרפיה ופרקי מחשבה של דמויות רבניות מובילות בעיצובה של האידאולוגיה, המיתוס והארגון של החברה החרדית בישראל[8]. הספר, שהוקדש ליובלו של פרופ' מנחם פרידמן, כולל מאמרים כלליים על המנהיגות הרוחנית החרדית וכן מאמרים על אישים שדמויותיהם השפיעו במישרין או בעקיפין על גיבוש החרדיות הישראלית, מן החתם סופר ועד הרב עובדיה יוסף. במבוא לקובץ זה מבטאים בראון וליאון את עמדתם העקרונית, לפיה הכרת מנהיגיה הרוחניים של חברה נחוצה להכרת האידיאלים שלה, ולפיכך מהווה נדבך חשוב בהבנתה, גם כאשר אידיאלים אלה נתפסים מראש כבלתי ניתנים להשגה לרוב רובם של אנשיה.

ליאון הוא חוקר ב'תוכנית חרדים בישראל' במכון הישראלי לדמוקרטיה, משנת 2015 הוא חבר בוועדה המדעית של מערכת הספרים של יד יצחק בן-צבי. בשנת 2017 הצטרף למערכת כתב העת 'עיונים בתקומת ישראל' של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

במאי 2023 השתתף בתוכנית הטלוויזיה התיעודית "מדורות השבטים" של כאן 11[9].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון נשוי ומתגורר בפתח תקווה. אחיו משה ליאון הוא ראש העיר ירושלים, ואחותו אורלי ק' מירון היא מרצה בחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2009.
  • מרכז תנועת חרות והמזרחים, 1977-1965: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית (עם אורי כהן), ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011.
  • המצנפת והדגל: לאומיות שכנגד בחרדיות המזרחית, ירושלים: מכון ון-ליר, 2016.
  • באין רועה: ש"ס וההנהגה החרדית-מזרחית אחרי עידן הרב עובדיה יוסף (עם יאיר אטינגר), ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2018

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחותו הגדולה ד"ר אורלי מירון ואחיו ראש עיריית ירושלים, משה ליאון
  2. ^ ליאון הפתיע את אביו בבוקר: "בזמן שישנת – ניצחתי" באתר אקטואליק
  3. ^ רבקי גולדפינגר, עניין אישי והפעם עם משה ליאון, באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2019
  4. ^ משה ליאון (2018-12-04), משה ליאון נואם בטקס כניסתו לתפקיד ראש העיר ירושלים, נבדק ב-2019-05-02
  5. ^ אביב וסתיו, אני ותרבות הלאדינו, עם נסים ליאון, באתר תפוז, ‏21.6.2010
  6. ^ נסים ליאון, חרדיות רכה, באתר יד יצחק בן צבי
  7. ^ המכון הישראלי לדמוקרטיה, מרכז תנועת חרות והמזרחים 1965–1977, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  8. ^ המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בר אילן, באתר אוניברסיטת בר אילן
  9. ^ סדרה תיעודית חדשה 📽️ מדורות השבטים | פרק 1 - הסדר יחזור על כנו: שנים 1993 עד 2000, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 54:42)