נקרופיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נקרופיליהיוונית: νεκρός - גופות ו-φιλία - חיבה) הוא שמה של פאראפיליה המאופיינת במשיכה מינית לגופות ובהגעה לאורגזמה באוננות עם גופות אלה. בדרך כלל משמש המונח לתיאור תופעות כמו שאיבת הנאה מינית מהמתת אנשים אחרים, קיום קשר שבו הצד השני פסיבי ודומם לחלוטין, או לקיום דבקות חד-צדדית של אדם חי באדם שמת. הנקרופילים נחשבים לרוב לסובלים מבעיה נפשית.

ברוב התרבויות נקרופיליה נחשבת כפגיעה מוחלטת בכבודו של האדם המת. כך, ברוב המדינות המפותחות, קיום יחסים עם גופת אדם נחשבת לעבירה פלילית ומוטל בגינה עונש. ב-2018 פסק בית המשפט העליון כי נכון להיום, החוק בישראל אינו מחשיב נקרופיליה כעבירה פלילית.[1]

בדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבירה זו נחשבת לטאבו מוחלט ברוב הדתות ולאקט מיני לא לגיטימי.

באסלאם לפי השייח המרוקאי עבד אל-בארי אל-זמזמי(אנ') מותר לקיים יחסי מין עם גופה בתנאים מסוימים[2]. בהלכה היהודית, יש איסור כללי של הנאה מגופת המת[3], בכל מקרה, אדם המקיים יחסי מין עם אישה מתה שהייתה נשואה לאדם אחר טרם מותה, אמנם אינו עובר על איסור עריות[4], אך עובר על איסור 'מקשה עצמו לדעת' ומוציא זרע לבטלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ כתבי הרודוטוס, המצרים הקדמונים המתינו שלושה-ארבעה ימים בטרם הביאו לחניטה אישה יפה על מנת שתרקיב מעט, מחשש לפעילות מעין זו בקרב החונטים[5].

סיפור קדום של נקרופיליה מופיע בתלמוד בבלי: לאחר שמרים החשמונאית נהרגה, טמנה המלך הורדוס בדבש, למשך שבע שנים על מנת לשמר את גופתה. לדעה אחת על מנת לשכב איתה ולדעה אחרת על מנת שיראו שנשא בת מלך.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.