נפתלי בזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נפתלי בזם
Naftali Bezem (cropped).jpg
לידה 27 בנובמבר 1924
אסן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוקטובר 2018 (בגיל 93)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס דיזנגוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נפתלי בֶּזֶם (Bezem;‏ 27 בנובמבר 19242 באוקטובר 2018) היה צייר, מאייר ופסל ישראלי, חתן פרס דיזנגוף לציור.

"עלייה", שמן על בד, אוסף גלריה אנגל
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזם נולד בעיר אסן שבגרמניה ועלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער בחודש אוגוסט 1939, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא למד פקידות בבית הספר התיכוני למסחר, מאחר שבעליית הנוער התעקשו שעליהם לדאוג לכך שיהיה לו מקצוע. בשנת 1943 הסכימו לשלוח אותו לבצלאל, לאחר שניסיונו להתגייס לצבא הבריטי נכשל, בגלל מראהו הילדותי.

בזם פעל, כאמן, להנציח את השואה, הבאה לידי ביטוי ברבות מיצירותיו. כך, למשל, ציוריו "יהודי כורה קבר לעצמו" (1955; יד ושם, ירושלים), או: "קבר אחים" (1953; אוסף פרטי).[1] נושאים בולטים נוספים ביצירתו היו תקומת עם ישראל בארצו ומאבקו לעצמאות. לדוגמה: תבליט הקיר, "נושאי האור", על בניין "היכל התרבות" בכפר סבא, שהוקדש לזכרם של תושבי כפר סבא ובוניה, לוחמיה ומגניה. נושאים אלה העסיקו את בזם לאורך שנות הארבעים והחמישים, אך במקביל נתן לא אחת ביצירתו גם ביטוי להשקפותיו בנושאים חברתיים שהעסיקו את החברה הישראלית באותן השנים. כך יצר בשנת 1952 את ציורו המפורסם "לעזרת הימאים" (צבעי שמן על דיקט) כהבעת תמיכה בשביתת הימאים. לאורך שנים הציור שכן במשרדי על המשמר ובשנים האחרונות הוא מוצג במוזיאון ישראל.[2]

בשנת 1954 צייר ציור מפורסם אחר, "הגנת רמת רחל" (אוסף פרטי; מוצג כיום בתצוגת הקבע של מוזיאון תל אביב לאמנות), בו נראה אחד המגינים יורה מאחורי פגר פרה המשמש לו כמחסה.[3] הציור, בצבעי שמן על בד, נעשה על פי ציור בצבעי גואש ומים על נייר שצייר האמן עוד בשנת 1948 (אוסף פרטי).

בשנת 1957 זכה נפתלי בזם בפרס דיזנגוף לציור על ציורו "בחצר הבית השלישי" (צבעי גואש על קרטון; גם הוא באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות) שנוצר בתגובה לטבח כפר קאסם ואשר עורר הדים רבים, ובכלל זה מחאות נגד האמן על עיסוקו בנושא, הן בציבור הרחב והן בחוגי האמנים.

החל משלהי שנות החמישים ואילך גיבש בזם איקונוגרפיה אישית ופרטית העוסקת בגורל העם היהודי ובשיבתו לארצו. ראשיתה של זו הופיעה בסדרת רישומים שהוצגה בתערוכה בבית הנכות בצלאל בשנת 1958, סדרה שזכתה לשם "פרחי שמש" והופיעה מאוחר יותר כאלבום בהוצאת ספרית פועלים. איקונוגרפיה זו, שמבחינה סגנונית הושפעה בחלקה מאמנים שונים זה מזה כיענקל אדלר ופרנאן לז'ה, הפכה להיות "סמלו המסחרי" של בזם ועמה הוא מזוהה עד היום יותר מכל. היא הוצגה במלוא הדרה כאשר בזם הוזמן בשנת 1970 על ידי האדריכל אבא אלחנני לצייר את תקרת אולם קבלת הפנים במשכן הנשיא בירושלים. ציור התקרה הענק, המתאר את שיבת עם ישראל לארצו, מורכב מ-63 לוחות שגודל כל אחד מהם הוא 160X160 ס"מ ומשתרע על שטח של כמאתיים מטרים רבועים.

נפתלי בזם היה נשוי לחנה, שסבלה בארבעת העשורים האחרונים לחייה ממחלת פרקינסון, עד מותה בשנת 2009.[4]לזוג נולדו שני בנים. ב-1975 נפצע אנושות בנם הבכור, יצחק (איצ'ה) בזם, בפיגוע מקרר התופת בכיכר ציון, וכעבור שלושה שבועות מת מפצעיו.[5] נפתלי בזם נפטר ב-2 באוקטובר 2018 ונטמן בהר המנוחות בירושלים.[6] הותיר אחריו את בנו הצעיר, שלמה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרחי שמש: ט"ו רישומים; דברי מבוא מאת צבי זהר, מרחביה: ספרית פועלים, תשי"ט.
  • רישומי קינה; מילים: עזרא זוסמן, תל אביב: מסרה, תשכ"ב.[7]
  • סירות, עולים: הורים וארונות, שולחנות וכיסאות, ברכת הנרות, אריות ודגים, צמחים, רמת גן: מסדה, 1972.
  • הגדה של פסח; ציר: נפתלי בזם; כתב: משה מרדכי ב"ר יששכר דב בן דב, תל אביב יפו: י. מינצר, תשמ"ב 1982.

איורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רמי נחושתן, רישומים; עריכה: נפתלי בזם, מהדורה ב, אשדות יעקב: משק אשדות יעקב וחטיבת בני הקיבוץ, תשט"ז. (אלבום איורים משל נחושתן שהופיע לזכרו)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נפתלי בזם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו:נפתלי בזם:הולך ושב,לעיל, עמודים 60-61
  2. ^ נעמי רז, לעזרת העובדים, "על צד שמאל", 2 בפברואר 2016
  3. ^ יונתן אמיר, "המוות מתבונן בחזרה", ערב רב, 18 אפריל 2013
  4. ^ מיה אשרי, האמן נפתלי בזם מת בגיל 93, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2018.
  5. ^ דף לזכר יצחק (איצ'ה) בזם, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה.
  6. ^ "אוי לבּושה! או: איך קוברים אצלנו אמן ישראלי דגול". המחסן של גדעון עפרת (בעברית). 5 באוקטובר 2018. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2018. 
  7. ^ בשורות ספרות: רישומי קינה, מעריב, 13 באפריל 1962.