נפתלי משכיל לאיתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נפתלי משכיל לאיתן
אין תמונה חופשית
לידה 20 בפברואר 1829
רדשקוביצ'י, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בנובמבר 1897 (בגיל 68)
מינסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נפתלי מַשְֹכִּיל לְאֵיתָן (נכתב גם משכילאיתן, וכן משכיללאיתן, משכיל איתן; בהגייה האשכנזית המקורית: "מַסְכִּילֵיסוֹן";[1] ברוסית: Маскелейсон, Маскилейсон; בפולנית: Maskilejson; באנגלית: Maskileyson, Maskileison, Maskeleison; י"ז באדר א' תקפ"ט, 20 בפברואר 1829, ראדושקוביץ', פלך מינסקו' בכסלו תרנ"ח, 19 בנובמבר 1897, מינסק) היה מהדיר ספרים עברי ומחבר מפורסם בזכות עצמו, סוחר במשלח ידו, שחי ופעל בעיר מינסק שברוסיה (רוסיה הלבנה). נודע בפסבדונים אמונים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפתלי משכיל לאיתן נולד בשנת 1829 בראדושקוביץ' (אנ') שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה; מרחק של כ-35 ק"מ מעיר הפלך מינסק), בנם של הרב אברהם משכיל לאיתן (שנקרא על שם ספרו "משכיל לאיתן") וחנה-דינה בת ר' אריה-לֵייבּ (למדן גדול וסוחר, התגורר בעיר הקטנה ראדושקוביץ' ואחר כך עלה לארץ ישראל). זמן לא רב לאחר לידתו עקר אביו עם כל בני ביתו לעיר הרדוק כדי לשמש שם ברבנות. כשמלאו לנפתלי 4 שנים, עקרה המשפחה שוב והפעם לעיר הגדולה מינסק, ומאז התרכזו כל חייו ופעילותו של נפתלי בעיר זו. בצעירותו למד במספר ישיבות מקומיות וכן למד מאביו. בתקופת לימודיו החל לקרוא בסתר ספרים שנכתבו בידי סופרים המזוהים עם תנועת ההשכלה היהודית. קריאתו עוררה בו עניין בדקדוק עברי, בשירה ובדרמה[2], והוא החל להתנסות בכתיבת יצירות פואטיות משלו[3]. אחת מהן, קינה על מותו בטרם עת של המשורר הצעיר מיכ"ל (מיכה יוסף הכהן לבנזון) – שכתב בעת שביקר בבית אביו, המשכיל הווילנאי אד"ם הכהן – זכתה לביקורת חיובית מצד האחרון.

בבגרותו המשיך לעסוק בלימוד ובקריאה, ובמקביל שלח ידו במסחר. ניהל במינסק בית מסחר, באמצעותו סחר בספרים ואף סיפק תשמישי קדושה[4]. עם השנים התרחב תחום מסחרו והוא נכנס לשוק האתרוגים. הצליח לצבור מוניטין והתפרסם כאחד מגדולי סוחרי האתרוגים בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית.

עסק רבות בחיבור ספרים ובהתקנה לדפוס של ספרי מחברים אחרים תוך שהוא מוסיף הערות משלו, ציונים, מפתחות וכדומה. ערך והוציא לאור חלק מכתבי אביו לאחר מותו. מפעלו הספרותי הבולט ביותר הוא סידור ותיקון של החיבור הכרונולוגי "סדר הדורות" מאת יחיאל היילפרין (על פי עדות עצמו, הוא עסק בעבודה זו לסירוגין במשך 20 שנה[5]).

משכיל לאיתן היה מעורב מאד בענייני קהילתו, ובנוסף פעל גם לטובת מפעלי הציונות ותחיית הלשון העברית: שימש סוכן ומפיץ לעיתונים העבריים "המליץ" ו"הצפירה" במינסק, ותמך במפעלים כמו מושבות העלייה הראשונה בארץ ישראל[6], בית אבות בירושלים[7] ותלמוד תורה ביפו[8].

מאמריו והגיגיו התפרסמו בכתבי העת היהודיים של אותה תקופה, בהם עיתוני "המליץ" ו"הצפירה" והמאספים "גן פרחים" של יהושע מייזאח, "כנסת ישראל" של רבינוביץ ו"האסיף" של נחום סוקולוב. על כמה משיריו חתם בשם העט "אמונים", שפתרונו: איש מינסק ושמו נפתלי יכונה משכיל-לאיתן.

כשהתנהל הפולמוס על אתרוגי קורפו ואתרוגי המושבות בארץ ישראל, פרסם מאמרים שבהם תיאר את העניין מנקודת מבטו ואף התפלמס עם כמה אישי ציבור מעל דפי העיתונים. לפולמוס, שנמשך מספר שנים, הייתה השפעה מכרעת על עסקיו. בתחילה צידד בעד אתרוגי קורפו. בשלב מאוחר יותר היה סוחר גם באתרוגי ארץ ישראל שהובאו לעיר הנמל טריאסטה שבאיטליה (אז בתחומי הקיסרות האוסטרו-הונגרית). לאחר שהוציאו חלק מרבני רוסיה איסור על אתרוגי קורפו, זנח את המסחר בהם ואימץ את המסחר באתרוגי ארץ ישראל. לצורך כך נהג לנסוע בעונת הקיץ ליפו[9] שהייתה באותן שנים מרכז סחר האתרוגים בארץ ישראל.

בערוב ימיו חלה במחלת הסרטן, ממנה מת בשנתו ה-69 בו' בכסלו תרנ"ח, כשהוא מותיר אחריו כתבים רבים שלא הספיק לסדר ולהוציא לאור.

לאחר מותו, המשיכו בניו לנהל את עסקי הספרים והאתרוגים של אביהם ביחד עם חתנו יצחק ליב לוין שבטריאסטה[10].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם וישראל - ניהלו את עסקי אביהם לאחר מותו. בשנת תרע"ב הוציאו לאור את ספרו של אביהם "רוח חכמים" והוסיפו בראשו הקדמה קצרה.
  • אברהם - ניהל בית מסחר משלו ברחוב נאלווקי 47 בוורשה, אך היה שותף גם לשני אחיו בעסקיהם. הוציא לאור את שירו של אביו "מזמור לאיתן" בקונטרס מיוחד והוסיף לו תרגום ליידיש.
  • חנה-חייקה - אשת חתנו יצחק-לֵייבּ לוין. לוין היה שותף לגיסיו בעסקי האתרוגים[10].
  • משה - היה מעובדי חברת היינות "כרמל" בוורשה.
    • נפתלי (תומאס, בקיצור: טום, 1904-1993) - נולד במינסק. בשנת 1909 עזבו הוריו את רוסיה והפליגו לאמריקה. אביו, משה, לא הורשה להיכנס לארצות הברית וככל הנראה הוחזר באוניה לרוסיה. תומאס נותר באמריקה יחד עם אמו ושני אחיו הקטנים ממנו. מאז לא ראה יותר את אביו. סבו מצד אמו, דויד לוף דיאמונד, תמך בהם כלכלית. בבגרותו היה טום שחקן בייסבול מצטיין.
    • שמואל דוד (סם, 1906-1964) - שינה שם משפחתו ל-מייסון (Mason).
    • יהודה לייב (לואיס). אף הוא שינה שם משפחתו ל-מייסון.
  • שלמה (סולומון) - בנערותו, בשנות ה-80 של המאה ה-19, הושפע מכתבי המרקסיזם והשתתף בכינוסים חשאיים של צעירים מהפכניים ברוסיה הצאריסטית. בסביבות 1900 עזב את רוסיה והיגר לאמריקה, שם עסק בעבודת כפיים. בשנת 1903 שלח יד בנפשו. ככל הנראה, לא הותיר צאצאים.
  • בן / בת בשם לא ידוע.
  • אהרן.

אחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנפתלי משכיל לאיתן היו ארבעה אחים גדולים ממנו ואח נוסף צעיר ממנו (הסדר אקראי):

  • אהרן - האח הבכור. למדן גדול, הביא לדפוס את הספר "באר אברהם" שחיבר אביהם.
  • קלונימוס קלמן - עסק במסחר, תמיכתו הכספית אפשרה את הוצאתו לאור של הספר "באר אברהם".
  • אח / אחות בשם לא ידוע[11].
  • יהודה לייבּ - רב בעיר פּלֶשצֶניץ, פלך מינסק. קושיא למדנית בשמו הובאה על ידי אחיו משה ניסן בסוף ספרו של אביהם 'נחל איתן'. מוזכר גם בסוף המבוא ל'סדר הדורות' של אחיו נפתלי.
  • משה ניסן - הצעיר באחים. שלח ידו במסחר, אך לאחר שהפסיד סכום כסף גדול זנח את המסחר ועבר לשמש ברבנות בעיר הקטנה שומיאץ (שומיאצ'י). חיבר ספר בשם "חקרי הלכות" (תרל"ה 1875), שנדפס בסיוע כספי של אחיו נפתלי. נפטר בכ"ז אייר תרל"ח כשהוא בן 43 לערך[12].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו:

  • מזמור לאיתן, שיר ציון ... לשיר אותו במקהלה ... מאת ... נפתלי משכיל לאיתן. ורשה תרנ"ח 1898, דפוס שולדברג ושותפו[14]. (נוסח השער ו מילות השיר באתר "בוך בינדר")
  • רוח חכמים, באורי מאמרי חז"ל ... במדרש ובתלמוד, והרבה באורי פרש"י על התורה, וכמה באורי מקראות מסודרים על סדר התורה ... מאת ... נפתלי ... משכיל-לאיתן, וילנה: דפוס ש. פ. גארבּר, תרע"ב 1912. (חלק א, בראשית, שמות, חלק ב, ויקרא, במדבר, דברים)

נותרו בכתב יד:

  • משלי איתן, פתגמי חכמה בעברית מליצית בסגנון ספר משלי וספר בן סירא. (מפתגמיו שנדפסו)
  • מעון תנים, שירים וחרוזים לחריתה על גבי מצבות של נפטרים.

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי אביו, ר' אברהם משכיל לאיתן:

  • נחל איתן, חידושים על דברי הרמב"ם בספר משנה תורה, וילנה: דפוס רוֹם, תרט"ו 1855.
  • מצפה איתן, הערות וחידושים על מסכתות התלמוד הבבלי, נדפסו בסוף כרכי תלמוד בבלי דפוס רום.
  • יד אברהם, הערות וחידושים הלכתיים על שולחן ערוך יורה דעה, נדפסו על גיליון ה"יורה דעה" דפוס רום. (הקדמת בן המחבר)
  • אהבת איתן, חידושים ופירושים מקוריים על אגדות חז"ל המקובצות בספר עין יעקב, נדפסו על גיליון ה"עין יעקב" דפוס רום.
  • יד איתן, הערות וציוני מקורות לדברי הרמב"ם בספר משנה תורה, נדפסו על גיליון ה"משנה תורה" דפוס ורשה.
  • באר אברהם חלק ב', חידושים על כמה מסכתות מן התלמוד הבבלי, נותר בכתב יד. (הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית)

ספרי מחברים אחרים:

ספרי אברהם דב בער פלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל בשנת תרל"ב (1871) הוציא לאור את ספריו של הדרשן אברהם דב בער פלאם, והמשיך בכך גם לאחר מותו של פלאם בשנת תרל"ו (סביבות 1876). הדפסת ספרים אלו נעשתה בכספו של נפתלי משכיל לאיתן שקנה לצמיתות את הזכויות על החיבורים.

  • שמן המור, ספר על בריאת העולם, תורה מן השמים והשגחה פרטית, מאת אברהם דב פלאם, ורשה: דפוס יצחק גולדמן, תרל"ב 1871; ושוב ורשה: דפוס לבּנזון, תר"ן 1890.
  • כוכב מיעקב, ביאורים ופירושים על פי סדר ההפטרות של פרשות השבוע בעריכת אברהם דב פלאם על פי המגיד מדובנא, ורשה: דפוס גולדמן, תרל"ב 1871. (בחיבור זה הביא פלאם כמה וכמה פירושים מקוריים מאת נפתלי משכיל לאיתן וגם פירוש אחד מאת בנו, אברהם משכיל לאיתן).
  • עין המים, דברי הספד על אב-בית-הדין של ורשה מאת אברהם דב פלאם, לובלין: דפוס הרשנהורן ושניידמסר, תרל"ג 1872.
  • אֹהל יעקב, ביאורים ומְשָלִים בעריכה משותפת של נפתלי משכיל לאיתן עם אברהם דב פלאם, על פי המגיד מדובנא, ורשה: דפוס יצחק גולדמן, תרל"ד 1874.
  • ספר המדות, על התנהגות מוסרית, בעריכת אברהם דב פלאם על פי כתבי המגיד מדובנא, ורשה: דפוס יצחק גולדמן, תרל"ה 1875.
  • דבר אליהו, ביאור לספר איוב בעריכת אברהם דב פלאם על פי דברי הגאון מווילנה, וילנה: דפוס פין-רוזנקרנץ-שריפטזצר, תרל"ה 1875. במהדורה זו (שבמקורה יצאה עשרים שנה קודם, בשנת תרי"א) נוספו מאמרי הגאון מווילנא ממקורות נוספים שנשלחו אל פלאם, ונמצאו אוסף המכתבים שבעזבונו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על משפחתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ענף אחד של צאצאי משפחה זו נוהג לכתוב את השם כפי שהיו הוגים אותו אבות המשפחה הראשונים (שהיו הוגים את המילים העבריות בהגייה האשכנזית): מסכילייסון, משכילייסון, מסקילייסון. ענף אחר כותב את השם באיות העברי המקורי: משכיל לאיתן. יש מבני המשפחה - בעיקר ברוסיה - אשר מבטאים וכותבים את שם המשפחה בשי"ן ימנית: משקילייסון, Машкелейсон, Машкиллейсон, Mashkelleyson, Mashkilleyson.
  2. ^ 'תולדות נפתלי משכיל לאיתן', בתוך: ישראל חיים זגורודסקי ונחום סוקולוב (עורכים), ספר זכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום, ורשה: מאיר יחיאל האלטער, תרמ"ט 1889, עמ' 153-156.
  3. ^ בהיותו בן 17 כתב דרמה על סיפור מגילת אסתר בהשראת המחזה 'שלום אסתר' של מאיר לטריס. ככל הידוע, דרמה זו לא נדפסה מעולם.
  4. ^ ראו מודעה לדוגמה: נפתלי משכיל לאיתן., לקרוב ולרחוק!, המליץ, 3 ביוני 1888 (מודעה).
  5. ^ מגיד דבר ליעקב, הודעה על הדפסת חלק שני ושלישי של "סדר הדורות", הוספה לעיתון הצפירה, 3 בפברואר 1881.
  6. ^ השתתף בניסוח מכתב בקשת עזרה למושבות ראשון לציון, שמרון (לימים נקראה זכרון יעקב) וראש פינה. המכתב נשלח בשם 'חובבי ציון' במינסק אל הברון רוטשילד היושב בפריז. על כך במאמרו של שמואל לייב ציטרון, 'מימי דמדומי רעיון ישוב ארץ-ישראל' (1912), בתוך: אנשים וסופרים, וילנה: ש. שרברק, 1922, בפרויקט בן-יהודה.
  7. ^ נטע צבי סג"ל האמבורגער, חשבון בית מושב זקנים, פעה"ק ירושלם תובב"א: מאורחים שבקרו את הבית בהיותם בירושלם, חבצלת, טור 6, 6 בנובמבר 1891.
  8. ^ חשבון הכנסה והוצאה מהת"ת דעיה"ק יפו ת"ו, חבצלת, טור 2, 13 בנובמבר 1891.
  9. ^ קיץ 1891, קיץ 1892, קיץ 1893 (הנני נוסע לאה"ק, המליץ, 20 ביוני 1893 (מודעה),), קיץ 1894 (אתרוגים לולבים והדסים!, המליץ, 25 ביולי 1894 (מודעה)).
  10. ^ 10.0 10.1 מסחר האתרוגים, המליץ, 8 באוגוסט 1898 (מודעה).
  11. ^ בתולדותיו שבספר זכרון, עמ' 153 צוין בפירוש שקדמו לו ארבעה ילדים, אך שמו של אח/אחות זו לא נזכר בשום מקום. אולי מת בילדותו ולכן אינו נזכר יותר.
  12. ^ עם מותו: חיים בנימין בן שבתי נאטקין, חדשות שונות |. שומיאטץ, הצפירה, טור 2, 10 ביוני 1878.
  13. ^ מסכּילייסון פרסם את ביאורו תחת הכינוי אֶבֶן שְלֵמָה, אולם שמו האמיתי מופיע בתחתית עמוד השער בשפה הרוסית.
  14. ^ מודעה מאת בנו עם הופעת הספר: מזמור לאיתן, הצפירה, 19 באוגוסט 1898 (מודעה).