נשות וינדזור העליזות
כתיבה | ויליאם שייקספיר |
---|---|
סוגה | קומדיה |
שפה | אנגלית |
נשות וינדזור העליזות היא קומדיה מאת ויליאם שייקספיר שהתפרסמה במהדורת דפוס בשנת 1602. זהו המחזה היחיד בו מציג שייקספיר את מעמד הביניים בתקופה האליזבתנית העכשווית לתקופתו. מסורת שתועדה לראשונה ב-1702 טוענת שהמלכה אליזבת התלהבה כל כך מדמותו של ג'ון פלסטף עד כי דרשה משייקספיר שיחבר מחזה בנושא פלסטף מאוהב. תוך שבועיים חיבר שייקספיר את נשות וינדזור העליזות והמחזה הוצג לראשונה ב-23 באפריל 1597 בסעודה החגיגית השנתית לייסוד מסדר הבירית.[1]
המחזה היה בסיס למספר אופרות, המפרסמת בהן היא "פלסטף" מאת ג'וזפה ורדי.
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
עלילת המחזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באופן אנכרוניסטי, המחזה ממקם את סר ג'ון פלסטף, המוכר ממחזות שייקספיר, הנרי הרביעי (חלק ראשון ושני) והנרי החמישי, בשנת 1400 בעידן האליזבתני שהחל רק בשנת 1558, בתקופתו של שייקספיר.
פלסטף מגיע לממלכת וינדזור ללא פרוטה ומחליט להרוויח כסף על ידי כך שיחזר אחר גברת פורד וגברת פייג' הנשואות והעשירות. הוא כותב להן מכתבי אהבה זהים ומצווה על משרתיו, פיסטול ונים, לשלוח אותם. הם מסרבים לפקודתו והוא מפטר אותם. משרתיו מספרים לבעליהן של הנשים על מזימתו המתוכננת של פלסטף. מר פייג' אינו מודאג אך מר פורד הקנאי משכנע את מר ג'סטיס להכיר בינו ובין פלסטף ולהציגו כ'מר ברוק' כך שיוכל לחשוף את כוונותיו של פלסטף.
בינתיים שלושה גברים שונים מנסים לזכות בידה של הבת, העלמה אן פייג'. גברת פייג' מעוניינת שבִתהּ תינשא לרופא צרפתי העונה לשם דוקטור קיוז, ולעומתה פייג' האב מעוניין להשיא את בתו למר סלנדר. אן עצמה מאוהבת במר פנטון, אך אביה דחה אותו כמחזר לביתו כיוון שהוא בזבזן.
יו אוונס מווילס, מנסה לגייס לעזרתו את גברת קוויקלי (המשרתת של דוקטור קיוז) על מנת להרשים את אן כדי שמר סלנדר יזכה בה, אך הרופא קיוז מגלה את מזימתו ומזמין את אוונס לדו-קרב. הבעלים של הפונדק מונע את הקרב על ידי כך שהוא מוסר לשני הגברים שני מיקומים שונים בהם אמור להיערך המפגש. אוונס וקיוז מחליטים לנקום ביחד בשלאו, בעל הפונדק, על שמנע מהם לערוך דו-קרב.
כאשר הנשים מקבלות את המכתבים, הן מספרות על כך אחת לשנייה ומגלות שהמכתבים כמעט זהים. "הנשים העליזות" אינן מעוניינות בפלסטף השמן והמזדקן כמחזר; אך לשם השעשוע ולשם נקמה בו בשל הצעותיו המגונות כלפיהן, הן משתפות פעולה עם חיזוריו, וזה מסב מבוכה רבה לפלסטף. 'מר ברוק' (הלא הוא מר פורד) אומר לו כי הוא מאוהב בגברת פורד אבל לא מצליח להרשים אותה כיוון שהיא מוסרנית מידי. הוא מציע לפלסטף לשלם לו על מנת לחזר אחריה באומרו כי ודאי יהיה קל יותר לפתות אותה לאחר שתמעד פעם אחת עם מישהו אחר. פלסטף מאושר מההזדמנות שנפלה בחלקו ומגלה ל'מר ברוק' שכבר ארגן פגישה עם גברת פורד בשעה שבעלה אינו בבית. פלסטף ממהר לצאת לפגישה ופורד פוצח במונולוג על חשדותיו המוצדקים באשתו ועל כך שאין לבטוח בפייג'.
כאשר פלסטף מגיע לפגישה עם גברת פורד, 'הנשים העליזות' דוחפות אותו להתחבא בסל מלא בבגדים מלוכלכים המיועדים לכביסה. כאשר פורד הקנאי מגיע על מנת לתפוס 'על חם' את אשתו, הנשים דואגות לכך שהסל יילקח ותכולתו נשפכת לנהר יחד עם פלסטף השוהה בתוכו. אף על פי שהדבר פוגע בגאוותו, פלסטף מתאושש מכך די מהר. הוא משוכנע שהנשים משחקות אותה קשות להשגה והוא ממשיך בהצעותיו המגונות במחשבה על השכר הנלווה אליהן והאפשרות לסחוט את הנשים.
פלסטף הולך לנסות ולפגוש בהן שוב אך גברת פורד מזהירה את גברת פייג' מהופעתו האפשרית של בעלה הקנאי. הן מנסות לחשוב על דרכים נוספות להחביא אותו מלבד סל כביסה כיוון שהוא מסרב להיכנס אליו בשנית. הן מערימות עליו שוב וגורמות לו להסוות את זהותו על ידי כך שהוא מתחפש לדודה השמנה של המשרתת, גברת פורד הידועה כ'גברת השמנה מברנטפורד'. פורד מנסה לתפוס את אשתו שוב אך מוצא עצמו מכה את 'האישה השמנה' שהוא מתעב, ומשליך אותה מביתו. פלסטף מקונן על ביש מזלו.
לבסוף הנשים מגלות לבעליהן על מעשי הקונדס שעשו לפלסטף ויחד הם חושבים על תחבולה אחרונה על מנת להעמידו על מקומו ולהשפילו בפני כל העיר. הם אומרים לפלסטף להתלבש כמו הרן הצייד (דמותו של רוח רפאים השוכנת ביער וינדזור, על פי המסורת הבריטית) ומצווים עליו לפוגשם ליד עץ אלון זקן ביער וינדזור. מספר ילדים בממלכה, כולל אן ויליאם פייג', מתחפשים לפיות הצובטות וגורמות לכוויות ולפלסטף. מר פייג' גורם לביתו אן ללבוש לבן ואומר לסלנדר לחטוף אותה במהלך המהומה ולהינשא לה. אמה של אן, גברת פייג', ודוקטור קיוז זוממים לעשות את אותו דבר אך הם מעוניינים שאן תלבש ירוק. אן מספרת לפנטון אהובה על התוכניות, ושניהם בעזרתו של שלאו מתכננים להינשא זה לזה. הנשים פוגשות את פלסטף ומיד לאחר מכן ה'פיות' תוקפות אותו. סלנדר קיוז ופנטון חוטפים את כלתם לעתיד במהלך המהומה, ושאר הדמויות חושפות את זהותן האמיתית בפני פלסטף.
למרות מבוכתו הרבה פלסטף מתמודד עם העניין בגבורה ומסכים כי קיבל את מה שהגיע לו. פורד דורש ממנו בחזרה את התשלום בעבור פיתוי אשתו ולוקח ממנו גם את סוסו כפיצוי. לפתע מופיע סלנד וטוען כי היה קורבן לתרמית כיוון שהכלה אותה חטף על מנת להינשא לה לא הייתה אן אלא ילד קטן בתחפושת. אן ופנטון מגיעים ומתוודים כי הם אוהבים אחד את השני וכי זה עתה נישאו. פנטון נוזף בהוריה על כך שניסו לכפות עליה נישואין עם גברים שאינה אוהבת. הוריה מקבלים את הנישואין ונותנים את ברכתם לזוג הצעיר.
לבסוף כולם עוזבים יחד וגברת פייג' אף מזמינה את פלסטף לבוא עימם: "הבה נחזור הביתה כאחד ונצחק על הכל".
פרשנות וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייתכן ומספר מוטיבים ב"נשות וינדזור העליזות" לקוחים מתוך "איל פקורונה", אוסף סיפורים מאת סר ג'ובני פיורנטינו; אחד מן הסיפורים הללו נכלל ב"ארמון התענוגות" של ויליאם פיינטר. (גם במחזהו של שייקספיר "סוף טוב הכל טוב" נראה כי הוא מסתמך על סיפור של פיינטר).
"נשות וינדזור העליזות" נחשב אחד ממחזותיו הפחות מוצלחים של שייקספיר. דמותו של פלסטף גם היא נחשבת לכתובה פחות טוב מאשר בשני מחזות "הנרי הרביעי". קשה להסביר מדוע שייקספיר כתב את המחזה ברשלנות, וייתכן שהמחזה הוזמן לצורך אירוע מיוחד והיה עליו להשלים אותו בחיפזון.
שייקספיר היה המחזאי האהוב ביותר על המלכה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, שאהבה את דמותו של פלסטף וביקשה במיוחד מחזה שייסוב סביב דמותו. כך ניתן גם להסביר את נוכחותן של דמויות נשיות רבות במחזה כמחווה למלכה, ואת המהומה הגדולה בסוף המחזה, מעין קומדיית טעויות הסובבת כולה סביב פלסטף.
העלאת המחזה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1960 הועלה המחזה בתיאטרון הקאמרי (נוסח עברי: נתן אלתרמן, בימוי משה הלוי, תפאורה ג'ניה ברגר)
בשנת 2014 עלתה הפקה של המחזה בתיאטרון החאן, בשם "הנשים העליזות מווינדזור" (נוסח עברי: נסים אלוני, עיבוד ובימוי: אודי בן-משה).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נשי וינדזור העליזות, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
- על ההצגה "נשי וינדזור העליזות" שהועלתה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1960 באתר נתן אלתרמן
- נשות וינדזור העליזות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סטיבן גרינבט, להיות או לא להיות שייקספיר, תל אביב 2010, עמ' 297
מחזותיו של ויליאם שייקספיר | ||
---|---|---|
טרגדיות | טיטוס אנדרוניקוס • רומיאו ויוליה • יוליוס קיסר • המלט • מקבת' • אותלו • המלך ליר • אנטוניוס וקלאופטרה • קוריולנוס • טימון איש אתונה | |
קומדיות | קומדיה של טעויות • אילוף הסוררת • עמל אהבה לשווא • חלום ליל קיץ • הסוחר מוונציה • מהומה רבה על לא דבר • כטוב בעיניכם • הלילה השנים עשר • נשות וינדזור העליזות • טרוילוס וקרסידה • סוף טוב הכול טוב • מידה כנגד מידה | |
רומנסות | פריקלס • סימבלין • אגדת חורף • הסערה | |
מחזות היסטוריים | • המלך ג'ון • ריצ'רד השני • הנרי הרביעי, חלק ראשון • הנרי הרביעי, חלק שני • הנרי החמישי • הנרי השישי, חלק ראשון • הנרי השישי, חלק שני • הנרי השישי, חלק שלישי • ריצ'רד השלישי • הנרי השמיני | |
בכל קבוצה מסודרים המחזות לפי סדר כתיבתם המקובל (פרט למחזות ההיסטוריים המסודרים לפי סדר התרחשות כרונולוגי) |