נרבתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נרבתא הייתה עיר בתקופת בית שני, הנזכרת בתיאור המרד הגדול בכתבי יוסף בן מתתיהו. יש המזהים אותה עם מקום הנזכר במשנה בשמות גַּדְווָד, נַרְווָד, נַרבָּת או נַדְבֵת. זיהוי מיקומה שנוי כיום במחלוקת.

אזכורים במקורות שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרבתא נזכרת בספרו של יוסף בן מתתיהו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, בספרו על המתיחות שהייתה בין תושבי קיסריה היהודים לבין מושלי העיר היוונים שהתנכלו להם בחודש אייר של שנת 66. לשיאו הגיע הסכסוך בתגרה שהתחוללה ביום שבת, לאחר שאיש יווני התגרה ביהודים המכונסים בבית הכנסת. שר הרוכבים הרומאי במקום ניסה להשלים בין הצדדים, אולם היוונים לא שעו אליו, "והיהודים מהרו לקחת את ספרי התורה ולצאת אל נרבתא - היא אחת אחוזותיהם במרחק ששים ריס מקיסריה" (מלחמות היהודים, ספר ב', פרק י"ד, פיסקה ה'). עזיבת יהודי קיסריה הייתה אחד האירועים שקוממו את היהודים בירושלים והביאו לפרוץ המרד הגדול.

מאוחר יותר, בעת מסעו של קסטיוס גלוס לדיכוי המרד, הוא שלח רוכבים רבים למחוז נרבתא, שהחריבו את הארץ ובזזו אותה, והרגו את רוב יושביה (מלחמות היהודים, ספר ב', פרק י"ח, פיסקה י').

יש המזהים את נרבתא עם גדווד, מקום הנזכר במשנה, שבו נפגש רבי עקיבא עם רבן גמליאל ורבי יהושע (משנה, מסכת נגעים, פרק ז', משנה ד'). בתיאור אותו מקרה בספרא (נגעים א') קרוי המקום "נדבת", ובנוסחים אחרים של המשנה הוא נקרא "נרווד" או "נרבת". לפיכך יש פרשנים הסבורים כי גדווד היא נרבתא שממזרח לקיסריה[1].

שמואל קליין זיהה את נרבתא גם עם ארבתויס הנזכרת בנוסח היווני של ספר חשמונאים א' (ה', כ"ג) כיישוב יהודי בזמן מרד החשמונאים. התאולוג וחוקר המקרא הגרמני אלברכט אלט העלה השערה כי שמו הארמי של יישוב זה היה ארבתא, והציע לזהות אותה עם אֲרֻבּוֹת הנזכרת כעיר מחוז בימי שלמה המלך (ספר מלכים א', פרק ד', פסוק י')[2].

זיהוי המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת בקרב חוקרים באשר לזיהוי מקומה של נרבתא. על פי הכתוב אצל יוסף בן מתתיהו (מלחמות היהודים ב' י"ד, ה'), העיר הייתה רחוקה מרחק 60 ריס (כ-12 ק"מ) מקיסריה, ועל סמך זה בנימין מזר זיהה אותה עם תל נרבתה (בערבית: ח'ירבת בַּידוּס) (32°27′17″N 35°01′52″E / 32.454846°N 35.031184°E / 32.454846; 35.031184), הנמצא בחלקו הדרום-מזרחי של קיבוץ מענית, במרחק של כ-14 ק"מ מקיסריה. בתל זה התגלו חרסים המעידים על יישוב מאז התקופה הרומית, ממצא התומך בזיהוי מקום זה עם נרבתא הקדומה.

זיהוי אחר הוצע על ידי אדם זרטל בח'ירבת אל-חמאם שבשומרון (32°24′31″N 35°08′00″E / 32.408551°N 35.133396°E / 32.408551; 35.133396), בין ההתנחלויות חרמש למבוא דותן, בה נמצאו שרידי ביצורים של העיר וכן שרידי דייק ומחנות, המעידים על מצור שהטילו הרומאים על העיר בתקופת המרד הגדול. בשל מרחק נקודה זו מקיסריה (כ-25 ק"מ), ומאחר שלפי תיאורו של יוסף בן מתתיהו (מלחמות היהודים ב', י"ח, י') העיר נפלה בפשיטה ללא מצור, יש שהטילו ספק בזיהוי זה. הארכאולוג אדם זרטל שחקר את האזור וחפר במקום, מבהיר כי בתיאוריו של בן מתתיהו מדובר על "מחוז נרבתא", וכי גבולו המערבי של המחוז, הוא שהיה במרחק 60 ריס מקיסריה, לאורך דרך הים[3]. לעניין המצור, אף כי אינו נזכר אצל בן מתתיהו, מציע זרטל לראות בו את הסיבה לעיכוב ולנסיגה של קסטיוס גאלוס מירושלים (מלחמות היהודים, ב', י"ט, ז')[4]. בהתאם להשערתו של אלט, זיהה זרטל בח'ירבת אל-חמאם גם את ארובות שבספר מלכים.

זיהוי נוסף של נרבתא וארובות, שהוצע בעבר ואינו מקובל היום, הוא בתל אֱסוּר (בערבית: תל אל-אסאוויר) ליד מושב עין עירון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן-ציון סגל, הגאוגרפיה במשנה, הוצאת המכון לחקר המשנה תשל"ט, עמ' 136 [1]
  2. ^ שמואל קליין, ארץ יהודה מימי העלייה מבבל עד חתימת התלמוד, הוצאת דביר 1939, עמ' 220-226
  3. ^ אדם זרטל, 'הכביש הרומי קיסרי-גיניי', בתוך מחקרי שומרון (עורכים: שמעון דר וזאב ספראי), הוצאת הקבוץ המאוחד 1986. עמ' 183-194
  4. ^ אדם זרטל, 'מערכת המצור הרומית בח'ירבת אל חמאם (נרבתא) בשומרון'. קדמוניות י"ד, 1981. עמ' 112-118