נערי הכרך (סרט)

נערי הכרך
The Outsiders
מבוסס על	"נערי הכרך" מאת סוזן אלואיז הינטון
בימוי	פרנסיס פורד קופולה
הופק בידי	פרד רוס, גריי פרדריקסון
תסריט	סוזן אלואיז הינטון
עריכה	אנה גורסנד
מוזיקה	קרמיין קופולה
צילום	סטיבן בורום
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	American Zoetrope
חברה מפיצה	האחים וורנר, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה, הפצה לאולמות הקולנוע
הקרנת בכורה	25 במרץ 1983
משך הקרנה	87 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט נעורים, סרט התבגרות, סרט דרמה
מקום התרחשות	אוקלהומה, טלסה
תקופת התרחשות	שנות ה-60 של המאה ה-20
הכנסות באתר מוג'ו	outsiders
	דף הסרט ב־IMDb

נערי הכרך (באנגלית: The Outsiders) הוא סרט דרמת פשע אמריקאי משנת 1983 בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. הסרט מבוסס על רומן באותו השם משנת 1967 מאת הסופרת האמריקאית סוזן אלואיז הינטון^[1].

הסרט בולט במיוחד גם בזכות אנסמבל השחקנים הצעירים שמככבים בו ולא היו ידועים במיוחד באותה העת, אשר כוללים בין היתר את רוב לואו בסרט הבכורה שלו, אמיליו אסטבז, מאט דילון, טום קרוז, פטריק סווייזי, ראלף מאצ'יו ודיאן ליין^[1].

הסרט, אשר הופק בתקציב של 10 מיליון דולרים, גרף בקופות מעל ל-25.7 מיליון דולרים.

הצלחת הסרט הובילה בהמשך להפקת סדרת טלוויזיה של נערי הכרך בשנת 1990, ולהפקת מחזמר של נערך הכרך בשנת 2023.

תקציר העלילה

עלילת הסרט, אשר מתרחשת בעיר טלסה אשר באוקלהומה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20, ומתמקדת ביריבות בין שתי כנופיות מתבגרים, הכנופיה ה"גריזרס" ממעמד הפועלים והכנופיה האמידה ה"סווש'ס'". העימות מחריף לאחר שבמהלך קטטה חבר מכנופיית הגריזרס הורג בטעות את מנהיג כנופיית הסוייש'ס.

שחקנים ודמויות

שם השחקן/ית	שם הדמות	אודות הדמות
סי תומאס האוול (אנ')	פוניבוי קרטיס
ראלף מאצ'יו	ג'וני קייד
מאט דילון	דאלאס "דאלי" ווינסטון
פטריק סווייזי	דארל "דארי" קרטיס
רוב לאו	סודאפופ "סודה" קרטיס
אמיליו אסטבז	קית' "Two-Bit" מת'יוס
טום קרוז	סטיב רנדל
גלן ווית'רו (אנ')	טים שפרד
דיאן ליין	שרי "צ'רי" ואלנס
ליף גארט (אנ')	בוב שלדון
דארן דלטון (אנ')	רנדי אנדרסון
מישל מיירינק (אנ')	מרסיה
גיילארד סארטיין (אנ')	ג'רי
טום וייטס	באק מריל
וויליאם סמית' (אנ')		פקיד בחנות

הפקה

פיתוח

ספרנית מבית ספר יסודי בפרזנו, קליפורניה, המליצה לקופולה על עיבוד הספר נרדפי החוק.^[2]^[3]

למכתב צורפו כ-15 עמודים של חתימות ילדים מבית-הספר. קופולה התרגש כל-כך מהמכתב עד שהחליט לקרוא את הספר ולעבד אותו לסרט. היחסים בין נערי גריזר החזירו אותו לצעירותו, לתקופה שבה עסק כמטפל בדרמה בילדים במחנות קיץ.

הינטון, שכתבה את הספר בניסיון להציג את חיי הנעורים באופן ריאליסטי יותר, דחתה הצעות קודמות של אולפנים שביקשו לרכוש את הזכויות לספרה, מכיוון שלא האמינה שיצליחו להעביר את רוח הספר באופן נאמן. היא שוחחה עם קופולה, ונתנה בו את אמונה לאחר שראתה כיצד חברת ההפקה שלו, Zoetrope, הצליחה לשמור על נאמנות רבה לספר "הסייח השחור" בעיבודו הקולנועי. ההסכם שהושג היה יוצא דופן: הינטון הסכימה לקבל סכום נמוך על הזכויות בתמורה למעורבותה בהפקה, ואף קיבלה תפקידים קטנים בשלושה מסרטי קופולה המבוססים על ספריה: "נערי הכרך", "ראמבל פיש" ו"טקס".^[4]

הינטון הייתה מעורבת ביצירת הסרט, כשהיא וקופולה כתבו יחד את התסריט. הינטון אף הופיעה כאחות בסוף הסרט. מאוחר יותר היא גם סיפרה ששימשה כאם רוחנית לרבים מהשחקנים הצעירים.

הרקע של הינטון ושל קופולה היה שונה בתכלית, והוא תרם לאופן שבו כל אחד מהם התייחס לפרויקט "נערי הכרך".

הינטון נולדה בשנת 1948 בטולסה, אוקלהומה. היא גדלה במשפחה ממעמד הפועלים שהתמודדה עם קשיים כלכליים, במיוחד לאחר שאביה חלה. עולמה של הינטון היה דומה לזה שתיארה בספרה: היא הייתה עדה למתחים בין כנופיות של בני נוער, ולעיתים קרובות מצאה את עצמה בין ה"גריזרס" העניים ל"סוקס" העשירים. כתיבת הספר "נערי הכרך" בגיל 15 נבעה, לדבריה, מהצורך להציג את המציאות שראתה סביבה, מכיוון שספרות הנוער באותה תקופה לא שיקפה את הקשיים והאלימות של חייהם האמיתיים של בני נוער. רקע זה הוא שהעניק לספרה את האותנטיות והריאליזם הייחודיים שהפכו אותו לקלאסיקה.

קופולה נולד בשנת 1939 בדטרויט, מישיגן, אך גדל במשפחה אמנותית משכילה ומבוססת כלכלית בניו יורק. אביו, קרמיין קופולה, היה מלחין, ומנצח תזמורת ידוע, ואמו, איטליה, הייתה שחקנית. הוא למד בבתי ספר יוקרתיים ורכש השכלה באוניברסיטת הופסטרה ובבית הספר לקולנוע של UCLA. למרות שקופולה לא חווה באופן אישי את המציאות המתוארת בספר, הוא התחבר למסרים האנושיים שבו. הוא סיפר כי הרצון שלו לביים את "נערי הכרך" נבע מהצורך להתחבר מחדש ל"יצירה אישית", כפי שראה זאת, לאחר הפקות הענק "הסנדק" ו"אפוקליפסה עכשיו". הוא ראה בפרויקט זה הזדמנות ליצור סרט קטן ואינטימי יותר, מונע על ידי אהבת הסיפור והדמויות.

השילוב בין השניים היה מרתק: הינטון הביאה את הריאליזם והכאב מהניסיון האישי שלה, ואילו קופולה הביא את כישרונו האמנותי והמקצועיות של במאי הוליוודי עטור שבחים. הינטון שימשה כמעין מצפן עבור קופולה, והקשר ביניהם הבטיח שהסרט יכבד את רוח המקור, על אף השינויים האמנותיים והדרמטיים שקופולה הוסיף.

ליהוק ובימוי

לכמה מהשחקנים הייתה זו הופעת הבכורה, אלה מביניהם שכבר היו שחקנים, הפכו לכוכבים בזכות הסרט, ובהם מאט דילון, פטריק סווייזי, ראלף מאצ'יו, רוב לואו, אמיליו אסטבז וטום קרוז. גם מיקי רורק ודניס קווייד עשו אודישן לתפקידים אך לא לוהקו. פטריק סווייזי לוהק על סמך הופעתו בסרט סקייטטאון, ארצות הברית (1979).

תהליך הליהוק עצמו היה ייחודי ואינטנסיבי. במקום אודישנים פרטיים, קופולה כינס עד שלושים שחקנים צעירים במקביל באולם סאונד גדול בלוס אנג'לס, וביקש מהם לקרוא סצנות שונות ולהחליף תפקידים. תהליך זה, שתואר על ידי רוב לאו בזיכרונותיו, נועד לבחון את הדינמיקה בין השחקנים ולאתר כישרונות חדשים. שחקנים רבים התמודדו על תפקידים שונים לפני שלוהקו לבסוף, כמו טום קרוז שנבחן לתפקיד סודאפופ ודארי לפני שקיבל את תפקיד סטיב, ורוב לאו שנבחן גם לתפקיד. רנדי. ס. א. הינטון עצמה הציעה ללהק את מאט דילון לתפקיד דאלאס, לאחר שהתרשמה ממנו בסרט "טקס" (Tex). השחקנים סיפרו שהאווירה הייתה תחרותית מאוד, אך גם יצרה ביניהם חברות וקירבה עוד לפני תחילת הצילומים.

הליהוק לא התבסס על רקעם החברתי-כלכלי של השחקנים עצמם. במקום זאת, קופולה בחר שחקנים צעירים על בסיס כישרונם ויכולתם לשקף את עולמן הרגשי של הדמויות, והשתמש בשיטות בימוי יוצאות דופן כדי להטמיע בהם את ההבדלים המעמדיים. בעוד שחלק מהשחקנים, כמו טום קרוז (סטיב ראנדל), גדלו בילדות קשה וחסרת יציבות כלכלית, המתאימה יותר לרקע של ה"גריזרס", אחרים הגיעו מרקע שונה לחלוטין. רוב לאו (סודאפופ) ומאט דילון (דאלאס) גדלו במשפחות יציבות יחסית ממעמד הביניים, האחד באוהיו והשני בניו יורק. גם פטריק סווייזי (דארי), שגדל ביוסטון, הגיע ממשפחה יציבה שאפשרה לו לעסוק במחול. סי. תומאס האוול (פוניבוי) גדל במשפחת פועלים קרובה לעולם הרודיאו, מה שהתאים במעט לאווירת ה"גריזרס". הפער בין הרקע האישי לתפקיד דרש מקופולה לנקוט בטכניקות ייחודיות: הוא הפריד בין קבוצות השחקנים מחוץ לסט, והעניק ל"גריזרס" תנאים בסיסיים יותר, ואף שלח את חלקם לחוויות "מחקר" כדי שיוכלו להבין את חייהן של הדמויות. בסופו של דבר, האותנטיות של הופעתם לא נבעה מהתאמה מושלמת בין הרקע האישי לבין הדמות, אלא מהיכולת של קופולה ליצור עבורם חוויה מציאותית שתעצב את דמותם על המסך.

לאחר הליהוק, קופולה המשיך לדחוף את השחקנים לחוויות שהתאימו לדמויותיהם. הוא דרש מצוות ה"גריזרס" לגור יחד בבית ששימש לצילומים, ואף ביקש מהשחקנים שיגלמו את האחים קרטיס (פטריק סווייזי, רוב לאו וסי. תומאס האוול) לבשל יחד כדי לחזק את הקשר ביניהם. ראלף מאצ'יו, שגילם את ג'וני קייד, סיפר בראיונות שנאלץ לחיות במשך תקופה על תקציב של חמישה דולרים ליום כדי להבין את עוניה של דמותו. לעומת זאת, מאט דילון סירב בתקיפות לבקשתו של קופולה לבלות לילה בכלא כדי לחוות את עולמו של דאלאס.^[5]

קופולה רצה שהמתח בין שתי הקבוצות, ה"גריזרס" וה"סושס", ירגיש אמיתי. הוא הגיע עם רעיון של "משחק תפקידים" במהלך ההפקה:

ה"סוושס" (Socs): השחקנים שגילמו את בני העשירים (לייף גארט, דייאן ליין, דארן דלטון) קיבלו תסריטים בכריכת עור מהודרת, אוכל איכותי, ואף שוכנו במלון יוקרתי יותר.
ה"גריזרס" (Greasers): השחקנים שגילמו את בני המעמד הנמוך (כולל טום קרוז, מאט דילון, פטריק סווייזי ורוב לאו) קיבלו תסריטים בכריכת נייר פשוטה ונאלצו ללון בקומת הקרקע של המלון. הם גם אולצו להמשיך לחיות כדמויות שלהם גם מחוץ לסט, כולל איסור לדבר עם שחקני ה"סוקס".^[5]

האווירה האותנטית של שנות ה-60 נוצרה באמצעות שילוב של אלמנטים תרבותיים, חברתיים וטכניקות בימוי. הבמאי פרנסיס פורד קופולה שם דגש על פרטים שיחזירו את הקהל אחורה בזמן לתקופת יציאת הספר. הסרט ממקם את עצמו במדויק באמצע שנות ה-60 על ידי אזכור סרט הקאלט "Beach Blanket Bingo" משנת 1965 המוקרן בדרייב-אין. כמו כן, השימוש בטרמינולוגיה אותנטית של בני נוער מאוקלהומה כמו "גריזרים" (Greasers) ו"סוֹקְס" (Socs) תרם רבות לאמינות. רפרנסים קולנועיים נוספים מהתקופה, כמו היציאה של פוניבוי מסרטו של פול ניומן, "אדי פלסון", חיברו את הסרט לעולם התרבותי של אותן שנים. טום קרוז, שעתיד להופיע כמה סצנות מאוחר יותר, שיחק בסרט ההמשך לסרט זה, צבע הכסף, מספר שנים מאוחר יותר. תרבות הפופ של שנות ה-60 מוצגת גם באמצעות בחירות דמויות, כמו אהבתו של טו-ביט למיקי מאוס, שהייתה רעיון של השחקן עצמו, והתסרוקות והלבוש האופייניים לתת-התרבות של ה"גריזרים".

צילומים

אורכו המקורי של הסרט היה שעתיים ו-13 דקות. אנשי אולפני האחים וורנר הרגישו שהסרט ארוך מדי וכתוצאה מכך, קופולה ערך אותו ל-91 דקות בלבד.

הצילומים התרחשו מ-29 במרץ עד 15 במאי 1982. השאיפה של קופולה לריאליזם כמעט הובילה לאסון במהלך סצנה של שריפת כנסייה, כשפועלי הסט איבדו שליטה על האש, ורק גשם שירד במקרה כיבה אותה לבסוף.

הסרט צולם במלואו באתרים אמיתיים (on-location) בעיר טלסה, אוקלהומה, ובסביבתה, מתוך מטרה לשמור על אותנטיות הרומן עליו הוא מבוסס. בטולסה עצמה, כמה מהלוקיישנים המרכזיים שומרו ונשארו מזוהים עם הסרט. הבית ששימש כמעונם של האחים קרטיס ממוקם ברחוב N St. Louis 731, בעוד שסצנת הקרב המפורסמת עם המזרקה צולמה בפארק Crutchfield. בית הספר התיכון "וויל רוג'רס" שימש לצילומי בית הספר בסרט, ואתרים אייקוניים נוספים כוללים את קולנוע הדרייב-אין "אדמירל טווין", תחנת הדלק DX ואתר המאבק הסופי והטרגי של דאלאס ברחובות טולסה. סצנות בהן פוניבוי וג'וני נמלטים מהעיר צולמו בעיירות סמוכות באוקלהומה, כמו סקיאטוק וספרי, מה שתרם לתחושת הבריחה והניתוק של הדמויות מהעולם המוכר.

פסקול

פסקול הסרט מורכב בעיקר משירים קיימים, והיא נעה בין להיטי פופ ורוקנרול של התקופה לבין בלדות נוגעות ללב. שירים רבים בפסקול בוצעו על ידי אייקון הרוקנרול אלביס פרסלי, ובהם "Blue Moon", "Tomorrow Is a Long Time" ו-"Mystery Train". גם שירים של אמנים מוכרים אחרים שולבו, כמו "Real Wild Child" של ג'רי לי לואיס ו-"Teen Beat" של סנדי נלסון. בנוסף, הסרט כולל את השיר "Gloria" של ואן מוריסון ואת "Loveless Motel" של R.C. Bannon. הבלדה המפורסמת ביותר בפסקול, "Stay Gold", נכתבה על ידי סטיבי וונדר והולחנה על ידי אביו של הבמאי, קרמיין קופולה, שגם הלחין את המוזיקה המקורית של הסרט. שיר זה הפך לסמל של הסרט ולמסר המרכזי שלו, המלווה את הדמות הראשית, פוניבוי, ברגעים משמעותיים בעלילה.

תגובות

ביקורת

ב Rotten Tomatoes הסרט מדורג עם ציון ממוצע של 6.2/10, שם נכתב "הסדקים ממשיכים להופיע בסגנון הבימוי של קופולה, אבל נערי הכרך נותר עיבוד סוער, מוזר ומהנה לרומן הקלאסי". רוג'ר אברט העניק לסרט שניים וחצי כוכבים מתוך ארבעה, תוך שהוא מצטט בעיות בחזון של קופולה, "הדמויות מתגלגלות כמו תמונות, ממוסגרות ותלויות על המסך".

מלהקות הסרט, ג'נט הירשנסון וג'יין ג'נקינס, כתבו כי התיאור הריאליסטי של הסרט של בני נוער בסיכון "יצר סוג חדש של קולנוע, שמביא מבט ריאליסטי יותר על האופן שבו צעירים משולי החברה מדברים, פועלים וחווים את העולם".

פרסים

נערי הכרך היה מועמד לארבעה פרסי אמן צעיר, שמוענקים מדי שנה על ידי קרן האמן הצעיר. סי תומאס האוול זכה בפרס "שחקן הקולנוע הצעיר הטוב ביותר בסרט עלילתי". דיאן ליין הייתה מועמדת ל"שחקנית המשנה הצעירה הטובה ביותר בסרט קולנוע". קופולה היה מועמד לפרס הבימוי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה.

הוצאה מחודשת

ב-20 בספטמבר 2005, קופולה הוציא מחדש את הסרט ב-DVD, כולל 22 דקות של קטעים נוספים ומוזיקה חדשה, כדיסק כפול בשם The Outsiders: The Complete Novel . קופולה הכניס מחדש כמה סצנות שנמחקו כדי להפוך את הסרט לנאמן יותר לספר.

אביו של קופולה, כרמיין קופולה, כתב קטע מוזיקלי לפסקול המקורי של הסרט שהיה רומנטי ומלודרמטי. קופולה הבן לא אהב את התוצאה, ולא היה מוכן לומר את זה לאביו. כשיצאה המהודרה המחודשת, אביו של קופולה כבר לא היה בחיים, מה שאיפשר לקופולה לאזן בין המוזיקה של אביו לבין מוזיקה פופולרית משנות ה-60, כמו גם מוזיקה מקורית שהולחנה לסרט על ידי מייקל זייפרט ודייב פאדרוט.

עיבוד טלוויזיוני

סדרת טלוויזיה המבוססת על דמויות הרומן והסרט שודרה ב-1990 ומתרחשת מיד לאחר סיומו. הדמויות גולמו על ידי שחקנים אחרים מאלה שבסרט, והסדרה נגנזה אחרי עונה אחת.