נרדפי החוק

נרדפי החוק
Down by Law
בימוי	ג'ים ג'ארמוש
הופק בידי	אלאן קליינברג
תסריט	ג'ים ג'ארמוש
שחקנים ראשיים	טום וייטס, ג'ון לורי, רוברטו בניני, ניקולטה בראסקי
מוזיקה	ג'ון לורי, טום וייטס
צילום	רובי מילר
מדינה	ארצות הברית, גרמניה
חברת הפקה	PolyGram Filmed Entertainment
חברה מפיצה	סרטי יוניברסל, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	20 בספטמבר 1986
משך הקרנה	107 דקות
שפת הסרט	אנגלית, איטלקית
סוגה	סרט חבר'ה, סרט עצמאי, סרט מסע, סרט כלא, סרט קומדיה, סרט דרמה
הכנסות באתר מוג'ו	downbylaw
פרסים	פרס אמנדה לסרט הזר הטוב ביותר
	דף הסרט ב־IMDb

נרדפי החוק (באנגלית: Down by Law) הוא סרטו של הבמאי ג'ים ג'ארמוש משנת 1986. הסרט צולם בשחור-לבן וזהו סרטו השלישי של ג'ארמוש, והוא שהציג לקהל האמריקאי את הכוכב האיטלקי רוברטו בניני. פרט לבניני משחקים בסרט גם המוזיקאים ג'ון לורי וטום וייטס, וכן אשתו של בניני, ניקולטה בראסקי.

הסרט הוא סיפורם של שלושה אסירים הנמלטים מהכלא לביצות לואיזיאנה. אך הסרט אינו בנוי על פי התבנית המוכרת של סרטי כלא ובריחה. הוא מתרכז ביחסים בין שלושת גיבוריו, ולא בנושאים המעסיקים בדרך כלל סרטי כלא, כניסיונות לשרוד בחברת האסירים הקשוחה, היחסים עם הסוהרים או פרטי הבריחה. על אף הנושאים הקשים בהם עוסק הסרט המדובר בסרט רווי הומור, שניתן אף לראותו כקומדיה.

הסרט משלב מספר מרכיבים ייחודיים, כמוזיקה של וייטס ולורי, סגנון הבימוי של ג'ארמוש, משחקם המאופק של וייטס ולורי, לעומת משחקו האנרגטי של בניני, ובמיוחד תנועת המצלמה האיטית והייחודית של הצלם רובי מילר, המצליחה ליצור עולם ייחודי כאשר היא סוקרת את נופי ניו אורלינס ואזורי הביצות של לואיזיאנה בהם צולם הסרט.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרדפי החוק הוא סרטו השלישי של ג'ארמוש, והוא הראשון שצולם לאחר פריצתו לתודעת הקהל עם "זרים" שצולם כשנתיים קודם לכן, וזכה בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל קאן. ג'ארמוש עמד אז בחזית תנועת "הקולנוע האמריקני העצמאי", חבורה של במאים צעירים שניסו ליצור קולנוע מחוץ למסגרת האולפנים הגדולים, על מנת לשמור על עצמאותם האמנותית, ועל דרכם הייחודית. תקציבו הכולל של הסרט היה כמליון ומאה אלף דולר.^[1]

לאחד משלושת התפקידים הראשיים בסרט גויס השחקן הראשי ב"זרים", מוזיקאי הג'אז ג'ון לורי, וכן גויס מוזיקאי נוסף, טום וייטס. מולם צוות רוברטו בניני שעל אף שהייתה מאחוריו קריירה מצליחה ביותר באיטליה כשחקן ובמאי, היה כמעט בלתי ידוע מחוץ לארצו. עמו הגיעה אשתו ניקולטה בראסקי. לורי ווייטס, בעלי מבנה פיזי רזה וגבוה, שיחקו דמויות מופנמות ושתקניות, לעומת בניני הגוץ, בעל האנרגיות המתפרצות, שאינו מסוגל להפסיק לדבר. בסרט מופיעים מספר שחקנים נוספים, ביניהם ניתן למצוא בתפקידים קטנים את אלן ברקין, ואת במאי סרטי האימה הזולים ג'וי ניוטון הוק.

וייטס עמד אז בשיאו המוזיקלי, לאחר הקלטת שניים מן הטובים שבאלבומיו "Swordfishtrombones" ‏(1983) ו"Rain Dogs" ‏(1985). אלבומים אלו, בעלי האווירה הקברטית העגומה, והמורכבות המוזיקלית, תאמו את רוח הסרט. שני שירים מ"Rain Dogs" הופיעו בפסקול הסרט ("Jockey Full of Bourbon" ו-"Tango Till They're Sore"). ג'ון לורי, שהיה אחראי אף למוזיקת הרקע לסרט "זרים", תרם את מוזיקת הרקע לסרט, שהוקלטה בסגנונו הג'אזי. שיר נוסף בפסקול שרה זמרת הרית'ם אנד בלוז השחורה אירמה תומאס.

חלק ניכר מהצלחת הסרט יש לזקוף לזכות הסינמטוגרפיה. היה זה שיתוף הפעולה הראשון של ג'ארמוש עם הצלם רובי מילר שהיה ידוע עד אז בשל שיתוף הפעולה שלו עם הבמאי וים ונדרס, שעבודתו מהווה מקור השפעה ידוע על ג'ארמוש. הדרך האיטית והמהורהרת, בה סקרה מצלמתו את נופי ניו אורלינס ואזור הביצות של לואיזיאנה, במשחקי אור וצל, יצרה את האסתטיקה המיוחדת של הסרט. הצלחה זו הייתה תחילה של שיתוף פעולה פורה בין ג'ארמוש ומילר שנמשך במספר סרטים נוספים במשך העשור שלאחר מכן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל בניו אורלינס, ומתאר את נפילתם של שדר הרדיו הכושל זאק (וייטס), והסרסור ג'ק (לורי). זאק מאבד את עבודתו ואת חברתו, וברגע של שכרות מסכים להסיע מכונית שאינה שלו מצידה האחד של ניו אורלינס לצידה השני. כאשר עוצרת אותו המשטרה מסתבר כי בתא המטען של המכונית יש גופה. ג'ק מתפתה להגיע לחדר חשוך במלון, בו שוכבת נערה. הוא מנסה לשכנע אותה להצטרף לחבורת הפרוצות שהוא משמש כסרסור שלהן, אך כאשר המשטרה פורצת לחדר והאור נדלק, מסתבר שהמדובר בילדה. שניהם נשלחים אל הכלא, ומוצאים את עצמם באותו התא.

אל התא מגיע בוב (בניני) תייר איטלקי שאינו דובר אנגלית. בניגוד לזאק ולג'ק, שנמצאים בכלא בגין עבירות שלא ביצעו, בוב רצח אדם באולם ביליארד. ג'ק וזאק אינם סובלים זה את זה, ועד מהרה מגיעים לעימות פיסי אלים, שלאחריו הם נמנעים מלדבר זה עם זה. אך בוב הוא בעל דחף בלתי פוסק לדבר, על אף שידיעתו בשפה האנגלית מסתכמת במשפט "I scream, you scream, we all scream, for ice-cream". אישיותו המתפרצת, ודיבורו הבלתי פוסק, מצליחים להשלים בין ג'ק וזאק. השלושה מנצלים הזדמנות לבריחה, ונמלטים לאזור הביצות של לואיזיאנה.

השלושה אובדים בין הביצות, והאיבה בין ג'ק וזאק כמעט שגורמת לכך שכל איש יפנה לדרכו. אך בוב מצליח להביא את החבורה למקום מבטחים, ולספק להם מזון. הם מגיעים לבית בודד במעבה היער, בו שוכנת ניקולטה, איטלקייה נאה, המתאהבת מיד בבוב. בוב מחליט להישאר עם ניקולטה, בעוד שג'ק וזאק יוצאים איש לדרכו. הסרט מסתיים בפרידתם במזלג דרכים. כאשר כל אחד מהם פונה לזרוע אחרת של התפצלות הדרכים, נראה כי הפכו לידידים.

הצלחת הסרט בביקורת ובקופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התקבל בדרך כלל בביקורות חיוביות, שהשוו אותו להצלחתו הקודמת של ג'ארמוש, "זרים", ובדרך כלל קבעו כי הסרט מצליח לשחזר את ההצלחה של קודמו. אופיינית היא ביקורתו של המבקר רוג'ר איברט שכתב: "נרדפי החוק הוא סרט על ויסקי זול וקפה שחור, אנשים שיכורים בלילה, שאיבדו את עבודתם, והסבל שניתן לסבול מנערות המבטיחות לך בילוי נעים," וסיכם במילים -"הסרט הוא סרט מקורי מהסוג שאתה מתרגל אליו תוך כדי צפייה. אולי הוא מעט ארוך, ואולי הוא תלוי במקור ההשראה שלו - שלושת החריגים החברתיים והאנשים המוזרים שהם פוגשים במסעם, במקום שיהיה לו נושא אמיתי משלו. אין לו את השלמות רבת ההשראה של 'זרים', בו כל תמונה נראית בלתי נמנעת. אך זהו סרט טוב, וככל שאתם יודעים יותר על קולנוע, סביר יותר שתאהבו אותו"^[2].

הסרט הצליח להחזיר את ההשקעה בו, ובארצות הברית הכניס כמיליון וחצי דולר, מעט מעל תקציבו^[3]. הסרט סווג בארצות הברית כסרט מסוג "R", כאשר צופים מתחת לגיל 17 לא יכלו לצפות בו אלא בלוויית מבוגר, וזאת בשל לשונו הבוטה, וסצינות עירום המופיעות בו.

הסרט זכה להצלחה רבה מחוץ לארצות הברית. הוא זכה בפרסים בפסטיבלי קולנוע בנורווגיה בדנמרק ובאיטליה כמו גם למועמדות יוקרתית לפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן. בישראל זכה הסרט להצלחה קופתית ניכרת^[4].