הפארק הלאומי מערות נרקורט
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| תאריך הקמה |
1994  | ||||||
| נתונים ומידות | |||||||
| שטח | 305 קילומטר רבוע, 6.58 קילומטר רבוע | ||||||
| גובה ממוצע |
70 מ' | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 אוסטרליה | ||||||
| מיקום |
אוסטרליה הדרומית | ||||||
| קואורדינטות | 37°02′10″S 140°47′48″E / 37.036111111111°S 140.79666666667°E | ||||||
  | |||||||
מערות נרקורט (אנגלית: Naracoorte Caves) שוכנות בסמוך לעיירה נרקורט הנמצאת בחוף אבן הגיר שבאוסטרליה הדרומית, אוסטרליה. בשנת 1994 הכריז אונסק"ו על המערות כאתר מורשת עולמית ביחד עם ריברסליי, בזכות כמות המאובנים הגדולה הנמצאת במערות. בפארק שבו נמצאות המערות יש שטח בגודל 6 קמ"ר המכיל שרידי צמחים, ובאתר המורשת העולמית יש 26 מערות בסך הכל המתפרשות על פני שטח של 3.05 קמ"ר.
הפארק שבו נמצאות המערות נחשב לאתר תיירות פופולרי באוסטרליה, ויש בו מגוון פעילויות למבקרים. מדריכים מקצועיים מנחים סיורים בתוך המערות, וחלק מהסיורים עוברים דרך מרבצי המאובנים. באמצעות חידושים טכנולוגיים שונים ניתן לצפות במערת העטלף הבלתי נגישה, היכן שאלפי עטלפים מתרבים בכל שנה.
מרבצי המאובנים העשירים במערת ויקטוריה נחשבים לטובים ביותר באוסטרליה מבחינת גודל ורמת השימור, ולאחד המרבצים העשירים ביותר בכדור הארץ כולו. במערה התגלו עשרות אלפי פרטים המייצגים לפחות 93 מיני חולייתנים, בעלי טווח גדלים נרחב. במאובנים עצמם יש חלקי גוף, כגון גולגולות, שהשתמרו בצורה כה טובה לאחר המוות עד שניתן להבחין גם בעצמות העדינות ביותר.
אבן הגיר שבאזור נוצרה מאלמוגים ויצורים ימיים נוספים לפני כ-200 מיליון שנים, ופעם נוספת לפני 20 מיליון שנים כאשר האדמה הייתה מתחת לפני המים. המים שהיו על פני הקרקע חלחלו במשך השנים דרך אבן הגיר, וכך נוצרו המערות שאינן רחוקות בדרך כלל מפני הקרקע, ופתחיהן עשויים להוות סיכון עבור מי שלא שם לב. במערות נמצא אוסף המאובנים המרשים. יונקים ויצורים יבשתיים אחרים נפלו לתוך המערות ללא יכולת לברוח. המאובנים שבמערות השתמרו בשכבה שנוצרה כאשר הקרקע העילית קרסה פנימה. במקרים מסוימים עובי שכבת המאובנים מגיע עד לעשרים מטרים. בחלק מהאזורים הללו מבוצעות פעולות שימור לצורך מחקר עתידי כאשר יפותחו שיטות יותר מתוחכמות בתחום התיארוך הרדיומטרי ושיקום המאובנים שנמצאו. למאובנים הללו יש חשיבות רבה בחקר ההיסטוריה האבולוציונית של הפאונה האוסטרלית.
האקלים בנרקורט הוא אקלים לח וקריר כאשר עונת הקיץ היא ארוכה, מתונה ויבשה באופן יחסי, ואילו בחורף יורדים גשמים רבים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ואל אקנבך, יצורי הפרא האבודים, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 149, אוקטובר 2010
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|