לדלג לתוכן

נפילתו של מקסימיליאן רובספייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נפילתו של מקסימיליאן רובספייר
Chute de Robespierre
"נפילת רובספייר בוועידה הלאומית", מאת מקס אדמו
"נפילת רובספייר בוועידה הלאומית", מאת מקס אדמו
מלחמה: המהפכה הצרפתית
תאריך 27 ביולי 1794
מקום פריז,צרפת
תוצאה

ניצחון התרמידוריאנים

הצדדים הלוחמים

צרפתצרפת תרמידוריאנים
נתמכו על ידי:

צרפתצרפת יעקובינים
נתמכו על ידי:

מפקדים
  • פול בארה
  • ז'אן-למבר טליאן
  • ז'וזף פושה
  • פיאר-לואי בנטבול
  • שארל-אנדרה מרדה
כוחות

לא ידוע

כ-3,000 נאמנים

אבדות

לא ידוע

אנשים שונים הוצאו להורג:

ה-9 בתרמידור מאת רמון קינסאק מונבואזן, מתאר את המהומה בוועידה שהובילה למעצרו של רובספייר.

נפילתו של מקסימיליאן רובספייר התרחשה ביולי 1794, במהלך המהפכה הצרפתית. ב-26 ביולי נשא מקסימיליאן רובספייר נאום בפני הוועידה הלאומית. למחרת הוא נעצר, וב-28 ביולי הוא הוצא להורג. בנאומו דיבר רובספייר על קיומם של אויבים, קושרים ומשמיצים מבית, בתוך הוועידה והוועדות הממשלתיות. הוא סירב למסור את שמותיהם, מה שעורר חרדה רבה בקרב הצירים, שחששו כי רובספייר מכין טיהור נוסף, בדומה לאלו שאירעו במהלך שלטון הטרור.[1]

למחרת, המתח בוועידה אפשר לז'אן-למבר טליין(אנ'), אחד הקושרים שרובספייר רמז עליהם, להפוך את הוועידה כנגד רובספייר ולהביא למעצרו.[2] עד סוף 28 ביולי הוצא רובספייר להורג בגיליוטינה בכיכר המהפכה. נפילתו הובילה ליישום מדיניות מתונה יותר במהלך הריאקציה התרמידורית.

רובספייר פצוע, שוכב על שולחן, מושא לסקרנותם ולעגם של התרמידוראנים.

חיסול האברטיסטים והדנטוניסטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חיסול יריביו הפוליטיים משמאל (האברטיסטים) ומימין (הדנטוניסטים, בהנהגת ז'ורז' דנטון) באביב 1794, התבסס כוחו של רובספייר ושל הוועד לשלום הציבור. עם זאת, טיהורים אלו הותירו אותו מבודד וחשדן, והגבירו את הפחד בקרב יתר חברי הוועידה.[3]

פילוגים בממשלה המהפכנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'ורז' דנטון, שהוצא להורג באפריל 1794.

המתח בתוך הממשלה המהפכנית גבר. רובספייר קידם את פולחן הישות העליונה, מהלך שנתפס על ידי רבים כביטוי ליוהרה ורצון לכוח. חקיקת חוק 22 בפרריאל, שהאיץ את משפטי הטרור והרחיב את עונש המוות, עוררה פחד רב בקרב חברי הוועידה, שחששו כי כל אחד מהם עלול להיות המטרה הבאה.[4]

במקביל, ניצחון צבאי מכריע בקרב פלורוס ביוני 1794, שהבטיח את גבולות צרפת, גרם לרבים לתהות אם שלטון הטרור הקיצוני עודנו נחוץ. רובספייר, שהתעקש על המשך הטרור, התרחק מעמיתיו בוועד לשלום הציבור ומיעט להופיע בוועידה, מה שהגביר את החשדנות כלפיו ואיפשר ליריביו להתארגן.[5]

רובספייר נואם במועדון היעקוביני ב-8 בתרמידור, שם זכה לתמיכה גורפת.

אירועי הנפילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

8 בתרמידור (26 ביולי)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעצרו של רובספייר בבית עיריית פריז.

ב-26 ביולי 1794 (8 בתרמידור), לאחר היעדרות ממושכת, נשא רובספייר נאום מאיים בוועידה. הוא דיבר על קנוניה רחבת היקף נגדו ונגד הרפובליקה ששורשיה מגיעים לוועידה ולוועדות, אך סירב במפגיע למסור את שמות הקושרים. סירובו עורר פאניקה, שכן כל ציר חשש שהוא עצמו עלול להיות מואשם.[6]

9 בתרמידור (27 ביולי)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחרת, ב-27 ביולי (9 בתרמידור), כאשר לואי אנטואן דה סן-ז'וסט, בעל בריתו של רובספייר, החל לנאום, הוא נקטע על ידי ז'אן-למבר טליין(אנ') וקושרים נוספים, שהאשימו את רובספייר בעריצות. ניסיונותיו של רובספייר להשיב נבלעו בצעקות "יבוטל העריץ!". הוועידה, שהייתה שרויה בפחד, הצביעה פה אחד על מעצרו ועל מעצר תומכיו הקרובים, כולל אחיו אוגוסטן רובספייר(אנ') וסן-ז'וסט.[7]

10 בתרמידור (28 ביולי)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובספייר ותומכיו שוחררו על ידי הקומונה הפריזאית והתבצרו בבית עיריית פריז (הוטל דה ויל). בשעות הלילה המאוחרות הכריזה עליהם הוועידה כ"פורעי חוק", מה שאיפשר להוציאם להורג ללא משפט. כוחות הוועידה הסתערו על הבניין ועצרו את הקבוצה. במהלך המעצר, רובספייר נפצע קשה בלסתו, לא ברור אם ניסה להתאבד או נורה על ידי אחד החיילים.[8]

כיכר רובספייר במרסיי, עם הכתובת: "עורך דין... כונה 'הבלתי ניתן להשחתה'. מגן העם. מחבר המוטו הרפובליקני שלנו: חירות, שוויון, אחווה".

למחרת, ב-28 ביולי (10 בתרמידור), רובספייר ו-21 מתומכיו הקרובים הובלו לגיליוטינה והוצאו להורג בכיכר המהפכה, אותה הכיכר שבה הוצא להורג המלך לואי ה-16. מותו סימן את סופו של שלטון הטרור.[9]

הנצחה פומבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן סמלי, רובספייר הוא אחד המהפכנים הבודדים שאין רחוב על שמו במרכז פריז, אם כי ישנם רחובות ותחנת מטרו על שמו בפרבריה הקומוניסטיים ("החגורה האדומה"). קיימים מספר לוחות זיכרון ופסלים המוקדשים לו ברחבי צרפת, אך דמותו נותרה שנויה במחלוקת עמוקה בהיסטוריה הצרפתית, והוא מסמל עבור רבים הן את האידיאלים של המהפכה והן את אכזריות הטרור.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מקסימיליאן רובספייר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ McPhee (2012), p. 214.
  2. ^ Scurr (2007), p. 347.
  3. ^ McPhee (2012), pp. 189-191.
  4. ^ Scurr (2007), p. 328.
  5. ^ Scurr (2007), p. 340.
  6. ^ McPhee (2012), p. 215.
  7. ^ Scurr (2007), p. 352.
  8. ^ McPhee (2012), p. 219.
  9. ^ Marc Bouloiseau, Maximilien Robespierre | Biography, French Revolution, Reign of Terror, Facts, & Death, Encyclopedia Britannica, ‏20 ביולי 1998