סאפיה בוכרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סאפיה בוכרי
Safiya Bukhari
צילום ראש של סאפיה בוכרי, עם כיסוי ראש מנומר
לידה 1950
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוגוסט 2003 (בגיל 53 בערך)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פעילה חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הפנתרים השחורים עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Ashanti Alston עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סאפיה בוכריאנגלית: Safiya Bukhari; נולדה בשם ברניס ג'ונס (באנגלית: Bernice Jones)‏; 1950[1]-24 באוגוסט 2003[2]) הייתה אסירה פוליטית אפרו-אמריקאית וחברת מפלגת הפנתרים השחורים. היא גם מייסדת שותפה של הקואליציה לשחרור מומיא אבו ג'אמאל בניו יורק, של תנועת יריחו למען אסירים פוליטיים ושבויי מלחמה בארצות הברית, והייתה סגנית הנשיא של רפובליקת אפריקה החדשה.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוכרי נולדה בברונקס, ניו יורק, בשנת 1950, אחת מתוך עשרה ילדים במשפחה נוצרית אדוקה ממעמד הביניים. היא תכננה להיות רופאה, ולמדה קדם-רפואה בניו יורק סיטי קולג' הקהילתי, והצטרפה לאחוות הנשים המשולבת גזעית היחידה במכללה, המילטון האוס. ההתעוררות הפוליטית שלה קרתה במהלך לימודיה.[3] הפרויקט הקהילתי של האחווה באותה שנה היה סיוע לילדים רעבים. רבות מן האחיות לא האמינו שיש ילדים רעבים בארצות הברית, אז הן יצאו להארלם כדי לנסות ולבדוק את הנושא. שם, היא נתקלה בפנתר שחור מוכר עיתונים שהציע לצעירות לבוא ולהתנדב בתוכנית ארוחות הבוקר לתלמידי בית ספר של הפנתרים. בהארלם, הצעירות ראו אנשים אוכלים מתוך פחים, ועוני שלא הכירו.

מפלגת הפנתרים השחורים וצבא השחרור השחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם כמה מאחיותיה, בוכרי החלה להתנדב בחלוקת אוכל חינם לילדים. היא גילתה שהמשטרה מפיצה שמועות שהפנתרים מאכילים את הילדים מזון מורעל. בוכרי הגיבה לכך: "לא הייתה ל[שוטרים] תוכנית ארוחת בוקר בבתי הספר משלהם, הם לא היו עושים מאמץ כדי להאכיל את הילדים, אבל הם לא רצו שאנחנו נאכיל את הילדים. וזה הרגיז אותי". ב-1969, היא ראתה קצין מטריד פנתר שמכר עיתונים בטיימס סקוור. כשהיא אמרה לשוטר שלפנתר הייתה הזכות להפיץ ספרות פוליטית, היא נעצרה. האירועים האלה הובילו אותה להצטרף באופן רשמי למפלגת הפנתרים השחורים.[4]

היא עבדה במשרד המפלגה בהארלם, ולאחר הפיצול הייתה אחראית על מידע ותקשורת עבור הפנתרים בכל החוף המזרחי. בוכרי היה ביקורתית כלפי ההתייחסות של המפלגה כלפי נשים בארגון הפנתרים.[5] ב-1969, היא ילדה בת, וונדה, שאביה, רוברט ווב, נהרג במהלך האלימות שליוותה את ההתפצלות של המפלגה בשנת 1971. באותה השנה, היא המירה דתה לאסלאם. לבוכרי היה פרופיל תקשורתי גבוה בשל העבודה שעשתה, והייתה תחת מעקב תמידי של המשטרה והבולשת, בין היתר כי כמעט תמיד ניצלה את זכותה לשאת נשק, בתור אזרחית שמעולם לא הורשעה בפשע. העיתונים הרבו לפרסם תמונות שלה בכותרות שהדגישו "פנתרים חמושים", על אף שהיא הייתה היחידה שהסתובבה חמושה, לפחות באופן גלוי. גם עבודתה הפוליטית הייתה בעין הציבור, במיוחד הוועדה להגנת אסירים פוליטיים, שהיא הייתה בין מייסדיה. כשזומנה להעיד בבית משפט לגבי הקבוצה החדשה, הפלג המהפכני יותר, שנקראה צבא השחרור השחור (BLA) באפריל 1974, היא ירדה למחתרת עם חברי BLA כדי להימנע ממתן העדות.

מעצר ומאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בינואר 1975, בוכרי נלכדה על ידי המשטרה לאחר חילופי ירי בין השוטרים לפעילי BLA בנורפוק, וירג'יניה. אחד מחברי BLA נהרג, ואחר נורה בפניו.[6] על אף שהיה לבוכרי רישיון פדרלי לשאת נשק, היא הואשמה על ידי מדינת וירג'יניה באחזקת נשק בלתי חוקית, וביקשו להעמיד אותה למשפט על האשמות שנשאו עונש של 900 שנה, וכן בניסיון לשוד וברצח, על סמך היותה במקום התקרית, האשמה שנושאת עונש מוות. במשך 30 יום, חברי BLA העצורים חיו תחת איום ההוצאה להורג, אך אז בית המשפט העליון קבע שעונש המוות אינו חוקתי, והעונש המרבי שעמדו בפניו היה מאסר עולם.[7] ***בחירת המושבעים, המשפט והטלת גזר הדין התבצעו תוך יום אחד בלבד, ובמהלך המשפט עצמו, בוכרי לא הורשתה להיות נוכחת בבית המשפט. היא נשפטה ל-40 שנות מאסר, על אף שהמושבעים ביקשו להטיל עליה את העונש המינימלי. בוכרי נשלחה לכלא הנשים של וירג'יניה, שם סומנה על ידי שירות בתי הסוהר כ"אסירה מסוכנת ביותר", והתחילה את ריצוי עונשה ב-21 ימים בבידוד, דבר שהיה נגד חוקי המוסד עצמו.[8]

בוכרי נזקקה לניתוח בשל גידולים ברחם - למעשה, טיפול רפואי היה הסיבה שהייתה בדרכה דרומה כשנלכדה - אבל הסגל הרפואי של הכלא דחה אותה למשך שנתיים. היא הגישה תביעה, ונאמר לה שהיא יכולה לקבל טיפול רפואי אם תשלם בעצמה עבור טיפול פרטי.[9] לאחר חודש בו סבלה מדימום כבד תכוף, ובו נמנע ממנה כל טיפול רפואי, בערב ראש השנה 1976, בוכרי נמלטה מן הכלא. היא נתפסה לאחר חודשיים והוחזרה לווירג'יניה. כשהועמדה למשפט על הבריחה, נחשף כל הסיפור הרפואי. חבר המושבעים גילה כלפיה סימפתיה, והשופט איים עליהם שהם חייבים להרשיע, וכך היה. לפני כן, העונש המקסימלי על בריחה הייתה 6 חודשים בהפרדה באגף ביטחון מקסימלי, אך היא נשלחה לשם בתנאי בידוד ליותר משלוש וחצי שנים, והשתחררה רק בעקבות תביעה נוספת. הייתה זו התקופה הארוכה ביותר שאסיר ישב באגף בשל בריחה בווירג'יניה. עם זאת, כתוצאה מן ההליכים, בוכרי קיבלה את הטיפול הרפואי הנדרש. הגידולים שלה החמירו כל כך במהלך השנתיים, שאי אפשר היה להציל את רחמה, והיא עברה כריתת רחם מלאה.

בזמן שהייתה בכלא, בוכרי ומספר אסירות נוספות יסדו תוכנית בשם "אמהות בפנים אוהבות ילדים (MILK) במטרה למנוע הפרדה של ילדים מאמותיהם הכלואות.[10] בוכרי גם הגישה תביעה נגד מערכת בתי הכלא של מדינת וירג'יניה בסך $1.45 מיליון ב-1979, בטענה כי הפרדה בתנאי בידוד בכלא היא בלתי חוקתית, ונחשבת כעונש אכזרי ובלתי רגיל, כמו גם שלילת הגנה שווה והליך משפטי הוגן. לאחר תחילת בדיקה על ידי בית המשפט לתנאים בכלא הנשים, ההליכים נדחו לטובת חקירה כדי לגלות עם יש קשר בין בוכרי לבין אסאטה שאקור, שברחה מן הכלא בניו ג'רזי באותה העת.[11][12]

באוגוסט 1983 היא שוחררה על תנאי, עם איסור על חיבור לחברי BLA או הפנתרים.

המשך חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984, בוכרי נישאה לאנרכיסט אשנטי אלסטון.[13] היא עבדה כעובדת סוציאלית באגודה לסיוע משפטי.

בוכרי המשיכה להיות פעיל פוליטית אחרי שסיימה את תקופת השחרור על תנאי. ב-1992, היא עזרה להקים את התא בניו יורק של הקואליציה למען שחרורו של מומיא אבו ג'אמאל.[14] ב-1998, היא עזרה לארגן את מצעד ועצרת יריחו למען אסירים פוליטיים ואסירי מלחמה בוושינגטון די סי.[15] פרויקט יריחו הפך, כפי שהיא תיארה את זה, ל"תנועה עם המטרה המוגדרת של קבלת הכרה כי אסירים פוליטיים קיימים בתוך בתי הכלא של ארצות הברית, למרות הכחשת הממשלה."[16] בוכרי הייתה מעורבת גם בתנועה העממית על שם מלקולם X.[17] היא אירחה את תוכנית הרדיו "איפה אנחנו חיים" יחד עם סאלי אובריאן ברשת WBAI, תוך התמקדות בסוגיות הקשורות לבתי כלא.[18][19]

בוכרי היה סגנית הנשיא של רפובליקת אפריקה החדשה, ממשלה זמנית שפעלה להקמת אומה שחורה בשטחי מדינות דרום קרוליינה, ג'ורג'יה, אלבמה, מיסיסיפי ולואיזיאנה, "מדינות שנבנו על גבם של אפריקאים משועבדים".[20]

ב-24 באוגוסט 2003, בוכרי נפטרה מהתקף לב בקווינס, ניו יורק. לאחר מותה, אבו ג'מאל הצהיר מהכלא ש"היא הייתה מהפכנית אמיתית. סבלנית, מתמידה, ממושמעת, נחושה ... [אשר, כמו צ'ה] גווארה, היה מונעת על ידי תחושה חזקה של אהבה."[21]

המסמכים שלה פורסמו לאחר מותה, לאחר שנאספו ונערכו על ידי בתה וונדה ג'ונס בעזרת לורה וייטהורן.[22] הניירות פורסמו בספר בשם The War Before: The True Life Story of Becoming a Black Panther, Keeping the Faith in Prison and Fighting for Those Left Behind, ויצא לאור בשנת 2010 על ידי Feminist Press.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bukhari, Safiya (2010). The War Before : the True Life Story of Becoming a Black Panther, Keeping the Faith in Prison, and Fighting for Those Left Behind.. New York: Feminist Press at CUNY. ISBN 9781558616547. OCLC 630541456. 
  2. ^ "Safiya Bukhari, Presente!". Revolutionary Worker. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-01-30. 
  3. ^ Meyer, Manuella (2003). "Commentary on Black Liberationists". Social Justice 30 (2): 43. JSTOR 29768183. 
  4. ^ Bukhari, Safiya (27 בספטמבר 1992). Interview with Safiya Bukhari. (ראיון). אורכב מ-המקור ב-2018-01-30. 
  5. ^ Alameen-Shavers, Antwanisha (Fall 2016). "The Woman Question: Gender Dynamics within the Black Panther Party". Spectrum: A Journal on Black Men 5 (1): 54 – באמצעות Project MUSE. (subscription required (help)). Bukhari (2010) further contends that the party had 'taken on the persona of sexist America, but only with a Black hue.' 
  6. ^ James, Joy (2003). Imprisoned intellectuals : America's political prisoners write on life, liberation, and rebellion. Lanham, Md.: Rowman & Littlefield. עמ' 122–123. ISBN 9780742520264. OCLC 71123868. 
  7. ^ "Stormy Trial Opens for Black Liberationists". The High Point Enterprise. Associated Press. 16 באפריל 1975. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-02-18. 
  8. ^ "Revolutionary Becomes 'Most Dangerous' Inmate". Daily News-Record. Associated Press. 13 במרץ 1979. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-02-18. 
  9. ^ Bader, Eleanor (22 ביוני 2011). "Black Panther's Posthumous Writings Cover Activism's Risks, Rewards". Truthout (באנגלית). ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-02-07. 
  10. ^ Bukhari, Safiya (15 באוגוסט 2002). Interview with Safiya Bukhari, part 6. ראיון עם Imani Henry. Workers World. אורכב מ-המקור ב-2018-02-07. I and other women started this group, Mothers Inside Loving Kids (MILK), for the long-termers. And we helped them spend time with their children. Because one of the things they do heavy in the South is that they take away parental rights, especially if a woman goes to jail. 
  11. ^ "Judge to Study State of Women in Prison". Daily News-Record. Associated Press. 26 באוקטובר 1979. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-02-18. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2018. 
  12. ^ "Prison system suit off, pending Chesimard link". The Asbury Park Press. Associated Press. 21 בנובמבר 1979. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-02-18. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2018. 
  13. ^ Alston, Ashanti (מאי 2010). Be careful of your man-tones! Gender politics in revolutionary struggle. Interface: a journal for and about social movements. ראיון עם Hilary Darcy: 27. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-02-07. 
  14. ^ "In Memory Of… | Free Mumia". www.freemumia.com (באנגלית). 
  15. ^ Muntaqim, Jalil (12 בפברואר 2017). "Message from Political Prisoner Jalil Muntaqim to the Community". www.thejerichomovement.com (באנגלית). 
  16. ^ "Jericho Manual". National Jericho Movement. 2014. 
  17. ^ Berger, Dan (2016). Captive nation : Black prison organizing in the civil rights era. University of North Carolina. עמ' 274. ISBN 9781469629797. OCLC 892794656. Prior to her death in 2003, Bukhari also worked with the Malcolm X Grassroots Movement, formed by people close to the Republic of New Afrika. The Malcolm X Grassroots Movement has organized against stop-and-frisk policing and for the freedom of black political prisoners. 
  18. ^ Bulagoon, Kazembe (9 בספטמבר 2003). "Safiya Bukhari Presente". The Indypendent (37). 
  19. ^ "Where We Live". WBAI Radio - NYC. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-02-18. 
  20. ^ Boyd, Herb (28 באוגוסט 2003). "A gallant warrior and revolutionary passes". New York Amsterdam News 94 (35). 
  21. ^ Abu-Jamal, Mumia (28 באוגוסט 2003). Safiya: Lioness for Liberation! Presente! (Radio broadcast) (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2018-01-30. 
  22. ^ Gies, Martha (2011). "The Monster That Won't Stop Coming". Women's Review of Books 28 (1).