נתן ילין-מור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתן (פרידמן-)ילין-מור
נתן ילין-מור (פרידמן)
תאריך לידה 1913
תאריך פטירה 19 בפברואר 1980 (בגיל 66 בערך)
חבר הכנסת
כנסות 1
סיעה מפלגת הלוחמים
מודעת "מבוקש" על ראשם של יצחק שמיר, נתן ילין-מור, ויעקב אליאב

נתן יֶלִין-מוֹר (פרידמן)‏[1] (כ"ג בסיוון תרע"ג, 28 ביוני 1913ב באדר תש"ם, 19 בפברואר 1980) היה ממנהיגי מחתרת הלח"י וחבר הכנסת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתן פרידמן-ילין נולד בשנת 1913 בעיר גרודנו, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). אביו, שמואל אליהו היה בנאי, ואמו חנה עקרת בית. נתן היה הצעיר מבין שלושה ילדים. בהיותו בן שנה, פרצה מלחמת העולם הראשונה, אביו גויס למלחמה מטעם צבא האימפריה הרוסית ב-1915, ולא שב ממנה לחיק משפחתו (נפטר ב-1920 בחצי האי קרים). בהיעדר אמצעי קיום, עברה האם עם שלושת ילדיה אל בית הוריה בעיירה ליפסק שבמחוז פודלסיה, שם סיים חמש כיתות בבית הספר העממי הפולני.

בהמשך חזר לגרודנו, שם היה כבר אחיו הגדול משה, וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית "תרבות" בעיר ב-1932. בגיל 13, בתקופת לימודיו בגימנסיה, הצטרף לתנועת בית"ר. ב-1933 עבר לורשה, ומונה לקצין הנציבות של בית"ר בפולין. כמו כן, הוסמך כמהנדס בפוליטכניון של ורשה. במסגרת פעילותו בבית"ר ובצה"ר התוודע למנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית, זאב ז'בוטינסקי, אורי צבי גרינברג, אבא אחימאיר, מנחם בגין ואחרים, ופעל במחציתם.

ב-1936, על רקע "מדיניות ההבלגה" אל מול "המרד הערבי הגדול" בארץ חווה משבר אמון וייאוש מהמסגרת הבית"רית. בקיץ 1937 הפגיש אותו חברו אברהם סטבסקי, מנאשמי רצח ארלוזורוב עם אברהם שטרן (יאיר), שעסק באותה תקופה בהקמת "התאים הלאומיים" של האצ"ל בפולין, וזה שכנעו לעזוב את תפקידו בבית"ר, ולהצטרף לאצ"ל.

ב-1938 הקים יחד עם חברו שמואל מרלין את עיתון האצ"ל בשפה היידית בפולין, "די טאט" (בעברית: המעש), והיה לעורכו בשנים 1938-1939.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נישא בורשה לפרידה מורין, כשמנחם ועליזה בגין משמשים כשושבינים, וביחד החליטו לעזוב את ורשה כדי לנוע מזרחה לכיוון ארץ ישראל. הם עשו את דרכם ברכבת לוילנה עם בני הזוג בגין, אך הרכבת הופצצה על ידי הגרמנים, והם נאלצו לנטוש אותה ולעשות בעגלות וברגל ללבוב, ומשם הצליחו לעלות על רכבת חדשה ולהמשיך לוילנה, אליה הגיעו באוקטובר, ובה שהו כשנה יחד עם בית"רים רבים מפולין שמצאו בה מפלט באותה עת, עד לקבלת היתר יציאה מהשלטונות הסובייטים, אז יצאו לאיסטנבול, ומשם, דרך סוריה ולבנון, הגיעו לבסוף לארץ ב-1941.

בארץ פגש שוב את חברו אברהם שטרן (יאיר), שזה מכבר פרש מהאצ"ל והקים את הלח"י והצטרף לארגונו יחד עם אשתו. בלח"י קיבל את כינויו המחתרתי גֵּרָא. לאחר שפגישתו של נפתלי לובינצ'יק עם נציג דיפלומטי גרמני בביירות ב-1940, שבה הציע הלה שיתוף פעולה בין הלח"י לבין מדינות הציר (גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית) במלחמתן בבריטניה, לא נשאה פרי, הוטלה על ילין-מור המשימה לחדש את הקשר עם גרמניה הנאצית. לאחר הניצחון במערכה בסוריה ובלבנון ביולי 1941, שלטו בעלות הברית בסוריה, וניתן היה להגיע דרכה לגבול טורקיה הנייטרלית, בה שכנה שגרירות של גרמניה. בדצמבר 1941 יצא ילין-מור לסוריה כדי להגיע משם לטורקיה, ליצור קשר עם הגרמנים, ולשכנעם להושיט עזרה ללח"י במלחמתו באויב המשותף, בריטניה. ילין-מור השתמש בסיפור כיסוי לפיו הוא מתעתד לעבוד עבור קבלן יהודי מארץ ישראל בשם שמעון דיסקין, שבנה ביצורים בשדות תעופה בסוריה ובלבנון. בעיר חאלב יצר קשר עם מבריחי גבול שהיו אמורים להעבירו לטורקיה. לפתע, הגיעה אליו הוראה מאברהם שטרן לדחות את צאתו כי בדעת שטרן לצרפו למפקדת הלח"י כאחראי על מחלקת ההסברה. המודיעין הבריטי גילה את מקום המצאו, מתוך מכתב של ילין-מור שנתפס ובו כתובתו בסוריה, ובינואר 1942 אסר את ילין-מור בעיירה באב אל-הווא שליד חאלב, והביא אותו לארץ ישראל למחנה המעצר מזרעה, ובדצמבר אותה שנה הועבר למחנה המעצר בלטרון.

לאחר ששטרן נרצח, מונה צוות של שלושה אנשים להנהגת הלח"י, יצחק שמיר, ד"ר ישראל אלדד, ונתן ילין-מור. רוב הזמן, אחד או יותר מהשלושה, היה במעצר. כך היה ילין-מור עצור משנת 1942 ועד סתיו 1943, אז ב-1 בנובמבר ברח ממחנה המעצר בלטרון יחד עם קבוצה של 19 מחברי לח"י דרך מנהרה ארוכה שחפרו בסודיות גמורה במשך שמונה חודשים.

עם צאתו לחופשי, היה לאחראי על הפעולה המדינית ועל הקשרים עם גורמי חוץ של הלח"י. לאחר מעצרו של אלדד, הפך להיות גם לעורכו של ירחון הלח"י - "החזית". כל אותה עת היה מבוקש מרכזי על ידי משטרת המנדט, ופרסים בסך 500 ו-1,000 לא"י הוצאו על ראשו‏[2]. לאחר שגם שמיר נעצר, הוטל עליו גם תפקיד האחראי על הפעילות המבצעית. היה שותף לתכנון פעולות שונות שהבולטות בהן היו ניסיון ההתנקשות בחיי הנציב העליון הרולד מקמייקל ורצח הלורד מוין במצרים, שתיהן בשנת 1944.

בספטמבר 1945, נפגש עם מנחם בגין, ישראל גלילי ומשה סנה, וסיכם איתם על הקמת גוף משותף לשלוש תנועות המחתרת שיילחם בשלטון הבריטי תחת הנהגה משותפת, מה שהוביל להקמת "תנועת המרי העברי", שפעלה עד אוגוסט 1946.

עם הוצאתו לאור של שבועון הלח"י, "המעש", הועמד בראש המערכת, ופרסם בו מאמרים רבים. בתקופה זו קבע תכנית למדיניות חוץ חדשה של לח"י, בשם "הנייטרליזציה של המזרח התיכון", ובבסיסה התביעה לסילוק כל הגורמים האימפריאליסטים מהמזרח התיכון לטובת כל עמי המרחב הסובלים מדיכוי לאומי ומניצול כלכלי. ילין-מור התנגד לתוכנית החלוקה, ובתשובה על קבלתה בכ"ט בנובמבר, פרסם עם ישראל אלדד הודעה בשם לח"י, ובה נקבע כי "לוחמי חירות ישראל ימשיכו להילחם לאחדותה של הארץ באמצעים ההולמים את נסיבות המקום והזמן".

בשנת 1948, היה מיוזמי‏[3] חטיפתו ורציחתו של חבר הלח"י יהודה אריה לוי, שרצה לעמוד לצד "ההגנה". ב-30 בספטמבר 1948, נעצר ילין-מור בחשד למעורבות ברצח המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט[4]. בזמן ששהה במעצר בעכו בהמתנה למשפט, נולדה בתו, דורית שעיה‏[5]. בית דין צבאי מיוחד בעכו הרשיע אותו בפברואר 1949 בעבירות על הפקודה למניעת טרור וגזר עליו שמונה שנות מאסר בפועל[6], אך הוא שוחרר לאחר יומיים במסגרת חנינה כללית לאנשי הלח"י‏[7].

באותה עת, הקימו יוצאי הלח"י מפלגה בשם "רשימת הלוחמים", שהוא עמד בראשה בבחירות לאספה המכוננת, והיה חבר הכנסת היחיד שנבחר מטעמה. בכינוס הפוליטי הראשון של המפלגה, דיבר על המצע הפוליטי של המפלגה, וטען, בפולמוס עם יתר המפלגות, כי בעוד שמפא"י "מציעה שלום ללא פרספקטיבה לעתיד", שתנועת החרות "גורסת מלחמה בלי לראות את הפרספקטיבה המדינית בסבך הגורמים", ושמפ"ם "דוגלת במלחמה למען הקמת מדינה ערבית בחלק של ארץ ישראל", מציעה מפלגתו תכנית למלחמה לשלמות המולדת "תוך ראיית הגורמים הפועלים מסביבנו, מקרוב ובמרחקים". באותה הזדמנות טען כי ברית המועצות היא בת בריתה של ישראל, על עזרתה ב"מלחמת השחרור של העם היהודי"‏[8]. כחודש לאחר מכן, פרסמה המפלגה את מצעה, ובו תביעה ל"שחרור ארץ ישראל כולה מידי כל שלטון זר וכינון ירושלים כבירתה", להחזרת העם העברי מכל ארצות הפזורה למולדת, להקמת משטר סוציאליסטי של בעלות לאומית על כל אוצרות הטבע ואמצעי הייצור, הכרה במעמד הפועלים כנושא העיקרי במלחמת השחרור ובהסתדרות הכללית כמסגרת היחידה להתארגנותו של הפועל העברי, ותביעה לביסוס הכלכלה על תכנון ממלכתי-סוציאליסטי‏[9].

זמן קצר לאחר מכן, פרש הפלג הימני של הלח"י בראשות ישראל אלדד מהתנועה. בפרישתם הגדירו עצמם אנשי הפלג כ"תלמידי אברהם שטרן", המתנגדים ל"קו הפוליטי החדש" של ילין, תוך שהם מגדירים אותו כבוגד וכ"קושר קשר עם רוסיה הסובייטית, ושונא התורה הז'בוטינסקאית והשטרניסטית כאחד"‏[10].

ב-1954 רכש ליאון אליגולשוילי, בעל הון מצרפת, 5000 דונם ממזרח לאשקלון, והטיל על ילין-מור להקים בשטח חווה חקלאית פרטית. ילין-מור ניהל את "חוות מרים" עד 1965.

ב-1956 נמנה ילין-מור על מייסדי תנועת הפעולה השמית. הוא ערך את בטאונה "אתגר" שיצא לאור בשנים 1960-1968.

בבחירות לכנסת השביעית (1969) התמודד במקום שני מטעם רשימת השלום בראשותו של גדי יציב, אולם המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. בפעילותו הפוליטית דגל בשיתוף פעולה עם ברית המועצות ובהקמת מדינה פלסטינית.

נפטר בשנת 1980. לאחר מותו נקרא על שמו רחוב בתל אביב. בנו הוא איש ההיי-טק אלישע ילין-מור.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחמיה בן-תור: נושאי לפיד החירות, קיצור תולדות חייהם של ראשי לח"י; עמ' 227 - 364, הוצאת "יאיר", 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נתן ילין-מור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם המשפחה המקורי היה פרידמן. השם ילין הוסף על מנת לפטור את אחד מבני המשפחה משירות בצבא הצאר היות ששם כפול סימל בן יחיד שהיה פטור משירות. את השם "מור" צירף לשם משפחתו למען שמירת זכר משפחתה של אשתו פרידה "מורן" לאחר נישואיהם (נחמיה בן-תור:נושאי לפיד החירות עמ' 227)
  2. ^ פרסים, הצופה, 9 במאי 1944; פרסים, דבר, 10 במאי 1944; פרס בעד ראשי המפקדים של כנופיות שטרן ואצ"ל, דבר, 25 ביולי 1946.
  3. ^ יוסף הלר, לח"י בין ימין לשמאל הערות לביקורת, קתדרה 64 (תמוז תשנ"ב)
  4. ^ נתפסו 2 מנהיגים של לח"י, מעריב, 30 בספטמבר 1948; נ. פרידמן-ילין ושמואלביץ נעצרו בחיפה, המשקיף, 1 באוקטובר 1948.
  5. ^ עמיקם, סלמן וברון - לתא אחד עם פרידמן-ילין ושמואלביץ, המשקיף, 21 בנובמבר 1948.
  6. ^ פרידמן ילין נידון ל-8 ושמואלביץ' ל-5 שנות מאסר, קול העם, 11 בפברואר 1949.
  7. ^ שוחררו פרידמן ילין, שמואלביץ וכל עצורי לח"י, חרות, 13 בפברואר 1949.
  8. ^ "הלוחמים" נתכנסו אמש לכינוסם הראשון, חרות, 25 בפברואר 1949.
  9. ^ משטר סוציאליסטי בא"י שלמה, חרות, 28 במרץ 1949.
  10. ^ ירושלים, דבר, 7 באפריל 1949.