סאונה (מועדון מין)
סאונה הוא כינוי מקובל בקהילה הגאה לבית מרחץ המשמש כמקום בילוי ומפגש לאנשים המחפשים פרטנר ליחסי מין[2][3] השונה ממשמעותה הרגילה של המילה סאונה. ברוב המכריע של המקרים מדובר במוסדות המשמשים גברים המקיימים יחסי מין עם גברים. סאונות כאלה קיימות ברוב הערים הגדולות בעולם המערבי. במדינות שמרניות קיימים לעיתים בתי מרחץ המשמשים למטרות דומות, אם כי במקומות כאלו הפעילות המינית בדרך כלל דיסקרטית יותר[4]. קיימות גם סאונות מעטות הפונות לשני המינים או שיש בהן ימים מיוחדים הפתוחים לגברים ולנשים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדויות על בתי מרחץ הפונים לגברים המחפשים פרטנרים מיניים קיימות כבר מן המאה ה-15; בית מרחץ הוא מקום מזמין לפעילות אינטימית בין בני אותו המין אף במקומות שבהם החברה אינה רואה פעילות כזו בעין יפה: במקומות אלו שוררת פרטיות יחסית, יש הפרדה בין המינים ועירום, או עירום חלקי, מתקבל כדבר מובן מאליו. במשך שנים רבות נהגו הרשויות לפשוט על מוסדות מסוג זה, בניסיון להביא למיגור התופעה כחלק ממאבק כולל ביחסי מין בין גברים. במקרים רבים גם בעלי בית המרחץ היו פוקחים עין על המבקרים כדי למנוע פעילות מינית.
היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות החמישים סאונות המיועדות להומואים נפתחו בארצות הברית. המקומות הללו היו עדיין מטרה לפשיטות של מחלק המוסר במשטרה אולם המשטרה נטתה לאשר את הפעילות של הסאונות מכיוון שנחשבו דיסקרטיות. למרות הפשיטות סאונות נחשבו כמקום בטוח להומואים והציעו אלטרנטיבה בטוחה לסקס במקומות ציבוריים, כגון שירותים ציבוריים.
מסוף שנות ה-60 ובמהלך שנות ה-70, סאונות להומואים נוהלו והיו בבעלותם של הומואים. הסאונות שבעברן סבלו מפשיטות משטרתיות קיבלו בארצות הברית רישיונות והפכו למוסד הומואי מרכזי. הסאונות שימשו כמקום המפגש הלא רשמי, מקום שבו חברים יכלו להיפגש ולהירגע. שם נערכו מסיבות לציון יום הגאווה, והסאונות נפתחו בדרך כלל בחגים כמו חג המולד והפסחא כאשר לחלק מההומואים ובמיוחד אלו שנדחו על ידי משפחתם לא היה מקום אחר ללכת אליו. באותה תקופה, הסופר האמריקאי טרומן קפוטה היה לקוח קבוע בסאונות שבניו יורק.
בבריטניה, סאונות להומואים היו יעד תדיר לפשיטות משטרתיות עד סוף שנות ה-80 ובשנות ה-90. אחת הפשיטות הייתה במאי 1988 על ה"בראוניז" שבעקבותיה בעל המקום נשפט ל-6 חודשי מאסר וקנס של 5,000 פאונד. בשנות ה-90 עלויות הפשיטות הגוברות, הסיכוי הפחות שאלה שיועמדו לדין יורשעו, החשש להיתפס הומופובים, וההתעניינות ציבורית נמוכה בפשעים ללא קורבן, הביאו את הסאונות לפעול ללא חשש מפשיטות משטרתיות. המדיניות המשטרתית מצביעה על כך שמבחינת המשטרה עדיף להעלים עין מהסאונות מכיוון שהפעילות בהן מתרחשות בפנים ולא במקומות ציבוריים.
סאונות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאונות ממשיכות למלא פונקציות דומות לאלה שמילאו בעבר. אם כי המשמעות הקהילתית של הסאונה פחתה באזורים שונים, ובמיוחד באלו שהומואים התחילו להיות מחוץ לארון. עדיין גברים השתמשו בסאונות כמקום נוח ובטוח למציאת פרטנר לסקס אם כי במקומות בהם הומוסקסואליות הפכה ללגיטימית, ביטחון כבר לא היה סיבה מרכזית.
הרבה סאונות פתוחות 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע. לאחר תשלום בקופה המוכר פותח ללקוח את דלת הכניסה על ידי אינטרקום. בדרך זו ניתן לשלוט בגורמי סיכון שונים. סאונות רבות מסרבות להכניס אנשים שנראים שיכורים או עובדים בזנות. באזורים שבהם הומוסקסואליות אינה חוקית, לא מוסרית או הומואים נתקלים בעוינות, הכניסה לאחר ביצוע התשלום היא אמצעי זהירות.
יחסי מין בסאונות הם לרוב אנונימיים. לפעמים הם מובילים למערכות יחסים אבל בדרך כלל לא. סאונות הן מקום שאליו מגיעים גברים המקיימים יחסי מין עם גברים ולא בהכרח מזדהים כהומואים או כביסקסואלים כולל אלו שנמצאים בארון או במערכות יחסים הטרוסקסואליות במקביל.
בסאונות רבות הלקוחות בוחרים אם לשכור לוקר או חדר לזמן מסוים. חדר לרוב כולל לוקר וכן מיטה. בסאונות שונות מחוץ לארצות הברית, חלק או כל החדרים ניתנים לשימוש חופשי של כל הלקוחות.
סאונות לא תמיד ניתנות לזיהוי מהרחוב. חלק מהסאונות מסומנות באופן בולט ואחרות דיסקרטיות יותר ומסתפקות בציון בכתובת על דלת הכניסה. סאונות מציבות לפעמים את דגל הגאווה שבדרך כלל מונף על ידי עסקים בבעלות הומואים או שהם ידידותיים להומואים. סאונות בדרך כלל מפרסמות בצורה נרחבת בעיתונות הלהט"בית ולפעמים גם בעיתונות הנפוצה ובכלי תקשורת אחרים. בשנת 2003 עלתה לשידור בטלוויזיה המקומית באוסטרליה פרסומת של סאונה.[5]
מבנה ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשלקוח נכנס לסאונה הוא מקבל מגבת ומפתח ללוקר או לחדר. הלקוח מתפשט, מכניס את דבריו ללוקר ואז הוא חופשי להסתובב ולעשות קרוזינג ברחבי הסאונה. באופן טיפוסי כוללת הסאונה מתקנים המצויים בספא - לבד מחדרי סאונה יבשה ולחה, יש בהן לעיתים קרובות ג'קוזי, בריכת שחייה, מקלחות ולפעמים גם חדרי מסאז'. כמו כן ניתן למצוא ברוב הסאונות אזורים ציבוריים לישיבה ולמנוחה, ובדרך כלל גם בר או בית קפה. הרבה מהסאונות נותנות בכניסה קונדומים וחומר סיכה חינם וכמה סאונות מבקשות בכניסה מהמבקרים להשאיר פיקדון. לקוחות הסאונות מתארים את חשיבותן של המגבות:
לביקור בסאונה ההומואית יש הרבה דמיון לחדר כושר בתיכון - כולם לובשים אותה מגבת
בצבע זהה על אותו חלק גוף. בכך, אין יחוס לסטאטוס החברתי מסוים, שכן המגבת או הבד
יוצרים הרגשה שכולם שייכים לקבוצה חברתית עם אותו הסטטוס.— מתוך אתנוגרפיה[6]
בסאונות לרוב האור מעומעם ונשמעת מוזיקה. לרוב יש ניסיון לגרום לאנשים להעיז ולחקור את החלקים והמסדרונות השונים של הסאונה. החדרים בדרך כלל מקובצים אחד ליד השני ואותו הדבר בעניין הלוקרים. סאונות לפעמים מקושטות בפוסטרים של גברים עירומים או עירומים למחצה ולפעמים במהלך אקט מיני. זה לא נדיר לראות סרטים פורנוגרפים שפועלים ברקע בטלוויזיות הצמודות לקירות הסאונה.
רוב הגברים לובשים רק את המגבת שניתנה. בחלק מהסאונות הישארות בלבוש היא אפשרות ובחלק מעודדים ערום מלא. בעוד שמספר גברים ילבשו תחתונים או ביגוד פטישיסטי ברוב הסאונות זה יהיה חריג לראות אנשים נשארים בלבוש היום יומי שלהם. לרוב אנשים נשארים יחפים אך חלק מהאנשים מביאים כפכפים או סנדלים לרוב לשם הגנה על הרגליים. המפתח לתא הלוקר או החדר מצוי לרוב על רצועה גמישה אותה ניתן ללבוש סביב היד או הרגל.
ישנן סאונות אשר מחייבות חברות שנתית והרבה סאונות מציעות תעריפים מיוחדים לחברים, סטודנטים וקבוצות אחרות. בכמה מדינות, הכניסה לסאונות מוגבלות לטווח גילאים מסוים או למבנה גוף מסוים ובמקומות אחרים הדבר ייחשב לאפליה אסורה. ישנן סאונות אשר בהן ערבי נושא כמו ערביי לבוש עור או לבוש תחתון.
בשנות ה-70 סאונות החלו ליצור חללים ל"אווירת פנטזיה" אשר יצרו חוויה אירוטית שמחוץ לסאונה הייתה לא חוקית או מסוכנת:
חדרי אורגיות [...] עודדו מין קבוצתי בעוד שהגלורי הול יצרו אווירת חדרי שירותים ציבוריים
והמסדרונות המפותלים החליפו את השיחים והמעברים התת-קרקעים (בפרקים ציבוריים).
חדרי האדים ומתקני הכושר הזכירו את הקרוזינג ב- YMCA כאשר חדרי הווידאו יצרו
מחדש את השורות האחרונות של בתי קולנוע. סאונה פופולארית בשיקגו הציעה מודל
אמיתי של משאית כאשר מבקרים יכלו לקיים יחסי מין בקבינה או במכולה ששימשה כחדר
אורגיות. [...] הסאונה גם הציעה תאי כלא מזויפים עם סורגים עשויים מגומי.— אדי קורונאדו, ההיסטוריה של סאונות[7]
נורמות ואתיקה של סאונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקוחות בדרך כלל מחלקים את זמנם בין המקלחות, הסאונות והג'קוזי לאזורים המרכזיים של הסאונה. ללקוחות אשר שכרו חדרים יש גישה חופשית לחדרם, כאשר הם משאירים את דלתם פתוחה הדבר מאותת כי הם זמינים לסקס. הדלת הפתוחה יכולה להיות גם הזמנה לאחרים לצפות או להשתתף בפעילות מינית שכבר מתרחשת. כשבחדר נמצא רק אדם אחד הוא יכול לסמן לאחרים במה הוא מעוניין: אם הוא מעוניין שיחדרו אליו אנאלית, הוא לרוב ישכב על בטנו, ואם הוא מעוניין לחדור אנאלית או לקבל מין אוראלי, הוא ישכב על גבו.[8]
בעבר, סאונות שימשו כחלל קהילתי להומואים. גם כיום יש שהולכים לסאונה עם חבריהם על אף שלא מקיימים איתם יחסי מין. בעוד שיש גברים שמדברים אחד עם השני בסאונות, ואף יוצרים חברויות לטווח הרחוק, רבים אחרים מעדיפים שלא לדבר ומעדיפים לשמור על החוויה אנונימית.
הייתי לאחרונה בסאונה ביו-זילנד ושם כולם דיברו אחד עם השני, דבר שנראה לי משונה
מאוד. הממ, אני מנחש שזה בגלל שזו עיר קטנה יחסית ואנשים באופן כללי מכירים אחד
את השני.— ריצ'טרס ג'ולייט (2006)[9]
התנהגויות סיכוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחלות מין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמצע שנות ה-80 התחיל לפעול לובי נגד סאונות שהאשים אותן בהפצת מחלות מין שונות ובמיוחד איידס, וגרס כי יש לסגור אותן בשל כך[10][11]. מנגד הסוציולוג סטאפן או מוריי כתב כי "מעולם לא הייתה הוכחה שמצביעה על כך שהליכה לסאונות היא גורם מסכן לאיידס"[12]. הטענה שסאונות לא מפיצות מחלות מין כמו גם הטענה שהן מפיצות - לא הוכחו חד משמעית. כיום ידוע שמחלות מין מועברות בסקס לא מוגן ובחלק מהסאונות התנאי לכניסה הוא התחייבות לסקס בטוח. כמו כן סאונות רבות מספקות קונדומים, כפפות לטקס וחומר סיכה בחינם או בתשלום[13]. כמה מהפעילים נגד סאונות טענו שהצעדים הללו אינם מספקים, במיוחד כאשר לא ניתן לפקח על המגעים המיניים המתרחשים בסאונה. למרות שידעו שסגירת סאונות תוביל אנשים לסיטואציות לא בטוחות או חוקיות בפארקים ציבוריים ובשירותים ציבוריים, הם טענו כי במקומות הללו יהיה קשה יותר לבצע מין אנאלי ואורגיות, שלטענתם, הן פרקטיקות מסוכנות יותר למחלות מין[14].
אלכוהול וסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכמה מדינות נאסרה מכירת אלכוהול בסאונות. ברבות מהסאונות נמנע מאנשים שנראים שיכורים להיכנס אך הסאונות לא יכולות לפקח על צריכת הסמים (לרוב אלכוהול, מריחואנה, פופרס וכדומה) של הלקוחות. השימוש בסמים ואלכוהול יכול לגרום לאנשים להתנהג בחוסר זהירות ולהיות מעורבים בסקס לא מוגן[15].
סטטוס משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע סבון - פשיטה של משטרת טורונטו נגד ארבע סאונות ב-5 בפברואר 1981 בקנדה[16]. יותר מ-300 גברים נעצרו דבר שהכתיר את הפשיטה כאחד מאירועי המעצר ההמוניים ביותר בקנדה. בסופו של דבר רוב האישומים שנקשרו בפשיטה בוטלו על ידי הרשויות או בתי המשפט אף על פי שכמה בעלי סאונות נקנסו. האירוע היווה נקודת מפנה בהיסטוריה של הקהילה הגאה בקנדה. הפשיטות והמחאה נגדם[17] נחשבות למקבילה למהומות סטונוול בשנת 1969 בעיר ניו יורק שבארצות הברית.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב הקהילה ההומוסקסואלית ומחוצה לה נמתחה לעיתים קרובות ביקורת על הסאונות ועל מועדוני מין אחרים, בין השאר מסיבות מוסריות ודתיות; רבים בקהילת הלהט"ב רואים בסאונות סימן (או גורם) להתמקדות יתרה במין על חשבון יחסים בין-אישיים אחרים. קולות אחרים בקהילה רואים בסאונות מוסדות לגיטימיים וביטוי לחופש מיני מבורך ואף חתרני.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gay Sauna Prague, אתר הסאונה
- ^ אורי בר, "חמאם ספרדי", עכבר העיר, 21.1.2007
- ^ "אז לאיזו סאונה כדאי ללכת?", gogay, 18/1/2008
- ^ "Gay Poland: A Visit to an Historic and Conservative Country", globalgayz, 2006
- ^ Wet on Wellington, a sauna in Wellington Street, Collingwood
- ^ Bell, Alan P.; Weinberg, Martin S. (1979), Homosexualities: a study of diversity among men and women, Simon and Schuster, ISBN 9780671251505, "An Official Publication of The Institute for Sex Research founded by Alfred C. Kinsey"
- ^ a history of the baths in The History of gay bath houses
- ^ Steam-Scene in the Movie Hamam.
- ^ Richters, Juliet, chapter 6: Sexual practice and sexual culture. in The Social Construction of Sexual Practice: Setting Sexual Culture and the Body in Casual Sex Between Men. University of Sydney. Public Health and Community Medicine. 2006
- ^ Gross, Jane (October 14, 1985). "Bathhouses reflect AIDS concerns". The New York Times. "בסאונה שברחוב מרקס במחיר הלוקר או החדר הפרטי, לקוחות מקבלים גם קונדום בתוך מעטפה המציינת ש'תוכן המעטפה יכול להציל את חייך'"
- ^ William J. Woods, Gay Bathhouses and Public Health Policy, באתר גוגל ספרים
- ^ Murray, Stephen O. (1996), "Chapter 4: The Promiscuity Paradigm, AIDS, and Gay Complicity with the Remedicalization of Homosexuality", American Gay, University of Chicago Press, ISBN 0226551911
- ^ Sine, Richard (August 29, 1996). "Both Sides Now: The South Bay's only gay bathhouse profits while promoting protected sex. Bathhouse opponents wonder if casual sex can really be safe.". Metro Active.
- ^ Santana, Hedimo and Richters, Juliet: Sites of Sexual Activities among Men. Sex-on-premises venues in Sydney, Monograph 5/1998, National Centre in HIV Social Research, Sydney
- ^ Eve K. Nichols, Mobilizing against AIDS, באתר גוגל ספרים
- ^
"Track Two (1982)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ "'No more raids!' Bathhouse protests - raw tape." CBC, Feb. 7, 1981
