סאה (מידת נפח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סאה היא מידת נפח מקראית, אשר הייתה בשימוש נרחב בזמן חז"ל, ומוזכרת פעמים רבות במשנה ובתלמוד בעניינים שונים. השימוש במידה זו של סאה היה מצוי, ובעקבות זה היה אף כלי למדידת הסאה שנקרא 'סאה'[1].

על פי מידה זו נקבעה מידת בית סאה, שהיא מידת שטח, והוא שיעור מקום שיש בו כדי לזרוע סאה תבואה, שהם אלפיים וחמש מאות אמות מרובעות (=חמישים על חמישים אמה).

מקור מידת הסאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידת הסאה היא מידה שהייתה נהוגה כבר בזמן התורה, ואף הוזכרה בתורה, בסיפור המקראי של 'שלושת המלאכים בבית אברהם', כאשר בזמן ביקור המלאכים בביתו ציווה אברהם לשרה: "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת". בזמן חז"ל רווח השימוש במידה זו, ושיערו על פיה במקומות רבים במשנה ובתלמוד.

שיעור מידת סאה בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי ההלכה נחלקו האחרונים בשיעור ה'כביצה', כאשר סיבת המחלוקת היא האם נתקטנו הביצים מכמות שהיו בזמן התלמוד או לא. מחלוקת זו משפיעה אף על שיעור הסאה, מאחר ששיעור סאה אחת הוא שישה קבים, והקב שיעורו 24 ביצים, נמצא ששיעור ה'סאה' הוא 144 ביצים, ועל מנת לדעת מהי כמות מידת הסאה יש להכפיל את שיעור הביצה ב-144. ממילא אף מידת שיעור הסאה בשיעורי זמנינו תלוי בדעת אותם אחרונים מהו שיעור הביצה:

  • [2]לדעת הרב חיים נאה שנפח שיעור ביצה הוא 57.6 סמ"ק לפיכך לדעתו שיעור סאה הוא 8.3 ליטרים (8,294.4 סמ"ק),
  • ולדעת החזון איש ששיעור הביצה הוא 99.53 סמ"ק נמצא ששיעור סאה (שהוא 144 ביצים) הוא 14.3 ליטר (14,332.3 סמ"ק).

מקומות ששיעורי חז"ל על פי מידת הסאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקווה - שיעור מקווה הכשר לטבילה הוא רק כאשר יש בו 40 סאה מי גשמים, בפחות משיעור זה המקווה פסול.
  • תרומת השקל - נעשתה בקופות של שלוש שלוש סאים.
  • הקטרת הקטורת - נעשית בכל יום בכף המחזיקה שיעור סאה.

מטבע לשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידה זו הייתה נפוצה מאד בזמן חז"ל, בעקבות כך הפך השימוש במידה זו למטבע לשון. מידה ה'סאה' אף הוזכרה לא אחת בתלמוד בהקשרים שונים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי שבת נט א.
  2. ^ שיעורי תורה עמוד קנד, הרב אברהם חיים נאה, תשז
  3. ^ ביטוי זה הוזכר לראשונה בתוספתא (מסכת שבת פרק א, ד).
  4. ^ תלמוד בבלי גיטין נז ב
  5. ^ תלמוד בבלי בבא קמא צד א