לדלג לתוכן

נעה כ"ץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נעה כ"ץ
נעה כ"ץ 2018
נעה כ"ץ, 2018
לידה 19 באוגוסט 1991 (בת 34)
כרמיאל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה קומיקס
שפות היצירה עברית
השכלה בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קומיקסאית, מאיירת ומעצבת גרפית
בת זוג הילית מיה הכט
www.noakatz.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נעה כ"ץ (נולדה ב-19 באוגוסט 1991) היא קומיקסאית ומאיירת ישראלית.

כ"ץ נולדה וגדלה בכרמיאל כבת שלישית וצעירה במשפחה. למדה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, וסיימה לימודי תואר ראשון ב-2016, ותואר שני ב-2025.

קריירה מקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הקומיקס הראשון של כ"ץ, "4" נוצר כפרויקט הגמר שלה בבצלאל, ומגולל את סיפור יציאתם מהארון של 4 דמויות - טרנסית, הומו, לסבית חרדית והיא עצמה. סיפוריהם נכתבו על בסיס ראיונות שערכה עימם כ"ץ, שגם איירה את הספר בשילוב איורים ריאליסטיים של הדמויות לצד איורים חופשיים ופרועים של הסיפורים שלהן.[1]

ספר הקומיקס השני שלה, "איה 50", נכתב בעקבות גירושי הוריה ומכירת בית ילדותה, והוא אוטוביוגרפיה שלה מילדות ועד למכירת הבית.[2] הספר זכה לתמיכת מפעל הפיס ויצא לאור בהוצאת פרדס באפריל 2019. גם בספר זה היא משלבת איורים ריאליסטיים של הגיבורה בהווה ואיורים פרועים של הסיפורים מעברה, והוא מאויר בשלושה צבעים בלבד – שחור, לבן וצהוב.

במאי 2019 החלה לפרסם בדף הפייסבוק שלה רצועת קומיקס יומית העוסקת בציפורים, שצברה קהל אוהדים גדול וכל רצועה יומית זכתה למאות עד אלפי לייקים, שיתופים ותגובות.[3] הקומיקס היה בסגנון ריאליסטי, כאשר הציפורים מצוירות בצבע על רקע לבן. הרצועות כללו עובדות זואולוגיות עבור כל ציפור, בשילוב הומור המבוסס על תרבות ישראלית עכשווית. לציפורים בקומיקס שמות פרטיים ישראלים, וחלקן הפכו לדמויות חוזרות. בעקבות ההצלחה של הרצועה היומית איגדה כ"ץ את סיפורי הציפורים לספר, שקמפיין מימון המונים שפתחה לשם הוצאתו לאור הגיע ליעד הגיוס בתוך פחות משלוש שעות.[4][5] בינואר 2020 הספר יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים, ובעקבות ההצלחה שלו החלה כ"ץ כבר באותה שנה לעבוד על ספר המשך. בחודש מאי 2020 פתחה בקמפיין מימון המונים לספר "הציפורים 2", שגם הוא כקודמו הגיע ליעד הגיוס בתוך שעות ספורות,[6] והספר יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2021.

בשנת 2023 יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים ספרה החמישי, "ספר הרבייה", העוסק ברבייה ובחינוך מיני מתוך נקודת מבט מודרנית ומקיפה על רבייה. כ"ץ עבדה על הספר במשך שנתיים, וגם אותו פרסמה תחילה כעמודי קומיקס בודדים בחשבון הפייסבוק שלה.[7] בספר היא מציגה מגוון משפחות ואפשרויות להביא ילדים לעולם, כולל משפחות להט"ב, הורים יחידניים והורות משותפת.[8] הספר עוסק בין היתר בהפריה חוץ-גופית, תרומת זרע ותרומת ביציות, פונדקאות, מחזור חודשי, אנדומטריוזיס והפלות, באופן מדויק מדעית וחברתית. את הספר ערך מדעית ד"ר איתמר נצר בסיוע מומחי תוכן וקריאות בטא.

במסגרת לימודי התואר השני שלה יצרה כ"ץ בשנת 2025 פרויקט וידאו שחוקר זהות כפולה ושיבוט עצמי, ומתאר את יחסיה בין הדמות המקורית לבין השיבוט שלה, תוך עיון בהשלכות של שיתוף פעולה, עצמאות, קרבה ומאבקי שליטה, ובחינת הקונפליקט בין האני הפרטי לבין הגרסה הציבורית, בין הצלחה מקצועית לשחיקה, ובין שגרה תפקודית לרגשות פנימיים.[9] בהמשך אותה שנה יצא ספרה השישי "כמה זה חמור" - ספר קומיקס אוטוביוגרפי העוסק בדמנציה של אביה ומבוסס על חוויותיה האישיות.[10] הספר מתעד את הידרדרות מחלתו של אביה בשילוב הומור ואנקדוטות, ומתאר את ההתמודדות של כ"ץ ושני אחיה עם הטיפול בהורה סיעודי.[11] העבודה על הספר החלה במסגרת התערוכה "ספרו לי עוד" במוזיאון הרצליה,[12] כשהתבקשה לצייר המשך לספרה האוטוביוגרפי "איה 50", ובהמשך כ"ץ גייסה את המימון להוצאת הספר באמצעות מימון המונים, וגייסה כמעט 50 אלף ש"ח מעבר ליעד שהציבה.[13]

במקביל לעבודתה כסופרת כ"ץ מאיירת לעיתונות ולמגזינים, בהם המגזין "ליברל", מוספי ידיעות אחרונות (7 ימים, 7 לילות, מסלול, זמנים מודרניים). היא פרסמה מדור קומיקס חודשי בגרסה המודפסת של המגזין "בלייזר" ומדור קומיקס שבועי בענייני מדע באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי. השתתפה בפרויקטים "ציפור הרפש"[14] ו"האיחוד של חבורת A4", ומעבירה סדנאות גואש בתל אביב.[15]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"ץ היא לסבית, מתגוררת בתל אביב עם אישתה הילית. ספר הביכורים שלה "4" מתאר בין היתר את סיפור יציאתה מהארון.[16]

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרס קרטס לקומיקס לשנת 2016 (על הספר "4")[דרוש מקור]
  • יוצרת הקומיקס של השנה (לשנת 2020) – פרס ברווז הזהב ע"ש דודו גבע[17]
  • פרס ע"ש אריה נבון ליצירת קומיקס ישראלי (2023) – על "ספר הרבייה"[18]
  • מועמדות לפרס אדמונד דה רוטשילד 2024 לעיצוב תקשורת חזותית 2024 בקטגוריית מעצבות ומעצבים צעירים.[19]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נעה כ"ץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. אופיר סגרסקי, ‏איתרנו את המקור: הסיפור של מאיירת קומיקס הציפורים, באתר "Time Out ישראל", 4 ביוני 2019
  2. רחלי רוטנר, בגן העדן של ילדות, באתר מאקו, 20 באוגוסט 2019
  3. אופיר סגרסקי, ‏איתרנו את המקור: הסיפור של מאיירת קומיקס הציפורים הוויראלי, באתר "Time Out ישראל", 4 ביוני 2019
  4. איתמר רונאל, שפעת העופות, באתר מאקו, 14 באוגוסט 2019
  5. קומיקס הציפורים מאת נעה כ"ץ, באתר הדסטארט
  6. ספר הציפורים 2, באתר הדסטארט
  7. אתר למנויים בלבד נועה לימונה, אנדומטריוזיס זה כואב? אז בואו נעשה מזה ספר קומיקס, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2021
  8. רחלי רוטנר, "קומיקס קטן שלי עשה שינוי גדול. הבנתי שהעבודה שלי חשובה", באתר מאקו, 3 במאי 2023
  9. כנס תכניות התואר השני בבצלאל, באתר בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, 11 באוגוסט 2025
  10. רעות גזבר, "הקול של אבא שלי הופיע לי בראש ואמר לפעמים שלא נוח לו עם הפרק הזה", בעיתון מקור ראשון, 26 בפברואר 2025;
    אתר למנויים בלבד שני הררי, "כמה זה חמור": נעה כ"ץ מתארת דמנציה בקומיקס, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2025
  11. מיטל שטדלר, ‏"אנשים לא ששים לדבר על ההורים שלהם שמתנוונים. זה לא נושא כיפי", באתר גלובס, 20 בספטמבר 2025
  12. ספרו לי עוד: מהלכים באיור עכשווי במוזיאון הרצליה, באתר "פורטפוליו", 17 ביולי 2023
  13. כמה זה חמור - נעה כ"ץ, באתר headstart.co.il
  14. ziporharefesh, ziporharefesh (באנגלית)
  15. נעה כ"ץ // כמה זה חמור, באתר "פורטפוליו", 6 בינואר 2025
  16. אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, נעה כ"ץ מתארת בקומיקס כיצד יצאה מהארון, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2016
  17. שיחה בין נעה כ"ץ לקרן כץ, שתי הקומיקסאיות שזכו יחד בפרס ברווז הזהב, סרטון בערוץ "Sipur Pashut", באתר יוטיוב, 15 במרץ 2021
  18. cartoonists.israel, שבוע שעבר היה לנו את העונג והכבוד לחלק את פרס נבון ע"ש אריה נבון ליצירת קומיקס ישראלי, באתר Instagram, 20 באוגוסט 2023
  19. מה עכשיו? תערוכת פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב תקשורת חזותית, באתר "פורטפוליו", 3 בנובמבר 2024