נשר מקראי

נשר מקראי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	דורסי יום
משפחה:	נציים
סוג:	נשר
מין:	נשר מקראי
שם מדעי
Gyps fulvus ‏Hablitz, 1783
תחום תפוצה

נשר מקראי בתעופה בהר הכרמל

ביצת נשר מקראי, Gyps fulvus

תמונת ראש של נשר מקראי

רעיית נשיא מדינת ישראל נחמה ריבלין שחררה לטבע את הנשרים "נחמה ורובי" בטקס לציון 20 שנה ל"פורשים כנף", בחי-בר כרמל.

נשר מקראי (שם מדעי: Gyps fulvus; על פי האקדמיה ללשון העברית: נֶשֶׁר קֵרֵחַ) הוא מין בסוג נשר. דורס הניזון מפגרים ונפוץ בארצות אגן הים התיכון לרבות ישראל.

כיום נפוץ הבלבול בין "נשר" ל"עיט". הסוג עיט כולל עופות גדולים בעלי כנפיים ארוכות ורחבות. בני הסוג ניזונים בעיקר מבעלי חיים אותם הם קוטלים על ידי דריסה אך לעיתים גם מפגרים. ההחלפה בין הנשר והעיט איננה רק בת זמננו ושורשה עתיק יומין. מחברים שונים מזהים בלבול בין הנשר והעיט בספרות חז"ל ואולי אף במקרא.

גזרון

שם העצם השמי נ.ש.ר מופיע במבחר שפות שמיות: našru – נשר.

זיהוי הנשר במשמעותו בשפה העברית עם הנשר הרומאי מוטעה משום שהסמל הרומאי הוא של עיט זהוב (סלעים) (Golden Eagle) ולא של נשר (Vulture). החייל שנשא את פסלון ה"נשר" בראש הלגיון נקרא אקוויליפר (aquilifer) שם שמקורו בשם הלטיני של העיט – Aquila. בערוך השלם (ערך נשר) מפרש "שם עוף ידוע והושאל למלכות רומי שסימן בדגליהם היה נשר Aquila". בעבר השם Aquila התייחס באופן ספציפי למין עיט זהוב. השם הלטיני Aquila התגלגל לשם eagle באנגלית המודרנית. מקור השם הלטיני הוא אולי במונח הלטיני aquilus שמשמעותו בעל גוון כהה, שחרחר או חום המתאר את ניצוי העיט. השם נשר הושאל גם לחיה המיתולוגית גריפון "Griffin" (חציה אריה וחציה עיט). האבחנה בין שני המינים, הנשר (vulture) והעיט (eagle), חד־משמעית ולו רק על פי נוכחותן של נוצות על צוואר העיט לעומת הצוואר הקרח של הנשר. אמנם שני מינים אלו הם דורסים גדולים אך הם שונים מאוד באורח חייהם. בעוד שהנשר אוכל נבלות אובליגטורי (הכרחי) הרי שהעיט הוא דורס הצד את רוב טרפו בעזרת דריסה.

תיאור

הנשר הוא עוף גדול, אורך גופו כ־93–122 ס"מ, בעל מוטת כנפיים של עד כ־2.8 מטרים (9.2 רגל) ומשקלו עד 8 קילוגרם. בתעופתו מסוגל להגיע הנשר למהירות של עד 140 קמ"ש. צבע נוצותיו חום־אפור (לגוזלי הנשר צבעים כהים יותר). ראשו וחלק צווארו העליון מכוסים פלומת נוצות דקה מאוד. בהמשך הצוואר מצויה פלומה לבנה. זנבו ואברותיו המשונצים שחורים. רגליו קצרות וחזקות, בעלות טפרים מעוקלים. בשעת הליכתו על הקרקע צעידתו כבדה וכשהוא נמלט, פורש הוא את כנפיו ורץ בדילוגים.

מקורו של הנשר חזק, ארוך, רחב ומאונקל בקצהו העליון. חלק מהוושט משמש כזפק, לאגירת מזון מזדמן. ראייתו חדה מאוד ובעלת כושר הפרדה מעולה והוא מסוגל להבחין במזון מגובה של מאות מטרים וממרחק של קילומטרים רבים.

נקבת הנשר מטילה לרוב ביצה בודדת ודוגרת עליה כ־54 ימים. אורך חייו של נשר בשִׁבְיָה עד 41.4 שנה.

תפוצה ובתי גידול

הנשר שוכן במגוון סוגי נוף, החל ממדבריות וכלה בנופים הרריים. הוא מקים את קינו לרוב על צוקים. את טרפו הוא מוצא לרוב בשטחים פתוחים לצורך איתור מהיר של מזון מן האוויר.

בישראל

נכון לאפריל 2019, בארץ ישראל אוכלוסיית הנשרים מנתה כ־147 פרטים – 110 בנגב, ו־37 בכרמל ובגולן. המספר אינו כולל את הגוזלים שבקינים.

הכחדת הנשרים בישראל

בשנים האחרונות סבלה אוכלוסיית הנשרים מצמצום ניכר, עקב הרעלות, צמצום מקורות המזון, התחשמלות מקווי מתח והפרעה במקומות הקינון. יש ירידה עקבית של כ־7% בשנה באוכלוסיית הנשרים. על פי "הספר האדום של החולייתנים בישראל" הנשר נמצא בסיכון אזורי ועתידו בישראל בסכנה.

בשנת 1998, הרעיל בוקר ברמת הגולן פגר פרה כדי לפגוע בזאבים שטרפו את עדרו, וגרם למותם של כ־29 נשרים – כרבע מאוכלוסיית הנשרים בגולן באותה עת.

במאי 2004, נמצאו כ־17 נשרים מתים בגליל העליון וברמת הגולן כשבגופם שרידי רעל.

בשנת 2007, כ־7 נשרים, ארבעה נשרים בוגרים ושלושה גוזלים, מתו בעקבות הרעלה.

במאי 2019, כ־8 נשרים הורעלו למוות ברמת הגולן ועוד כ־2 נפגעו מההרעלה ושרדו. נשרים אלו היוו כמחצית מאוכלוסיית הנשרים ברמת הגולן באותו הזמן. כ־3 מהנשרים שהורעלו הובאו בשנים האחרונות מספרד על מנת לשקם את אוכלוסיית הנשרים באזור.

באוקטובר 2021, כ־12 נשרים נמצאו מתים במדבר יהודה לאחר שהורעלו. תחילה, נמצאו כ־9 נשרים מתים באזור נחל קינה ונחל כמריר, לאחר שהורעלו, ולאחר כשבוע, נמצאו עוד כ־3 נשרים מתים שנפגעו מאותה ההרעלה, כך שמספר הנשרים הנפגעים מההרעלה עלה ל־12. אירוע ההרעלה זה הוא הגדול ביותר שנרשם זה 14 שנים.

באוקטובר 2022, שלושה נשרים נמצאו מתים מתחת למצוקי הלינה בנחל עקב. ישנו חשד שהורעלו.

במרץ 2024, בשיא עונת הקינון, שמונה נשרים, שני רחמים ודיה שחורה נמצאו מתים באזור עבדת בנגב.

מאמצי שימור מקומיים

על מנת לשמור על אוכלוסיית הנשרים בישראל, רשות הטבע והגנים בשיתוף החברה להגנת הטבע וחברת החשמל מפעילים יחד את פרויקט פורשים כנף - אימוץ הנשרים והדורסים בישראל. זאת באמצעות מיגון עמודי חשמל למניעת התחשמלויות, ניטור ומחקר, הקמה וטיפוח של גרעיני רבייה, ממשק נגד הרעלות וכן פעולות חינוך והסברה.

כמו כן, על מנת להעלות מודעות לבעיית היכחדות הנשרים בישראל, מציינת רשות הטבע והגנים את יום הנשר הבינלאומי, בין היתר בחי־בר כרמל.

ב־2020, כ־4 נשרים שהובאו לישראל מספרד שוחררו לטבע.

ב־2021, כ־6 נשרים מגרעיני רבייה שוחררו לטבע בישראל.

בין הכלים להרחבת המידע בנוגע למספר הנשרים בישראל, החלו לבצע ספירת נשרים ברחבי הארץ פעמיים בשנה.

תוצאות ספירת הנשרים בשנים האחרונות:

שנת הספירה	עונה	מספר הנשרים שנצפו	הערה
2012	חורף	110
	קיץ	146
2020	חורף	184
	קיץ	206

בתרבות

את האזכור הראשון בדבר אלוהויות מכונפות או דמויות נשר ניתן לזקוף לזכותן של כתובות בשפה השבאית שנתגלו בקרבת מאריב בתימן המתוארכות לתחילת המאה השביעית לפנה"ס, בכתובת מופיע שמו של האל 'נוּסוּר', אל זה נערץ בקרב תושבי חצי האי ערב. דמות הנשר ולעיתים גם עוזניית הנגב נראית על כתרה של נחבת, שהייתה אלה מצרית ומתוארת לעיתים כחוה המצרית. היא נחשבה לפטרונית ומגינה של הפרעונים של מצרים עילית. בממלכה החדשה ואילך היא הגנה גם על האנשים הפשוטים. לרוב, כנפיה הארוכות היו פרוסות לשם הגנה. עבור הפרעונים עוף קדוש זה נחשב לנצחי. בשל זהות מראה הזוויגים בקרב הרחמים והנשרים בכלל, הם נחשבו לנקבות בלבד, ומכאן על פי אמונתם היה מסתורין בבקיעת צאצאיהן. הרחם, המכונה באנגלית "הנשר המצרי", נחשב גם לעוף קדוש כשאר הנשרים, ודמותו מוצגת בציורי קיר ועל חנוטים רבים. דמות נשר הייתה לעיתים סמלו של ארס, אל המלחמה השנוא על ידי שני הוריו, זאוס והרה.

בספר החיצוני חזון ברוך הסורי מאופיין הנשר בדימויי-מלאך עקב היותו השליח האלוהי של ברוך בן נריה הכהן, הנושא איגרת עבור הישראלים היושבים בפרת: "ואקרא לנשר ואדבר אליו כדברים האלה: אותך עשה עליון אשר תהיה גבוה מכל־עוף".

הכינוי "נשר" שכוון לאנשי הצבא הרומאי מקורו בסמלי לגיונותיו שנשאו דגלים וניסי יחידה טקסיים שעליהם צוירה או נחקקה דמותו של דורס גדול. על מעמדו של ה"נשר" כסמל רומאי אנו קוראים גם בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים", שבו הוא מתאר קביעת "נשר" זהב מעל שער הר הבית על ידי הורדוס.

מחברים רבים שהתייחסו לזיהוי הנשר והעיט טענו שההחלפה בין שמותיהם מקורה כבר במקרא. הם מבססים את טענתם על כך שמתוך כמה מההקשרים שבהם הוזכר שמו של אחד מהמינים משתמע שהכוונה היא למין השני. באופן כללי המגמה המסתמנת היא שהשימוש בשם "נשר" ביחס לנשר המקראי נפוץ יותר. לעומת זאת בספרות חז"ל, בדרך כלל ה"נשר" הוא העיט הזהוב אלא אם כן מדובר בציטוטים מתוך המקרא.

ייתכן שההבדל בין התקופות קשור לכך שבתקופת המקרא הנשר נחשב לעוף קדוש וסמל מלכותי בארצות כמו מצרים, פרס ואשור ולא היה מקום לבלבול. מאוחר יותר לאחר שאלכסנדר הגדול (356–323 לפנה"ס) החליף את הנשר וקבע את העיט הזהוב כסמל מלכותי התחיל בלבול בינו לבין הנשר. מקור הטעות הוא בכך שהעיט הזהוב נפוץ באירופה ואילו הנשר נדיר יחסית. השם נשר שהיה מוכר באירופה איבד את משמעותו לטובת המין שהיה נפוץ יותר. השם המקראי מבטא את המשמעות שהייתה מקובלת במרחב השמי שבו הנשר המקראי היה נפוץ. לכן הנשר מוזכר בשם זה בכל השפות השמיות: אכדית, אוגריתית, ארמית, ערבית, אתיופית ועוד. לעומת זאת בספרות חז"ל, שהושפעה מהשפות היוונית והרומית-לטינית, ובתרגומים הלועזיים של התנ"ך תורגם הנשר ל-Aquila כלומר לעיט. הדמיון הרב הקיים בין הנשר ועיט הסלעים בתכונות רבות תרם הן לבחירת עיט הסלעים כסמל על ידי אלכסנדר הגדול והן להחלפה בין המינים.

בקוראן מוזכר שמו של נַסְר כאחד מאלילי הישמעלים לפני בואו של מוחמד. "ויאמרו איש אל אחיו: אל נא תעזבו את אלהיכם: את וד ואת סואע, את ועוש, את יעוק, ואת נַסְר".

בערבית הקלאסית קבוצת הכוכבים נשר נקראת אנסאר (א-תאיר).

בספרות

פעמים רבות הנשר מתואר כ"מלך העופות". כך למשל במשלו של קרילוב "הנשר והקוקיה": ”הנשר, מלך הציפורים, מינה פעם את הקוקיה לשופטת הזמיר”.

בגלל מעופו הגבוה והמהיר הנשר משמש גם כסמל המעוף והגובה. במובן זה משמש הנשר (יחד עם האריה, הצבי והנמר) כאחת מ"ארבע החיות" המופיעות כמוטיב חוזר בעיטור בתי כנסת ותשמשי קדושה. הביטוי "על כנפי נשרים" שימש כשמו של מבצע העלאת יהודי תימן, וכך גם בשיר "כנפי רוח": ”בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה. / כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.”

הביטוי "עיני נשר" מתאר יכולת ראייה והבחנה למרחוק. כמו בשירה של לאה גולדברג "בארץ אהבתי השקד פורח": ”אַךְ מִי עֵינֵי נֶשֶׁר לוֹ וְיִרְאֵנוּ / מִי לֵב חָכָם לוֹ וְיַכִּירֶנּוּ / מִי לֹא יִטְעֶה / מִי לֹא יִשְׁגֶּה / מִי יִפְתַּח לוֹ הַדֶּלֶת?”

בתנ"ך

בגלל גודלו, אורך כנפיו וגובה מעופו הנשר מהווה סמל לכוח אדיר ממדים. הנביא יחזקאל ממשיל את מלך בבל האדיר, נבוכנדצאר, לנשר: ”הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם אֶרֶךְ הָאֵבֶר מָלֵא הַנּוֹצָה אֲשֶׁר לוֹ הָרִקְמָה בָּא אֶל הַלְּבָנוֹן וַיִּקַּח אֶת צַמֶּרֶת הָאָרֶז”.

ראשו וצווארו של הנשר קרחים מנוצות, ולכן הוא נראה כאילו מרט את נוצותיו לאות אֵבֶל, כפי שאנשים נהגו בעבר למרוט את שערות ראשם: ”קָרְחִי וָגֹזִּי עַל-בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כִּי גָלוּ מִמֵּךְ”.

הנשר משמש סמל של כוח, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות: ”הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ”.

הנשר נמצא בתורה בראש רשימת העופות הטמאים: ”וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: אֶת-הַנֶּשֶׁר, וְאֶת-הַפֶּרֶס, וְאֵת, הָעָזְנִיָּה”.

לפני מתן תורה אלוהים דימה את יציאת מצרים למשא על כנפי נשרים: ”אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי”.

על שאול ויהונתן נאמר: "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ". גם שלמה המלך מתפעל מהנשר ואומר: "כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם", ועוד אומר שלמה: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי... דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם". באיוב נאמר על הנשר: "וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא", וביחזקאל "וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן". הנביא ישעיהו מזכיר את הנשרים ומדגיש את כוחם: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ".

הנשר מוזכר כעוף הדואג ומסור לגוזליו, כפי שנאמר: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ". רש"י מסביר כי הקב"ה מתייחס לבניו כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו ואינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו.

בתלמוד

מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור, מלך שבעופות נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו.

— תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד ב'

ביטוי לבלבול הקיים בזיהוי בן נשר לעיט אנו מוצאים בתוספות בתלמוד הבבלי: "נץ - פירש בקונטרס אשפרוי"ר ואי אפשר לומר כן דהא נץ הוא מי"ט עופות ואינן דורסין כדפירש לעיל וחזינן ליה דאשפרוי"ר דריס בין לפירוש הקונטרס בין לפירוש רבינו תם שלוכד העוף ואוכלו מחיים. וכמו כן טועין גבי נשר שקורין אייגל"א, ואינו, דנשר יש לו ד' סימני טומאה ואייגל"א יש לו אצבע יתירה".

את העיט "על תקן" נשר אנו מוצאים מאוחר יותר באיורים על גבי תשמישי קדושה, ארונות קודש, פרוכות, קירות בתי כנסת, שערי ספרים ועוד. הרקע לאיורים אלו הוא במשנה: ”יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכו'”. בעלי החיים המופיעים במשנה זו ייצגו מודל מועדף באמנות היהודית וכאמור ניתן לפוגשם בהקשרים רבים.

גלריה

• 
  נשר מקראי לקראת נחיתה, צולם בכרמל
• 
  נשרים ניזונים מפגר בספרד
• 
  נשר מקראי בהמראה, צולם בכרמל
• 
• 
  איור של נשר מקראי
• 
  נשר מקראי בשמורת גמלא

קישורים חיצוניים

• נשר מקראי, באתר ITIS (באנגלית)
• נשר מקראי, באתר NCBI (באנגלית)
• נשר מקראי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• נשר מקראי, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
• נשר מקראי, באתר GBIF (באנגלית)
• נשר מקראי בתוך מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל ע"ש יהורז כשר
• השפה העברית - נשר או עיט?
• הנשר, כרטיס ביקור, באתר של חברת החשמל
• ארז ארליכמן, מבצע ביצה: שתי ביצי נשרים הוצאו משמורת גמלא, באתר ynet, 27 בינואר 2008 - על תוכנית חירום שנועדה לצמצם את סיכויי ההכחדה של הנשרים באמצעות גרעיני רבייה בשבי
• נשר מקראי באתר הרשימה האדומה של IUCN
• נשר מקראי, גן החיות התנכ"י בירושלים

• תשמרו עליהם: נשרי ישראל בתמונות עוצרות נשימה, באתר ידיעות אחרונות, 13 באפריל 2024