נפתלי כ"ץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן נפתלי כ"ץ, מתוך ציור דמיוני מ-1772 (53 שנים אחר מותו) בידי יוהאן אנדריאס בנימין נתנאגל.‏[1]

רבי נפתלי כ"ץ (ה'ת"ט 1648 - כ"ד בטבת ה'תע"ט; 1660 - 1719) - רב, מקובל, אב בית דין וראש ישיבה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'ת"ט בעיר אוסטרהא לאביו, רבי יצחק הכהן, אב בית הדין בעיירה סטפאן ודרשן בפראג ולאמו איידל בת מנחם שטנגן (מרגליות) אב בית דין פרמישלן.‏[2] בצעירותו נלקח בשבי הטטארים, אך הצליח להימלט.

נשא לאשה את אסתר שינדיל, בתו של הרב שמואל שמעלקא, אב"ד אוסטרהא, אשר מינה אותו כראש ישיבה וכגבאי בית המדרש, שאותו בנה מכספו. ונחשב רב העיירה.‏[3]

רבי נפתלי כיהן כראש החברא קדישא וכאב בית דין בעיר פוזן (כיום פוזנן בפולין). בעיר זו הותיר קמע בתוך ראש צבי, שנחשב בידי יהודי העיר ורבניה כסגולה מוצלחת נגד שריפה.‏[4] אחרי תקופת מה עבר לעיר פרנקפורט שבגרמניה, שם התעמק בחכמת הנסתר.

בתאריך כ"ד בטבת ה'תע"א (15 בינואר 1711) פרצה מסיבה בלתי ידועה שריפה, והעלילו על הרב כ"ץ שהוא אשם בפריצתה. הוא הואשם בידי השלטונות הנוצריים בנזק שנגרם, ונאסר.‏[5] הוא זוכה במשפט, לאחר שהוברר כי השרפה פרצה בעקבות חייט, אך נאלץ לעזוב את העיר בעקבות השמועות הרבות עליו. משם עבר לפראג.‏[6] הסיפור הופץ ועבר גלגולים רבים במסגרת המלחמה נגד השבתאות, ומאוחר יותר מלחמת החסידים והמתנגדים ובעיקר מלחמת המשכילים והיראים, בעד ונגד הקבלה. לפי גרסה אחת השרפה בערה במשך יממה שלמה, האש כילתה 500 בתים בעיר, וכן 36 ספרי תורה, ארבעה יהודים אף נספו בשריפה, והרב הואשם בהצתת השריפה עצמה.‏[7] ההאשמות כללו שימוש בקבלה נגד הצלב הנוצרי והעברתו באש.‏[8] טענות אלו תורגמו מאוחר יותר להאשמות על שימוש בקבלה מעשית, או מניעת הקריאה לכבאים בניסיון לבדוק את קמעותיו.‏[9] יהודי העיר לא הצטרפו להאשמות, והיו מי שהביעו דרך השתאותם על כך, את מחאתם נגד תמיכת יהודי העיירה ברב כ"ץ.‏[10]

בפראג שימש כרב בישיבתו של הרב דוד אופנהיים, ושם פגשו נחמיה חייא חיון, שהיה תלמיד-חבר לשבתי צבי. הרב כ"ץ רשם הסכמה לספרו של חיון.

מאוחר יותר חיון הצליח להערים עליו בהציגו מסמכים מזויפים מרבני איטליה, וכך הוציא ממנו הסכמה לספרו, כשהוא מראה לו רק חלק קטן מחיבורו.[דרוש מקור] לאחר שהדבר נודע לרב כ"ץ, התחנן בפני חיון שיחזיר את הסכמתו, אך הוא סירב, וכתוצאה מכך חלה הרב כ"ץ. לאחר שהבריא ממחלתו, עבר לברסלאו וביחד עם רבי צבי הירש אשכנזי ("החכם צבי") החרים את חיון. לאחר מכן המשיך לליסא ושם חלה בשנית. לאחר שהבריא חזר לברסלאו ומשם לעיירת הולדתו, אוסטרהא.[דרוש מקור]

בשנת ה'תע"ו נכדתו רחל, בת בנו מרדכי, נישאה לרבי יעקב עמדין, המתנגד הגדול לשבתאות, לאחר שנים לאחר שבתו נישאה לאריה לייב, אחיו של רבי יעקב עמדין, שניהם בני החכם צבי.

כשנתיים מאוחר יותר, בשנת ה'תע"ח (סביבות 1718) החליט לעלות לארץ ישראל, אך נפטר בדרכו, במהלך שהותו בקושטא שבטורקיה, שם נקבר.

יחסו לשבתאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פולמוס חיון והתכתבות רבי משה חגיז עם מחותנו החכם צבי[11] בעניין חיון, טען הרב כ"ץ שהוא הוטעה כשנתן את הסכמתו לספרו של חיון, ושהדברים הרשומים בהסכמה בלשון שירית המעידים שקרא את הספר‏[12] הינם זיוף, והוא התנער ממנה.‏[13] עוד בימיו היו שפקפקו באמיתות הדברים, אך מתוך כתביו ומכתביו המאוחרים בהם התבטא בחריפות נגד השבתאות נטו לראות בהם אמת.‏[14][15]

פרופסור ליבס במאמרו על הרב נפתלי כ"ץ טוען שיש רמזים חזקים לכך שאכן הרב כ"ץ נטה לדעות שבתאיות: הוא חתם על הסכמות על שני כתבים שבתאיים נוספים.‏[16] הקמע מפוזנן היה בתוך ראש צבי.‏[17] ובכתבי אברהם קוואנקי, שבתאי מוצהר וידיד קרוב של הרב כ"ץ‏[18], נמצא תיאור אגבי של מפגש באוסטראה אתו ועם הרב השבתאי רפאל הכהן אשר הראה לרב כ"ץ תשובה של ישמעאל בנו של שבתי צבי והרב כ"ץ התפעל מכך. ליבס גם מצא מאמרים בכתבי הרב כ"ץ, המתאימים לכתיבה השבתאית, ואינם נמצאים בכתבי האר"י או בכתבי הקבלה האחרים המצוטטים בידו.‏[19]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "ברכת ה'" כולל את שני הספרים "סמיכת חכמים" המבאר את סמיכות המסכתות זו לזו, ו"קדושה וברכה" שהוא ביאורים וחידושים על הגמרא מסכת ברכות. [כך שמדובר בשלשה שמות לספר אחד]. יש לציין ששמו לדורות הונצח דווקא בשם הספר "סמיכת חכמים".

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו ובנותיו הרבים נישאו למשפחות משושלות רבניות. מכיוון ששושלתו המשפחתית אף היא ידועה לאורך דורות, רבים ממשפחות הרבנים מקשרים את עצי המשפחה דרכו. הוא הוזכר כאחד מאבותיו של הרב יעקב פלק בספרו "פני יהושע". הרב פלק היה אחד מצאצאיו של רבי יהושע העשיל מחבר ה"מגיני שלמה" שעסק בהקדמה לספרו בתולדות משפחתו. מסיבה זו הרב כ"ץ מהווה "עוגן" אל דורות קודמים של שושלות רבנים, ובדרך כלל גם עוגן ל'שושלת בית דוד'.

בין אלו המיוחסים אליו, מחבר "קצות החושן" רבי יהודה כהנא, ואחיו מחבר "קונטרס הספקות", וכן רבני חסידות זידיטשוב, סטרטין, ואף בלז.‏[20]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברי בר-לבב, המות בעולמו של המקובל ר' נפתלי הכהן כ"ץ (עבודת גמר לתואר "מוסמך". האוניברסיטה העברית בירושלים), ירושלים, תש"ן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התמונה המקורית (צבעונית ובהיפוך שמאל-ימין) הכוללת שני ילדים או תלמידים ואור חזק מבהיק ביניהם, נמצאת בתערוכת החיים היהודיים בפרנקפורט במוזיאון היהודי בעיר זו. ור' דיוקנאות רבנים בעניין אמיתות דיוקנאות דומים, ומקורותיו שם. עותק תמונה זו בשחור-לבן הודפס באנציקלופדיה יודאיקה, וכן באתר האנציקלופדיה היהודית (מוצג בוויקיפדיה האנגלית בערך "קבלה"). גילוף עץ עם דיוקן דומה הוצג כדמות האר"י (ר' 'דיוקן דמיוני חדש של האר"י הקדוש (נוטריקון - רשומות של עובד בבית המכירות קדם). יש לציין שדמות זו או דומה לה אינה מופיעה בין הדיוקנאות הרבים שעל שערי המהדורות הראשונות של הספר.
  2. ^ שמה העברי: נאוה, והוזכרה פעמים אחדות ברמז בהקדמות לספרו. לאביה, הרב מנחם שטנגן, היו שבעה בנים מאשתו הראשונה - שינדיל בת משה מרדכי מרגליות, ושבע בנות מאשתו השנייה בת רבי משה חריף, אב בית דין קרמניץ. בני הרב מנחם שטנגן הסבו את שמם למרגליות על שם משפחת אמם. (סימן 135 בספר ענף עץ אבות)
  3. ^ שם רעייתו ותולדותיה מופיע פעמים אחדות בספר הצוואה שכתב, ועל היותו רב העיירה נכתב בתולדותיו, בהקדמה לספר הצוואה (בכתב העת 'זיכרון וספר' חלק ב', אתר כתבים עבריים)
  4. ^ ספר החוט המשולש על תולדות החתם סופר. סיפור זה הועתק בשלשלת הזהב על תולדות הרב כ"ץ (אתר כתבים עבריים) והובא במאמרו של פרופ' ליבס (להלן)
  5. ^ קוים לדמותו של ר' נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, ויחסו לשבתאות פרופ' יהודה ליבס (מסמך וורד, אתר האוניברסיטה העברית)
  6. ^ שלשלת זהב עמוד 29. לפי עיתונות התקופה (הובא בספר שלשלת זהב), היה זה באחד מימי צום בה"ב, והרב כ"ץ טען במשפטו שמשום כך התפלא על האש אשר המשרתת הריחה מכיוון המטבח, בו לא בישלו באותו היום. במשפטו התברר שחייט שכן הוא האשם בפריצת השריפה.
  7. ^ שלשלת זהב עמוד 29, ובמאמרו של פרופ' ליבס.
  8. ^ לדוגמה, בספרו האנטישמי 'מצבות היהודים' של חוקר תולדות היהודים יוהאן יעקב שודט. דבריו הובאו בתכתיב עברי אך בשפתם הגרמנית המקורית בספר שלשלת זהב, בהערה ל"ז בעמוד 39.
  9. ^ חוט המשולש שם, והפתיחה למאמרו של פרופ' ליבס. יש לציין שבדרך אגב המאמר מלגלג על הצלחת קמיעותיו נגד שריפה. המקור שלהם הוא 'דברי ימי ישראל' של צבי גרץ חלק 10, ר' מלל הספר באתר זנו (בגרמנית עם הרחבה) וצילום המקור ותורגם לעברית כולל כיתוב שמו בערך 'נפתלי הכהן (כ"ץ)' באנציקלופדיה אוצר ישראל (אתר כתבים עבריים)
  10. ^ שלשלת זהב שם, ובקיצור במאמר של פרופ' ליבס
  11. ^ החכם צבי היה מחותנו של הרב כ"ץ: אריה לייב בנו של חכם צבי (ואחיו של רבי יעקב עמדין) היה נשוי לבתו של הרב כ"ץ. ר' תחילת וסוף המכתב בספר שלשלת זהב (עמוד 41 ואילך)
  12. ^ שלשלת זהב עמ' 35, העתקת לשון ההסכמה] לספר 'עוז לאלהים' של חיון. ההסכמה עצמה חסרה מהעותק המקוון של הספר באתר כתבים עבריים, אך מוזכרת בהסכמות לספר 'דברי נחמיה'.
  13. ^ שלשלת זהב פרק ו', מכתבו של הרב כ"ץ למחותנו החכם צבי, והתנערותו מן ההסכמה.
  14. ^ מלחמות ה', אות י"א ספרו של רבי משה חגיז (אמסטרדם, ה'תע"ד סביבות 1714). הספר מצטט את מכתבם של תומכי חיון, המצטטים את טענות הרב חגיז, ומעירים על טענתו של הרב כ"ץ שביקש לחזור בו מן ההסכמה: "אם כן היה לו לכתוב, להזהיר ולהודיע צערו ברבים קודם לכן, ולטענה זו אין תשובה." בהמשך הרב חגיז דוחה את הערתם.
  15. ^ תולדות המקבלים השבתאים והחסידים דוד כהנא, תל אביב תרפ"א, אותיות כ"ח-ל"א מסוף עמוד 127 בעניין יחסו של הרב כ"ץ (מובא לפי פרשנותו של משה חגיז). ור' הערה 10 במאמרו של ליבס
  16. ^ הסכמתו ניתנה לספר השבתאי 'אור ישראל' (בגירסת באתר כתבים עבריים, מוצג דף ריק במקום של הסכמתו) וכן לספר השבתאי חמדת צבי של הרב צבי חאטש, ולספר השבתאי הידוע של אברהם קוואנקי אבקת רוכלים
  17. ^ ליבס מסתייג ואומר שייתכן שגם שמו של הרב כ"ץ היה נפתלי צבי הירש - על שם הפסוק בברכת יעקב 'נפתלי איילה שלוחה'
  18. ^ בהסכמה לספרו של קוואנקי, הרב כ"ץ כתב שהוא ידיד נפש של קוואנקי ו'משך שנתיים לא זזה ידי מתוך ידו'.
  19. ^ בעניין "לאה שנפלה בחלק עשיו" והמסמלת תשישות כח של הקב"ה. ליבס טוען שכאן נמצא גרעין דעותיו של יעקב פרנק, מהדור שאחרי הרב כ"ץ. סמל התשישות של הקב"ה בשם 'לאה', היה עיקר הטענה של ה'נודע ביהודה'[דרוש מקור] נגד הספר 'ואבא היום אל העין'. חידוש דרשני נוסף, בעניין הכאה "כף אל כף" בשיבוש פסוקים מיחזקאל, הועתק בספרי שבתאים מאוחר יותר כלשונו, עם השגיאה. אמנם בקינה עתיקה לתשעה באב נמצא ביטוי דומה (הקישור באתר ספרי גוגל), אך הדבר קושר לפחות את השבתאים אל הרב כ"ץ, אם לא אותו אליהם.
  20. ^ דגל מחנה יהודה עמ' ק"א
תקופת חייו של נפתלי כ"ץ על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן