נשיא אוסטריה
| |||
.jpg) | |||
| איוש נוכחי | אלכסנדר ואן דר בלן | ||
|---|---|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 26 בינואר 2017 | ||
| דרכי מינוי | בחירות כלליות | ||
| תחום שיפוט |
אוסטריה  | ||
| מעון | מתחם לאופולדין בארמון הופבורג | ||
| מושב המשרה | וינה, אוסטריה | ||
| משך כהונה קצוב | 6 שנים | ||
| ייסוד המשרה | 5 במרץ 1919 | ||
| איוש ראשון | קרל זייץ | ||
|
www | |||
  | |||
.svg)
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אוסטריה |
פורטל אוסטריה |
הנשיא הפדרלי של אוסטריה (בגרמנית: Österreichischer Bundespräsident) הוא ראש המדינה הפדרלי של אוסטריה. לפי החוקה לנשיא יש כוח פוליטי רב, אך דה פקטו תפקידו הוא סמלי בלבד. כהונת הנשיא נמשכת שש שנים, ובבחירות לנשיאות רשאים להשתתף רק בוגרים בעלי זכות בחירה. לשכתו של נשיא אוסטריה ממוקמת באגף לאופולדין בארמון המלכותי הופבורג הנמצא במרכז ווינה.
נשיאים רבים של אוסטריה נחשבו לפופולריים בתקופת כהונתם, ועד כה לא הפסיד נשיא מכהן בבחירות חוזרות. חמישה מנשיאי אוסטריה מתו במהלך תקופת כהונתם ונכון להיום (2020) בין החיים רק נשיא אחד לשעבר - היינץ פישר שכיהן משנת 2004 עד שנת 2016. ליורשו בתפקיד נבחר ב-4 בדצמבר אלכסנדר ואן דר בלן.
תולדות המשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קודם לקריסתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית הרב-לאומית, לקראת סיומה של מלחמת העולם הראשונה, היו השטחים המהווים היום את הרפובליקה של אוסטריה, חלק ממונרכיה שבה קיסר היה ראש המדינה וראש הרשות המבצעת. האימפריה החלה להתפורר באופן בולט בסוף שנת 1917 והתפרקה למספר מדינות לאום עצמאיות במהלך השנים הבאות.
החל מ-21 באוקטובר 1918 הקימו חברי המועצה הפרלמנטרית הקיסרית, שייצגו את המחוזות של האוכלוסייה הדוברת גרמנית, את "האספה הלאומית הזמנית" של שרידי מדינתם המשותקת ומינו את מנהיג מפלגתם לשעבר, קרל זייץ כאחד משלושת יושבי הראש שלהם שהיו שווי מעמד. כיושב ראש, נעשה זייץ מתוקף תפקידו (ex officio), חבר "מועצת המדינה האוסטרית" (Deutschösterreichischer Staatsrat). ב-12 בנובמבר 1918 החליטה מועצת המדינה פה אחד על תפקידיו של ראש המדינה על פי החלטת של האספה הלאומית.
ב-11 בנובמבר, הודיע קרל הראשון, קיסר אוסטריה: "אני מוותר על כל חלקי בניהול המדינה. כמו כן, שחררתי את חברי ממשלת אוסטריה מתפקידיהם". ביום המחרת הכריז הפרלמנט על הקמתה של רפובליקת אוסטריה הגרמנית. נשיאי האספה (זייץ, פרנץ דינגהופר ויוהאן נפומוק האוזר) המשיכו לשרת כראשי המדינה בפועל עד ל-4 במרץ 1919, אז אישרה אספת הבוחרים הלאומית את תפקיד הנשיא. אנטון דויד כיהן כנשיא אספת הבוחרים הלאומית מ-4 במרץ עד 5 במרץ 1919 וזייץ החליפו עד 10 בנובמבר 1920.
קרל זייץ מילא את תפקידי ראש המדינה על פי החוק שכונן ב-1 באוקטובר 1920, שהעביר את התפקידים הללו ל"נשיא לשעבר של אספת הבוחרים הלאומית" לתקופה שבין 10 בנובמבר ועד למועד השבעתו של הנשיא הפדרלי הראשון ב-9 בדצמבר 1920. מאחר שאוסטריה לא גיבשה סופית את החלטתה להפוך את המבנה שלה לפדרציה קודם לכינון החוקה ב-1 באוקטובר 1920, ההתייחסות לזייץ כאל הנשיא הפדרלי הייתה בלתי מדויקת. לפיכך, הנשיא הפדרלי (Bundespräsident) הראשון היה מיכאל הייניש, יורשו בתפקיד של זייץ. בהקשר הזה, מקורות רבים מציינים תאריך כלשהו בין אוקטובר 1918 לבין מרץ 1919 כמועד תחילת תקופת כהונתו של זייץ כנשיא. בעוד שכמה מהם מטעים, אחרים הם פשוט שגויים. למרות שזייץ מונה להיות נשיא האספה הלאומית הזמנית באוקטובר 1918, היה זה בלתי אפשרי עבורו להיות נשיא אוסטריה, שכן באותו חודש לא הוכרז אפילו על הקמתה של הרפובליקה.
במקור הגדירה החוקה את אוסטריה כרפובליקה פרלמנטרית. מלכתחילה, החוקה הייתה פרלמנטרית במאפייניה. הפרלמנט הדו-בתי, שכונה האספה הלאומית, לא רק החזיק בסמכויות חקיקה, אלא גם מילא תפקיד ביצועי. הקבינט מונה על ידי המועצה הלאומית ולא על ידי הנשיא, שנבחר על ידי שני בתי האספה הפדרלית ולא על ידי העם. תקופת כהונתו של הנשיא ארכה ארבע שנים ולא שש. הנשיא היה אחראי בפני האספה הפדרלית ובמיוחד, לא הייתה לו הסמכות לפטר את המועצה הלאומית. מאחר שגם לא הייתה לו אף ההשפעה על מינויים של שופטי בית המשפט לחוקה, הוגבל תפקידו של הנשיא להיות כמעט כולו טקסי.
אופי תפקידו של הנשיא היה תוצאה של פשרה שהושגה במהלך ניסוח החוקה. הסוציאל-דמוקרטים העדיפו שנשיא המועצה הלאומית ישרת מתוקף תפקידו כראש המדינה, בעוד שחברי המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית רצו שהנשיא יהיה בעל סמכויות ביצועיות הזהות לאלו של נשיא גרמניה. בסופו של דבר, למרות שנוצר תפקיד נשיא נפרד, בחרו מנסחי החוקה בגישה מינימליסטית כדי לפייס את דעתם של הסוציאל-דמוקרטים. תחת מסגרת חוקתית זאת הושבעו מיכאל הייניש ווילהלם מיקלס לתפקידיהם ב-9 בדצמבר 1920 וב-10 בדצמבר 1928, בהתאמה.
השיטה הפרלמנטרית שנקבעה בחוקה הייתה מאוד בלתי פופולרית, בכל אופן, בקרב חברי תנועת "משמר המולדת" (Heimwehr) הסמכותניים במהלך שנות העשרים של המאה ה-20. תנועת משמר המולדת הייתה בעד שיטה שתעניק סמכויות רבות יותר לראש המדינה ובסופו של דבר הטילה את מוראה על הממסד הפוליטי כדי שיתקן תיקון לחוקה שיבטא במדויק את העיקרון הזה. ב-29 בדצמבר 1929, תוקנה החוקה כך שניתנו לנשיא הסמכויות הביצועיות והחוקתיות הכוללות שבהן הוא מחזיק עד היום. כמו כן נקבע בתיקון זה שהנשיא ייבחר בבחירות כלליות לתקופה של שש שנים. המועד לבחירות הראשונות נקבע ל-1934. יחד עם זאת, עקב הגידול בממדי השפל הגדול ברחבי העולם, הסכימו כל המפלגות להשעות את מועד הבחירות כדי שמיקלס ייבחר מחדש על ידי הפרלמנט.
רק שלוש שנים לאחר מכן, הביאה מפלגת חזית המולדת האוסטרית, ברית של תנועת "משמר המולדת" עם המפלגה הנוצרית-סוציאלית, לקריסתו של המשטר הפרלמנטרי באוסטריה וביטלה באופן רשמי את החוקה החל מ-1 במאי 1934. אף שאוסטריה הייתה אז דיקטטורה בכל המובנים למעט בשמה, הסמכויות רוכזו בידיו של הקנצלר ולא בידי הנשיא. ממיקלס נלקחו כל הסמכויות שהוענקו לו ב-1929, אך הוא הסכים להוות עלה תאנה לצורך המשכיות הממשל. הוא לא נותר חסר סמכויות לחלוטין. במהלך משבר האנשלוס הוא הביע התנגדות לדרישותיהם של הנאצים. מבחינה טכנית נותר מיקלס נשיא עד ל-13 במרץ 1938, היום בו סופחה אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית ואיבדה את ריבונותה.
כאשר הוקמה אוסטריה מחדש כמדינה עצמאית ב-27 באפריל 1945, החליטו מנהיגי המפלגות שהרכיבו את הממשלה הזמנית לא לכונן חוקה חדשה, והחזירו לתוקפה את חוקת 1920, כפי שתוקנה ב-1929. למרות שצעד זה היה עדיין שנוי במחלוקת באותה עת, הייתה חוקה זו חלק מהמסגרת החוקתית הקרובה ביותר אז, וכך ניתנה לגיטימיות דמוקרטית שהייתה כה נחוצה מאחר שראשי המפלגות חששו שדיון ממושך עלול לעורר את הצבא האדום, ששלט אז בווינה, להפעיל את כוחו. לפיכך כוננה החוקה מחדש החל מ-1 במאי וכללה עדיין את הסעיף שקבע שהנשיא ייבחר בבחירות כלליות. לאחר הבחירות למועצה הלאומית שנערכו בנובמבר 1945, השעתה המועצה הלאומית באופן זמני את הסעיף הזה ובחרה בקרל רנר כנשיא החל מ-20 בדצמבר. השעיית חוק בחירת הנשיא התקבלה ככל הנראה בעיקר עקב מחסור בתקציב. לא נעשה כל ניסיון לשנות זאת ורנר הקשיש החביב זכה בכל אופן לכבוד בקרב העם כראש המדינה הזמני. החל מהבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-1951 ובהם נבחר יורשו של רנר, תאודור קרנר, נבחרו כל נשיאי אוסטריה בבחירות כלליות.
הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא אוסטריה נבחר על ידי העם האוסטרי בבחירות כלליות לתקופת כהונה של שש שנים. הוא רשאי להיבחר לתקופת כהונה רצופה נוספת אחת. זכות הבחירה ניתנת לכל אזרחי אוסטריה הזכאים להצביע בבחירות לפרלמנט, כלומר כל אזרח שמלאו לו 16 שנים ולא נדון לתקופת מאסר שאורכה מעל שנה אחת (אסירים משוחררים מקבלים בחזרה את זכות ההצבעה שלהם חצי שנה לאחר שחרורם מהכלא).
כל מי שהוא בעל זכות הצבעה לפרלמנט ומלאו לו 35 שנים, רשאי להציג את מועמדותו לתפקיד הנשיא. עד שנת 2010 נאסר בחוק על חברי שושלות מלוכה לשעבר (צעד זהירות שנועד למנוע חתרנות מונרכיסטית ובעיקר מיועד כנגד חברי בית הבסבורג), להציג את מועמדותם לתפקיד. ביטול חוק זה נעשה ביוזמתו של בן משפחת הבסבורג, אולריך הבסבורג-לותרינגן, שהתמודד אז לתפקיד ללא הצלחה.
הבחירות לתפקיד הנשיא מתקיימות בשני סיבובים. משמעות הדבר שאם אף אחד מהמועמדים בסיבוב הראשון לא זכה ברוב מוחלט של 50% לפחות מהקולות, מתקיים סיבוב הצבעה שני בו מתמודדים שני המועמדים שזכו במספר הרב ביותר של הקולות בסיבוב הראשון. יחד עם זאת, החוקה מתירה למפלגות שמטעמן התמודדו אותם מועמדים שעלו לסיבוב השני, להציב במקומם מועמדים חלופיים. במידה ורק מועמד אחד מתמודד בבחירות לנשיאות, ניתנת לציבור הבוחרים האפשרות לקבל את מועמדותו או לדחותה במשאל עם.
בעת כהונתו לא יכול הנשיא להיות חבר בשום מפלגה או לעסוק בשום עיסוק אחר.
השבעת הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף 62 לחוקת אוסטריה קובע שעל הנשיא לשאת שבועה או להתחייב בפני האספה הפדרלית. התוספת הדתית לנוסח השבוע היא קבילה. נוסח השבועה הוא:
"אני מתחייב חגיגית שאשמור בנאמנות על החוקה ועל כל חוקי הרפובליקה ושאמלא את תפקידי על בסיס ידיעותיי ואמונותיי הטובות ביותר"
תפקידי הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שמבחינה טכנית שיטת המשטר באוסטריה דומה לזו של מדינות בעלות משטר נשיאותי, תפקיד הנשיא יותר סמלי בהשוואה לתפקידו של ראש הרשות המבצעת.
מבחינה תאורטית, על פי החוקה, לנשיא יש חירות למשול כראש הממשלה הפדרלית ובנוסף הוא חופשי למנות את שרי הממשלה, את שופטי בית המשפט העליון, את קציני הצבא ואת רוב הפקידים הבכירים. הנשיא גם אוחז בסמכות לפזר את המועצה הלאומית (הבית התחתון בעל הכוח הרב יותר של הפרלמנט האוסטרי, פחות או יותר על פי רצונו. יחד עם זאת, באופן מעשי, כל הנשיאים ממלאים את תפקידיהם הטקסיים בלבד, באופן דומה לזה של נשיא מדינת ישראל. נשיאי אוסטריה מוגבלים למוסכמות החוקתיות שעל פיהן תפקידו להיות האחראי הבלתי-מפלגתי על המוסר הפוליטי, לשרת את המדינה כסמל לזהות הלאומית ולא להתערב באופן מעשי בחיים הפוליטיים.
מינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנשיא ממנה ומשביע את קנצלר אוסטריה ועל פי התייעצות איתו הוא ממנה את שרי הממשלה הפדרלית. להלכה, הנשיא יכול לנקוב בשמו של הקנצלר, ולמנות לתפקידי השרים את כל מי שהוא מוצא לנכון. עם זאת, המועצה הלאומית יכולה להדיח את כל אחד מהשרים מתפקידו או את הממשלה בכללותה במסגרת הצעת אי-אמון. כמו כן, ממשלה שלא זוכה לאמון מספיק במועצה הלאומית עלולה להיכנס למצב של חוסר תפקוד. לפיכך, למעשה הרכב הממשלה משקף את תוצאות הבחירות למועצה הלאומית יותר מאשר את תוצאות הבחירות לנשיאות וכמעט תמיד הקנצלר הוא מנהיג המפלגה הגדולה בקואליציה שבשלטון.
הנשיא גם ממנה ומשביע את שופטי בית המשפט העליון, את קציני הצבא ואת פקידי הממשל הפדרליים. האחריות למינויים אלו מתבצעת בהתייעצות עם שרי הממשלה, אך איוש התפקידים הבכירים, כמו אלו של שופטי בית המשפט העליון, מתבצע באופן אישי על ידי הנשיא. מושלי (לאנדסהאופטמאן) מדינות אוסטריה נשבעים אמונים בפני הנשיא.
חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנשיא חותם על הצעות חוק כדי שיהפכו לחוקים וחלק מהנשיאים השתמשו בזכות הווטו שלהם. הטלת וטו על חוק יכולה להיות עקב כך שביסודו הוא מפר חוק יסודי. היכולת לקבוע אם החוקים תואמים את החוקה היא זכות בלעדית של בית המשפט לחוקה.
תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנשיא מייצג את אוסטריה מבחינה בינלאומית. למעשה מדיניות החוץ היא עניינה של הממשלה, אך אחריות זו של הנשיא היא טקסית לחלוטין. אחריות זו מתבטאת בעיקר בכך שהנשיא מסמיך את שגרירי אוסטריה ומשמש כמארח בביקורים ממלכתיים של ראשי מדינות שמגיעים לאוסטריה.
- הנשיא הוא המפקד העליון של צבא אוסטריה. תפקיד זה הוא ברובו טקסי ובפועל ראש השרשרת הפיקודית של הצבא הוא שר הביטחון.
- לנשיא מוענקת הסמכות לפזר את המועצה הלאומית, בהתייעצות עם הממשלה הפדרלית, או על פי אישור של המועצה הפדרלית, אך שימוש בסמכות זו ללא סיבה ראויה עלולה להוות הפרה חסרת תקדים של המוסכמות החוקתיות.
- הנשיא מוסמך למשול במדינה בעתות חירום או בעתות משבר.
- הנשיא מאשר את הענקתם של אותות כבוד ועיטורים. מיום היבחרו לתפקיד, רשאי הנשיא לענוד את הכוכב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית לכל ימי חייו.
- הנשיא מוסמך להעניק חנינה לעבריינים ולעיתים הוא עושה שימוש בסמכות זו.
- לנשיא יש את הסמכות להעניק לגיטימציה לילדים שנולדו מחוץ לנישואים, על פי בקשת הוריהם. מאחר שהחוק האוסטרי כבר לא מבדיל ברוב המקרים בין ילדים שנולדו במסגרת הנישואים לבין אלה שנולדו מחוץ להם, אין לסמכות זו כבר כל משמעות מעשית.
הדחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקת אוסטריה קובעת שניתן להדיח את הנשיא מתפקידו באמצעות עריכת משאל עם ביוזמת האספה הפדרלית. האספה הפדרלית עצמה יכולה גם להחליט על הדחת הנשיא על ידי בית המשפט לחוקה. עד כה אף אחד משני ההליכים לא יושם מעולם.
כדי לערוך משאל עם להדחת הנשיא, חייבת המועצה הלאומית להעביר קודם כל החלטה הדורשת מהאסיפה הפדרלית להתכנס כדי לדון בעניין. החלטה זו חייבת להתקבל ברוב של לפחות שני שלישים מהקולות ובתנאי שלפחות מחצית מחברי המועצה נוכחים בישיבה. מרגע שהחלטה כזאת מתקבלת, מושעה הנשיא מידית מתפקידיו והאסיפה הפדרלית מכונסת על ידי הקנצלר. משאל עם יכול להיערך על פי דרישת האספה. במידה שההצעה להדיח את הנשיא נדחית במשאל העם, נחשב הנשיא כאילו הוא נבחר מחדש, המועצה הלאומית מתפזרת ובחירות כלליות חייבות להיערך.
סדר הירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקת אוסטריה לא מגדירה את תפקיד סגן הנשיא. במקרה שהנשיא חולה, או מסיבה אחרת כל שהיא נבצר ממנו למלא את תפקידו, מועברים התפקידים והסמכויות של הנשיא לקנצלר. במקרה של מות הנשיא במהלך כהונתו, או הדחתו, או במקרה שנבצר ממנו למלא את תפקידו לתקופה העולה על 20 ימים, עוברות סמכויות הנשיא ליושב ראש המועצה הלאומית ולשני סגניו.
רשימת נשיאי אוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנשיא הפדרלי של רפובליקת אוסטריה הגרמנית (1919)[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הנשיא (שנות חיים) |
תמונה | תחילת כהונה | סיום כהונה | מפלגה פוליטית | מערכות בחירות |
|---|---|---|---|---|---|
| קרל זייץ (1950-1869) |
|
5 במרץ 1919 | 21 באוקטובר 1919 | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית |
הנשיאים הפדרליים של הרפובליקה האוסטרית הראשונה (1934-1919)[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הנשיא (שנות חיים) |
תמונה | תחילת כהונה | סיום כהונה | מפלגה פוליטית | מערכות בחירות |
|---|---|---|---|---|---|
| קרל זייץ (1950-1869) |
|
21 באוקטובר 1919 | 9 בדצמבר 1920 | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית | |
| מיכאל הייניש (1940-1858) |
.jpg)
|
9 בדצמבר 1920 | 10 בדצמבר 1928 | בלתי מפלגתי | 1920 1924 |
| וילהלם מיקלס (1956-1872) |
|
10 בדצמבר 1928 | 1 במאי 1934 | המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית מפלגת חזית המולדת האוסטרית |
1928 |
הנשיאים הפדרליים של המדינה הפדרלית של אוסטריה (1938-1934)[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הנשיא (שנות חיים) |
תמונה | תחילת כהונה | סיום כהונה | מפלגה פוליטית | מערכות בחירות |
|---|---|---|---|---|---|
| וילהלם מיקלס (1956-1872) |
|
1 במאי 1934 | 13 במרץ 1938 | מפלגת חזית המולדת האוסטרית | 1934 |
| ארתור זייס-אינקווארט[1] (1946-1892) |
|
13 במרץ 1938 | 13 במרץ 1938 | המפלגה הנאצית | |
| במסגרת האנשלוס סופחה אוסטריה ב-1938 לגרמניה הנאצית. העצמאות הושבה ב-1945. | |||||
.svg)
הנשיאים הפדרליים של הרפובליקה השנייה של אוסטריה (מ-1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נשיא אוסטריה- אתר בית הנשיא (באנגלית)
- נשיאי אוסטריה 1938-1918 (באנגלית)
- נשיאי אוסטריה 1945 עד היום (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תיפקד כנשיא כברירת מחדל לאחר התפטרותו של מיקלס
| נשיאי אוסטריה | ||
|---|---|---|
|