נקרופיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נקרופיליהיוונית: νεκρός - גופות ו-φιλία - חיבה) הוא שמה של פאראפיליה המאופיינת במשיכה מינית לגופות ובהגעה לאורגזמה באוננות עם גופות אלה. בדרך כלל משמש המונח לתיאור תופעות כמו שאיבת הנאה מינית מהמתת אנשים אחרים, קיום קשר שבו הצד השני פסיבי ודומם לחלוטין, או לקיום דבקות חד-צדדית של אדם חי באדם שמת. הנקרופילים נחשבים לרוב לסובלים מבעיה נפשית.

ההפרעה מוכרת גם בשמות הבאים: נקרלגניה, קרופיליזם, נמקרוציטוס, אמטופיליה ונמקליזיס. [1]

במרבית המקרים, הנקרופילים סובלים מהפרעות נפשיות והפרעות אישיות מורכבות. מחקרים מראים שהם שואבים את הנאתם מעצם העובדה שהם צופים או מקיימים מגע מיני עם אדם חסר אונים שאינו מסוגל להתנגד.

נטיות נקרופיליות, על פי ה-DSM, הופכות לסטייה מינית ברגע שגורמות לאדם או לאחרים סבל, חוסר נוחות, בעיה בשיפוט או בניהול אורח חיים תקין. ה-DSM מסביר כיצד עשויה להתבטא הנקרופיליה, ביניהם אנשים שאוהבים שבני זוגם מעמידים פני מתים במהלך פעילות מינית, אנשים שמפנטזים על מגע מיני עם גופות על אף שמעולם לא התנסו בכך בפועל, אנשים שנהנים מעיסוק ומגע בגופות, גם כזה שאינו מינית, ונוספים.

ברוב התרבויות נקרופיליה נחשבת כפגיעה מוחלטת בכבודו של האדם המת. כך, ברוב המדינות המפותחות, קיום יחסים עם גופת אדם נחשבת לעבירה פלילית ומוטל בגינה עונש. ב-2018 פסק בית המשפט העליון כי החוק בישראל אינו מחשיב נקרופיליה כעבירה פלילית.[2]

בדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבירה זו נחשבת לטאבו מוחלט ברוב הדתות ולאקט מיני לא לגיטימי.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסלאם אוסר באופן מוחלט על נקרופיליה, נקרופיליה נחשבת לחטא חמור ופגיעה בכבודו של המת. תורת האסלאם מדגישה את כבודו של המת וקובעת טקסי קבורה וגינוני התנהגות נאותים בעת מותו של אדם.

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכה היהודית, יש איסור כללי של הנאה מגופת המת, בכל מקרה, אדם המקיים יחסי מין עם אישה מתה שהייתה נשואה לאדם אחר טרם מותה, אמנם אינו עובר על איסור עריות, אך עובר על איסור 'מקשה עצמו לדעת' ומוציא זרע לבטלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי כתבי הרודוטוס, המצרים הקדמונים המתינו שלושה-ארבעה ימים בטרם הביאו לחניטה אישה יפה על מנת שתרקיב מעט, מחשש לפעילות מעין זו בקרב החונטים.[3]

סיפור קדום של נקרופיליה מופיע בתלמוד בבלי: לאחר שמרים החשמונאית נהרגה, טמנה המלך הורדוס בדבש, למשך שבע שנים על מנת לשמר את גופתה. לדעה אחת על מנת לשכב איתה ולדעה אחרת על מנת שיראו שנשא בת מלך.[4]

פרדי שטוייר הוא האדם היחיד בישראל שהורשע בנקרופיליה[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתן טמיר, מה זה נקרופיליה? סטיה של משיכה מינית נקרופילית לגופות, באתר מכון טמיר לפסיכותרפיה
  2. ^ אסף גולן, בית המשפט העליון: נקרופיליה אינה עבירה לפי החוק הישראלי, באתר ישראל היום, 23 במאי 2018
  3. ^ היסטוריות, ספר שני, 89
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ג', עמוד ב'
  5. ^ אלפרד "פרדי" שטויר - פרופיל של נקרופיל, על חברה ומדינה - עבריינות ואכיפת החוק - פרדי שטויר, אבי דוידוביץ, 15 לספטמבר 2017