נסים קלדרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נסים קלדרון, 2010

נסים קלדרון (נולד בתל אביב ב-1947), פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במחלקה לספרות עברית. היה בין עורכי כתבי העת "סימן קריאה" ו"מקרוב". עורך סדרה של מפגשים בין שירה למוזיקה במועדון לבונטין 7 בתל אביב.

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלדרון כתב וערך ספרים רבים, העוסקים בספרות, שירה ומוזיקה ישראלית עכשווית, ובקשרים ביניהן.

ספרו "יום שני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בנוי על המחשבה שהשירה הישראלית ממשיכה להיכתב ושומרת על איכותה. לצידה צמחה אמנות-אחות, שהיא מוזיקת הרוק. הרוק לקח חלק מן האלמנטים של השירה (דמות משורר חזקה, לשון חסכונית ומוזיקלית, עולם דמיון מפותח) ופיתח אותם בתוך מעשה אמנות אחר. הדבר דומה ליחס שבין תיאטרון לבין קולנוע. לפני מאה שנה הופיעה אמנות חדשה, לקחה חלק מן האלמנטים של אמנות התיאטרון ופיתחה אותם במדיום חדש. הקולנוע לא החליף את התיאטרון, כשם שהרוק לא החליף את השירה, אמנות עתיקה מאוד, ששרדה תהפוכות רבות ותשרוד גם את התמורה הזאת. הספר עוסק בשירה וברוק, אבל מקפיד להפריד ביניהן. כך למשל השירה בספר מנוקדת, ואילו הטקסטים של הרוק לא מנוקדים.

קלדרון כתב בספר באריכות, ובלי קשר לרוק, גם על משוררים רבים: דליה פלח, נתן זך בשיריו מן השנים האחרונות, אדמיאל קוסמן, חזי לסקלי, חיים גורי בשיריו המאוחרים, דליה הרץ, דליה רביקוביץ והתמורות ביצירתה, איתן נחמיאס גלס, רועי (צ'יקי) ארד ומשוררי כתב העת "מעין", שמעון אדף, דורי מנור ומשוררי כתב העת "הו!"[1].

בסוף 2016 פרסם ביוגרפיה על מאיר אריאל, "ארול אחד" (בשיתוף עם עודד זהבי).

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלדרון נשוי ואב לשניים. הוא אחיה של השחקנית עופרה ויינגרטן. הוא חבר במפלגת מרצ, בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום ה-99 ברשימתה, בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצב ברשימתה באופן סמלי במקום ה-94 ובבחירות לכנסת העשרים בשנת 2015 הוצב במקום ה-104. מתגורר בתל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלטון משחית - סוף הדרך: דברים בשנות ה-80/ מאת יצחק בן-אהרן, ערך והוסיף אחרית דבר נסים קלדרון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988.
  • מבחר כתבים/ מאת ולטר בנימין, עורכים יורגן ניראד, נסים קלדרון, רנה קלינוב, תרגם מגרמנית: דוד זינגר, אחרית דבר: יורגן ניראד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשנ"ב 1992-תשנ"ו 1996.
  • שירים על הקיר: לוח שנה תש"ס 1999־2000/ עורך הלוח: נסים קלדרון, עיצוב והפקה: יוסי ארזה, הוצאת אמנות לעם, תל אביב, תשנ"ט.
  • אברהם אבינו בניו יורק: פואמה / מאת אורי ברנשטיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עם פתח דבר מאת קלדרון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרגא נרו, "שעטנז רדוקטיבי רדוד: על ספרו של נסים קלדרון" (על הספר "יום שני. על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך"), קתרסיס 14, סתיו תשע"א 2010, עמ' 114-73.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך הבלוג של נסים קלדרון ב"קפה", "הפרופסור המרקד"? ראיון עם נסים קלדרון במוסף הארץ, והערות בעקבותיו