נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 78 שגרירויות, 20 קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג ו-5 משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל כעשרה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014

בשנים שקדמו להקמת המדינה היו פרוסים נציגי הסוכנות היהודית במדינות רבות, ובכמה מהן נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחות אלו של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות.[1] הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948.[2] עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק וז'נבה, כשלצדן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.

בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם.[3]

בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90' של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של שנות האלפיים, מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים.

רשימת נציגויות ישראל בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגות סוג הנציגות שנת פתיחה מואמנת ל- האמנה נוספת ראש הנציגות
אבוג'ה שגרירות 1993[4] ניגריהניגריה ניגריה ארגון מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) גיא פלדמן
אבידג'אן שגרירות 1986[5] חוף השנהבחוף השנהב  חוף השנהב בורקינה פאסובורקינה פאסו  בורקינה פאסו בניןבנין  בנין טוגוטוגו  טוגו איזי ינוקא
אדיס אבבה שגרירות 1989[6] אתיופיהאתיופיה  אתיופיה בורונדיבורונדי  בורונדי רואנדהרואנדה  רואנדה בליינש זבדיה
אוטבה שגרירות 1953[7] קנדהקנדה  קנדה רפאל ברק
אוסלו שגרירות 1955[8] נורווגיהנורווגיה  נורווגיה איסלנדאיסלנד  איסלנד רפי שוץ
אטלנטה קונסוליה כללית 1956 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית יהודית ורנאי-שורר
איסטנבול קונסוליה כללית 1949[9] טורקיהטורקיה  טורקיה שי כהן
אנקרה שגרירות 1949[10] טורקיהטורקיה  טורקיה אמירה אורון[11]
אסונסיון שגרירות 2015[12] פרגוואיפרגוואי  פרגוואי פלג לוי
אסטנה שגרירות 1992 קזחסטןקזחסטן  קזחסטן קירגיסטןקירגיסטן  קירגיסטן מיכאל ברודסקי
אסמרה שגרירות 1993 אריתריאהאריתריאה  אריתריאה גדי הרפז
אקרה שגרירות 2011[13] גאנהגאנה  גאנה ליבריהליבריה  ליבריה עמי מהל
אשגאבט שגרירות 2013[14] טורקמניסטןטורקמניסטן  טורקמניסטן יצחק כגן
אתונה שגרירות 1990[15] יווןיוון  יוון אירית בן-אבא
באקו שגרירות 1993 אזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ן דן סתיו
בואנוס איירס שגרירות 1949[16] ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה אילן שטולמן
בוגוטה שגרירות 1960 קולומביהקולומביה  קולומביה משה (מרקו) סרמונטה
בודפשט שגרירות 1989[17] הונגריההונגריה  הונגריה יוסי עמרני
בוסטון קונסוליה כללית 1965[18] ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית יהודה יעקב
בוקרשט שגרירות 1948 רומניהרומניה  רומניה תמר סם-אש
בייג'ינג שגרירות 1992 סיןסין  סין מונגוליהמונגוליה  מונגוליה מתן וילנאי
בלגרד שגרירות 1997[19] סרביהסרביה  סרביה מונטנגרומונטנגרו  מונטנגרו אלונה פישר-קם
בנגלור קונסוליה כללית 2012 הודוהודו  הודו יעל השביט
בנגקוק שגרירות 1958[20] תאילנדתאילנד  תאילנד קמבודיהקמבודיה  קמבודיה שמעון רודד
ברזיליה שגרירות 1952[21] ברזילברזיל  ברזיל יוסי שלי
ברטיסלאבה שגרירות 2006 סלובקיהסלובקיה  סלובקיה צבי ופני
בריסל שגרירות 1949 בלגיהבלגיה  בלגיה לוקסמבורגלוקסמבורג  לוקסמבורג סימונה פרנקל
בריסל נציגות 1959[22] האיחוד האירופיהאיחוד האירופי  האיחוד האירופי נאט"ונאט"ו  נאט"ו אהרון לשנו-יער
ברלין שגרירות 1965[23] גרמניהגרמניה  גרמניה יעקב הדס-הנדלסמן
ברן שגרירות 1951[24] שווייץשווייץ  שווייץ ליכטנשטייןליכטנשטיין  ליכטנשטיין יעקב קידר
גואטמלה סיטי שגרירות 1960 גואטמלהגואטמלה  גואטמלה הונדורסהונדורס  הונדורס משה בכר
גואנגג'ואו קונסוליה כללית 2009[25] סיןסין  סין נדב כהן
ז'נבה נציגות 1949 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם אביבה רז-שכטר
דבלין שגרירות 1993 אירלנדאירלנד  אירלנד זאב בוקר
דקר שגרירות 1994[26] סנגלסנגל  סנגל גינאהגינאה  גינאה גינאה ביסאוגינאה ביסאו  גינאה ביסאו גמביהגמביה  גמביה סיירה לאוןסיירה לאון  סיירה לאון קייפ ורדהקייפ ורדה  קייפ ורדה פול הירשזון
האג שגרירות 1949[27] הולנדהולנד  הולנד אביב שיראון
האנוי שגרירות 1993 וייטנאםוייטנאם  וייטנאם לאוסלאוס  לאוס מרב אילון-שחר
הונג קונג קונסוליה כללית 1985[28] סיןסין  סין שגיא קרני
הלסינקי שגרירות 1950 פינלנדפינלנד  פינלנד אסטוניהאסטוניה  אסטוניה דב שגב-שטיינברג
וושינגטון שגרירות 1948 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית רון דרמר
וילנה שגרירות 2015[29] ליטאליטא  ליטא אמיר מימון
וינה שגרירות 1949[30] אוסטריהאוסטריה  אוסטריה האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית טליה לדור פרשר
ולינגטון שגרירות 2010[31] ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד טונגהטונגה  טונגה סמואהסמואה  סמואה איי קוקאיי קוק  איי קוק יצחק גרברג
ורשה שגרירות 1990[32] פוליןפולין  פולין אנה אזרי
ותיקן שגרירות 1994 קריית הוותיקןקריית הוותיקן  קריית הוותיקן אורן דוד
זאגרב שגרירות 2005 קרואטיהקרואטיה  קרואטיה זינה קלייטמן
טאיפיי משרד ייצוג 1993[33] טאיוואןטאיוואן  טאיוואן אשר ירדן
טביליסי שגרירות 1993 גאורגיהגאורגיה  גאורגיה שבתאי צור
טוקיו שגרירות 1953 יפןיפן  יפן רות כהנוב
טורונטו קונסוליה כללית 1961[34] קנדהקנדה  קנדה גלית ברעם אמדור
טירנה שגרירות 2012 אלבניהאלבניה  אלבניה בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה בעז רודקין
טשקנט שגרירות 1992 אוזבקיסטןאוזבקיסטן  אוזבקיסטן טג'יקיסטןטג'יקיסטן  טג'יקיסטן כרמלה שמיר
יאונדה שגרירות 1986[35] קמרוןקמרון  קמרון גינאה המשווניתגינאה המשוונית  גינאה המשוונית הרפובליקה המרכז אפריקאיתהרפובליקה המרכז אפריקאית  הרפובליקה המרכז אפריקאית רן גידור
יאנגון שגרירות 1953[36] מיאנמרמיאנמר  מיאנמר דניאל זהר-זונשיין
יוסטון קונסוליה כללית 1962[37] ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית איתן לבאון
לואנדה שגרירות 1994 אנגולהאנגולה  אנגולה מוזמביקמוזמביק  מוזמביק סאו טומה ופרינסיפהסאו טומה ופרינסיפה  סאו טומה ופרינסיפה אורן רוזנבלט
לונדון שגרירות 1949[38] הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת בריטניה מארק רגב
לוס אנג'לס קונסוליה כללית 1949 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית סאם גרונדוורג
לימה שגרירות 1956[39] פרופרו  פרו רפי זינגר
ליסבון שגרירות 1977[40] פורטוגלפורטוגל  פורטוגל ציפורה רימון
מדריד שגרירות 1986[41] ספרדספרד  ספרד אנדורהאנדורה  אנדורה דניאל קוטנר
מומבאי קונסוליה כללית 1953[42] הודוהודו  הודו דוד עקוב
מונטווידאו שגרירות 1948 אורוגוואיאורוגוואי  אורוגוואי נינה בן עמי
מונטריאול קונסוליה כללית 1949[43] קנדהקנדה  קנדה זיו נבו קולמן
מוסקבה שגרירות 1991[44] רוסיהרוסיה  רוסיה צבי חפץ
מיאמי קונסוליה כללית 1982[45] ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית ליאור חייט
מינכן קונסוליה כללית 2011[46] גרמניהגרמניה  גרמניה דן שחם
מינסק שגרירות 1993[47] בלארוסבלארוס  בלארוס יוסף שגל
מנילה שגרירות 1962[48] הפיליפיניםהפיליפינים  הפיליפינים אפרים בן מתתיהו
מקסיקו סיטי שגרירות 1953[49] מקסיקומקסיקו  מקסיקו איי בהאמהאיי בהאמה  איי בהאמה יונתן פלד
ניו דלהי שגרירות 1992 הודוהודו  הודו סרי לנקהסרי לנקה  סרי לנקה דניאל כרמון
ניו יורק קונסוליה כללית 1948 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית דני דיין
ניו יורק נציגות 1949 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם דני דנון
ניירובי שגרירות 1963[50] קניהקניה  קניה אוגנדהאוגנדה  אוגנדה זמביהזמביה  זמביה טנזניהטנזניה  טנזניה מלאווי מלאווי  מלאווי סיישלסיישל  סיישל יהל וילן
ניקוסיה שגרירות 1961[51] קפריסיןקפריסין  קפריסין יעל רביע-צדוק
סאו פאולו קונסוליה כללית 2010[52] ברזילברזיל  ברזיל דורי גורן
סופיה שגרירות 1990[53] בולגריהבולגריה  בולגריה אירית ליליאן
סיאול שגרירות 1992[54] קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית חיים חשן
סינגפור שגרירות 1969[55] סינגפורסינגפור  סינגפור מזרח טימורמזרח טימור  מזרח טימור יעל רובינשטיין
סן חוזה שגרירות 1966[56] קוסטה ריקהקוסטה ריקה  קוסטה ריקה ניקרגואהניקרגואה  ניקרגואה אברהם חדד
סן סלוודור שגרירות 1974[57] אל סלוודוראל סלוודור  אל סלוודור בליזבליז  בליז אורן בר-אל
סן פרנסיסקו קונסוליה כללית 1962 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית אנדי דוד
סנטו דומינגו שגרירות 1964 הרפובליקה הדומיניקניתהרפובליקה הדומיניקנית  הרפובליקה הדומיניקנית אנטיגואה וברבודהאנטיגואה וברבודה  אנטיגואה וברבודה ג'מייקהג'מייקה  ג'מייקה גרנדהגרנדה  גרנדה דומיניקהדומיניקה  דומיניקה האיטיהאיטי  האיטי דני סבן
סנטיאגו דה צ'ילה שגרירות 1950[58] צ'ילהצ'ילה  צ'ילה אלדד חייט
סנקט פטרבורג קונסוליה כללית 2011 רוסיהרוסיה  רוסיה מיכאל לוטם
עמאן שגרירות 1994 ירדןירדן  ירדן עינת שלאין
פראג שגרירות 1990[59] צ'כיהצ'כיה  צ'כיה גרי קורן
פרטוריה שגרירות 1950[60] דרום אפריקהדרום אפריקה  דרום אפריקה לסוטולסוטו  לסוטו סווזילנדסווזילנד  סווזילנד מאוריציוסמאוריציוס  מאוריציוס ארתור לנק
פנמה סיטי שגרירות 1965 פנמהפנמה  פנמה גיל ארציאלי
פריז שגרירות 1949[61] צרפתצרפת  צרפת מונקומונקו  מונקו עליזה בן-נון
פריז נציגות 1964 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות אונסק"ו OECD כרמל שאמה הכהן
צ'נגדו קונסוליה כללית 2014 סיןסין  סין עמיר לאטי
קהיר שגרירות 1980 מצריםמצרים  מצרים דוד גוברין
קופנהגן שגרירות 1952 דנמרקדנמרק  דנמרק ברוך בינה
קטמנדו שגרירות 1961 נפאלנפאל  נפאל ירון מאיר
קיטו שגרירות 1964 אקוודוראקוודור  אקוודור אדווין יאבו
קייב שגרירות 1993 אוקראינהאוקראינה  אוקראינה אלי בלוצרקובסקי
קנברה שגרירות 1950[62] אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה פיג'יפיג'י  פיג'י פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה  פפואה גינאה החדשה שמואל בן שמואל
רומא שגרירות 1949[63] איטליהאיטליה  איטליה סן מרינוסן מרינו  סן מרינו , ארגון המזון והחקלאות עופר זקס
ריגה שגרירות 1992 לטביהלטביה  לטביה לירון בר-שדה
סטוקהולם שגרירות 1950 שוודיהשוודיה  שוודיה יצחק בחמן
שיקגו קונסוליה כללית 1952 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית אביב עזרא
שנגחאי קונסוליה כללית 1995 סיןסין  סין עמיקם לוי

שגרירים ניידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום מושבו/ה מואמן/ת ל- שגריר מכהן
ירושלים ארמניהארמניה  ארמניה מולדובהמולדובה  מולדובה אלי ירושלמי
ירושלים מלטהמלטה  מלטה סלובניהסלובניה  סלובניה אייל סלע
ירושלים מקדוניהמקדוניה  מקדוניה דן אוריין
ירושלים דרום סודאןדרום סודאן  דרום סודאן חנן גודר
ירושלים איי מרשלאיי מרשל  איי מרשל ונואטוונואטו  ונואטו טובאלוטובאלו  טובאלו מיקרונזיהמיקרונזיה  מיקרונזיה נאורונאורו  נאורו פלאופלאו  פלאו קיריבטיקיריבטי  קיריבטי טיבור שלוסר
ירושלים הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו  הרפובליקה של קונגו גבוןגבון  גבון מדגסקרמדגסקר  מדגסקר אלי בן טורה
ירושלים זמביהזמביה  זמביה בוטסואנהבוטסואנה  בוטסואנה נמיביהנמיביה  נמיביה זימבבואהזימבבואה  זימבבואה גרשון קידר
ניו יורק ברבדוסברבדוס  ברבדוס גיאנהגיאנה  גיאנה טרינידד וטובגוטרינידד וטובגו  טרינידד וטובגו סורינאםסורינאם  סורינאם סנט קיטס ונוויססנט קיטס ונוויס  סנט קיטס ונוויס סנט לוסיהסנט לוסיה  סנט לוסיה סנט וינסנט והגרנדיניםסנט וינסנט והגרנדינים  סנט וינסנט והגרנדינים מוטי עמיחי

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגות סוג מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
דאלאס קונסוליה כללית ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 1960 1962 פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון
קלן קונסוליה כללית גרמניהגרמניה  גרמניה 1955 1967 העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון
קונקרי שגרירות גינאהגינאה  גינאה 1959 1967[64] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים
אמסטרדם קונסוליה כללית הולנדהולנד  הולנד 1949 1970
קמפלה שגרירות אוגנדהאוגנדה  אוגנדה 1962 1972 ניתוק יחסים מצד אידי אמין
פור לאמי שגרירות צ'אדצ'אד  צ'אד 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
ברזוויל שגרירות הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו  הרפובליקה של קונגו 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי
ניאמי שגרירות ניז'רניז'ר  ניז'ר 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
במאקו שגרירות מאלימאלי  מאלי 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
לומה שגרירות טוגוטוגו  טוגו 1962[65] 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
הוואנה שגרירות קובהקובה  קובה 1960 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
טננריב שגרירות מדגסקרמדגסקר הרפובליקה המלגשית 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
בנגי שגרירות הרפובליקה המרכז-אפריקאיתהרפובליקה המרכז-אפריקאית  הרפובליקה המרכז-אפריקאית 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
קיגלי שגרירות רואנדהרואנדה  רואנדה 1962 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
קוטונו שגרירות בניןבנין דהומיי 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ואגאדוגו שגרירות וולטה עיליתוולטה עילית וולטה עילית 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
דאר א-סלאם שגרירות טנזניהטנזניה  טנזניה 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
לוסקה שגרירות זמביהזמביה  זמביה 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פריטאון שגרירות סיירה לאוןסיירה לאון  סיירה לאון 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ליברוויל שגרירות גבוןגבון  גבון 1963 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
מונרוביה שגרירות ליבריהליבריה  ליבריה 1957 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פנום פן שגרירות קמבודיהקמבודיה  קמבודיה 1967[66] 1975[67] הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז'
טהראן שגרירות איראןאיראן  איראן 1964 1979[68] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האסלאמית
יוהנסבורג קונסוליה כללית
דרום אפריקה (1928-1994)
דרום אפריקהדרום אפריקה  דרום אפריקה
1949 1980
ביירות נציגות לבנוןלבנון  לבנון 1982[69] 1984 ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית
פורט או פרינס שגרירות האיטיהאיטי  האיטי 1973 1990
קולומבו "מדור אינטרסים"[70] סרי לנקהסרי לנקה  סרי לנקה 1983 1990 ניתוק יחסים
ציריך קונסוליה כללית שווייץשווייץ  שווייץ 1949 1990[71] סיבות תקציביות[72]
קינגסטון שגרירות ג'מייקהג'מייקה  ג'מייקה 1975[73] 1995~[74]
סובה שגרירות פיג'יפיג'י  פיג'י 1987 1995~[74] סיבות תקציביות
טגוסיגלפה שגרירות הונדורסהונדורס  הונדורס 1986 1995~[74] סיבות תקציביות
מילנו קונסוליה כללית איטליהאיטליה  איטליה 1967[75] 1996[76] סיבות תקציביות
מבבנה שגרירות סווזילנדסווזילנד  סווזילנד 1968[77] 1996 סיבות תקציביות
לילונגווה שגרירות מלאווימלאווי  מלאווי 1964[78] 1997 סיבות תקציביות
רבאט משרד קישור מרוקומרוקו  מרוקו 1994[79] 2000[80] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
תוניס נציגות תוניסיהתוניסיה  תוניסיה 1996[79] 2000[81] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
מסקט נציגות מסחרית עומאןעומאן  עומאן 1996[79] 2000[82] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
אלכסנדריה קונסוליה כללית מצריםמצרים  מצרים 1982[83] 2002[84] סיבות תקציביות
הררה שגרירות זימבבואהזימבבואה  זימבבואה 2002[85] סיבות תקציביות
סידני קונסוליה כללית אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה 1949 2002[85] סיבות תקציביות
ריו דה ז'ניירו קונסוליה כללית ברזילברזיל  ברזיל 1949 2002[85] סיבות תקציביות
קינשאסה שגרירות
קונגו (1960-1971)
זאירזאיר הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו זאיר / קונגו
1982[86] 2003
לה פאס שגרירות בוליביהבוליביה  בוליביה 1975 2003 סיבות תקציביות
קראקס שגרירות ונצואלהונצואלה  ונצואלה 1958 2009[87] ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
נואקשוט שגרירות מאוריטניהמאוריטניה  מאוריטניה 1999 2009 ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
מרסיי קונסוליה כללית צרפתצרפת  צרפת 1951 2015 סיבות תקציביות
פילדלפיה קונסוליה כללית ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 1964[88] 2015 סיבות תקציביות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההחלטה התבססה על המלצות מסמך שהוגש לוועדת המצב ב-9 בינואר 1948 שכותכתו "קווים למבנה משרד החוץ ושירות החוץ של המדינה היהודית", שהוכן על ידי חניכי המוסד להשתלמות
  2. ^ תיעוד ויזואלי של פתיחת הצירות הישראלית הראשונה בעולם, בבלוג של ארכיון המדינה
  3. ^ התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003, באתר משרד החוץ
  4. ^ ב-1960 נפתחה שגרירות ישראל בלאגוס, אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1993 נפתחה השגרירות מחדש וב-2001 עברה לבירה החדשה אבוג'ה.
  5. ^ השגרירות נפתחה באבידג'אן בראשית שנות ה-60' אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1985 הוכרז על חידוש היחסים וב-2 בדצמבר 1986 הגיש השגריר שמעון אגור את כתב האמנתו.
  6. ^ שגרירות ישראל נפתחה באדיס אבבה ב-1962 אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור ונפתחה שוב רק ב-1989 לאחר חידוש היחסים.
  7. ^ עד 1953 שימשה הקונסוליה הכללית במונטריאול כנציגות העיקרית של ישראל בקנדה
  8. ^ תיפתח צירות ישראלית בנורווגיה, חרות, 22 באוגוסט 1955
  9. ^ הדגל הישראלי הונף באיסטנבול, הד המזרח, 18 בנובמבר 1949
  10. ^ הנציגות נפתחה כקונסוליה ואחר כך כצירות. במשך שנים ארוכות נדחו מאמציה של ישראל להעלות את דרג היחסים. רק בדצמבר 1991 הסכימה טורקיה להעלות את דרג היחסים עם ישראל לשגרירות. ב-2011, בעקבות אירועי המשט לעזה, הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים לרמת מזכיר שני בלבד. ביוני 2016 הגיעו ישראל וטורקיה להסכם פיוס שכולל את החזרת דרג היחסים לקדמותו, ובנובמבר 2016 הוחלט למנות את איתן נאה לתפקיד שגריר ישראל באנקרה.
  11. ^ ממונה על היחסים
  12. ^ צירות ישראל באסונסיון נפתחה כבר ב-1950. מאוחר יותר שודרגה לשגרירות אך נסגרה ב-2002 מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש רק ב-2015.
  13. ^ שגרירות ישראל נפתחה בגאנה ב-1957 אך נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  14. ^ ההחלטה לפתוח שגרירות באשגאבט התקבלה ב-2009 אך דחיית שני שגרירים שהציעה ישראל על ידי ממשלת טורקמניסטן גרמה לעיכוב בפתיחת השגרירות. אלי ברדנשטיין, לראשונה: ימונה שגריר ישראלי בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
  15. ^ החל בשנת 1954 החזיקה ישראל באתונה משרד ייצוג בדרג ציר, אך עד 1990 לא קיבלה אישור להקים נציגות דיפלומטית מלאה. על ניסיונות קודמים להעלות את היחסים לדרג של שגרירות ראה: יחסי ישראל–יוון, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  16. ^ נפתחה כצירות וב-1955 הפכה לשגרירות
  17. ^ נציגות ישראלית פעלה בבודפשט מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  18. ^ ידיעה בעיתון כאן
  19. ^ נציגות ישראלית פעלה בבלגראד (אז בירת יוגוסלביה) מ-1949 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967. ב-1992, שנה לאחר כינון היחסים בין ישראל לסרביה, נשלח ממונה מטעם ישראל לסרביה וב-1997 נפתחה רשמית השגרירות.
  20. ^ ישראל ותאילנד כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1953. בשנים 1954–1958 יוצגה ישראל בתאילנד על ידי קונסול כבוד בבנגקוק, ושגריר לא תושב, שמקום מושבו בטוקיו. ראה גם משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 197-199
  21. ^ נפתחה במקור כצירות בריו דה ז'ניירו, שהייתה אז בירת ברזיל. ב-1973 עברה השגרירות לבירה החדשה ברזיליה.
  22. ^ נפתחה בתחילה כנציגות למוסדות הקהילה האירופית. מאמר על התפתחות היחסים
  23. ^ שגרירות ישראל בגרמניה המערבית נפתחה ב-1965 בעיר בון. ב-1991, לאחר איחודה של גרמניה, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. ב-1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. תיאור פתיחת השגרירות ב-1965: בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
  24. ^ כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להלוציה, דבר, 25 ביוני 1951 (עד אז יוצגה ישראל בשווייץ על ידי הקונסוליה בציריך).
  25. ^ הודעה באתר משרד החוץ
  26. ^ ב-1960 נוסדה שגרירות ישראלית בדקר (תחילה בירת הפדרציה של מאלי ולאחר מכן בירת סנגל), אך היא נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  27. ^ בין 1949 ל-1952 הציר שישב בבריסל היה מואמן גם להולנד
  28. ^ ב-1973 פתחה ישראל קונסוליה בהונג קונג בתקווה להתקרב לסין, אך באוקטובר 1974 הוחלט על סגירתה מסיבות תקציביות. ראה גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  29. ^ כתבה על פתיחת השגרירות, 14 במרץ 2015
  30. ^ נפתחה כצירות וב-1959 הפכה לשגרירות
  31. ^ השגרירות בולינגטון נסגרה ב-2001 מסיבות תקציביות. ב-2011 נפתחה מחדש.
  32. ^ צירות ישראל בוורשה נפתחה בספטמבר 1948 והייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של ישראל בעולם. ב-1967 נסגרה השגרירות בעקבות ניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי. ב-1986 פתחה ישראל בוורשה משרד אינטרסים, שלאחר חידוש היחסים הפך לשגרירות.
  33. ^ המשרד נקרא תחילה "משרד הכלכלה והסחר של ישראל" וב-1995 שונה שמו ל"משרד הכלכלה והתרבות". על הרקע לפתיחת המשרד ראה: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 287-292
  34. ^ הודעה על פתיחת הקונסוליה בטורונטו
  35. ^ שגרירות ישראל פעלה ביאונדה החל ב-1960 ונסגרה ב-1973 עקב ניתוק היחסים מצד ממשלת קמרון בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1984 פתחה ישראל משרד אינטרסים ביאונדה וב-1986 נפתחה השגרירות מחדש לאחר חידוש היחסים. ראה: גד גולן מונה לשגריר ישראל בקמרון, מעריב, 1 בספטמבר 1986
  36. ^ הנציגות ברנגון (כיום יאנגון) נפתחה כצירות והפכה בדצמבר 1957 לשגרירות.
  37. ^ החליפה את הקונסוליה בדאלאס
  38. ^ נפתחה כצירות ובאוקטובר 1952 הפכה לשגרירות
  39. ^ צירות ישראלית תוקם בפרו, מעריב, 28 באוגוסט 1956. באוגוסט 1958 הפכה לשגרירות.
  40. ^ משנת 1958 ועד לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים יוצגה ישראל בליסבון על ידי קונסוליה כללית. על פתיחת השגרירות ראה: שגריר ישראל בליסבון הגיש כתב האמנתו, דבר, 19 ביוני 1977
  41. ^ בכרכרה מלכותית הוסע השגריר הישראלי הראשון בספרד לארמון, מעריב, 21 בפברואר 1986
  42. ^ עד לכינון יחסים מלאים ב-1992 פעלה הקונסוליה הכללית בבומביי (כיום מומבאי) כנציגות היחידה של ישראל בהודו. הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004
  43. ^ ידיעה בעיתון כאן
  44. ^ ב-1948 נפתחה במוסקבה צירות ישראל לברית המועצות. ב-1953 הנציגות נסגרה עקב משבר ביחסים, אך בהמשך אותה שנה נפתחה מחדש וב-1954 שודרגה לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1967 עקב ניתוק היחסים בין ברית המועצות לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.
  45. ^ ידיעה על פתיחת הקונסוליה, 1982
  46. ^ הודעה על חנוכת הקונסוליה במינכן באתר משרד החוץ. קונסוליה ישראלית ובה קונסול וקצין עליה פעלה במינכן בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
  47. ^ השגרירות במינסק נסגרה ב-2003 מסיבות תקציביות ונפתחה שוב ב-2004.
  48. ^ החל מסוף שנות ה-50' החזיקה ישראל במנילה משרד בראשות ממונה זמני.
  49. ^ ציר ישראל במכסיקו הגיש כתב האמנתו, דבר, 1 בנובמבר 1953
  50. ^ בין השנים 1973 ל-1989 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה, אך ישראל המשיכה להחזיק נציגות בניירובי.
  51. ^ על נסיבות פתיחת הנציגות: יחסי ישראל–קפריסין, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  52. ^ קונסוליה ישראלית בסאו פאולו פעלה עד 2002 אך נסגרה מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש ב-2010.
  53. ^ נציגות ישראלית פעלה בסופיה עד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  54. ^ שגרירות ישראל נפתחה בסיאול ב-1968 אך ב-1977 החליטה ישראל לסגור אותה מסיבות תקציביות. מאז 1979 ובמשך למעלה מעשור ניסתה ישראל להשיג את הסכמתה של ממשלת קוריאה הדרומית לפתיחה מחדש של הנציגות, אך ללא תוצאה. ראה גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  55. ^ במהלך שנות ה-60' פתחה ישראל נציגות מסחרית בסינגפור, שהפכה ב-1969 לשגרירות בעקבות העלאת דרג היחסים. ידיעה בעיתון דבר, 11 במאי 1969
  56. ^ שגריר ישראל מרפא שרים, מעריב, 2 באוקטובר 1966
  57. ^ ראה כאן
  58. ^ נפתחה כצירות, ב-1958 הפכה לשגרירות
  59. ^ נציגות ישראלית פעלה בפראג מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  60. ^ ביוני 1949 הסכימה ממשלת דרום אפריקה לפתיחת קונסוליה כללית של ישראל ביוהנסבורג ואחר כך הכירה בקונסול אדוארד דויד גויטיין כציר ישראל בדרום אפריקה. מאז היו לישראל שני מוסדות שייצגו אותה שם – הצירות, שישבה בפרטוריה ובקייפטאון לסירוגין, וקונסוליה כללית ביוהנסבורג. ב-1963 הורידה ישראל את דרג הייצוג שלה בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד אך החזירה אותו לקדמותו ב-1967.
  61. ^ כך הגיש צירנו בפריס את כתב ההרשאה, הצופה, 7 ביולי 1949. בספטמבר 1952 הפכה מצירות לשגרירות.
  62. ^ מושבה של הצירות הישראלית באוסטרליה היה בתחילה בסידני
  63. ^ ש. גינוסר הגיע לרומא, דבר, 13 ביוני 1949
  64. ^ לקראת חידוש היחסים עם גינאה - מסמכים על ניתוק היחסים ב 5 ביוני 1967, בבלוג של ארכיון המדינה
  65. ^ נפתחה שגרירות ישראל בבירת טוגו, דבר, 27 בפברואר 1962
  66. ^ רפאל בן שלום - שגריר בקמבודיה, דבר, 19 בדצמבר 1966
  67. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 217
  68. ^ חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
  69. ^ דוד קמחי, משרד החוץ בביירות 1982–1984, בתוך משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 186-193
  70. ^ יחסי ישראל וסרי לנקה (ציילון) מעולם לא הבשילו לידי החלפת שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל נציג למדינה, בתקווה כי זו תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. ב-1970 נותקו היחסים בלחץ מדינות ערב. כאשר חודשו ב-1983, פתחה ישראל בקולומבו "מדור אינטרסים" שפעל בחסות שגרירות ארצות הברית, אך היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. ראה: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 179-189
  71. ^ ראה למשל כאן
  72. ^ בדיון שהתקיים בכנסת ב-11 במאי 1993 נתן שר החוץ, שמעון פרס, את ההסבר הבא: "ההחלטה לסגור את הקונסוליה בציריך נובעת מכך שהמרחק בין ברן לבין ציריך הוא קטן יותר, למשל, מהמרחק שבין מוסקבה לבין לנינגרד. אם אתה שואל אותי, הגיוני יותר לפתוח קונסוליה בלנינגרד, או בפטרוגרד, שבהן יש גם יהודים וגם מסחר. אנחנו אפילו מתכוונים לפתוח קונסוליה בשנחאי, מפני שהמרחק בין בייג'ינג לבין שנחאי גדול יותר מאשר המרחק בין ברן לבין ציריך, וגם האפשרויות הן חדשות ומרתקות. אנחנו עושים מיפוי חדש של הקונסוליות, מפני שבדרך הטבע אין לנו תקציב לענות על כל הצרכים הרבים שיש לנו."
  73. ^ ישראל תפתח שגרירות בג'מאיקה, דבר, 17 באפריל 1975
  74. ^ 74.0 74.1 74.2 ראה ידיעה כאן
  75. ^ עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילנו קונסול כבוד.
  76. ^ על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
  77. ^ מ-1968 ועד 1973 שימש השגריר בלוסקה כשגריר לא תושב לסווזילנד. ב-1973, לאחר ניתוק היחסים בין זמביה לישראל, עמד בראש הנציגות במבבנה ממונה זמני, עד למינוי השגריר מאיר גביש ב-1976.
  78. ^ גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
  79. ^ 79.0 79.1 79.2 המזרח התיכון וצפון אפריקה באתר משרד החוץ
  80. ^ תומר שדמי ועלי ואקד, מרוקו: יחסים של שנים נותקו בשיחת טלפון, באתר ynet, 24 באוקטובר 2000
  81. ^ הודעת דובר משרד החוץ, 22 באוקטובר 2000
  82. ^ קרן צוריאל, ‏יחסים סוערים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2000
  83. ^ ידיעה בעיתון ניו יורק טיימס, 22 באפריל 1982
  84. ^ דיאנה בחור, ישראל סגרה את הקונסוליה באלכסנדריה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002
  85. ^ 85.0 85.1 85.2 אתר משרד החוץ
  86. ^ שגרירות ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נפתחה ב-1960 בלאופולדוויל (שמה הקודם של קינשאסה) אך נסגרה ב-1973 כאשר נותקו היחסים עם ישראל. בשנת 1982 הייתה זאיר (שמה החדש של המדינה) הראשונה מבין מדינות אפריקה שחידשה את יחסיה עם ישראל, והשגרירות נפתחה מחדש.
  87. ^ רויטרס, ונצואלה ניתקה הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ynet, 15 בינואר 2009
  88. ^ מעריב, 11 ביוני 1964