נתניאל שילקרט

**נתניאל שילקרט**
	שילקרט בשנות ה-20
לידה	25 בדצמבר 1889; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	18 בפברואר 1982 (בגיל 92); ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Natan Schüldkraut
מוקד פעילות	ארצות הברית
כלי נגינה	פסנתר, קלרינט
חברת תקליטים	ויקטור טוקינג משין
	פרופיל ב-IMDb

נתניאל "נאט" שילקרט (באנגלית: Nathaniel (Nat) Shilkret;‏ 25 בדצמבר^[1] 1889 – 18 בפברואר 1982) היה מנצח, קלרינטן, פסנתרן ומלחין יהודי-אמריקאי. שימש כמנהל מוזיקלי ומנהל אמנים ורפרטואר בחברות התקליטים ויקטור טוקינג משין ותקליטי RCA ומתאם מוזיקלי ראשי באולפני RKO ומטרו גולדווין מאייר.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילקרט נולד בניו יורק למשפחה שהיגרה מאוסטריה (שם המשפחה המקורי היה Schüldkraut). אביו היה רב נגן והבית היה מאוד מוזיקלי. שילקרט הילד היה ילד פלא, הוא למד פסנתר אצל צ'ארלס המביצר, מורו של ג'ורג' גרשווין ונסע לסיבובי הופעות עם "תזמורת הבנים של ניו יורק" כקלרינטן ראשון מגיל שבע ועד שמלאו לו 13. לאחר מכן היה קלרינטן במיטב מזמורות ניו יורק, בהן הפילהרמונית של ניו יורק תחת שרביטו של גוסטב מאהלר, תזמורת המטרופוליטן אופרה ואחרות. הוא שימש כפסנתרן חזרות לוולטר דאמרוש וליווה את הרקדנית איזדורה דאנקן.

ב-1915 הצטרף ל"ויקטור טוקינג משין" כמנהל המחלקה למוזיקה זרה. ב-1926 היה למנהל המוזיקה הקלה של חברת התקליטים. הוא הפיק עבור ויקטור ועבור יורשתה, RCA, אלפי תקליטים. בנוסף, היה שילקרט למנצח התזמורות שהקליטו עבור החברה כתזמורות אולפן.

ב-1929 ניצח על ההקלטה ההיסטורית של היצירה אמריקאי בפריז מאת ג'ורג' גרשווין, בהשתתפות המלחין כסולן בפסנתר, אחת מחמש הקלטות שלו שזכו בפרס גראמי. כמו כן ניצח על תזמורת שהוקלטה כרקע לשירתו של אנריקו קארוזו ושולבה בה בעריכה לאחר מותו, בהקלטה שהפכה לאריך נגן הראשון בהיסטוריה ב-1931. הוא גם ניצח על תזמורת תוכנית הרדיו הפופולרית "השעה היומיומית" (" The Eveready Hour") ששודרה ברחבי ארצות הברית בין 1925 ל-1941. תחת שרביטו ניגנו מיטב נגני התקופה במוזיקה הקלאסית והקלה כאחת: טומי דורסי, ליונל המפטון, בני גודמן, גלן מילר, יאשה חפץ, אנדרה סגוביה, ג'ו ונוטי ואחרים כמו גם מיטב זמרי האופרה הפופולריים כלילי פונס, פיודור שאליאפין, אמליטה גאלי-קורצ'י, מרי גארדן, בנימינו ג'ילי, ג'ובאני מארטינלי, יאן פירס, רוזה פונסל, טיטו סקיפה ואחרים.

ב-1935 עבר שילקרט מניו יורק ללוס אנג'לס, כמו רבים מבני חוגו. בין 1935 ו-1937 היה מנהל מוזיקלי ומתאם מוזיקלי ראשי באולפני RKO ובין השנים 1942 עד 1946 מילא משרה זו באולפני MGM. הוא הלחין וניצח על עשרות פסקולי סרטים מוזיקליים של אולפנים אלה. בין 1946 ו-1950 עבד שוב עם RKO במספר סרטים קצרים. ב-1952 חזר לניו יורק והיה, בין השאר, מנצח בבור התזמורת של ברודוויי במחזמר "פריז 90'". מאז ועד מותו חי בניו יורק אצל בנו.

לחנים פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמנצח התזמורת הסלונית של RCA ויקטור, שילקרט במרכז, אוחז בשרביט

בנוסף להלחנת פסקולים לסרטים עסק שילקרט גם בהלחנת שירים וקטעים לריקודים. בין לחניו בולט השיר "הכביש הבודד" (The Lonesome Road) ששולב בגרסה הקולנועית של המחזמר "ספינת השעשועים". השיר זכה לביצועים מאת לואי ארמסטרונג, פול רובסון, פרנק סינטרה ובינג קרוסבי. שיר נוסף שלו "ג'סמין, אני חולם על תקופת-לילך" (Jeannine, I Dream of Lilac Time) נמכר ב-2 מיליון עותקים של דפי תווים וזכה לעשרות ביצועים בהם של לואי ארמסטרונג, הפלאטרס והתזמורת הפילהרמונית של לונדון. גם שיריו "האין היא מתוקה" (Ain't She Sweet) ו"אני והצל שלי" (Me and My Shadow) זכו לפופולריות בשנות השלושים.

קונצ'רטו לטרומבון פרי עטו מ-1945 נוגן בבכורה עם טומי דורסי כסולן והתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בניצוחו של לאופולד סטוקובסקי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Shilkret, Nathaniel, ed. Niel Shell and Barbara Shilkret, Nathaniel Shilkret: Sixty Years in the Music Business, Scarecrow Press, Lanham, Md., 2005.