נשמה יתרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נשמה יתרה היא מושג דתי קבלי שמקורו קשור לשבת .פירושו הוא כי בעת השבת, מקבל הגוף הארה רוחנית גבוהה יותר מאשר ביום חול, ונשמתו מתקדשת ומכאן שהיא " יתרה " מתוך השורש י ת ר - נוסף

יש נוהגים לקבל את הנשמה היתרה במחשבה, בשלושה שלבים בלילה (בשעת אמירת בואי כלה בפיוט לכה דודי - חלק הנפש, באמירת ברכו - חלק הרוח, ובברכת השכיבנו - חלק הנשמה.) ובשלושה שלבים ביום (באמירת נשמת כל חי - חלק הנפש, במילים ה' שפתי תפתח שבתחילת תפילת העמידה - חלק הרוח, ובאמירת כתר בתפילת מוסף - חלק הנשמה)[1].

ישנם גם המסבירים את מנהג הרחת הבשמים בהבדלה, כנגרר של יציאת הנשמה היתרה מהגוף - שעת חולשת הדעת - כיון שהרחת הבשמים עשויה לעזור לאזן את הגוף מחדש.

גם מנהג סעודת המלווה מלכה, שהיא הסעודה הרביעית של שבת, מוסבר על ידי כמה מהמקובלים, כסעודה אחרונה עם הנשמה היתרה, רגע לפני שהיא עוזבת את הגוף.

המקור למושג נשמה יתרה נמצא בתלמוד במסכת ביצה (דף ט"ז ע"א) כאשר רבי שמעון בן לקיש דורש את הפסוק "וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל"א, ט"ז) שכיוון ששבת עברה אבדה נפש על ידי קריאת המילה האחרונה "וי-נפש" ("וי" לשון צער).

המקור לטעם שנתנו למצוות הבשמים וסעודה רביעית של שבת בגלל הסתלקות הנשמה היתרה נמצא בשכל טוב על ספר שמות פרק ט"ז דף הא: ר' חנינא לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצאי שבת, כדי שתהא מתוקנת לו כל השבת כולה. תניא נמי הכי חמין במצאי שבת מלוגמא (=רפואה), פת חמה במוצאי שבת מלוגמא: בשמים במוצאי שבת מצווה, מאי טעמא משום נשמה יתרה שניתנת באדם בערב שבת ובמוצאי שבת ניטלת הימנו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרי עץ חיים שער השבת פרק א'