נפטון (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מזרקת נפטון במקסיקו
סלצ'יה אלת מי המלח בת זוגו של נפטון בפסל פורצלן בארמון מויקה

במיתולוגיה הרומית נפטוןלטינית: Neptunus) היה אל הים, מקבילו הרומי של האל היווני פוסידון. כיוון שכוחם הצבאי של הרומאים היה בעיקר כוח צבאי יבשתי, ברומא העתיקה לא נודעה לנפטון חשיבות רבה, והוא תואר כאל חלש ולא דומיננטי.

"נפטונוס" היה האל האיטלקי הקדום של מים, נחלים ומעיינות, והחל משלהי המאה ה-5 לפנה"ס הוא זוהה עם פוסידון.[1]

המיתוסים הרומיים המתארים את דמותו של נפטון, מוצאו ומעלליו שאובים כולם מן המיתולוגיה היוונית. בין היתר, תואר נפטון כחי בארמון ששכן בקרקעית הים, ושהיה עשוי כולו זהב, אלמוגים ואבני חן, וכרוכב במרכבה הרתומה לסוסים בעלי זנב דג (היפוקמפוס). הוא יוצג, על פי רוב, מחזיק קלשון בעל שלוש שיניים, ששימש גם ככלי נשקו.

בניגוד ליוונים שהוקירו וכיבדו עד מאוד את פוסידון, הרומאים תיארו את נפטון בעיקר כאל הסוסים ("נפטון אקוויסטר"; Neptune Equester). נפטון נחשב לפטרונם של מרוצי הסוסים, ואחד ממקדשיו הוקם ליד מסלולי המרוצים ברומא. מקדש נוסף לכבודו הוקם בשדה מרס (25 לפנה"ס) ושם נחגגה הנפטונאליה, יום החג החשוב ביותר של נפטון, ב-23 ביולי.

על שמו של האל הרומי קרוי כוכב הלכת השמיני במרחקו מן השמש, נפטון, שנתגלה ב-23 בספטמבר 1846.

גלריית מזרקות נפטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נפטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, פרק טז: הדת הרומית, עמ' 327.


Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.