נשיא גרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נשיא גרמניה
Bundespräsident
Flag of the President of Germany.svg
Frank-Walter Steinmeier Feb 2014 (cropped).jpg
איוש נוכחי:
פרנק-ואלטר שטיינמאייר
מאז 19 במרץ 2017
דרכי מינוי בחירה על ידי האספה הפדרלית
תחום שיפוט גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מעון ארמון בלוו עריכת הנתון בוויקינתונים
ייסוד המשרה 13 בספטמבר 1949 עריכת הנתון בוויקינתונים
איוש ראשון תיאודור הויס
www.bundespraesident.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמל גרמניה
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של גרמניה
חלוקה מנהלית

נשיא גרמניהגרמנית: Bundespräsident; נקרא בעבר Reichspräsident) הוא ראש המדינה הגרמנית. התפקיד נוצר בשנת 1918 בעקבות התפטרותו של הקייזר וילהלם השני וכינון רפובליקת ויימאר. כיום, התפקיד הוא בעל ערך טקסי וייצוגי בלבד והוא נבחר על ידי האספה הפדרלית אחת לחמש שנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא ברפובליקת ויימאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברפובליקת ויימאר נבחר הנשיא בבחירות ישירות ואישיות לתקופת כהונה של שבע שנים כאשר אין הגבלה על מספר הכהונות שכל נשיא יכול לכהן בהם. הנשיא אינו תלוי ברייכסטאג ובחירתו בבחירות ישירות הציבה את הנשיאות כגוף שווה ערך לפרלמנט, בסמכות הנשיא היה למנות ולפטר את הממשלה הגרמנית ואת הקאנצלר, לפזר את הפרלמנט ולהתערב בהליכי חקיקה אם דרישה כזאת הועלתה במשאל עם. סעיף 48 בחוקה הגרמנית נתן בידי הנשיא את הכוח להכריז מצב חירום "כדי לשמור על הסדר הציבורי" ולבטל את כוחו של הפרלמנט. על סמך סמכות זאת טען חוקר מדע המדינה קרל שמיט שמכיוון שהנשיא יכול להכריז על מצב חירום שהופך לחלוטין את הסדר הקיים ומבטל את כוח הפרלמנט שהוא בעצם הגוף הריבוני במדינה ולא הפרלמנט כפי שגורסת התפיסה הליברלית.

היסטוריונים רבים רואים בכוחותיו הנרחבים של הנשיא ובמיוחד באלו שבאו לו כתוצאה מסעיף 48 את אחד מהגורמים לנפילתה של רפובליקת ויימאר, משנת 1930 הנשיא פאול פון הינדנבורג עשה שימוש בכוחותיו כדי לכונן ממשלות ללא תמיכה פרלמנטרית שמשלו מכוח צווים נשיאותיים והיה בכך משום חזרה למצב ששרר בזמן הקיסרות כאשר הקייזר היה בוחר את הקאנצלר ושניהם לא היו מחויבים לפרלמנט.

הנשיא בגרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר בחירותו של אדולף היטלר לתפקיד הקאנצלר המשיך פאול פון הינדנבורג לכהן כנשיא והיה המחסום האחרון בפני השתלטות טוטאלית של המפלגה הנאצית על המדינה הגרמנית. לאחר מותו בשנת 1934 זויפה צוואתו שבה הוא טוען שהוא רואה את היטלר כיורשו אף על פי שבמציאות הוא העדיף את החזרת המונארכיה על ידי מינוי של אחד מנסיכי בית הוהנצולרן לקייזר. היטלר הפך לראש המדינה, ביטל את משרת הנשיא ואיחד אותה עם תפקיד ראש הממשלה בתפקיד שנקרא "פיהרר ורייכסקאנצלר".

לאחר התאבדותו של היטלר נוצרה משרת הנשיא מחדש כמשרה נפרדת מזו של הקאנצלר. היטלר בחר את האדמירל קרל דניץ לכהן כנשיא והוא מינה את לוץ שוורין פון קרוסיגק כקאנצלר שלו והקים את ממשלת פלנסבורג שחבריה נאסרו זמן קצר לאחר כניעת גרמניה.

הנשיא בגרמניה המערבית והמזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון בלוו בברלין הוא מעונו הרשמי של נשיא גרמניה מאז איחודה

עם הקמתה של גרמניה המערבית משרת הנשיא נוצרה מחדש, אולם בשונה מבעבר הנשיא המערב גרמני לא נבחר ישירות על ידי העם אלא על ידי הצבעה חשאית של האספה הפדרלית של גרמניה, גוף המתכנס אחת לחמש שנים במטרה לבחור את הנשיא ומורכב מכלל חברי הבונדסטאג וממספר שווה של נציגי הפרלמנטים של מדינות גרמניה. כהונת הנשיא היא בת חמש שנים. תפקיד הנשיא הוא בעיקר ייצוגי והוא נעדר כוח פוליטי ממשי, הוא זה שמטיל על מנהיג המפלגה שזכתה ברוב בבחירות את תפקיד הקאנצלר והמשימה להרכיב ממשלה. בספטמבר 1949 נבחר תיאודור הויס לנשיא הראשון של גרמניה המערבית.

גרמניה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמניה המזרחית מונה וילהלם פיק לתפקיד הנשיא, תפקיד שבו כיהן עם הקמת הרפובליקה בשנת 1949 עד מותו בשנת 1960. כמו מקבילו המערבי תפקידו של הנשיא המזרח גרמני היה בעיקר ייצוגי וסמלי והוא נעדר כוחו פוליטי ממשי. עם מותו של פיק בשנת 1960 בוטלה המשרה ולא נוצרה מחדש עד שהרפובליקה חדלה מלהתקיים.

הנשיא כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לתפקידו של נשיא גרמניה המערבית, תפקיד נשיא גרמניה המאוחדת (מאז 1990) הוא תפקיד בעל ערך טקסי וייצוגי בלבד והוא נבחר על ידי האספה הפדרלית אחת לחמש שנים.

ב-12 בפברואר 2017 נבחר פרנק-ואלטר שטיינמאייר לנשיא. הוא החל את כהונתו ב-19 במרץ 2017.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נשיא גרמניה בוויקישיתוף