לדלג לתוכן

סאליף קייטה (כדורגלן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סאליף קייטה
Salif Keïta Traoré
קייטה במדי סנט אטיין בשנת 1968
קייטה במדי סנט אטיין בשנת 1968
לידה 6 בדצמבר 1946
במקו, מאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בספטמבר 2023 (בגיל 76)
במקו, מאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Salif Keita עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.76 מטרים
עמדה חלוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סאליף קייטה טראורה (בצרפתית: Salif Keïta Traoré;‏ 6 בדצמבר 1946 – 2 בספטמבר 2023), המוכר בשם קייטה, היה כדורגלן מאלי אשר שיחק בעמדת חלוץ. קייטה נמנה עם חלוצי הכדורגל האפריקאי המודרני, ופעל בתקופה שבה החלו שחקנים מאפריקה לזכות בהכרה בין־לאומית רחבה.

קייטה היה הזוכה הראשון בפרס כדורגלן השנה באפריקה בשנת 1970, הישג אשר סימן את מעמדו כאחד השחקנים הבולטים ביבשת באותה תקופה. הוא נודע בכינוי "הפנתר השחור", ושמו נקשר ביכולת הבקעה גבוהה, מהירות וחדות מול השער. תרומתו נחשבת משמעותית להתפתחות הכדורגל במאלי ובאפריקה בכלל, והוא היווה מקור השראה לדורות של שחקנים אפריקאים.[1][2]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לילדים אחרים בבמקו, קייטה גדל בתנאי עוני. בשל כך הוא החליט לעסוק בכדורגל כדי להיחלץ מהמצוקה הכלכלית. במהלך נעוריו הכישרון המדהים שלו הוביל אותו להצטרף למועדונים סטאד מאליין וריאל במקו.[3]

קריירת מועדונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאליף קייטה טראורה נולד בבמקו ושיחק בארצו עבור המועדונים ריאל במקו וסטאד מאליין. במדי ריאל במקו, שבה שיחק בשתי קדנציות שונות, הוא זכה באליפות ליגת העל של מאלי. במסגרת ליגת האלופות האפריקאית הראשונה בשנת 1965 הפסידה סטאד מאליין בתוצאה 2–1 לקבוצת אוריקס דואלה, ובשנה שלאחר מכן הוא הפסיד בגמר נוסף, הפעם מול סטאד ד'אביג'אן.[4]

בשנת 1967, כאשר היה בן 20, עזב קייטה לצרפת כדי להצטרף למועדון סנט אטיין. במועדון זה הוא זכה בשלוש אליפויות ליגת העל הצרפתית רצופות, כולל השגת הדאבל בשנים 1968 ו-1970. בשתי העונות האחרונות שלו במדי הירוקים הוא כבש כמות מדהימה של 71 שערי ליגה, מתוכם 42 שערים בעונת 1970–1971 לבדה, אך הקבוצה לא זכתה בתארים באותה תקופה. בשנת 1970 הוא נבחר לכדורגלן השנה באפריקה.[5] בהמשך חייו הוא אף השתתף בסרט קולנוע העוסק בנושא זה.[6]

קייטה עבר לקבוצה אחרת בליגה, אולימפיק מרסיי, בקיץ 1972. לאחר שהמועדון ניסה לאלץ אותו לקבל אזרחות צרפתית הוא התנגד לכך ועזב בסיום העונה לוולנסיה בספרד.

עיתונים ספרדיים הואשמו בגזענות כאשר אחת הכותרות הכריזה כי ולנסיה יצאה לקנות גרמנים וחזרה עם אדם שחור, אך קייטה זכה לאהבה רבה במהלך שהותו במועדון. הוא הבקיע כבר במשחק הבכורה שלו בניצחון ביתי בתוצאה 2–1 על ריאל אוביידו במסגרת לה ליגה,[7] וקיבל את הכינוי הפנינה השחורה של מאלי. עם זאת, הוא התלונן על כך שהוצב תדיר בעמדה שאינה עמדת המקור שלו.[8]

בשנת 1976, לאחר שלוש שנים בוולנסיה, חתם קייטה בספורטינג ליסבון, שם החליף את המבקיע האגדי הקטור יסאלדה. בשתיים מתוך שלוש עונותיו בליסבון הוא כבש מספר דו ספרתי של שערים וזכה בגביע המדינה. הוא פרש ממשחק פעיל בגיל 34, לאחר שנתיים בקבוצת ניו אינגלנד טי מן מאזור בוסטון שבארצות הברית.

קריירה בין-לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963, כשהיה בן 16 בלבד, נבחר קייטה לייצג את נבחרת מאלי. הוא היה חלק מהסגל שהשתתף בגביע אפריקה לאומות 1972 בקמרון, שם סייע לנבחרתו לסיים במקום השני.

ביוני 2005 נבחר קייטה לנשיא התאחדות הכדורגל של מאלי לתקופה של ארבע שנים.[9] לקראת סוף השנה שלאחר מכן הוא נבחר על ידי קונפדרציית הכדורגל של אפריקה כאחד מ-200 הכדורגלנים האפריקאים הטובים ביותר ב-50 השנים האחרונות.[10]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחווה לסאליף קייטה ליד אצטדיון המסטאייה, 2023.

אחיינו של קייטה, סיידו קייטה, היה אף הוא כדורגלן ששיחק בצרפת ובהמשך ייצג בהצלחה רבה את ברצלונה.[11] בדומה לדודו, הוא שיחק בוולנסיה לתקופה קצרה בשנת 2014. מוחמד סיסוקו, ששיחק בין היתר בוולנסיה, ליברפול ויובנטוס, היה גם הוא אחיינו. שניהם שיחקו בתפקיד דומה כקשרים מרכזיים. אחיין נוסף, סידי יאיה קייטה, היה גם הוא קשר כדורגל ששיחק את מרבית הקריירה שלו בצרפת במועדון לאנס.[12]

לאחר פרישתו חזר קייטה למאלי והשקיע בעסקים. הוא הקים אקדמיית כדורגל משלו שבו צמחו כישרונות כגון מהמאדו דיארה וסיידו קייטה. הוא כיהן כנשיא התאחדות הכדורגל של מאלי ואף מונה לשגריר לכל החיים של מועדון סנט אטיין.[13]

הבמאי הגינאי שייק דוקורה השתמש בסיפור חייו של קייטה כבסיס לסרטו משנת 1994, כדור הזהב.[14] בשנת 1994 הקים קייטה את מרכז האימונים הראשון לכדורגלנים מקצועיים במאלי, שנשא את שמו.

החל משנת 2007 כיהן קייטה כשר במשרד ראש ממשלת מאלי.[15]

סאליף קייטה הלך לעולמו ב-2 בספטמבר 2023, כשהוא בן 76.[16]

סטטיסטיקות קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעות ושערים לפי מועדון, עונה ומפעל[17][18][19]
מועדון עונה ליגה גביע יבשתי סך הכול
ליגה הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
ריאל במקו 1963–64
1964–65 21 8 0 0 1+ 3 22+ 11
סך הכול 21 8 0 0 1+ 3 22+ 11
סטאד מאליין 1965–66 ליגת העל של מאלי 24 12 0 0 5+ 14 29+ 26
ריאל במקו 1966–67 ליגת העל של מאלי 26 15 26 15
סנט אטיין 1967–68 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 18 12 18 12
1968–69 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 33 21 2 1 35 22
1969–70 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 31 21 4 1 35 22
1970–71 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 38 42 2 0 40 42
1971–72 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 29 29 2 0 32 29
סך הכול 149 125 10 2 159 127
אולימפיק מרסיי 1972–73 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 18 10 0 0 18 10
ולנסיה 1973–74 לה ליגה 30 7 — 30 7
1974–75 לה ליגה 22 11 — 22 11
1975–76 לה ליגה 22 5 — 22 5
סך הכול 74 23 — 74 23
ספורטינג ליסבון 1976–77 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 24 15 — 24 15
1977–78 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 21 7 2 0 23 7
1978–79 ליגת העל הצרפתית בכדורגל 18 10 2 0 20 10
סך הכול 63 32 4 0 67 32
ניו אינגלנד טי מן 1979 NASL 21 6 — 21 6
1980 NASL 18 11 — 18 11
סך הכול 39 17 — 39 17
סך הכול בקריירה 414 242 20+ 19 434 261

תארים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאל במקו

  • הגביע המאלי: 1963–64, 1965–66, 1966–67
  • ליגת האלופות האפריקאית: מקום שני 1966

סטאד מאליין

  • ליגת האלופות האפריקאית: מקום שני 1965

סנט אטיין

  • ליגת העל הצרפתית: 1967–68, 1968–69, 1969–70; מקום שני 1970–71
  • הגביע הצרפתי: 1967–68, 1969–70
  • גביע האלופות הצרפתי: 1967, 1968, 1969

ספורטינג ליסבון

  • ליגת העל הפורטוגלית: מקום שני 1976–77
  • הגביע הפורטוגלי: 1977–78; מקום שני 1978–79

מאלי

  • המשחקים האפריקאיים: מקום שני 1965
  • גביע אפריקה לאומות: מקום שני 1972

אישיים

  • ליגת האלופות האפריקאית: מלך השערים 1965, 1966
  • השחקן הזר של השנה בליגה הצרפתית: 1968[20]
  • כדורגלן השנה באפריקה: 1970

עיטורים

  • עיטור הכבוד של פיפ"א: 1996

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סאליף קייטה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ "How Mali's 'Black Panther' became a football icon". BBC Sport. 7 ספט' 2023.
  2. ↑ Malian football legend Salif Keita, Saint-Etienne's 'Black Panther', dies at 76 • FRANCE 24 (באנגלית)
  3. ↑ "Salif Keita – The Ball 2010" (באנגלית בריטית).
  4. ↑ "12 décembre 1946 : Naissance de Salif Keita". www.poteaux-carres.com (בצרפתית).
  5. ↑ "Kanoute wins top African accolade". BBC Sport. 1 בפברואר 2008. ארכיון מ-26 באוקטובר 2018.
  6. ↑ "Salif Keita, Malian footballer who played for Marseille and Saint-Etienne, dies at 76". Le Monde.fr (באנגלית). 2023-09-02.
  7. ↑ "2–1: Dos geniales goles de Keita dieron el triunfo al Valencia" [2–1: Two wonder goals by Keita gave Valencia win]. Mundo Deportivo (בספרדית). 2 בספטמבר 1973. ארכיון מ-6 באוקטובר 2014.
  8. ↑ "'La perla negra de Mali' no cuajó en el Valencia" ['The black pearl from Mali' did not make it in Valencia]. Diario AS (בספרדית). 25 בספטמבר 2006. ארכיון מ-21 בינואר 2008.
  9. ↑ Raphael Ebanga-Mballa La Part Du Lion: L'Encyclopedie de L'Histoire Du Football Du Cameroon – 2009 – Page 177 "Salif Keïta a été élu en juin 2005, président de la Fédération malienne de football (FEMAFOOT) pour un mandat de 4 ans."
  10. ↑ Οι 200 κορυφαίοι Αφρικανοί [The 200 Top Africans] (ביוונית). Sport 24. 25 באוקטובר 2006. אורכב מ-המקור ב-3 ביולי 2018.
  11. ↑ "Seydou Keita se ha forjado un nombre" [Seydou Keita has made a name for himself] (בספרדית). FIFA. 30 בנובמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2007.
  12. ↑ "Keita, un apellido de largo recorrido" [Keita, a long-distance surname]. Mundo Deportivo (בספרדית). 25 במאי 2008. ארכיון מ-26 באוקטובר 2018.
  13. ↑ Philémon (2023-09-03). "Football - Mali: A look back at the career of Salif Keita - At a glance". Sport News Africa (באנגלית אמריקאית).
  14. ↑ Le Ballon d'or (אורכב 16.08.2015 בארכיון Wayback Machine); at Internet Movie Database
  15. ↑ Politique africaine N-104. Partis politiques d'Afrique – Retours 2007 – Page 74 "... du leader étudiant et journaliste Tiébélé Dramé (ministre des Affaires étrangères) ou encore du footballeur Salif Keïta (ministre délégué auprès du Premier ministre). C'est en grande partie la forme consensuelle privilégiée au cours de cette ..."
  16. ↑ Pham, Jonathan (2 בספטמבר 2023). "Salif Keita, Légende De Saint-etienne, Est Mort À 76 Ans". RMC Sport. ארכיון מ-2 בספטמבר 2023.
  17. ↑ "Salif Keïta » Club matches". worldfootball.net. ארכיון מ-7 בדצמבר 2022.
  18. ↑ "African Club Competitions 1964/65". www.rsssf.org. ארכיון מ-5 ביולי 2023.
  19. ↑ "African Club Competitions 1966". www.rsssf.org. ארכיון מ-1 באוגוסט 2023.
  20. ↑ Garin, Erik; Pierrend, José Luis (18 בינואר 2018). "France – Footballer of the Year". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation (RSSSF). ארכיון מ-5 בספטמבר 2015.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סאליף_קייטה_(כדורגלן)&oldid=43284588"