סבטלנה מויסוב
 | |
| לידה |
8 בדצמבר 1947 (בת 77) סקופיה, הרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| ענף מדעי | כימיה פיזיקלית |
| השכלה |
אוניברסיטת בלגרד אוניברסיטת רוקפלר |
| מנחה לדוקטורט | רוברט ברוס מריפילד |
| מעסיק | בית החולים הכללי מסצ'וסטס |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סבטלנה מויסוב (באנגלית: Svetlana Mojsov; נולדה ב-8 בדצמבר 1947) היא ביוכימאית אמריקאית ממוצא מקדוני, הידועה בתרומתה המרכזית לגילוי והבנת הפפטיד דמוי גלוקגון 1 (GLP-1) (אנ'), הורמון המעורב בוויסות רמת הסוכר בדם ובהפרשת אינסולין. עבודתה סללה את הדרך לפיתוח תרופות חדשניות לטיפול בסוכרת מסוג 2 ובהשמנת יתר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מויסוב נולדה בסקופיה, אז חלק מהרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה ביוגוסלביה. אביה, לזאר מויסוב (אנ'), היה פוליטיקאי ודיפלומט בכיר, שכיהן בין היתר כשר החוץ של יוגוסלביה ונשיא העצרת הכללית של האומות המאוחדות.[1]
בשנת 1971 סיימה תואר ראשון בכימיה פיזיקלית באוניברסיטת בלגרד.[2] בשנת 1972 עברה לארצות הברית והחלה בלימודי דוקטורט באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, שם עבדה תחת הנחייתו של חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1984, רוברט ברוס מריפילד. בשנת 1978 קיבלה דוקטורט בביוכימיה מאוניברסיטת רוקפלר.[2]
קריירה מדעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הדוקטורט שלה, התמחתה מויסוב בסינתזה של פפטידים, והתמקדה בהורמון הגלוקגון. עבודתה הניחה את היסודות למחקר עתידי על פפטידים דמויי גלוקגון.
בשנות ה-80 עברה לבית החולים הכללי מסצ'וסטס, שם ניהלה את מתקן סינתזת הפפטידים של מכון האוורד יוז. במהלך תקופה זו, זיהתה את הצורה הפעילה ביולוגית של GLP-1, פפטיד המיוצר במעי ומעורר הפרשת אינסולין.[2] היא פיתחה שיטות סינתזה ואנטי-גופים ייחודיים שאפשרו את זיהוי הפפטיד והבנת פעילותו הפיזיולוגית.
בשנת 1990 חזרה לרוקפלר והצטרפה למעבדתו של ראלף סטיינמן.[2] מחקריה המאוחרים עסקו בהיבטים אבולוציוניים של פפטידים דמויי גלוקגון בבעלי חיים שונים, כולל דגים, תוך בחינת מנגנוני ויסות סוכר שאינם תלויי אינסולין.[2]
מאבק להכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות תרומתה המרכזית לגילוי GLP-1, מויסוב לא נכללה תחילה ברשימת הממציאים על הפטנטים הקשורים לתרופות המבוססות על הפפטיד. רק לאחר מאבק משפטי הוכרה כשותפה לארבעה פטנטים, וקיבלה חלק מתמלוגי התרופות לשנה אחת. היא המשיכה לפעול להכרה בתרומתה, במיוחד לאחר שעמיתיה קיבלו פרסים על עבודות משותפות.
תרופות מבוססות GLP-1
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחקר של מויסוב הוביל לפיתוח תרופות כגון ויקטוזה, אוזמפיק וריבלסוס, המשמשות לטיפול בסוכרת מסוג 2 ובהשמנת יתר.[2] תרופות אלו מבוססות על חיקוי פעולתו של GLP-1, והן נמצאות בשימוש נרחב ברחבי העולם.[2]
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 2023 זכתה מויסוב להכרה רחבה על תרומתה המדעית, כולל:
- פרס VinFuture (2023)
- רשימת Nature's 10 (2023)
- פרס Pearl Meister Greengard (2024)
- רשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין טיים (2024)
- פרס נסיך אסטוריאס למחקר מדעי וטכנולוגי (2024)
- פרס טאנג במדעי הביופרמה (2024)
- פרס לסקר-דבייקי למחקר קליני רפואי (2024)
- פרס BBVA Frontiers of Knowledge (2024)
- פרס פריצת דרך במדעי החיים (2025)
- פרס וורן טריניאל (2025)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סבטלנה מויסוב, באתר ResearchGate
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Марина Дамческа, Macedonian scientist Svetlana Mojsov among the winners of the Asian Tang Award for biopharmacy - Sloboden Pechat, Слободен печат, 2024-06-20 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Svetlana Mojsov, Our Scientists (באנגלית)