סבון חלבי
סבון חלבי (בערבית: صابون حلبي) הוא סבון מוצק המיוצר מאז העת העתיקה בעיר חלב בסוריה. מרכיביו העיקריים הם שמן זית, נתרן הידרוקסידי ושמן המופק מעלי דפנה (ער אציל).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקרים מצאו שמקורו של שמן הזית באזור סוריה ובאי כרתים[1]. העיר חלב נודעת בתעשיית הסבון שלה, המיוצר משמן זית בשיטה מסורתית מאז העת העתיקה. מפעלי הסבון הקיימים כיום בחלב הוקמו לפני מאות שנים. קיימות עדויות מימי הביניים המוקדמים למפעלי סבון רבים באזור זה[2]. הוא נחשב לסבון המוצק העתיק ביותר בעולם, והוא התפשט במשך מאות שנות סחר ברחבי אגן הים התיכון.
על פי אגדות ערביות, נשים רבות השתמשו בימי קדם בסבון חלב, בהן קלאופטרה, מלכת מצרים, וזנוביה, מלכת תדמור. סבון מוזכר בכתבים רומאים מהמאה הראשונה לספירה, וכן בכתביו של זוסימוס מפנופוליס, שנכתבו בסביבות שנת 300 לספירה. ייצור הסבון ברחבי המזרח התיכון גבר לאחר מסע הצלב הראשון. רבים מתושבי העיר עובדים במפעלי הייצור, בהם גם קהילת יהודי חלב[3].
בשנת 1944 תפוקת הסבון מהמפעלים בחלב הגיעה ל-4,500 טון בשנה[4]. עד אמצע המאה ה-20 שווק רוב הסבון למחוזות האימפריה העות'מאנית ולמצרים[5]. כיום רוב הסבון המיוצר בחלב מיוצא לאירופה ולמזרח אסיה.
רוב מפעלי הסבון הם בתי מלאכה קטנים[4]. בדצמבר 2024 הוכר סבון חלבי על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.
תהליך הייצור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייצור סבון חלבי מסורתי מתחיל בחודש נובמבר, כאשר מפיקים שמן זית מהזיתים שנקטפו במסיק. בסיום התהליך מתקבל סבון ירקרק המונח להתייבש באוויר הפתוח משך תשעה חודשים לפחות. בתקופה זו הופך הסבון לחום, ורק חלקו הפנימי שומר על צבעו הירוק המקורי. הוא משווק בצורת קוביות סבון שעליהם מוטבע שם היצרן[6].
הסבון מיוצר בתהליך סיבון המכונה "כבישה חמה", בעל מספר שלבים.
ראשית, מכניסים את שמן הזית לתוך מכל גדול ממתכת הטמון באדמה, ומתחתיו פחם לוהט. מוסיפים מים ונתרן הידרוקסידי ומביאים לרתיחה. מרתיחים את התערובת במשך שלושה ימים, שבמהלכם השמן הופך לסבון נוזלי סמיך.
לאחר מכן מוסיפים לתערובת שמן אתרי שהופק מעלי דפנה, מערבבים היטב ויוצקים את התערובת על דף גדול של נייר שעווה המונח על רצפת המפעל. בשלב זה הסבון הוא גוש גדול ושטוח של עיסה ירוקה. מניחים לסבון להתקרר ולהתקשות במשך כיממה. בזמן שהסבון מתקרר, מניחים עליו משטחי עץ, ועובדי המפעל דורכים עליהם כדי להחליק את העיסה ולהפוך אותה לבעלת עובי אחיד.
לאחר הייבוש חותכים את הסבון לקוביות, ומטביעים עליהן את שם היצרן. מניחים את קוביות הסבון זו על גבי זו באופן מדורג, כדי לאפשר חשיפה מרבית לאוויר. לאחר ייבוש נוסף הם מועברים לחלל תת-קרקעי ליישון במשך שישה חודשים עד שנה, בדרך כלל תשעה חודשים. בזמן זה הסבון עובר מספר שינויים כימיים. שאריות של נתרן הידרוקסידי שנותרו בסבון מתפרקות בתגובה איטית עם אוויר, ותכולת הלחות של הסבון מצטמצמת, וכך הופך הסבון לקשה ועמיד לאורך זמן. צבעו החיצוני של הסבון הופך לצבע בז', בעוד חלקו הפנימי נותר ירוק.
מפעלי הסבון בחלב כיום מייצרים גם סבונים בכבישה קרה, ובנוסף לשמן עלי דפנה מוסיפים עשבי תיבול או שמנים אתריים ריחניים.
מרכיבי הסבון והשימוש בו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכיביו של סבון חלבי הם שמן זית, נתרן הידרוקסידי, מים, ושמן אתרי המופק מעלי דפנה (ער אציל). ריכוז השמן מעלי דפנה נע בין 2% ל-20%, וככל שריכוזו גבוה יותר הוא יקר יותר ונחשב לאיכותי.
במהלך המאה ה-20 החלו מפעלי הסבון בחלב לייצר גם סבונים בכבישה קרה, שמרכיביו דומים אך נוספו להם עשבי תיבול או שמנים אתריים. סבון חלבי הוא מוצר מתכלה.
הסבון משמש לרחצה ורחצת תינוקות, וכן כסבון לגילוח, כביסה ושמפו.
קיימים מספר מפעלי סבון דומים בדמשק, וכן שני בתי חרושת בלבנון המייצרים סבון דומה בעזרת ציוד מודרני[4]. סבונים דומים מיוצרים גם במרסיי (אנ') ובשכם (אנ'). סבון שכם מיוצר ללא חומרי ריח.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cynthia Zaferatos, 1.1 the History of Olive Oil, איחוד מדינות הים התיכון, 2008 (באנגלית)
- ^ Alessandra Giuliani, Developing markets for agrobiodiversity: securing livelihoods in dryland areas, 2007, עמ' 32.
- ^ יצחק שמוש, קהילת חלב בסוריה, מחניים, 20 במרץ 1967
- ^ 1 2 3 אריה וולנשטיין, התעשיה בסוריה ובלבנון, הארץ, 27 בדצמבר 1944
- ^ התעשיה בסוריה, דבר, 17 בינואר 1937
- ^
מפעל סבון בסוריה משתמש בשיטות עתיקות יומין, סרטון באתר יוטיוב
