לדלג לתוכן

נס הקוממיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נס הקוממיות של דגניה א'
נס הקוממיות של הוד השרון, הצד השני של הנס

נס הקוממיות הוא אות הוקרה שהוענק על ידי צה"ל במסדר צבאי ליישובים ומוסדות אשר לחמו במלחמת העצמאות ונשארו על מקומם. הנס הענק ל-117 יישובים (כולל שני מפעלים, בית חולים ורובע).

נס הקוממיות, בדומה לנס יחידה בצה"ל, מורכב ממוט ופארה גדולה, עטורה בסרט מערכה של מלחמת העצמאות. הפארה מעוצבת כתבליט המורכב מסמל ההגנה (חרב שמשולב בה ענף של זית) ועלה גפן עם מנורה מסמל המדינה, בהיקף הפארה נמצא כיתוב: "בעד שירות פעיל במלחמת הקוממיות תש"ח תש"ט". בצד השני של הפארה נמצא כיתוב של ציטוט מספר דברים פרק ז':

כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי׃ • לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם

ספר דברים פרק ז'

הכיתוב עטור בענפי זית ומגן דוד מתחתיו. בראש הפארה נמצא סמל ההגנה (חרב עם ענף של זית).

נס הקוממיות חולק ל-92 יישובים ביום העצמאות בשנת תשט"ו, 1955. הנס חולק ל-70 יישובים בטקס מרכזי באצטדיון רמת גן בנוכחות שר הביטחון דוד בן-גוריון ולעוד 20 יישובים בטקסים מקבילים בעפולה ובבאר שבע[1]. בדיווח על עשרת היישובים שעתידים לקבל את הנס בטקס בעפולה – בית יוסף, בית קשת, גשר, טירת צבי, כפר החורש, משמר העמק, מסדה, סג'רה, עין גב ושער הגולן – נאמר שהם הצטיינו במלחמת השחרור[2]. בתעודה שנלוותה לנס הקוממיות של מגדיאל נרשם: "וזאת התעודה בישראל כי המושבה מגדיאל הייתה בלוחמי מלחמת הקוממיות ועזרה באמונה לניצחון צבא הגנה לישראל, ועל כן הוענק לה אות הקוממיות"[3]. בנוסף ליישובים, באותה שנה קיבלו את הנס מפעל האשלג סדום ושדה התעופה לוד.

חלוקת הנס הביאה לטענות על קיפוח של יישובים שונים אשר לא נכללו ברשימת מקבלי הנס. כך למשל, ראש מועצה אזורית הדר השרון הביע מחאה פומבית בחגיגת ל"ג בעומר על כך שהיישוב כפר הס לא קיבל את הנס[4] ובעיתון דבר, הובעה מחאה על כך שבאר טוביה, כפר ורבורג, בצרון וגן יבנה לא קבלו את הנס[5].

בעקבות המחאות הוענק נס הקוממיות ביום העצמאות תשי"ז (1957) לשישה יישובים נוספים.

הנס של כל יישוב הוענק בלווית מגילת קלף המספרת את סיפור הגבורה של עמידת היישוב לשני נציגים של היישוב[6].

לגבי חלק מהיישובים נוצרה מחלוקת לגבי זכאותם לנס הקוממיות. שער הגולן לא קיבל את נס הקוממיות באותן שנים בגלל שפינו את יישובם לאחר ארבעה ימי לחימה[7]. לאור מחאת אנשי משמר הירדן על שלא קבלו את הנס[8], טען דובר משרד הביטחון שהיישוב אינו זכאי לנס כי הוא חרב במלחמת העצמאות[9]. כנגד דברים אלו נטען שמשמר הירדן הוא המשך ישיר ליישוב שחרב, הגם שהוא זז 2 קילומטר, ועל כן היישוב זכאי לנס הקוממיות[10]. נס הקוממיות הוענק לבסוף למשמר הירדן, לאחר כ-30 שנה[11], כאשר משרד הביטחון הסכים להעניק את נס הקוממיות ליישובים שעברו למקום אחר, דוגמת בארות יצחק שקבלה את הנס בח' בתמוז תשמ"א[12]. סביב הפרשה עלו טענות שההתנכרות למושבה נבעה מהיותה מזוהה עם הימין[13].

מאוכזבים אחרים מאי קבלת נס הקוממיות היו חברי קיבוצים שנטשו את קיבוצם והקימו קיבוץ חדש בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד. במענה לבקשת חברי קיבוץ עינת שהשתתפו בלחימה כחברי רמת הכובש לקבל את נס הקוממיות, כתב דוד בן-גוריון, שר הביטחון, שהדבר אינו אפשרי כי הנס ניתן ליישובים ולא לבודדים[14].

בינואר 1962 הוענק הנס גם לבית חולים הדסה בירושלים[15]

לאחר מלחמת ששת הימים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים בה שב צה"ל לשטחי יהודה ושומרון והקמת כפר עציון פנו מתיישבי כפר עציון בבקשה להענקת נס הקוממיות ליישובים שחרבו בעקבות המלחמה[16]. באמצע שנת 1969 הוענק נס הקוממיות לכפר עציון, לאחר שעמד בדרישה של יישוב שנשאר על אדמתו[17].

בתחילת שנות השמונים הוענקו נסי הקוממיות למספר יישובים שלא קיבלו את הנס בשנות החמישים עקב מחלוקת לגבי היישובים שנחרבו או הועתקו למקום חדש.

בשנת 1980 הוענק נס הקוממיות ליישוב משמר הירדן[18].

בשנת 1981 הוענקו נסי הקוממיות ל-9 יישובים, ביניהם הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

בשנת 1982 הוענקו נסי הקוממיות ל-4 יישובים, ביניהם לחברת החשמל בנהריים[19].

בשנת 1984 הוענק נס הקוממיות לקיבוץ איל שהוקם אחרי שישוב דרדרה ננטש[20].

כאשר התעודה המקורית בחתימת דוד בן-גוריון אבדה, בשנת 2004, הוחלט להעניק ליישוב ביריה את התעודה החדשה בחתימתו של שר הביטחון שאול מופז[21].

הצגת נס הקוממיות ביישובים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישובים השונים הציגו את נס הקוממיות בדרכים שונות. בבארות יצחק מוצב נס הקוממיות ליד הדגל בטקס יום העצמאות[22]. יישובי מצודות אוסישקין הציבו את נסי הקוממיות שלהם על במת הטקס בחגיגות עשרים שנה להתיישבותן[23]. בדגניה א' מתקיים בכל שנה טקס ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בו מעבירים ותיקי הקיבוץ את נס הקוממיות לצעירים לפני גיוס. בדגניה א' ובביריה מוצג נס הקוממיות במוזיאון המקומי[24] ובצפת נלקח הנס לתהלוכה ברחובות ביום הזיכרון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נס הקוממיות בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עשרות חגיגות יאורגנו ביום העצמאות, דבר, 22 באפריל 1955
  2. ^ דברה התכונה לחג העצמאות - המשך, דבר, 25 באפריל 1955
  3. ^ מלחמת העצמאות - תושבי מגדיאל נשמו לרווחה,
  4. ^ חגיגת ל"ג בעומר בגוש תל מונד, דבר, 12 במאי 1955
  5. ^ י. יעקבי, בשולי דברים - יישובים שקופחו, דבר, 9 במאי 1955
  6. ^ יום העצמאות ייפתח ביום א' בטקסי זיכרון לחללים, דבר, 3 במאי 1957
  7. ^ אלי אשכנזי, לא התאבדנו למען המולדת, אז מה?, באתר הארץ, 6 באפריל 2006
  8. ^ אליהו פריד, למה קופחנו?, מעריב, 16 במאי 1955
  9. ^ הממונה על יחסי ציבור - משרד הביטחון, נס הקוממיות רק ליישובים קיימים, דבר, 19 במאי 1955
  10. ^ נתן בן חיים, עוד לעניין נס הקוממיות למשמר הירדן - מכתב למערכת, דבר, 24 במאי 1955
  11. ^ אהרן אבן-חן, נס הקוממיות יימסר למגיני משמר הירדן, מעריב, 15 במאי 1980
  12. ^ נחמן גלבוע, גיבורים עצובים, הדף הירוק, 29 במאי 2008, ציוני דרך, אתר בארות יצחק
  13. ^ משמר הירדן, אנציקלופדיה e-yarok
  14. ^ ד. בן גוריון לחברים בקיבוץ עינת, דבר, 27 באפריל 1955
  15. ^ הוענק הנס לבית חולים הדסה, הכתבה בעיתון הארץ, 23 בינואר 1962
  16. ^ דורשים לתת נס הקוממיות ליישובים שנחרבו, דבר, 19 במרץ 1968
  17. ^ נס הקוממיות לכפר עציון, דבר, 6 ביוני 1969
  18. ^ אהרן אבן-חן, נס הקוממיות יימסר למגיני משמר הירדן, מעריב, 15 במאי 1980
  19. ^ נהריים - החזון, היישוב ומפעל החשמל, אתר חברת החשמל
  20. ^ איל - דרדרה (קיבוץ), באתר הגבורה
  21. ^ הענקת התעודה ליישוב ביריה, באתר הגבורה
  22. ^ ידיעון בארות יצחק, ז' באייר תשס"ט
  23. ^ 20 שנה להתנחלות מצודות אוסישקין, דבר, 8 ביוני 1959
  24. ^ אלי אשכנזי, מהברוש ועד הטנק - מסע לזכר הלוחמים, באתר הארץ, 6 במאי 2008