נעם דמסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתוך הסרט "הכוח לספר" (2012)
מתוך הסרט "האחיות ולדרמה" (2009)
מתוך הסרט "האוסף של ידידיה" (2006)
מתוך סדרת הטלוויזיה "הישיבה" (2004)
מתוך סדרת הטלוויזיה "בשביל ישראל" (2013)
מתוך סדרת הטלוויזיה "בגלל הרוח" (2013)
תירא-אל כהן בסרט "מקום משלהן" (2014)
מתוך הסרט "חבורת היתומים" (2015)

נעם דמסקי (נולד ב-1966) הוא יוצר ומפיק סרטים תיעודיים ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעם דמסקי, השלישי מבין שבעה ילדים, הוא בן למשפחה שעלתה לישראל מארצות הברית בשנת 1965. הוא נולד וגדל בירושלים ובהיותו בן 16 עבר עם הוריו לאפרת שבגוש עציון. אביו, אהרן דמסקי, הוא פרופסור במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן. אמו, רבקה דמסקי, הייתה חוקרת במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית, ואחר-כך סמנכ"לית ברשת המוסדות "אור תורה סטון".

הוא בוגר הישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. בצה"ל שירת ביחידת מגלן. בוגר המחזור הראשון של "מעלה - בית הספר לטלוויזיה לקולנוע ולאמנויות" (1992). בתום לימודיו שהה במשך שנה כשליח של נתיב (לשכת הקשר) ברוסיה. בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה בתנ"ך מהמכללה האקדמית הרצוג.

לאחר סיום לימודיו לתואר ראשון בתחום הקולנוע דמסקי עבד מספר שנים כצלם חדשות וכצלם סרטים תיעודיים. בשנת 1998 ביים עבור ערוץ 4 הבריטי סרט של חצי שעה שעקב במשך שלושה חודשים אחרי משפחה יהודית שעלתה לישראל מארצות הברית. באותה שנה ביים את הסרט "אומן סיפור מסע", אודות מסעם של ארבעה חסידי ברסלב שעלו לרגל לקברו של ר' נחמן מברסלב בראש השנה, הסרט שודר בערוץ 2, קשת.

בשלהי שנות התשעים הפיק וביים פרויקט עבור בית עדות למורשת גוש עציון פרויקט במסגרתו רואיינו קרוב למאתיים לוחמים ומתיישבים שהתגוררו ולחמו במקום עד לשנת 1948. לקח חלק בארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג בתיעוד ניצולי השואה בישראל. 2004-2003 הפיק וביים בערוץ הטלוויזיה "תכלת" את רצועת השידור 'בית מדרש תכלת'.

הסרטים וסדרות הטלוויזיה שהפיק וביים הוקרנו בערוצים 1, 2, 8, 10, ערוץ מאיר, ערוץ התכלת; ובאתרי האינטרנט של המרכז לטכנולוגיה חינוכית, בית אבי חי. הסרטים הוקרנו בפסטיבלים רבים ברחבי תבל.

סרטו "פאות ירוקות" (2001), אודות טירונות הנח"ל החרדי, שודר בערוץ 2 וזכה בפסטיבל דתות בטרנטו, איטליה, 2001.

בשנת 2010 זכה דמסקי בפרס המר לכותב תסריט בתרבות יהודית, ע"ש שר החינוך והתרבות המנוח זבולון המר.

סרטו "הכוח לספר", זכה בפרס היצירה בתחום הציונות בקטגוריית קולנוע מטעם משרד התרבות – 2013.

ב-2015 ביים את הסרט "חבורת היתומים", המתעד חמישים יתומים שנותרו מהטבח בגוש עציון. הסרט הופק עבור הערוץ הראשון ושודר ביום הזיכרון, דמסקי ביים אותו ביחד עם עדו בהט.

עסק בהוראת קולנוע למעלה מעשר שנים במוסדות תיכוניים ועל-תיכוניים, בהם ב"מעלה".

ב-2019 זכה בפרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום הקולנוע.

ב-2020 ביים את הסרט ילדים על תנאי (A waste of space) סרט על שלושה ילדי אומנה בשנתם האחרונה בבית ההורים האומנים. הסרט הופק עבור HOT8. בימוי משותף עם עדו בהט.

פרויקטים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומן סיפור מסע - ראש השנה תשנ"ח (1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מגולל את מסע עלייתם לרגל של ארבעה אנשים שונים שמגיעים לקברו של ר' נחמן מברסלב בראש השנה תשנ"ח 1997: האחד חסיד ברסלב מלידה, השני אמן שחזר בתשובה וזהו ביקורו החוזר במקום, השלישי הוא בחור חילוני המגיע לשם לראשונה והרביעי הוא אמרגן.

פאות ירוקות (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט אודות המחזור השני של הנח"ל החרדי. דמסקי ליווה ארבעה צעירים חרדים במשך חמישה חודשים: החל מהתקופה שקדמה לגיוס, כשהיו נוער שוליים שלא למד (שבבניקים), עבור בלשכת הגיוס, בטירונות הקרבית במסגרת הנח"ל החרדי, ועד למסדר הסיום ברחבת הכותל. הסרט עוקב אחר מערכת היחסים שלהם עם משפחותיהם, הוריהם, החברה החרדית ועם עצמם.

חרדים לגורלם (2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוסק בנוער שוליים בחברה החרדית בירושלים, שבמקום ללמוד בישיבה, מעבירים זמנם בבילויים. בימוי: נעם דמסקי ומורדי קרשנר.

הישיבה (2004-2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה תיעודית בת עשרה פרקים (חצי שעה כל פרק) שהוקרנה בפריים טיים בערוץ עשר[1].

הסדרה מספרת על תלמידי כיתה י"ב של ישיבת כפר הרא"ה, השייכת לתנועת בני עקיבא, מתארת את לבטיהם והחלטותיהם באשר לעתידם.

הסדרה עוברת יחד עם התלמידים, את המסלול המוכר של תלמידי כיתה י"ב במגזר הדתי לאומי, החל מטקס ההשבעה המסורתי ועד לסיום הלימודים המשותפים וההתפצלות למסגרות השונות ישיבה, מכינה וצבא. במרכזה של הסדרה עומדים שמונה גיבורים, צעירים ומבוגרים, המכניסים אותנו לתוך הקונפליקטים המרכזיים של חייהם בזמן אמת.

הסדרה צולמה על ידי הצלם בועז יהונתן יעקב, וסאבלימנל הלחין את הפתיח לסדרה.

ארבעה בנים (2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוסק במערכות יחסים בין הורים לילדים בשנות העשרים לחייהם שנקלעים למשבר, עקב תפנית שעשו הילדים בחייהם. רונה עברה להתגורר באוסטרליה לדאבונן של אמה וסבתה, הסרט מתעד את חופשתה בישראל. סטס, שעלה עם משפחתו מברית המועצות בשנות התשעים, היה תלמיד מצטיין בתיכון, הלך בתום שירותו הצבאי ללמוד מחול; בעוד שהוריו מעוניינים שילך בעקבות אחיו הבכור שעומד לסיים דוקטורט. אמו ואחותו של עודד מתקשות להסתגל לחזרתו בתשובה. בימוי: נעם דמסקי ומורדי קרשנר.

האוסף של ידידיה (2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוסף של ידידיה הוא אוסף של רסיסי מרגמות, תרמילי כדורים ומצנחי פצצות תאורה, עדות למציאות חיים מורכבת ביישוב מורג שבגוש קטיף.

ידידיה אידלס בן ה-10, ילד עשירי במשפחתו, התגורר עד לקיץ 2005 בהתנחלות הדרומית והמבודדת ביותר בגוש קטיף שפונה מיושביו. הסרט מתלווה לידידיה בימים ובשעות שלפני ההתנתקות וגם ברגעים הקשים בהם פונה מביתו, עם משפחתו ועם האוסף. בימוי: נעם דמסקי ומורדי קרשנר.

משחק ילדים (2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט העוקב אחר חבורת ילדים מכפר דרום בגוש קטיף, שנה לפני ההתנתקות וממשיך ומלווה אותם שלוש שנים אחרי ההתנתקות. עוסק ביחסי הורים וילדים, ילדים ומבוגרים, ילדים ומחנכים.

האחיות ולדרמה (2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחקה אחרי לוסי, רוזה ופלור – שלוש אחיות ממשפחת ולדרמה, מהעיר טרוחיו (פרו), החולמות להתגייר ולעלות לישראל. האחיות ולדרמה משתייכות לקהילת "בני משה", נוצרים קתולים בעברם, שאימצו את היהדות והחלו ללמוד תורה, לקיים אורח חיים דתי ואף הקימו בית כנסת במקום.

מאז שנות השמונים שלח בית דין רבני מספר פעמים נציגים לטרוחיו כדי לבדוק את בקיאותם של בני הקהילה בהלכה ומידת אדיקותם בשמירת מצוות היהדות, על מנת לגייר אותם ולאפשר להם להגר לישראל. רוב בני הקהילה גויירו, הועלו לישראל ויושבו בהתנחלויות ביהודה ושומרון. אביהן של האחיות ולדרמה הוא ממייסדי וממנהיגי הקהילה, חמשת אחיהן ואחיותיהן גויירו והועלו לישראל ועתה הן עומדות בפני תהליך הגיור. בימוי: נעם דמסקי ומורדי קרשנר.

לרדוף אחרי הצל (2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמסקי הפיק, בבימויו של מרדכי ורדי. עוסק ברב שג"ר, תפישת עולמו היהודית והפילוסופית, מערכות היחסים עם ילדיו ותלמידיו.

הכוח לספר (2012-2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת בני נוער בסיכון מבית הספר 'המרתף' בירושלים עורכת הצגה על משפט אייכמן. במהלך החזרות להצגה הם נפגשים עם העדים מהמשפט שנותרו בחיים וצופים בסרטים על השואה ובקלטות מהמשפט. כל שחקן מגלם אחד מהעדים, חלקם מגיעים לביתם של העדים (בהם אברהם אביאל, יהודה בקון, פרופ' ישראל גוטמן, נחום הוך ויוסף קליינמן) ומשוחחים עימם. ההצגה עולה בבית העם בירושלים, מקום בו התקיים משפט אייכמן שישים שנה קודם לכן. הסרט מתמקד במערכות היחסים שנרקמות בין הנערים לעדים.

הסרט זכה בפרס היצירה בתחום הציונות בקטגוריית קולנוע מטעם משרד התרבות – 2013.

בשביל ישראל (2014-2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה תיעודית לערוץ מאיר, כל פרק מצולם באזור אחר בישראל; בהגשת נעם יעקובסון שנפגש עם אנשים שונים. הסדרה נמכרה לערוץ 20 ומשודרת שם.

בגלל הרוח (2014-2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה של ראיונות אישיים שנעשתה עבור ערוץ מאיר בהם רועי בן טולילה משוחח עם אנשים מעוררי השראה ופורצי דרך.

רוח נשית (2014-2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה של ראיונות אישיים, שנעשתה עבור ערוץ מאיר בהן אורלי גולדקלנג ושיינה בוצר משוחחות עם נשים מעוררות השראה.

מקום משלהן (2014-2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוקב אחר שתי נשים דתיות, מנהיגות בהתנחלויות. האחת, שולמית מלמד, מייסדת ערוץ שבע, נאבקת על הנצחתו של הערוץ שנסגר, בדפי ההיסטוריה הישראלית. השנייה, תירא-אל כהן, סטודנטית לתקשורת, נאבקת להקים כפר סטודנטיות במזרח ירושלים ובשומרון. הסרט פורש את תפישת עולמן והמניע אותן.

חבורת היתומים (2015-2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט העוסק בחוויית היתמות של כחמישים מילדי הנופלים בטבח בכפר עציון, במהלך מלחמת העצמאות. מתוארות בו מערכות היחסים שלהם עם האבות המתים, האמהות החיות ומערכות היחסים שלהם כקבוצה. נחום בן-סירא, אחד מניצולי הטבח, מחליט לערוך לילדים קייטנה; הוא מקיים שש קייטנות, כל אחת במקום אחר; לאחר מותו הילדים עורכים קייטנה שביעית לזכרו.

בימוי - עדו בהט ונעם דמסקי, 52 דקות, ערוץ הראשון.

רוח החופש (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה תיעודית העוסקת בחשיבותו של הדיון הציבורי בדמוקרטיה בישראל ובעולם, בהגשת עינת פישביין, בסדרה מרואיינים אנשי תקשורת, עיתונאים ופרשנים מישראל ובריטניה, והיא מלווה בקטעי ארכיון. מפיק, במאי ועורך שותף עם עדו בהט ועדו צוקרמן, 3 פרקים בני 50 דק' האחד. ערוץ 1.

שמגלוץ' (מגשרות) (2017)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מלווה שלוש נשים מהקהילה האתיופית העושות שינוי בקהילה. יוברמט (יובי), הבטנש (עדן), ואלטאש (רונית) הגיעו לישראל מאתיופיה כילדות ועברו עם המשפחה והקהילה את כל משברי הקליטה והמעבר הבין תרבותי שמכתיבים החיים בישראל. עדן, הקצינה האתיופית הראשונה במשטרת ישראל, רונית, עובדת סוציאלית מנתניה ומייסדת תוכניות השיקום לגברים אלימים בקרב הקהילה האתיופית ויובי, פעילה חברתית.

כעשרים וחמש שנה אחרי, כשכל אחת מהן כבר השתרשה בארץ ומצליחה בתחום העיסוק שלה ולאחר התפרצות הזעם של הקהילה האתיופית באירועי קיץ 2015 מתעדת מצלמת הסרט שמגלוץ' איך כל אחת מהן מנסה להוביל שינוי בקהילה לא ממקום של תלונה או קיפוח, אלא ממקום של עשייה, חוזקה, אופטימיות, אמונה בדרך ורצון להוביל תהליכים.

שם הסרט "שמגלוץ'" (ביחיד: שמגלה) שפירושו באמהרית: אדם המשמש כמגשר וכיועץ, מסמל על היותן של הנשים "מגשרות" מבחינה חוקית, חברתית ותרבותית בין העדה לחברה הוותיקה.

בימוי והפקה: מורדי קרשנר ונעם דמסקי. הפקה עבור הערוץ הראשון. 54 דקות.

ילדים על תנאי (2020)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושר, מישל ואיתן הם ילדים בסיכון, אשר הוצאו בילדותם ממשמורת ההורים והועברו למסגרת של משפחות אומנה. לראשונה, ניתנת להם ההזדמנות לשקם את חייהם ולהתפתח במסגרת משפחה נורמטיבית ומתפקדת. אלא, שעם כניסתם למשפחות האומנה, החל לפעול גם שעון החול המסיים את התהליך, עת ימלאו להם שמונה עשרה. הסרט "ילדים על תנאי" מתלווה אל השלושה לקראת סיום השנה האחרונה לאומנה ובמהלך שנת העצמאות הראשונה. זהו צומת חיים גורלי. גיבורי הסרט מתמודדים עם השאלה – האם ייאלצו פעם נוספת להיפרד ממשפחה ומבית?

בימוי והפקה: עדו בהט ונעם דמסקי. הפקה עבור HOT8‏. 60 דק'.

פילמוגרפיה

  • 2017- שמגלוץ' (מגשרות) - הפקה ובימוי, יחד עם מורדי קרשנר. (54 דקות, ערוץ 1)
  • 2016- רוח החופש- סדרה דוקומנטרית על תפקידו של השידור הציבורי בדמוקרטיה, בישראל ומחוצה לה. בימוי והפקה בשיתוף עם עדו בהט, עדו צוקרמן.(3 פרקים בני 50 דקות, ערוץ 1)
  • 2014-2015 - חבורת היתומים - בימוי והפקה (60 דק', ערוץ 1).
  • 2013-14 - מקום משלהן - (בימוי, 55 דק', ערוץ 8, מפיק מוש דנון, עורך עדו בהט).
בשביל ישראל - סדרה דוקומנטרית בהנחיית נעם יעקובסון. בימוי והפקה. (32 פרקים, כל פרק 25 דק', ערוץ מאיר).
בגלל הרוח - בימוי והפקה (24 פרקים, כל פרק 25 דק', ערוץ מאיר).
רוח נשית - בימוי והפקה (24 פרקים, כל פרק 25 דק', ערוץ מאיר).
חידון התנך הארצי - סרטונים עם גיל קופטש, ריקי בליך, אסי צובל, בימוי והפקה, עבור המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח).
נשים בשואה – סדרה של 6 סרטים על נשים בשואה - עבור המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח). בימוי והפקה.
  • 2008 - דור שני מדבר, 15 סרטונים על דמויות ישראליות המשתפות עם 'חוויית' – דור שני לניצולי שואה. בימוי והפקה, עבור המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח).
  • 2007-9 - משפחת ולדרמה - 50 דקות. הפקה ובימוי יחד עם מורדי קרשנר. (הרשות השנייה, הקרן החדשה לקולנוע), שודר בערוץ 2 כפרק במסגרת הסדרה "רצועה מהחיים". פסטיבל הקולנוע ירושלים, פסטיבל הקולנוע רומא - 2009.
משחק ילדים - סרט דוקומנטרי. הפקה ובימוי עבור הרשות השנייה, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי. הפקה - דנה הפקות.
ישראלים מדברים תנ"ך - הפקה ובימוי של 25 סרטונים על דמויות תנ"כיות, עבור אתר האינטרנט של מטח.
  • 2006 - האוסף של ידידיה - סרט דוקומנטרי לילדים במסגרת 'דוקו ילדים', עבור קשת. הפקה ובימוי יחד עם מורדי קרשנר. בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע. פסטיבלים - אידפא, טייואן, פולין.
ארבעה בנים - 52 דק', הרשות השנייה, הפקה ובימוי יחד עם מורדי קרשנר.
  • 2003-5 בית מדרש תכלת"בימוי והפקת תוכנית יומית בערוץ התכלת.
  • 2002-4 הישיבה - סדרה דוקומנטרית, בימוי ותסריט 10 פרקים עבור ערוץ 10. הפקה: דנה הפקות. מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה בקטגוריית סדרות דוקומנטריות.
  • 2001 - חרדים לגורלם, תיבת תעודה - ערוץ 2. (24 דקות) הפקה ובימוי יחד עם מורדי קרשנר.
  • 2000 - פאות ירוקות, ערוץ 2, רשת, הופק על ידי שירות הסרטים הישראלי. (52 דקות), בימוי. זוכה פסטיבל דתות טרנטו, איטליה 2001.
  • 1999 - פינת רחוב. פינה קבועה בערוץ 2 בכל יום על רחוב אחר. 12 פרקים בערוץ 2, 1999. בימוי, הפקה - קונקורד הפקות.
  • 1998 - אומן סיפור מסע - ראש השנה תשנ'ח (40 דקות). קשת - ערוץ 2 באוקטובר 1998. בימוי.
לחזור הביתה (30 דקות). הופק ושודר בערוץ 4 אנגליה, במאי, 1998.
זכור תוכנית אולפן ליום השואה, ערוץ 2.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאות ירוקות

חרדים לגורלם

הישיבה

  • אלישיב רייכנר, "הישיבה – צלם בהיכל", כתבת שער במוסף 'דיוקן' בעיתון מקור ראשון, גיליון 345, 26 במרץ 2004, עמ' 37-34.
  • ענת ריב"א, "תעודה בישיבה", במוסף '24 שעות' בעיתון ידיעות אחרונות, 18 בנובמבר 2004, עמ' 27.
  • שמואל אדלמן, "רוא"ה טלוויזיה", במוסף 'בשבע' בעיתון מקור ראשון, 2 בדצמבר 2004, עמ' 29-28.
  • שרי מקובר-בליקוב, "פרדייז הוטל", במוסף 'סופשבוע' בעיתון מעריב, 3 בדצמבר 2004, עמ' 70-64.
  • פוריה גל, "שמייח בסלון הקולקטיבי", במדור 'טלוויזיה' במוסף 'תרבות מעריב' בעיתון מעריב,
  • ירעם אטיה, "'הישיבה' מכורסת הטלוויזיה", במוסף 'השבוע' בעיתון הצופה, 3 בדצמבר 2004, עמ' 9-8.
  • שני גברים שמנים, "ישיבע-סואופ", במדור 'מול המרקע' בעיתון ירושלים, 3 בדצמבר 2004, עמ' 51.
  • יעל גבירץ, "ריאליטי דתי – נערי הכיפה הסרוגה", במוסף '7 לילות' בעיתון ידיעות אחרונות, 3 בדצמבר 2004, עמ' 2.
  • נחמה וידר, "The Yeshiva' gets real", במדור Arts & Entertainment בעיתון ג'רוזלם פוסט, 8 בדצמבר 2004, עמ' 24 (באנגלית).
  • דבורית שרגל, "פרויקט כ", בשבועון רייטינג, 8 בדצמבר 2004, עמ' 42-36.
  • תמר וילפורט, "אנו הפרחולות מאלקנה", בעיתון רייטינג, 8 בדצמבר 2004, עמ' 38.
  • רותה קופפר, "הקב"ה כאילו לא היה רוצה בזה", במוסף גלריה בעיתון הארץ, 9 בדצמבר 2004.
  • אהוד אשרי, "צעירים חסרי מנוח", במדור טלוויזיה בעיתון הארץ, 10 בדצמבר 2004, עמ' א22.
  • רענן שקד, "בלוז לחופש הסרוג", מדור 'טלוויזיה' בעיתון ידיעות אחרונות, 12 בדצמבר 2004, עמ' 18.
  • יהודה ספרא, במדור 'שומר מסך' במוסף 'יומן שבועי' בעיתון מקור ראשון, 17 בדצמבר 2004, עמ' 30.
  • חני לוז, "פינת ישיבה", במדור 'הפרעות בתקשורת' במוסף 'יומן שבועי' בעיתון מקור ראשון, 17 בדצמבר 2004, עמ' 28.
  • חיותה דויטש, "הכיפה הסרוגה מספרת סוף סוף על עצמה", בעיתון נקודה, גיליון מס' 277, ינואר 2005, עמ' 67-64.

ארבעה בנים

  • שיר זיו, "סופר מאמי – כנגד ארבעה בנים", במדור 'עוברת מסך/ ביקורת טלוויזיה', במוסף 'תרבות היום' בעיתון ישראל היום, 1 באפריל 2010, עמ' 27.
  • גפי אמיר, "קשר משפחתי", במדור 'טלוויזיה' בעיתון ידיעות אחרונות, 1 באפריל 2010, עמ' 14.

האחיות ולדרמה

  • אלישיב רייכנר, "חצויות", במוסף 'דיוקן' בעיתון מקור ראשון, 17 ביולי 2009, עמ' 34-30.
  • מרים קוץ, "סיפור גדול", במדור טלוויזיה בעיתון ידיעות אחרונות, עמ' 14.
  • יעקב בר-און, "פרו יהודים", במדור תרבות בעיתון מקור ראשון, 2 ביוני 2010, עמ' 10.

הכוח לספר

מקום משלהן

  • אלישיב רייכנר, "ספינת האם", במוסף 'דיוקן' בעיתון מקור ראשון, גיליון 894, 24 בספטמבר 2014, עמ' 43-38.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דמסקי, באתר israelfilmcenter.org
  • נעם דמסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

סרטים וסדרות אונליין שדמסקי הפיק וביים

הישיבה

ארבעה בנים

האחיות ולדרמה

  • , באתר Go2Films

הכוח לספר

משחק ילדים

מקום משלהן

האוסף של ידידיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסדרה הישיבה, פרק 1, באתר יוטיוב