לדלג לתוכן

סאל דה וינצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סאל דה וינצ'י
Sal Da Vinci
לידה 7 באפריל 1969 (בן 57)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Salvatore Michael Sorrentino עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מוקד פעילות איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1976 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, איטלקית, נפוליטנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
saldavinci.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סלווטורה מייקל סורנטינו (באיטלקית: Salvatore Michael Sorrentino; נולד ב-7 באפריל 1969), הידוע בשם הבמה סאל דה וינצ'י (באיטלקית: Sal Da Vinci), הוא זמר, פזמונאי ושחקן איטלקי יליד ארצות הברית, אשר יצירתו מזוהה באופן מובהק עם מסורת השירה הנפוליטנית. במסגרת פעילותו כפזמונאי, חיבר יצירות עבור אורנלה ואנוני ורנאטו זרו, וכן קיים שיתופי פעולה ביצירה ובהלחנה עם גאטאנו קוריירי, פסקואלה פאנלה ורוברטו דה סימונה.[1]

דה וינצ'י זכה בפסטיבל סן רמו לשנת 2026 עם השיר "Per sempre sì" וכך, נבחר איטליה באירוויזיון 2026. השיר סיים את התחרות כשהוא מדורג במקום החמישי.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה וינצ'י נולד בשנת 1969 בעיר ניו יורק, בעת שאביו, מריו דה וינצ'י (שמו בלידה אלפונסו סורנטינו), זמר ושחקן נאפוליטני, שהה בארצות הברית במסגרת סיבוב הופעות. לימים הצטרפה אליו שם רעייתו, נינה.[2][3] את ילדותו ונעוריו העביר בנאפולי, באזור מרג'לינה שבשכונת קיאיה, בתחומי האזור המסחרי הידוע בשם טורטה.[4][5] בגיל 6, ערך דה וינצ'י את הופעתו הראשונה בתשלום לקהל הרחב.[6]

1976–1992: ראשית דרכו במוזיקה, בקולנוע ובתיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 החל את דרכו המקצועית בתחום המוזיקה, עת הקליט את השיר "Miracolo 'e Natale", מאת אלברטו שוטי וטוני איליו, בדואט עם אביו. יצירה זו עובדה בשלב מאוחר יותר לכדי "שנג'אטה" (אנ'), מעין דרמה מוזיקלית עממית שמקורה בנאפולי, המבוססת על שירים דרמטיים. בשנת 1977 ערך את הופעת הבכורה שלו על בימת התיאטרון, לצד אביו מריו, במסגרת יצירות השנג'אטה "אבא יקר" ו"בלי אמא ובלי אבא".

בשנת 1978 ערך את הופעת הבכורה שלו בקולנוע, גם כן לצד אביו, בסרט "בני שלי, אני חף מפשע!" בבימויו של קרלו קאיאנו; בשנת 1979 השתתף בסרט נוסף, "נאפולי, סיפור של אהבה ונקמה", בבימויו של מריו ביאנקי. באותה שנה גילם תפקיד ראשי, לצד אביו, ביצירה "המנזר". בשנת 1980 השתתף בסרט "מונטוורג'ינה".

בשנת 1981 הופיע לראשונה בתיאטרון בהפקה "האמא" לצד אביו.[7] בשנת 1982 הקליט את אלבומו הראשון, O guappo nnammurato, שיצא לאור בהפצת חברת התקליטים לה קנזונטה רקורדס. האלבום כלל, לצד יצירות מן הרפרטואר הנאפוליטני המסורתי, גם קטעים מקוריים ובהם "Lettera a Napoli" ו-"Meglio ca 'o ssaje" מאת אלברטו שוטי וטוני איליו. באותה שנה השתתף בפסטיבל הזמר לילדים אמברוג'ינו ד'אורו עם השיר "!Hai fatto buca".‏[8] בשנת 1984 כיכב בסרט המוזיקלי "הקטנוע" בבימויו של ניני גראסיה. במקביל הופיע על בימות התיאטרון ביצירות "איחולים רבים" ו"הבובה הקטנה".

בשנת 1986 הופיע לצד קרלו ורדונה ואלברטו סורדי בסרט "חזק מדי", בתפקיד ה"סקוניצו", ילד רחוב שובב מנאפולי. במהלך השנים חלה התרחקות הדרגתית מעשייה קולנועית לטובת התמקדות גוברת בפעילות מוזיקלית. מגמה זו באה לידי ביטוי, בראשיתה, בהקלטת השירים "Guaglione" מאת פפה לנצטה וג'יימס סנזה, וכן "Mannaggia e viva 'o rre", שנכתבו במלואם בידי סנזה.

1992–2008: פריצת דרך מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 נטל חלק בתחרות השירה אונה ווצ'ה פר סנרמו, אשר שולבה במסגרת תוכנית הבידור דומיניקה אין, בהנחיית טוטו קוטוניו ואלבה פארייטי. בשנת 1994 השתתף במהדורה השנייה והאחרונה של פסטיבל איטליאנו, אשר אורגן על ידי ערוץ 5 והונחה בידי מייק בונג'ורנו בליווי אנטונלה אליה, כחלופה לפסטיבל סן רמו, וזכה במקום הראשון עם היצירה "Vera". יצירה זו שימשה כסינגל המוביל מתוך אלבומו הראשון בחברת ריקורדי, הנושא את שמו, Sal Da Vinci.

סאל דה וינצ'י ב-2011

בשנת 1995 ביצע את היצירה הלטינית "Salve Regina" מאת פרנצ'סקו פלמיירי בנוכחות האפיפיור יוחנן פאולוס השני בעיר לורטו, בפני קהל שמנה למעלה מ-450,000 צעירים. באותה שנה ראה אור הסינגל "Fai come vuoi". בשנת 1996 פרסם את הסינגל "Dimmi come fai", אשר קידם את צאת האלבום Un po' di noi. במקביל זכתה היצירה "Vera" להצלחה בין-לאומית נרחבת באמריקה הדרומית תחת הכותרת "Vida mi vida", בביצועו של האמן הספרדי מרקוס יונס, עם מכירות העולות על ארבעה מיליון עותקים ברחבי העולם. בשנת 1998 חבר אל חברת EMI והקליט את האלבום Solo. בשנת 1999 פגש את רוברטו דה סימונה, אשר ליהק אותו לתפקיד הראשי ביצירה "אופרה קומית של יום חמישי הקדוש". הפקה זו סימנה את חידושה הבימתי של היצירה, עשרים שנה לאחר הצגתה המקורית בכיכובם של קונצ'טה ופפה בארה. הצגת הבכורה התקיימה ב-12 בינואר 2000 בתיאטרון מטסטזיו שבעיר פראטו, ולאחריה יצאה ההפקה לסיבוב הופעות בן שנתיים ברחבי איטליה. ב-29 בספטמבר של אותה שנה הוציא בהפצת חברת MBO את הסינגל "Vurria saglire in cielo", המבוסס על מוטיב מלודי נאפוליטני ארכאי מן המאה ה-18 מאת רוברטו דה סימונה.

בשנת 2002 יצא לאור הסינגל "Oh Marì", שכתב והלחין רוברטו דה סימונה, הכולל קטעי ראפ מאת ג'ואל ושה-ואן. בין מרץ 2002 לפברואר 2007 שב לפעילות בימתית במסגרת המחזמר C'era una volta... Scugnizzi, מאת קלאודיו מטונה ואנריקו ואימה. הפקה זו זכתה לפרסים רבים, ובהם פרס "אוסקר התיאטרון" לשנת 2003 מטעם ETI. בשנת 2004 שיתף פעולה עם לוצ'ו דלה, ג'יג'י ד'אלסיו וג'יג'י פיניציו ביצירה "Napule", אשר נכללה באלבומו של ד'אלסיו 'Quanti amori.

בעונות התיאטרון 2005/2006 ו-2006/2007 נטל חלק בפרויקט התיאטרון המוזיקלי אנימה נפוליטנה, אשר נהגה והופק בידי קלאודיו וטוליו מטונה. במסגרת מופע זה ביצע שירים נפוליטניים בעיבודים מודרניים, המשולבים בקטעי קריינות מאת פייטרו פיניאטלי. לצד המופע פורסם אלבום הנושא את אותו השם, הכולל ארבעה עשר עיבודים ליצירות נפוליטניות קלאסיות ומודרניות. בשנת 2005 היה דה וינצ'י שותף לכתיבת היצירות "Per averti" ו"A modo mio" יחד עם ג'יג'י פיניציו ומרקו פאזאנו עבור האלבום Per averti.

בשנת 2008 ראה אור הסינגל "Nnammuratè", אשר חובר בשיתוף וינצ'נצו ד'אגוסטינו במסגרת האלבום Canto per amore. אלבום זה לווה במופע תיאטרלי, אשר הוצג בין 6 בנובמבר 2008 ל-15 במרץ 2009, בבימוי של ג'ינו לנדי. באותה שנה השתלב כזמר קבוע בתוכנית הבידור Volami nel cuore, אשר שודרה במוצאי שבת בהנחיית פופו וארנסטו סקינלה.

2009–2023: השתתפות בפסטיבל סן רמו ופעילות תיאטרלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2009 השתתף בפסטיבל סן רמו ה-59 עם היצירה "Non riesco a farti innamorare", אשר חוברה בשיתוף וינצ'נצו ד'אגוסטינו וג'יג'י ד'אלסיו; בתום התחרות דורג במקום השלישי.[9]

האלבום מתוכו יצא הסינגל הגיע למקום ה-19 במצעד FIMI וקודם באמצעות סיבוב הופעות, שנערך בין אפריל לאוקטובר, וכלל הופעה בארנה פלגרה ב-5 ביוני. ב-19 במרץ 2010 יצא לאור האלבום Il mercante di stelle, הכולל שלושה שירים מקוריים שכתב: "Il mercante di stelle" (בשיתוף דפסה), "Orologio senza tempo" (בשיתוף וינצ'נצו ד'אגוסטינו) ו-"Famme vedé", לצד שבע קלאסיקות איטלקיות ובין-לאומיות בעיבודו של מאוריציו בוסניה. האלבום הגיע למקום ה-20 במצעד FIMI ושימש כבסיס למופע התיאטרלי Io + voi = noi, אשר הוצג עד ראשית שנת 2012.

בחודש מאי 2011 גילם תפקיד ראשי בהפקה המוזיקלית "נאפולי: מי נשאר ומי עוזב" מאת ג'וזפה פטרוני גריפי, המבוססת על יצירותיו של רפאלה ויוויאני "קפה של לילה ושל יום" ו"מסוף ימי". בשנת 2012 שב לפעילות מוזיקלית מלאה: החל מ-23 במרץ נשלח הסינגל "Fin dove c'è vita" אל תחנות הרדיו, וקידם את צאת אלבום האולפן È così che gira il mondo, אשר דורג במקום ה-12 במצעד FIMI.

בדצמבר 2014 ערך את הופעת הבכורה בתיאטרון אאוגוסטאו שבנאפולי עם המחזמר "כוכבים באמצע", אשר שיריו נכתבו בשיתוף אלסנדרו סיאני. בשנת 2015 שב לשתף פעולה עם סיאני בפסקול הסרט Si accettano miracoli, אשר בוים על ידו. ב-19 באוגוסט של אותה שנה הופיע בעיר סאפרי.[10][11]

2024–הווה: התחדשות יצירתית, סן רמו ואירוויזיון 2026

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה וינצ'י בפסטיבל סן רמו, 2026

בקיץ שנת 2024 פרסם את הסינגל "Rossetto e caffè", אשר חובר בשיתוף לוקה ברבאטו ווינצ'נצו ד'אגוסטינו.[12] הסינגל זכה מאיגוד תעשיית ההקלטות האיטלקי למעמד של פלטינה כפולה.[13] בחודש דצמבר שלאחר מכן יצא לאור הסינגל "Non è vero che sto bene".‏[14]

ב-14 בפברואר 2025 השתתף בפסטיבל סן רמו ה-75 כאמן אורח במהלך הערב הרביעי, שהוקדש לביצועי גרסאות כיסוי, ובמסגרתו ביצע את היצירה "Rossetto e caffè" יחד עם ההרכב דה קולורס.[15] ב-16 במאי של אותה שנה ראה אור הסינגל "L'amore e tu".‏[16] ב-11 באוגוסט פורסם כי הצטרף לחברת וורנר מיוזיק איטליה. במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר של אותה שנה שימש כאחד המאמנים בתוכנית הכישרונות Io canto Family, אשר שודרה בערוץ בערוץ 5 בהנחיית מישל הונציקר.[17]

דה וינצ'י בעת ביצוע שירו "Per sempre sì" באירוויזיון 2026

ב-28 בפברואר 2026 שב והשתתף בפסטיבל סן רמו ה-76 כמתמודד עם היצירה "Per sempre sì", אשר זכתה במקום הראשון,[18] ובכך נבחרה לייצג את איטליה בתחרות הזמר של האירוויזיון לשנת 2026.[19]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה וינצ'י נשוי לפאולה פולייזה מאז שנת 1992. לזוג שני ילדים: פרנצ'סקו (נולד בשנת 1993) ואנאקיארה (נולדה בשנת 1998).[20] נוסף על כך, הוא סב לשלושה נכדים: סלווטורה ונינה, ילדיו של פרנצ'סקו, ואנטוניו, בנה של אנאקיארה.[21]

דה וינצ׳י אוהד את קבוצת הכדורגל נאפולי, ואף הופיע באצטדיון מראדונה בפני האוהדים עם השיר שאיתו הופיע באירוויזיון 2026

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סאל דה וינצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ "Sal Da Vinci: «Neomelodico sì, ma senza razzismo»". il manifesto (באיטלקית). 2026-02-24.
  2. ↑ "Sal Da Vinci: età, chi è, figli, vita privata, moglie, carriera, la vittoria a Sanremo 2026". www.libero.it (באיטלקית). 2026-02-28.
  3. ↑ s.r.l, Rockol com. "√ Biografia di Sal Da Vinci | Le migliori notizie, testi e concerti". Rockol (באיטלקית).
  4. ↑ "Napoli: Sal Da Vinci in concerto a Poggioreale, per restituire un po' di speranza ai detenuti". ristretti.org.
  5. ↑ "Sal Da Vinci, dalla sceneggiata al tormentone «Rossetto e caffè»: «Da bambino tre spettacoli al giorno. E facevo piangere la mamma di Pino Daniele»". Corriere della Sera (באיטלקית). 2024-08-06.
  6. ↑ Ramiri, Giovanni (2025-05-23). "Chi è Sal Da Vinci? L'esordio a soli 6 anni, l'amore per Napoli. Vita privata: le iniziative benefiche e il figlio musicista come lui". corrieredimaremma.it (באיטלקית).
  7. ↑ Dusconi, Matteo (2023-12-10). "Sal Da Vinci e le sue storie". buonasera24.it (באיטלקית).
  8. ↑ Various - Ambrogino '82 (באנגלית), 1982
  9. ↑ TvBlog, Redazione (2009-02-21). "Marco Carta vince il Festival di Sanremo 2009. Secondo Povia, terzo Sal Da Vinci". TvBlog (באיטלקית).
  10. ↑ KleosWebPro di Nicola Lamoglie. "Associazione "Sapri anni 60" - Spettacolo e intrattenimento". www.saprianni60.it (באיטלקית). אורכב מ-המקור ב-2015-10-17.
  11. ↑ "Comune di Sapri - Portale Ufficiale - Eventi Estate". www.comune.sapri.sa.it. אורכב מ-המקור ב-2015-08-16.
  12. ↑ ""Rossetto e Caffè", il nuovo singolo di Sal Da Vinci – 360 Gradi Web TV" (באיטלקית). 2024-06-13.
  13. ↑ Gambardella, Cristian (2025-01-07). "Secondo disco di platino per Sal Da Vinci". RADIOCAPRI (באיטלקית).
  14. ↑ "Sal Da Vinci, esce il nuovo singolo 'Non è vero che sto bene' - Musica - Ansa.it". Agenzia ANSA (באיטלקית). 2024-12-18.
  15. ↑ "Sanremo 2025, i The Kolors con Sal Da Vinci durante la serata cover: «Non vediamo l'ora»". www.ilmattino.it (באיטלקית). 2025-02-14.
  16. ↑ Redazione (2025-05-11). "Sal Da Vinci presenta L'amore e tu: nuovo singolo scritto con Gigi D'Alessio in attesa dei live estivi". All Music Italia (באיטלקית).
  17. ↑ Lorenzo, Paolo Di (2025-09-09). ""Io Canto Family", con Michelle Hunziker su Canale 5". TV Sorrisi e Canzoni (באיטלקית).
  18. ↑ "Sal Da Vinci ha vinto Sanremo 2026". Rolling Stone Italia (באיטלקית). 1 במרץ 2026.
  19. ↑ Lombardini, Emanuele (2026-03-07). "Eurovision 2026, Sal Da Vinci: 'Orgogliosissimo di andarci, porterò l'entusiasmo'". Eurofestival News (באיטלקית).
  20. ↑ "Sal Da Vinci, la moglie Paola Pugliese, i due figli, l'amicizia con Gigi D'Alessio: chi è e dove vive il cantante di "Rossetto e caffè"". ilGiornale.it (באיטלקית). 2025-06-24. אורכב מ-המקור ב-2025-12-16.
  21. ↑ "Sal Da Vinci a Sanremo 2026: "I nonni di oggi? Sono più fighi!"". Il Fatto Quotidiano (באיטלקית). 2026-02-25.


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סאל_דה_וינצ%27י&oldid=43350879"