נעליים אדומות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נעליים אדומות
The Red Shoes
נעליים אדומות
בימוי מייקל פאואל
אמריק פרסבורגר
הפקה מייקל פאואל
אמריק פרסבורגר
תסריט סיפור:
הנס כריסטיאן אנדרסן
תסריט:
מייקל פאואל
אמריק פרסבורגר
קיית וינטר
עריכה רג'ינלד מילס
שחקנים ראשיים מוירה שירר
אנטון וולברוק
מריוס גורינג
ליאוניד מאסין
מוזיקה בריאן אסדייל
צילום ג'ק קרדיף
מפיץ Rank Organisation
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 6 בספטמבר 1948
משך הקרנה 133 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט מוזיקלי, וידאו-דאנס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 505,581‏ ליש"ט
הכנסות 5,000,000‏$
פרסים
  • פרס אוסקר לארט דיירקטור הטוב ביותר, צבע
  • פרס אוסקר לפסקול דרמטי או קומדי מקורי הטוב ביותר (בריאן אסדייל) עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נעליים אדומותאנגלית: The Red Shoes) הוא סרט קולנוע בריטי משנת 1948 המבוסס בחלקו על אגדה בשם זה מאת הנס כריסטיאן אנדרסן.

תמצית האגדה היא על נערה שרצתה לרקוד וקבלה נעלי ריקוד אדומות מכושפות שרקדו בעצמן והרקידו אותה ללא הרף עד למותה.

הסרט זכה בפרסי אוסקר על העיצוב האמנותי ועל המוזיקה. כן היה מועמד לפרס זה על הסרט הטוב ביותר, העריכה הטובה ביותר והתסריט הטוב ביותר.

את הפסקול המוזיקלי מנגנת התזמורת הפילהרמונית המלכותית בניצוחו של סיר תומאס ביצ'ם.

בריאן דה פלמה ומרטין סקורסזה ציינו שזה היה הסרט החביב עליהם בכל הזמנים.

הסרט זכה להצלחה גדולה והיה שובר קופות במונחים של אז. בישראל הוקרן הסרט שבועות רבים בקולנוע אלנבי בתל אביב והשפיע על נערות רבות ללמוד בלט. הצלחת הסרט הביאה להפקת סרטי בלט נוספים כמו אמריקאי בפריז עם ג'ין קלי.

ב-1993 הועלה בברודוויי המחזמר נעליים אדומות המבוסס על סרט זה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטוריה (ויקי) פייג' (מוירה שירר) היא רקדנית צעירה ממשפחה אריסטוקרטית. דודתה העשירה התומכת בלהקת הבלט מבקשת מבוריס לרמונטוב (אנטון וולברוק) מנהל "בלט לרמונטוב", לקבלה ללהקתו. לרמונטוב מתרשם מיופיה וכאשר הוא שואל אותה: מדוע את רוצה לרקוד? היא משיבה לו: ומדוע אתה רוצה לחיות?

הוא מקבל אותה כמתלמדת על ידי הרקדן הראשי גרישה ליובוב (לאוניד מאסין). לאחר שלרמונטוב נוכח בביצוע שלה לקטע מאגם הברבורים הוא מחליט לקבלה ללהקה.

באותו זמן הוא מקבל לעבודה מלחין צעיר בשם ג'וליאן קראסטר (מריוס גורינג) ומבקש ממנו לכתוב מוזיקה לבלט חדש בשם "נעליים אדומות" המבוסס על אגדה של אנדרסן. כאשר הרקדנית הראשית שלו (לודמילה צ'רינה) נאלצת לעזוב את הלהקה הוא מטיל על ויקי את התפקיד הראשי בבלט זה. לצידה רוקד גרישה בתפקיד הסנדלר שיצר את הנעליים האדומות.

הצגת הבכורה נערכת במונטה קרלו וזוכה להצלחה גדולה. ויקי מתמנית ל"פרימה בלרינה" של הלהקה וקוצרת הצלחה בכל אירופה.

עם הזמן מתפתחת אהבה בין ויקי וג'וליאן. דבר זה נודע ללרמונטוב שמתחיל לפתח רגש אישי כלפיה. הוא קורא לג'וליאן, מטיח בו שאינו מוכשר ומפטר אותו. לרמונטוב מבקש מוויקי להישאר בלהקה אולם היא מחליטה לעזוב עם אהובה.

בלונדון מתקדם ג'וליאן בהלחנה ומוזמן לנצח על אופרה שלו בקובנט גרדן. ויקי לעומת זאת מתוסכלת וכמעט אינה מוזמנת לרקוד בהופעות בלט.

כאשר לרמונטוב שומע שוויקי מגיעה לצרפת לחופשה עם דודתה, הוא מגיעה לחדרה ומשכנע אותה לחזור ללהקה ולרקוד את בלט נעליים אדומות המיועד רק לה.

ויקי לא יכולה לעמוד בפני הפצרותיו של לרמונטוב ובפני שאיפתה לרקוד והיא נענית לו. ג'וליאן מוותר על הופעתו בלונדון ומגיע לחדרה של ויקי ממש לפני ההופעה. הוא מפציר בה לעזוב את המקום ולחזור ללונדון אך ויקי אינה נענית לו והוא עוזב.

ויקי הולכת לכיוון הבמה כשהיא מלווה על ידי המלבישה ונועלת נעליים אדומות[1]. היא מבולבלת ואחוזת רגשות. לפתע היא חשה דחף בלתי נשלט ברגליה. היא מתחילה לרוץ לעבר המרפסת של התיאטרון ומפילה את עצמה ממנה. היא נופלת פצועה אנושות ליד ג'וליאן ומילותיה האחרונות הן בקשה ממנו שיסיר את הנעליים האדומות.

לרמונטוב המזועזע ממותה, מודיע על כך לקהל הנדהם ומחליט על ביצוע הבלט כאשר את מקומה של ויקי ממלאת אלומת אור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקי מקבלת נעליים אדומות רק במהלך ההופעה. יוצרי הסרט בחרו באפשרות שהיא תהיה נעולה בנעליים אדומות לפני ההופעה כדי לגרום לצופה להרהר האם היא קפצה אל מותה מבחירה או שהנעליים גרמו למותה כמו באגדה של אנדרסן.