נרקיסוס (קאראווג'ו)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
קאראווג'ו  |
| תאריך יצירה |
1600? |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
92 ס"מ |
| גובה |
110 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום | הגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה |
| קואורדינטות | 41°54′13″N 12°29′25″E / 41.903513888889°N 12.490208333333°E |
  | |
נרקיסוס (Narcissus) הוא ציור שמן על קנבס מאת קאראווג'ו, שנוצר בין השנים 1597 ל־1599. מידות היצירה הן 113.3 על 94 ס"מ, והיא שמורה כיום בגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה שברומא. הציור מתאר את המיתוס הקלאסי של נרקיסוס, על פי גרסתו של אובידיוס ביצירה "מטמורפוזות", והוא נחשב לחריג ביצירתו של קאראווג'ו, משום שמיתולוגיה הייתה נושא נדיר עבורו.[1]
הקשר מיתולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיפורו של נרקיסוס, כפי שהוא מופיע ביצירה מטמורפוזות מאת אובידיוס, עוסק בעלם יפה תואר אשר דחה את אהבתה של הנימפה אכו, שנענשה בידי האלה הרה ביכולתה לבטא את עצמה. בעקבות דחייתה, האלה נמסיס גרמה לנרקיסוס להתאהב בבבואתו המשתקפת במים. הוא לא הצליח להתנתק ממנה, וכך קמל ומצא את מותו. במקום מותו צמח פרח הקרוי נרקיס. הסיפור שימש במשך הדורות כאלגוריה על סכנות האהבה העצמית והיעדר חמלה כלפי הזולת, וממנו נגזר גם המונח הפסיכולוגי "נרקיסיזם".[2]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור נרקיסוס מאופיין בקומפוזיציה יוצאת דופן אשר מדמה קלף משחק: המחצית התחתונה של הקנבס מהווה השתקפות כמעט סימטרית של המחצית העליונה, כאילו סובב האמן את הדמות ב־180 מעלות ליצירת בבואה מדויקת. תכנון זה מתאים לסיפורו של נרקיסוס, שנשבה אחר השתקפותו במים. הדמות מתוארת ישובה, כפופה קדימה, כשהיא מביטה בבבואתה – תנוחה אשר מדגישה את ההתמסרות המוחלטת לאותו דימוי.[1]
נקודת המוקד הקומפוזיציונית היא ברכו החשופה של נרקיסוס, המוארת באור דרמטי ומושכת את עין הצופה. שרווליו הנפוחים של בגדו מודרכים באופן שמוביל את מבט הצופה כלפי מטה, לעבר ידו של נרקיסוס השקועה במים - תנועה חסרת תכלית של מגע עם בבואתו חסרת החומר. שפתיו הפשוקות מרמזות על שיאו של כיסופיו, רגע של הבנה כי האובייקט הנחשק אינו ניתן להשגה.[1]
הציור שולט באור וצל בטכניקת טנבריזם: הדמות המרכזית מוארת באור חד, המבליט את פרטיה האנטומיים ותחושת הנוכחות הפיזית, בעוד שהרקע שרוי כמעט באפלה מוחלטת. ההעמקה בצללים מדגישה את תחושת הריחוק, ההתכנסות וההתנתקות של נרקיסוס מהעולם שסביבו. האווירה הסגורה, החסרה כל דמות נוספת, מבליטה את בידודו של נרקיסוס ואת מעגליות ההשתקפות - תבנית צורנית אשר מדגישה את ההסתכלות האינסופית פנימה.[2]
המבנה הקומפוזיציוני הספירלי, שבו דמותו של נרקיסוס ובבואתה נסובות סביב ברכו המוארת, מזכיר אפקט דומה ביצירה ההמרה של פאולוס הקדוש מאת קאראווג'ו, שבה המוקד החזותי מתרכז בפרט פשוט - פרסת הסוס - המשמש כציר סביבו נבנית הדרמה כולה.[3]
סמליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור נרקיסוס כולל שורת מוטיבים סמליים המשקפים את נושאי המיתוס ואת משמעותו הפסיכולוגית. ההשתקפות במים, המופיעה כחלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה, פועלת כסמל מובהק לאהבה עצמית ולהשליה. דמותו של נרקיסוס אינה מבחינה בין המציאות לבין הדימוי - היא מתאהבת בדיוקנה, אהבה שאין לה מושא ממשי. הבריכה עצמה מסמלת התבוננות פנימית, אולם בהקשר זה היא גם מלכודת: מוקד של יופי מפתה שהופך למקום כליה. האפלה הסובבת את הדמות מעצימה את תחושת הבידוד, ומרמזת על הסתגרות פנימית עד כדי התנתקות מהעולם החיצוני. הניגוד החריף שבין גופו המואר של נרקיסוס לבין הצללים העוטפים אותו מדגיש את הפער בין מודעות עצמית לבין עיוורון רגשי. תנוחת הגוף – כפופה, שוקעת – מדמה תהליך של התכנסות הולכת וגדלה אל תוך העצמי. הבעת פניו, השקועה בהתבוננות בבבואתו, מבטאת את עוצמת הכמיהה ואת חוסר היכולת להשתחרר מקסמה של דמותו המשתקפת. היעדרה של דמות אֶכוֹ מחזקת את מוטיב הסגירות המוחלטת, ויוצרת הדהוד חזותי ורעיוני של עולם ללא תקשורת, שבו היחיד כלוא בתוך הדימוי של עצמו.[2]
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאמרו של אביגדור פוסק מובאת פרשנות אלגורית לציור, המתארת את דמותו של נרקיסוס כביטוי לפיצול פנימי בין שכבות שונות של העצמי. הדמות העליונה מייצגת את ה"אני" המודע, האגו, השואף לאחוז ולשלוט בעולם המוחשי, ואילו דמות ההשתקפות מייצגת את הצל - התת מודע, הצדדים המוכחשים והסמויים בנפש האדם. האובססיה של נרקיסוס כלפי בבואתו משקפת לא רק אהבה עצמית גרידא, אלא ניסיון כושל להכיל את המורכבות הפנימית, ניסיון שאינו מגיע להבשלה משום שהדימוי שבו הוא מתאהב הוא חסר ממשות. התוצאה היא קריסה פנימית - קמילה נפשית ואף גופנית - משום שהאדם אינו מסוגל לשלב בין חלקיו. הקומפוזיציה ההפוכה, המדמה קלף משחק, מדגישה את האשליה והחזרתיות: מעגל אינסופי שבו הדמות משקיפה אך אינה משיגה, שואפת אך אינה נוגעת. לדעת פוסעק, קאראווג'ו יצר כאן לא רק תיאור מיתולוגי אלא אמירה פסיכולוגית עמוקה על טבע האדם, והציור נושא אזהרה כפולה - מפני ההיבריס ומפני הדחקה של הצדדים האפלים שבנפש.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Narcissus | Gallerie Nazionali Barberini Corsini, barberinicorsini.org
- ^ 1 2 3 Behind the Painting: Caravaggio’s Narcissus, Rhiannon Piper (באנגלית בריטית)
- ^ Narcissus | Painting, Artist, Caravaggio, & Facts | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ THE ALLEGORICAL CONTENT OF CARAVAGGIO'S "NARCISSUS" ,Avigdor W. G. Posèq, Source: Notes in the History of Art, Vol. 10, No. 3 (Spring 1991), pp. 21-31 (11 pages), Published By: The University of Chicago Press
