נשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נשר (חיה))
המונח "נשרים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו נשרים (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןנשר
נשר מקראי בתעופה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: נציים
תת־משפחה: נשרי העולם הישן
סוג: נשר
שם מדעי
Gyps
סויניי, 1809
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נֶשֶׁר (שם מדעי: Gyps) הוא סוג בתת-משפחת נשרי העולם הישן של עופות דורסים גדולים ואוכלי פגרים. הנשר הוא אחד העופות הדורסים הגדולים בטבע.

שמו של הנשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשו של נשר מקראי
נשר ההימלאיה
נשר אפריקני
נשר הכף
נשר דרומי

יש להבדיל בין הנשר (Gyps), שהוא אוכל נבלות, לבין העיט שהוא טורף (Aquila)[1]. הבלבול בין שני אלו עתיק יומין, וכבר בתוספות[2] העירו, שהזיהוי של נשר עם "אייגלא" (כך בתעתוק לעברית) הוא שגוי, שהרי בתלמוד נאמר שלנשר אין "אצבע יתירה" (אצבע אחורית) בעוד ל"אייגלא" יש אצבע כזו.

ב-1973 בישיבה 115 של האקדמיה ללשון העברית הוחלט ליישב את הסוגיה בין נשר לעיט באופן סופי. אנשי האקדמיה ללשון העדיפו לכנות בשם נשר את ה-Aquila ואלו הזואולוגים צידדו במתן השם נשר ל-Gyps, זאת לפי המונח של הרמב"ן "נשר קירח" שמתייחס לנשר המקראי Gyps fulvus. לבסוף, לאחר שהזואולוגים איימו בפנייה לבג"ץ, נאותה האקדמיה לקבל את דעתם והשמות התקבעו בשפה העברית[3].

יש הטוענים שהמקור לשמו של הנשר הוא מן השורש נ.ש.ר, על שום נשירת נוצותיו ופלומת השיער המכסה את ראשו ואת צווארו[4][5][6]. הנשר אוכל מבשר הנבלה תוך תחיבה של ראשו אל קרביו של הטרף, ולכן הוא זקוק לנשירת הנוצות בצווארו, כדי שלא יפריעו לאכילתו. הנשר הישראלי מכונה נשר מקראי. באנגלית הוא מכונה Griffon Vulture, ובערבית הוא קרוי "נַסְר" نَسْر[7].

מאפיינים גופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשר מקראי ונשר בנגלי

צווארו של הנשר ארוך, מקורו מעוקל בצורת קרס. ורגליו חזקות וקצרות ומכוסות פלומה לבנה עד לברכיו. ציפורני אצבעותיו כפופות מעט ואינן חדות במיוחד. בצעירותו, ראשו וצווארו של הנשר עטויים פלומה לבנבנה. בבגרותו, ראשו מקריח ופלומת צווארו נושרת. בסיס צווארו של הנשר עטוי צווארון לבן, המורכב מנוצות קשיחות. שאר גופו עטוי נוצות בגוון אפור-חום. אורך גופו 110–114 ס"מ, מוטת כנפיו מגיעה עד 280 ס"מ ומשקלו 5.3–8 ק"ג. הזכר גדול מעט מהנקבה, דבר שאינו אופייני לעופות דורסים אחרים[8]). הנשר חי 40–50 שנה.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קן של נשר הודי

לעיתים רחוקות הנשר תוקף בעל חיים בריא. הנשר יכול להרוג בעל חיים חולה או פצוע. לנשר יש זפק המסוגל להתרחב במידה רבה. הנשר מסוגל לאכול כמויות בשר גדולות (יותר מק"ג)[7] עד מלוא נפח הזפק שלו, כך שניתן לראות את הזפק שלו בולט בצווארו[9]. לאחר ארוחתו הנשר נח מעט בישיבה לעיתים מנומנם, ומעכל את מזונו. עם זאת הנשר עשוי גם לצום ללא כל נזק לגופו, במשך 5–6 ימים. הנשר יכול לראות למרחק של 45 מטרים בקירוב חפץ בגודל של סנטימטר אחד בלבד. הוא אינו רואה יותר טוב מן הנץ אף על פי שהוא נקרא מלך העופות. הנשר אינו מסוגל לשאת את טרפו בטופריו, אלא רק לפלוט אותו מעוכל מן הזפק שלו. כך הנשר מאכיל את גוזליו. הנשר הוא בעל ערך רב כאוכל נבלות. הנשר חסין באופן טבעי מפני הרעלן בוטולינום, הוא הרעלן הגורם למחלת הבוטוליזם. בנוסף לכך, הנשר מסוגל לאכול בשר רקוב המכיל חיידקי אנטרקס וחיידקי כולרה מבלי שייגרם נזק לבריאותו[10].

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשר הוא עוף חברותי. הוא דוגר ולן במושבות במצוקים גבוהים.

בין ינואר למרץ מטילה הנקבה ביצה אחת שצבעה לבן, שבוקעת לאחר 52–56 יום. שני ההורים משתתפים בדגירה על הביצה ובהאכלת הגוזל הבוקע פקוח עיניים ועוטה פלומה לבנה, הגוזל פורח מהקן בגיל 100–125 יום.

הקשר בין בני הזוג הוא קשר מונוגמי הנמשך כפי הנראה, למשך כל חייהם, בתקופת החיזור מסרקים בני הזוג זה את זה, מבצעים מעופי ראווה ומרבים להשמיע קול.

תפוצה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצה בעולם: מדרום אירופה דרך טורקיה ואיראן, במזרח התיכון ועד מרכז אסיה.

הנשר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשר הנפוץ בישראל הוא הנשר המקראי.

תפוצה בארץ: ריכוזים של נשרים מקננים ברמת הגולן, בכרמל, בנחל גמלא, בנחל צין ובנגב[7]: עוף זה נמצא באזורים הרריים בעלי מצוקים. בעבר הייתה אוכלוסיית הנשרים בישראל גדולה בהרבה מאשר כיום. אוכלוסיית מין זה הצטמצמה עקב שלל גורמים, ביניהם: ציד, הרעלה, התחשמלות, הידלדלות מקורות מזון, והפרעה באתרי קינון.

בישראל מצוי הנשר בסכנת הכחדה. הסיבות לצמצום באוכלוסיית הנשרים בארץ הן בעיקר הרעלות בקר, התחשמלות בקווי מתח גבוה, ציד והילכדות ברשתות חקלאיות. הרעלות בקר הנובעות מסיבות שונות, מתגלגלות אל פתחו של הנשר ופוגעות בו. בפברואר 2005 למשל, נספרו כ-200 נשרים בלבד בארץ[11]. זהו מספר הנמוך בעשרות אחוזים לעומת שנים קודמות.

בשנים האחרונות ניזום פרויקט שיקום של אוכלוסיית הנשרים על ידי חי בר כרמל, כחלק משיקום כל המינים שחיו בארץ בתקופת המקרא. כחלק מהשיקום גידל החי-בר גוזלים בשבי וסייע להם להתבגר ולהפוך לעצמאיים בשטח. את השטח עצמו דאג החי-בר לנקות מגורמים מסכנים: פריסת מגני התחשמלות מגומי על קווי מתח גבוה בשיתוף חברת החשמל, פעילות הסברה בקרב החקלאים לצמצום השימוש ברעלים, וכן הקמת שטחי האכלה נקיים, שבהם אנשי החברה בשיתוף החקלאים הביאו ביוזמתם נבלות, לשם הזנת הנשרים שהתקשו למצוא מזון.

החי-בר שחרר את הבוגרים עם צמיד מעקב לוויני על רגליהם לשם חקר יכולת ההסתגלות והנדידה שלהם. אחד מהנשרים הרחיק עד ערב הסעודית ונתפס. הרשויות, שהופתעו להיתקל בנשר עם צמיד מעקב ישראלי, טענו בתוקף שמדובר בנשר-מרגל של המוסד[12].

בשנת 2017, הגישה החברה להגנת הטבע לממשלה דו"ח, על פיו הקמת טורבינות ברמת הגולן עלולה להכחיד את אוכלוסיית הנשרים[13].

שני מינים נוספים נצפו גם הם בישראל: נשר דרומי נצפה בפעם הראשונה בישראל, ב-5 במאי 2014, בגבעות גד, ונשר אפריקני נצפה בישראל לראשונה ב-1 במאי 2021, בנחל אוג.[14]

באוקטובר 2021, מתו 12 נשרים מהרעלה בדרום הארץ, ובנובמבר מתו 3 נשרים נוספים, שסיבת מותם טרם ידועה[15].

הנשר במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשר מוזכר במקרא בראש רשימת העופות הטמאים, האסורים למאכל: ”וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה.”[16]

באזכורים האחרים, הנשר מוזכר במקרא (26 פעמים) כסמל לעוצמה, קלות מעוף, מהירות ורעבתנות.

"וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים"[17].

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ"[18][19].

"שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ"[20].

"כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם"[21].

"שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי... דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם"[22].

"כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל"[23].

"כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל"[24].

"וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא"[25].

"וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן"[26].

בגמרא הנשר אף מוכתר ל"מלך העופות"[27].

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הנשרים אינה טקסונומית והיא כוללת נשרים בשתי סדרות עיקריות. נשרי העולם הישן משתייכים למשפחת הנציים ומצויים באפריקה, באסיה, באירופה ובמזרח התיכון. נשרי העולם החדש משתייכים למשפחת הקונדוריים ומצויים רק ביבשת אמריקה.

מיני הנשרים:

שם שם מדעי תמונה/איור שימור:
נשר מקראי Gyps fulvus שימור LC
נשר דרומי Gyps rueppelli שימור EN
נשר הודי Gyps indicus שימור CR
נשר אפריקני Gyps africanus שימור EN
נשר ההימלאיה Gyps himalayensis שימור NT
נשר בנגלי Gyps bengalensis שימור CR
נשר הכף Gyps coprotheres שימור VU
נשר צר-מקור Gyps tenuirostris שימור CR

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נשר ועיט, באתר "השפה העברית"
  2. ^ בתוספות במסכת חולין סג, א דיבור המתחיל 'נץ'
  3. ^ ישיבה 115 של האקדמיה ללשון העברית בשנת 1973. דיון לגבי שמו של הנשר
  4. ^ פירוש בעל הטורים לויקרא יא, יג
  5. ^ רוביק רוזנטל, בלגן בגן החיות, בבלוג השפה העברית של מילון רב-מילים, 25 בדצמבר 2012: ”הנשר הוא מקריח, ועל כן נוהגים לומר ששמו נגזר מנשירת השיער שעל ראשו, אבל הטענה הזו שנויה במחלוקת.”
  6. ^ המילון העברי החדש א. אבן שושן, 1967
  7. ^ 1 2 3 נשר מקראי, באתר החברה להגנת הטבע
  8. ^ שם התמונה: נשר - Gyps fulvus, באתר רשות הטבע והגנים
  9. ^ תמונת נשר עם זפק בולט בגלריית תמונות יוגנד
  10. ^ עובדות על נשרים, באתר Web Vulture
  11. ^ אלי אשכנזי, הנשרים בסכנת הכחדה - בגלל הרעלות הבקר בצפון, באתר הארץ, 27 במאי 2005
  12. ^ סעודיה: נשר שהגיע מישראל - "מרגל מוסד", nrg, ינואר 2011
  13. ^ עדי רובינשטיין, איומים ברמה, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2017
  14. ^ אילנה קוריאל, לראשונה: נשר לבן גב נראה בישראל, באתר ynet, 1 במאי 2021
  15. ^ נעה פישר, אילנה קוריאל, מכה לאוכלוסיית הנשרים בדרום: שלושה נשרים נוספים מתו, באתר ynet, 21 בנובמבר 2021
  16. ^ ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ג
  17. ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד'
  18. ^ מעניין לראות את פירוש רש"י לפסוק זה המתאר באריכות את הנשר כהורה הדואג לצאצאיו.
  19. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק י"א
  20. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ"ג
  21. ^ ספר משלי, פרק כ"ג, פסוק ה'
  22. ^ ספר משלי, פרק ל', פסוקים י"חי"ט
  23. ^ ספר איוב, פרק ט', פסוק כ"ו
  24. ^ ספר חבקוק, פרק א', פסוק ח'
  25. ^ ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק ל'
  26. ^ ספר יחזקאל, פרק א', פסוק י'
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד ב'