נתן מיליקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתן מיליקובסקי

הרב נתן מיליקובסקי (כ"ו באב תרל"ט, 1879א' באדר א' תרצ"ה, 1935) היה רב ומחנך, "מגדולי המטיפים לציונות בתפוצות ישראל".‏[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקרבו שבליטא, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. אביו, צבי, התפרנס מחכירת אחוזה חקלאית סמוכה לכפר. בגיל עשר נשלח לישיבת וולוז'ין, שם שהה כשמונה שנים והוסמך לרבנות.

כבר בהיותו בישיבה החל לשאת נאומים והרצאות ועמד בקשר עם הדרשן והפעיל הציוני יהודה צבי יבזרוב, שעודד אותו לעסוק בתחום זה. בהיותו בן עשרים יצא למסע תעמולה למען הרעיון הציוני בסיביר על פי בקשתו של יחיאל צ'לנוב. בשנים הבאות המשיך לעסוק בתעמולה ציונית ונודע בנאומיו כנגד תנועת "הבונד" ותנועות יהודיות סוציאליסטיות אנטי-ציוניות אחרות. בקונגרס הציוני השישי היה בין המתנגדים לתוכנית אוגנדה, אף על פי שהשתייך למחנהו של תיאודור הרצל.

ב-1908 עבר לפולין והתמנה למנהל הלימודים העבריים בגימנסיה העברית של מרדכי יעקב (מגנוס) קרינסקי בוורשה. במקביל המשיך להטיף לרעיון הציוני ברחבי פולין: הוא עבר במאות עיירות ונחשב לאחד הנואמים הציונים הפופולאריים. ב-1912 עבר ללודז', ושימש כדרשן בבית הכנסת הציוני "בית יעקב".‏[2] את דרשותיו נשא גם בעברית דבר שלא היה נפוץ באותה תקופה.‏[3] ב-1913 דיווח עיתון "הצפירה" על אירוע רב משתתפים שנערך על ידי אנשי המזרחי בלודז'. בין השאר הוזכר "הנאום המצוין" של הרב מיליקובסקי, שנישא חציו בעברית וחציו ב"יהודית" (=יידיש).‏[4] על פי בנו, בן ציון נתניהו, משפחת מיליקובסקי הייתה אחת המשפחות הבודדות בעולם שדיברו עברית באותה עת.‏[5] ב-1914 התמנה לרב העיר רובנה, אולם בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשאר עם משפחתו בלודז'.

ב-1920 עלה לארץ ישראל והתמנה למנהל בית ספר "וילקומיץ" בראש פינה.‏[6] בתקופה זו פרסם מאמרים בעיתונות העברית למען יישוב הגליל. ב-1923 היה ממקבלי פניו של הרב קוק בעת מסעו במושבות הגליל.

על מקצת ממאמריו חתם בשם נתניהו,‏[7] שם שאותו אימצו בניו.

ב-1924 עבר עם משפחתו לירושלים, ובאותה שנה יצא לאנגליה בשליחותו של מנחם אוסישקין במטרה לגייס תרומות עבור הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד. בעקבות ההצלחה שנחל במסעות אלו נשלח לארצות הברית בשליחות הקרן הקיימת לישראל. נאומיו הרבים עשו רושם רב על יהודי ארצות הברית. בשנת 1926 דיווח העיתון "דאס אידישע פאלק", עיתונם של ציוני אמריקה כי הרב מיליקובסקי הרצה במשך תשעה חדשים שבע מאות הרצאות. פעם בשנה היה נוהג להגיע לביקור בארץ ישראל. ב-1928 אסף חלק מנאומיו והוציאם בספר "עם ומדינה".‏[8]

ב-1929, ערב מאורעות תרפ"ט, חזר לארץ ישראל, רכש קרקע בהרצליה בכוונה להקים משק חקלאי והיה פעיל בהתאחדות האיכרים. בנאום שנשא בחגיגות העשור להרצליה אמר: "אני רואה את הרצליה בדרומה ותל אביב בצפונה נפגשות".‏[9]

לאחר רצח ארלוזורוב ב-1933 פעל הרב מיליקובסקי, שהיה מקורב לתנועה הרוויזיוניסטית, להקמת ועד ציבורי בראשות הרב קוק להגנה על הנאשמים ברצח, צבי רוזנבלט ואברהם סטבסקי. הרב מיליקובסקי טען שעל פי הנתונים לא הם ביצעו את הרצח והוצאתם להורג עלולה להביא למלחמת אחים ולפגיעה במפעל הציוני.‏[5][10] במכתב ששלח לו זאב ז'בוטינסקי ב-1934 כתב, כי בעקבות עמדת הרב קוק בפרשה נהיה שמו "לסמל נשגב להמונים לא ייספרו".‏[11]

מודעת אבל על פטירתו

הרב מיליקובסקי נפטר בירושלים בא' באדר א' תרצ"ה (1935) ונקבר ב"חלקת הפרושים" בבית הקברות בהר הזיתים. הרב קוק כינה אותו בהספדו: "נואם בחסד עליון" בעל "קסם בפיו ובשפתיו" ואמר כי "מועטים מאוד הם בני אדם מסוגו, שיהיו עממיים כל-כך, נועדים לרבים כל-כך, ונישאים על לשון רבים לתהילה ולהערצה במדה כזו".‏[12]

על שמו קרויה הכיכר הסמוכה להר הרצל.

נאומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מיליקובסקי התפרסם כאחד הנואמים הציוניים הטובים ביותר ביידיש ובעברית. לדרשותיו נהרו אנשים רבים.

על הביקוש הרב לנאומיו כתב ד"ר ב' גוטליב, עיתונאי יהודי אמריקאי שסיקר את יהדות פולין בשנות העשרים של המאה ה-20: "מיליקובסקי - היו פשוט קטטות מסביב לו. לא היה אולם גדול למדי בוורשה, בלודז' או בלובלין, בשדלץ ובערים פולניות אחרות שיכול היה להכיל את כל הקהל שבא לשמוע את הנואם המפורסם. היו שוברים איפוא את הדלתות, נכנסים דרך החלונות, עומדים במסירות-נפש ממש נגד השומרים, ובלבד שיזכו לשמוע מילה מפיו. עד שפעמים הוכרח הרב מיליקובסקי לחדול מלהופיע באסיפות".

בכתבה אחרת משנת 1926 תיאר את שיטת הנאום שלו: "הרב מיליקובסקי מאחד בנאומו מסורת עתיקה וסגנון מודרני, נוסח יהודי וחילוניות. השיטה שלו היא לבנות את ההווה על עובדות היסטוריות, על הפסיכולוגיה של התולדה, אם אפשר להתבטא כך. לשונו לבה רותחת, מלאה טמפרמנט לוהט, ובמעופו הגדול הוא מרומם את השומעים עד לאכסטאזה העליונה. אין זה שיר הלל סתם, אלא ניסיון למסור במילים את כוחו של הרב מיליקובסקי כנואם. אבל מושג אמיתי יכול אדם לקבל רק כשהוא שומע אותו".

בכתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" במלואת 30 יום לפטירתו נכתב: "צערו הגדול אשר נשא בחובו היה דבר היפרדו מוולוז׳ין עוד בשחרית ימיו. שמעו כנואם עממי לציון ממדרגה ראשונה הלך למרחקים, והוא נקרא להירתם לעבודת התעמולה למשך עשרות שנים, בהן שנים שהטיף יום-יום, בהם ימים שנאם חמש פעמים ביום. מאסיפה לאסיפה אץ רץ, אם בטקסי ואם במרכבה, אם ברכבת ואם רגלי. ובכל אסיפה גישה אחרת, קונטקט אחר. ובכל אסיפה קולות וברקים, ניצוצות ניתזים, אמצעים להשפיע ולהכניע".

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנתן מיליקובסקי ולאשתו שרה היו שמונה ילדים, בהם: בנציון נתניהו (אביהם של יונתן, בנימין ועדו נתניהו) ואלישע נתניהו (בעלה של שושנה נתניהו ואביו של נתן נתניהו).

 
 
 
 
 
 
נתן מיליקובסקי
(רב, מחנך ופעיל ציוני)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנציון נתניהו
(פרופסור להיסטוריה ופעיל ציוני)
 
אלישע נתניהו
(פרופסור למתמטיקה)
 
שושנה נתניהו (לבית שנברג)
(שופטת בבית המשפט העליון)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יונתן נתניהו
(מפקד סיירת מטכ"ל)
 
 
עִדו נתניהו
(רופא וסופר)
 
נתן נתניהו
(פרופסור למדעי המחשב)
 
סיניה נתניהו (לבית הללי)
(כלכלנית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרה נתניהו (לבית בן ארצי)
(פסיכולוגית חינוכית)
(החל מ-1991)
 
בנימין נתניהו
(ראש ממשלת ישראל)
 
 
מיקי הרן
(כימאית)
(1978 - 1972)
 
 
פלור קייטס
(אשת עסקים)
(1984 - 1981)
 
 
 
 
 

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן מיליקובסקי נתניהו, עם ומדינה, ידיעות אחרונות, 1994.
  • סעדיה מיליקובסקי-נתניהו,‏[13] הסאגה של משפחת נתניהו, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ככר הרב נתן מיליקובסקי, אתר עיריית ירושלים.
  2. ^ אהרן זאב אשכולי, קהילת לודז’, תולדות עיר ואם בישראל. ירושלים: תש"ח 1948, עמ' 130.
  3. ^ אברהם לוינסון, תולדות יהודי ורשה. תל אביב: עם עובד, 1953, עמ' 249.
  4. ^ מכתב מלודז', הצפירה, 8 במאי 1913
  5. ^ 5.0 5.1 הראל כהן, ‏רבנים נגד הסתה, באתר בשבע - ערוץ 7
  6. ^ ורד לוי-ברזילי, אבן מאסו הבונים, באתר הארץ
  7. ^ למשל: נתן נתניהו (מילייקובסקי), וולוזין תקס"ג - תרפ"ג, המשך, דואר היום 14-17 באוגוסט 1923
  8. ^ עם ומדינה באתר סימניה
  9. ^ שושנה מגדל-קלין-בנדגר, הרצליה: העשור הראשון, עמ' 94.
  10. ^ יוסי אחימאיר, בין פרופ' נתניהו לד"ר אחימאיר, אתר 'בית אבא'
  11. ^ איש בסער: מסות ומחקרים על זאב ז׳בוטינסקי, 2004, עמ' 175.
  12. ^ עם ומדינה, ידיעות אחרונות, 1994, עמ' 179.
  13. ^ בנו של נתן מיליקובסקי נתניהו