סאמיה יוסוף עומאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סאמיה יוסוף עומאר
سامية يوسف عمر
Samia Yusuf Omar.jpg
לידה 25 במרץ 1991
מוגדישו, סומליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באפריל 2012 (בגיל 21)
הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
משקל 44 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.62 מטרים
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סאמיה יוסוף עומאר הידועה גם כסאמיו עומארסומלית: Saamiya Yuusuf Cumar, בערבית: سامية يوسف عمر) (25 במרץ 1991אפריל 2012) הייתה אצנית סומלית. היא הייתה אחת משני ספורטאים סומלים שהתחרו באולימפיאדת 2008 בבייג'ינג, סין. עומאר גדלה במוגדישו, והתאמנה שם במהלך מלחמת האזרחים הסומלית למרות הטרדות נשנות מצד המיליציות המקומיות. הסיפור שלה באולימפיאדה סוקר בתקשורת, והיא התקבלה שם בהתלהבות מצד הקהל.

אחרי האולימפיאדה, נמנעה מאתלטיקה במשך תקופה בעקבות איומים על חייה מצד הקבוצה המיליטנטית א-שבאב. בסופו של דבר, ב-2010, היא מצאה את עצמה חייה במחנה עקורים של ארגון מהפכני אסלאמי (חיזבול אסלאם), והחליטה לעזוב את סומליה ולמצוא מאמן באירופה כדי שתוכל להתחרות באולימפיאדת 2012. היא נמלטה לאתיופיה, ומשם שילמה למבריחים, איתם חצתה את סודאן והגיעה לצפון לוב מתישהו ב-2011, שם נכלאה תקופה קצרה. במשחקים האולימפיים של 2012, נחשף כי עומאר טבעה מול חופי לוב בניסיון לחצות את הים התיכון ולהגיע לאיטליה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאמיה יוסוף עומאר נולדה בסומליה ב-25 במרץ 1991,[1] להורים עומאר יוסוף ודהאבו עלי, והייתה הבכורה מבין שישה ילדים.[2] אמה הייתה אתלטית שהתחרתה בתחרויות ספורט לאומיות בסומליה. המשפחה הייתה חלק מקבוצת מיעוט אתנית.[3]

אביה ודודה של עומאר נהרגו בהתקפת פצמ"רים על שוק בקארה, בו הם עבדו. עומאר הייתה אז בכיתה ח', ונאלצה לנשור מן הלימודים כדי לסייע לאמה לכלכל את המשפחה. בעידוד אמה, היא התחילה להתאמן בריצה. למשפחה, שחיה בעוני מרוד וחיה בצריף, לא היו אמצעים לסייע לאימונים, ובמוגדישו המוחרבת ממלחמות לא היו מתקנים זמינים, כך שעומאר הייתה רצה במסלול החצץ באצטדיון, הכתוש מפיגועי מרגמות ממלחמת האזרחים הסומלית. כשהייתה רצה מחוץ לאצטדיון, ברחובות מוגדישו, הייתה חווה הטרדה מחברי מיליציות חמושים שהיו מכריחים נשים ללבוש כיסויים כבדים וניסו לאסור כל פעילות ספורטיבית לנשים.

קריירת הספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עומאר השתתפה באליפות אפריקה באדיס אבבה, אתיופיה, באפריל 2008. אף על פי שהיא סיימה אחרונה במירוץ בו השתתפה, עומר נבחרה על ידי הוועד האולימפי הסומלי לייצג את מדינתה באולימפיאדת הקיץ של 2008 בבייג'ינג, ולהתחרות בריצת 200 מטר. היא הייתה מופתעת לקבל את ההזמנה, הן בגלל גילה הצעיר (16), וגם בהיותה מקבוצת מיעוט אתנית.

בגלל חוסר מימון, עומר השתתפה באולימפיאדה עם נעליים שנתרמו לה דקות ספורות לפני התחרות על ידי הנבחרת הסודנית, ובביגוד דל לעומת המתחרות האחרות. עומאר סיימה הרבה מאחורי האצניות האחרות, עם זמן של 32.16.[4] אך כשהקהל באצטדיון ראה את נחישותה, החלו להריע לה ולעודד אותה. העיתונאי צ'ארלס רובינסון כתב, "זה פשוט עשה לי צמרמורת. הם היו פשוט דחפו אותה להמשיך עד הסוף." בעיתון הגרדיאן דיווחו שהיא קיבלה תרועות רמות יותר מזוכת מדליית הזהב, ורוניקה קמפבל-בראון הג'מייקנית.[5] סיפורה של הנערה מסומליה היה לסיפור מתוקשר עוד לפני המירוץ, אך לאחר מכן הסיפור שכך, הן בגלל פער השפות בין עומאר והכתבים, והן בגלל חוסר העניין שלה בפרסום עצמי.

בסומליה עצמה, השתתפותה באולימפיאדיה קיבלה סיקור מועט, ובקושי עורר עניין. המירוץ עצמו התקיים בשעת חצות המקומית, ולא שודר בטלוויזיה או ברדיו, כך שבני משפחה לא זכו לצפות בה. אך חברי הארגון האסלאמי המיליטנטי, א-שבאב, שבו להתעמת איתה, והיא חיה בפחד על נפשה, והפסיקה להזדהות כספורטאית. בדצמבר 2009, היא ומשפחתה נאלצו לעקור למחנה שהוקם על ידי המורדים האסלאמים חיזבול אסלאם, הממוקם כ-20 ק"מ מחוץ למוגדישו. אל-שבאב אסרו על נשים להשתתף או לצפות בספורט.

ב-2011, עומאר הצליחה להימלט מאזורי הלחימה של מלחמת האזרחים, והגיעה לאדיס אבבה, כשהיא משאירה מאחור את משפחתה, בין היתר כדי להגשים את החלום שלה להתחרות באולימפיאדת קיץ 2012 בלונדון. באדיס אבבה היא הייתה אמורה להתחיל אימונים עם הספורטאי האולימפי אשטו טורה, והיא קיבלה רשות להתאמן עם הנבחרת האתיופית לריצה בינונית. הזמן הטוב ביותר שלה בריצת 1500 מטר כאשר נפגשה עם הנבחרת האתיופית הייתה כ-5 דקות, והובהר לה כי תצטרך להגיע לזמן 4:20 כדי להשתתף בתחרויות.

בינתיים, מחנה האימונים האתיופי עדיין לא הוקם, ועומאר האמינה שכדי להשתפר מספיק כדי להתחרות באולימפיאדה, עליה להגיע לאירופה ולמצוא שם מאמן. חבריה ומשפחתה ניסו להניא אותה מכך, אך היא הייתה נחושה בדעתה.[6] היא שילמה למבריחים לקחת אותה ללוב, שם נכלאה למשך תקופה.[7]

מותה [עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2012, בזמן האולימפיאדה, התחילו לצאת דיווחים לא מאושרים על מותה של עומאר, על טביעתה בספינה בדרך מלוב לאיטליה. ב-21 באוגוסט דווח ב-BBC שהתקבל אישור על דבר מותה - שאירע באפריל של אותה שנה - מאת הוועד האולימפי של סומליה.[8][9]

הפרטים לא איחרו לבוא: עומאר עלתה על ספינה קטנה וצפופה עם עוד כ-70 פליטים בניסיון לחצות את הים התיכון לאיטליה. בדרך, אזל הדלק בספינה, והספינה צפה ללא כיוון לא רחוק מחופי לוב. כשהגיעה למקום ספינה של הצי האיטלקי, המלחים השליכו חבלים לעבר הפליטים כדי לסייע להם לעלות על סיפון אנייתם. בכאוס שנוצר כאשר הפליטים נלחמו להשיג חבלים, עומאר נחבטה ונפלה למים. עדים ראו אותה שוחה במקום במשך זמן מה, אך לבסוף היא טבעה.

היא הייתה בת 21.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה נכתב בספר Non dirmi che hai paura ("לעולם אל תגידי שאת פוחדת"), של ג'וספה קטוצלה, ויצא באנגלית בהוצאת ספרי פינגווין.[10] ב-2015, הסופר הגרפי הגרמני ריינהרד קלייסט הפך את הסיפור לרומן גרפי, בשם Der Traum von Olympia – Die Geschichte von Samia Yusuf Omar ("חלום אולימפי – סיפורה של סאמיה יוסוף עומאר"). הספר נבחר כספר השנה של לוכס לשנת 2015,[11] ויצא בתרגום לאנגלית ב-2016.[12]

קבוצת ספורטאים בסומליה שאבו השראה מסיפורה, וב-2014 החלו לפעול בדרישה לתנאים טובים יותר כדי שסיפור כמו של עומאר לא יחזור על עצמו. לא ברור שישנם נכון לאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו השגים לפעולות אלו, וספורטאים נוספים ממשיכים לברוח מסומליה, לפעמים גם בדרכים דומות לאלו בהם נקטה עומאר.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Samiya Yuusf Omar". International Association of Athletics Federations. 
  2. ^ Krug, Teresa (20 באוגוסט 2012). "Somali inspiration battles against the odds". Al Jazeera. 
  3. ^ "Against the Odds: Samiya Yuusf Omar". BBC News. 21 ביולי 2008. 
  4. ^ "200 Metres – W". International Association of Athletics Federations. אורכב מ-המקור ב-21 August 2008. 
  5. ^ Krug, Teresa (3 באוגוסט 2016). "The story of Samia Omar, the Olympic runner who drowned in the Med". The Guardian. 
  6. ^ 6.0 6.1 Krug, Teresa (27 באוגוסט 2012). "Grieving for Somali Olympian Samia Omar". Al-Jazeera. 
  7. ^ Brundu, Rina. "A Rosebud Exclusive: Samia Yusuf Omar’s Italian dream. An interview with Teresa Krug of Al Jazeera". Rosebud. 
  8. ^ "Somalia Olympic runner 'drowns trying to reach Europe'". BBC News. 21 באוגוסט 2012. 
  9. ^ "Samia Yusuf Omar Dead: Somalia Track Star Drowned In Boat Accident Ahead Of London Olympics". The Huffington Post. 21 באוגוסט 2012. אורכב מ-המקור ב-16 March 2016. 
  10. ^ "“Non dirmi che hai paura”, la storia di Samia Yusuf Omar raccontata in un libro". il Bo. 19 במרץ 2014. 
  11. ^ Brever, Ariane (31 במרץ 2016). "Helden in Grautönen". Die Zeit (בגרמנית). 
  12. ^ "An Olympic Dream: The Story of Samia Yusuf Omar". Publisher's Weekly.