נסים ליאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נסים ליאון
אין תמונה חופשית
לידה 1971 (בן 47 בערך)
גבעתיים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נסים ליאון (נולד בשנת 1971) הוא מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, משמש כסגן ראש המחלקה ומרכז את תוכנית הלימודים לתואר שני. מחקריו מתמקדים בהתפתחויות הדתיות, האתניות והמעמדיות באורתודוקסיה הישראלית בת-זמננו, לרבות הזהות החרדית-מזרחית והשפעתה של תנועת ש"ס על הזהות המזרחית בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסים ליאון נולד בגבעתיים, בן למשפחת חזנים, הוא סיים לימודי תואר ראשון, שני ושלישי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. עבודת המאסטר שלו עסקה בנושא: "ספרדים וחרדים: חקירה אתנוגרפית למשמעות השפעתה של תנועת ש"ס על תפיסת הזהות המזרחית והחרדית והשיח אודותיהן". נושא עבודת הדוקטורט שלו היה: "התנועה החרדית אצל המזרחיים בישראל ובחיי הפרקטיקה הדתית", והוגשה בשנת 2005.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון מתמחה בחקר החברה בישראל בדגש על הסוציולוגיה של החברה הדתית ושאלת התגוונותו האתנית, הדתית והלאומית של מעמד הביניים, הזהות החרדית-מזרחית, מקומה של המסורתיות בחברה הישראלית, סוציולוגיה פוליטית של ישראל וכן בסוציולוגיה של תפילה ושל בתי כנסת. הוא פרסם בנושאים אלה מאמרים רבים שהתפרסמו בבימות מדעיות בחו"ל ובישראל. 

ספרו "חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית" התפרסם בשנת 2009. הספר עוסק בשאלת המפגש בין מסורתיות לחרדיות בקהילות המתפללים המזרחיות בישראל של סוף שנות התשעים. הספר מתאר את מקורותיה של התנועה החרדית ביהדות המזרחית ואת השפעותיה התמורתיות על תרבותם הדתית של המזרחים[1].

ב-2011 התפרסם ספרו המשותף עם ד"ר אורי כהן מאוניברסיטת תל אביב "מרכז תנועת חרות והמזרחים, 1977-1965: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית" ובו מוצג מחקר סוציו-היסטורי על אודות השינויים החברתיים שחלו באחד מיסודותיו הפוליטיים של מעמד הביניים המזרחי – מרכז הליכוד – בעשור שלפני המהפך. הספר מבקש להבין כיצד הפכה מפלגת חרות ממפלגה קטנה, הנחשבת קיצונית ובעלת אידאולוגיה לאומית קשוחה, למפלגה הסוחפת אחריה קהלים גדולים, דרך בחינת התמורה הדמוקרטית שהתרחשה במרכז המפלגה בשנות השבעים[2].

ב-2016 התפרסם ספרו "המצנפת והדגל: לאומיות-שכנגד בחרדיות-המזרחית". הספר מציע מיפוי של מערכת היחסים, הסמלית והפרקטית, בין דגל הלאום והממלכתיות הגלומה בו ובין "המצנפת", המגלמת את התאולוגיה הפוליטית של החרדיות המזרחית בהנהגת הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, כפי שהתגבשה ביתר שאת למן שנות ה-80 של המאה העשרים.

ב-2017 יצא לאור קובץ מאמרים שערך יחד עם פרופ' בנימין בראון, "הגדולים – האישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל' ובו מכונסים 31 מאמרים המציעים ביוגרפיה ופרקי מחשבה של דמויות רבניות מובילות בעיצובה של האידאולוגיה, המיתוס והארגון של החברה החרדית בישראל[3]. הספר, שהוקדש ליובלו של פרופ' מנחם פרידמן, כולל מאמרים כלליים על המנהיגות הרוחנית החרדית וכן מאמרים על אישים שדמויותיהם השפיעו במישרין או בעקיפין על גיבוש החרדיות הישראלית, מן החתם סופר ועד הרב עובדיה יוסף. במבוא לקובץ זה מבטאים בראון וליאון את עמדתם העקרונית, לפיה הכרת מנהיגיה הרוחניים של חברה נחוצה להכרת האידיאלים שלה, ולפיכך מהווה נדבך חשוב בהבנתה, גם כאשר אידיאלים אלה נתפסים מראש כבלתי ניתנים להשגה לרוב רובם של אנשיה.

נסים ליאון הוא חוקר ב'תוכנית חרדים בישראל' במכון הישראלי לדמוקרטיה, משנת 2015 הוא חבר בוועדה המדעית של מערכת הספרים של יד יצחק בן-צבי. בשנת 2017 הצטרף למערכת כתב העת 'עיונים בתקומת ישראל' של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון נשוי, ומתגורר בפתח-תקווה. אחיו משה ליאון הוא חבר מועצת עיריית ירושלים, ואחותו אורלי ק' מירון היא מרצה בחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חרדיות רכה: התחדשות דתית ביהדות המזרחית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2009.
  • מרכז תנועת חרות והמזרחים, 1977-1965: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית (עם אורי כהן), ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011.
  • המצנפת והדגל: לאומיות שכנגד בחרדיות המזרחית, ירושלים: מכון ון-ליר, 2016.
  • באין רועה: ש"ס וההנהגה החרדית-מזרחת אחרי עידן הרב עובדיה יוסף (עם יאיר אטינגר), ירושלים: המכון הישראלי לדמוקטיה, 2018

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסים ליאון ובנימין בראון (עורכים), הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, ירושלים: מאגנס, 2017.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסים ליאון, חרדיות רכה, יד יצחק בן צבי
  2. ^ המכון הישראלי לדמוקרטיה, מרכז תנועת חרות והמזרחים 1977-1965, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  3. ^ המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בר אילן, אוניברסיטת בר אילן