נערן (יישוב קדום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחלות שבטי ישראל

נַעֲרָן (גם: נַעֲרָה, נַעֲרָתָה ו- נעורן) היה יישוב מקראי מצפון ליריחו, שהמשיך להתקיים כיישוב יהודי בתקופת המשנה והתלמוד.

בספר יהושע נזכר היישוב בתיאור גבולות נחלת שבט אפרים: "וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן"[1]. לאחר מכן, בספר דברי הימים נזכר היישוב כגבול המזרחי של נחלת שבט אפרים: "וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר"[2].

היישוב נזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו המוסר אודות הפקעת מחצית מכסת המים של נערן לטובת שדות ארכילאיס בידי ארכלאוס בנו של הורדוס . היישוב נזכר גם באונומסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה-4 לספירה), המציין אותו כ"כפר קטן של יהודים" בשם "נערה", כחמישה מילים מיריחו[3].

היישוב נזכר גם בתלמוד הבבלי[4]. בתקופת המשנה והתלמוד נזכר המקום כיישוב יהודי אשר סבל מהתנכלות תושביה הנוכרים של יריחו הסמוכה: "צִוָּה ה' ליעקב סביביו צריו - כגון חלמיש לנוה, סוסיתא לטבריה, קסטרא לחיפה, יריחו לנוערן, לוד לאונו".[5] גם במסורות הנוצריות נזכרו יחסי האיבה שבין נזירי דיר אל-קרנטל לבין יהודי נערן[6]. אולם בניגוד למקורות היהודיים, המספרים שהיהודים סבלו משכניהם הנוכרים, בספר "חיי כאריטוניוס הקדוש", שנתחבר במאה ה-6 או ה-7, מסופר על אלפידיוס (מת לפני שנת 419), הגמון המנזר בעין-דוק ליד יריחו, ש"השיב אחור את ההתקפות מלאי-קנאה רבה של העברים שישבו במקום נערן".[7]

על פי "ספר הדרשות על שם אנטיוכוס", שנתחבר בשנת 514 על ידי סופר נוצרי, מתברר כי גם במאה ה-6 הייתה בנערן קהילה יהודית. בספר מסופר על נזיר נוצרי שעזב את מנזרו על הר סיני ובהשפעת חזיונות בא "לפלשתינה לנערא ולליביאס, שהם מרכזים ליהודים...התגייר ולקח לו אשה והיה מורה בגלוי את תורת היהודים נגד האמונה הנוצרית".[7]

העיר הקדומה מזוהה כיום עם "תל ג'סר" שמצפון ליריחו, בה נתגלו שרידי בית כנסת קדום, עם רצפת פסיפס מרשימה[8].

בשנת 2016 הגיע לידי רשות העתיקות שטר פפירוס מן המאה השביעית לפני הספירה, בו נזכרת בכתב העברי הקדום העברת משלוח יין מנערתה לירושלים[9].

על שם היישוב הקדום נקרא קיבוץ נערן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חנן אשל, "כגון... יריחו לנערן...", בתוך: זאב ח' ארליך (עורך), "...לפני אפרים ובנימין ומנשה...", ירושלים תשמ"ה, עמ' 88-83.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק ז'.
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק כ"ח.
  3. ^ אונומסטיקון, 136, שורה 24.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ה', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב'.
  5. ^ מדרש ויקרא רבה, כג, ה; מדרש איכה רבה (מהדורת בובר), פרשה א' ד"ה.
  6. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', 894-895.
  7. ^ 7.0 7.1 מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 64.
  8. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', 894-895.
  9. ^ נחשפה תעודה נדירה מימי הבית הראשון המציינת את שמה של ירושלים באתר רשות העתיקות.