נסים ליאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נסים ליאון (נולד בשנת 1971) הוא מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, משמש כסגן ראש המחלקה ומרכז את תוכנית הלימודים לתואר שני. מחקריו מתמקדים בהתפתחויות הדתיות, האתניות והמעמדיות באורתודוקסיה הישראלית בת-זמננו, לרבות הזהות החרדית-מזרחית והשפעתה של תנועת ש"ס על הזהות המזרחית בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסים ליאון נולד בגבעתיים, בן למשפחת חזנים, הוא סיים לימודי תואר ראשון, שני ושלישי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. עבודת המאסטר שלו עסקה בנושא: "ספרדים וחרדים: חקירה אתנוגרפית למשמעות השפעתה של תנועת ש"ס על תפיסת הזהות המזרחית והחרדית והשיח אודותיהן". נושא עבודת הדוקטורט שלו היה: "התנועה החרדית אצל המזרחיים בישראל ובחיי הפרקטיקה הדתית", והוגשה בשנת 2005.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון מתמחה בחקר החברה בישראל בדגש על הסוציולוגיה של החברה הדתית ושאלת התגוונותו האתנית, הדתית והלאומית של מעמד הביניים, הזהות החרדית-מזרחית, מקומה של המסורתיות בחברה הישראלית, סוציולוגיה פוליטית של ישראל וכן בסוציולוגיה של תפילה ושל בתי כנסת. הוא פרסם בנושאים אלה מאמרים רבים שהתפרסמו בבימות מדעיות בחו"ל ובישראל. 

ספרו חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית התפרסם בשנת 2009. הספר עוסק בשאלת המפגש בין מסורתיות לחרדיות בקהילות המתפללים המזרחיות בישראל של סוף שנות התשעים. הספר מתאר את מקורותיה של התנועה החרדית ביהדות המזרחית ואת השפעותיה התמורתיות על תרבותם הדתית של המזרחים[1].

ב-2011 התפרסם ספרו המשותף עם ד"ר אורי כהן מאוניברסיטת תל-אביב "מרכז תנועת חרות והמזרחים, 1977-1965: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית" ובו מוצג מחקר סוציו-היסטורי על אודות השינויים החברתיים שחלו באחד מיסודותיו הפוליטיים של מעמד הביניים המזרחי – מרכז תנועת הליכוד – בעשור שלפני המהפך. הספר מבקש להבין כיצד הפכה מפלגת חרות ממפלגה קטנה, הנחשבת קיצונית ובעלת אידאולוגיה לאומית קשוחה, למפלגה הסוחפת אחריה קהלים גדולים, דרך בחינת התמורה הדמוקרטית שהתרחשה במרכז המפלגה בשנות השבעים[2].

ב-2016 התפרסם ספרו "המצנפת והדגל: לאומיות-שכנגד בחרדיות-המזרחית". הספר מציע מיפוי של מערכת היחסים, הסמלית והפרקטית, בין דגל הלאום והממלכתיות הגלומה בו ובין "המצנפת", המגלמת את התיאולוגיה הפוליטית של החרדיות המזרחית בהנהגת הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, כפי שהתגבשה ביתר שאת למן שנות ה-80 של המאה העשרים.

ב-2017 יצא לאור קובץ מאמרים שערך יחד עם הפרופ' בנימין בראון, "הגדולים – האישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל' ובו מכונסים 31 מאמרים המציעים ביוגרפיה ופרקי מחשבה של דמויות רבניות מובילות בעיצובה של האידיאולוגיה, המיתוס והארגון של החברה החרדית בישראל[3]

נסים ליאון הוא חוקר ב'תוכנית חרדים בישראל' במכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2015 ד"ר ניסים ליאון חבר בוועדה המדעית של מערכת הספרים של יד בן צבי. בשנת 2017 הצטרף למערכת כתב העת 'עיונים בחקר ישראל' של אוניברסיטת בן גוריון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון נשוי, ומתגורר בפתח-תקווה. אחיו משה ליאון הוא חבר מועצת עיריית ירושלים, ואחותו אורלי ק' מירון היא מרצה בחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2009.
  • מרכז תנועת חרות והמזרחים, 1977-1965: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011.
  • המצנפת והדגל: לאומיות שכנגד בחרדיות המזרחית, ירושלים: מכון ון-ליר, 2016.
  • נסים ליאון ובנימין בראון (עורכים) הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל: מאגנס, 2017.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסים ליאון, חרדיות רכה, יד יצחק בן צבי
  2. ^ המכון הישראלי לדמוקרטיה, מרכז תנועת חרות והמזרחים 1977-1965, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  3. ^ המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בר אילן, אוניברסיטת בר אילן