סבסטיאן רומרו רדיגאלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סבסטיאן רומרו רדיגאלס
Sebastián de Romero y Radigales
Romero Radigales.jpg
צילום במדי שרד בימי כהונתו כקונסול כללי של ספרד באתונה
לידה 20 בינואר 1884
גראוס, נפת ריבאגורסה, מחוז אואסקה, חבל ארגון, ממלכת ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 ביולי 1970 (בגיל 86)
מדריד, ממלכת ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל פעילותו להצל יהודים ביוון; חסיד אומות העולם
השכלה אוניברסיטת סרסגוסה
מקצוע דיפלומט
תפקיד קונסול כללי בשיקגו (1936-1934)
קונסול כללי באתונה (1945-1943)
ציר ספרד ביוון (1950-1945)
תואר מוסמך במשפטים
השקפה דתית נצרות רומית-קתולית
בת זוג אלנה קוטאווה אנינו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סבסטיאן דה רומרו אי רדיגאלסספרדית: Sebastián de Romero y Radigales , ‏ 20 בינואר 1884 - 31 ביולי 1970 ) היה דיפלומט ספרדי וחסיד אומות העולם, משפטן בהכשרתו, שבמסגרת שרותו בימי השואה ביוון, הציל כ-600 יהודים, רובם אזרחי ספרד, תוך כדי מאבק עיקש מול השלטונות הנאצים וממשלת ארצו בימי הדיקטטורה של פרנקו.

רקע משפחתי וקורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כבן בגראוס, נפת ריבאגורס, מחוז אאוסקה, בחבל ארגון, כשני מבין שלושה ילדים של משפחת אצילים. אביו היה אוואריסטו רומרו דה ז'וזאו שמוצאו היה בברבסטרו, ואמו - אלנה דה רדיגאלס אי רדיגאלס. [1] אחיו הבכור, חוזה רומרו רדיגאלס, נמנה עם מנהיגי מפלגת האיכרים והיה בשנות ה-1930 חבר בפרלמנט וסגן שר החקלאות. אחיו הקטן נעשה ישועי. אחרי לימודי משפטים באוניברסיטת סרסגוסה פנה רומרו רדיגלס אל קריירה דימפלומטית. גילה התעניינות בנושאים תרבותיים ופוליטיים ופרסם מאמר על "הערכים הספרדיים" שהוקדש לדמויותיהם של דון קיחוטה, קלדרון, אל גרקו, ולאסקס, וגויה ובשנת 1941 ספר על הבדלנות הבסקית. אחרי שהתקבל לעבודה במשרד החוץ הספרדי היה בין השאר קונסול בבולגריה (1925), קונסול בעיר גאלאץ, בחבל מולדובה שברומניה, קונסול בסן פרנסיסקו (1933-1929)) נציב הביתן של ספרד בתערוכה הבינלאומית בשיקגו (1934) וקונסול כללי בשיקגו (1936-1934).[2] בעת חופשות בשנים 1932ו-1933 הרצה הרצאות ביוון במסגרת "הליגה הספרדית-יוונית".[3] בהמשך הצטרף למחנה של פרנסיסקו פרנקו ומילא בשנים 1937–1939 בשביל הממשלה ה"לאומנית" מבורגוס, את התפקיד של ממונה על סחר חוץ באתונה[4] לשם השגת נשק.

פעילותו ביוון בעת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19431945 מילא רומרו רדיגאלס תפקיד הקונסול הכללי באתונה,.[4] הוא הא במקומו של אדוארדו גאסט.[3]

בין מרץ -יוני 1943 כ-50,000 יהודי סלוניקי גורשו על ידי שלטונות הכיבוש הנאצים הגרמנים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.

עם כניסתו לתפקיד של קונסול כללי באתונה באפריל 1943 רומרו רדיגאלס נכח לדעת על הסכנה הרובצת על יהודי יוון, כמעט רובם יהודים ספרדים. כדיפלומט ספרדי ראה את עצמו אחראי לגורלם של אותם יהודים שהיו אזרחי ספרד, כ-800 במספרם (מתוכם 511 בסלוניקי [5] ). יתרה מזו, רומרו רדיגאלס ניסה להיעזר בפעילותו בהחלטה שאומצה בדצמבר 1924 על ידי הממשל הימני של פרימו דה ריברה שבו אנשים שמוצאם בספרד, כולל כל בני הפזורה של יהדות ספרד הוכרזו כמועמדים אפשריים להתאזרחות בספרד. רומרו רדיגאלס התחיל לפעול למען השחרור של היהודים הנושאים בדרכון ספרדי.

הצלת כמה מאות יהודים נתיני ספרד מסלוניקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ב-30 באפריל 1943 הציר של גרמניה הנאצית באתונה, ד"ר גינתר אלטנבורג, התלונן במשרד החוץ של ארצו על דרישותיו העיקשות של רומרו רדיגאלס, שבגללן התעכב גירושם של כמה מאות יהודים. ממוניו במשרד החוץ הגרמני התבקשו על ידו להתערב אצל השלטונות במדריד על מנת שיקראו לסדר היום את העמית הספרדי. רומרו רדיגאלס לא הירפה עד שלא השיג הסכמת שלטונות הכיבוש האיטלקי להעברתם ברכבת איטלקית של 150 יהודים אזרחי ספרד מהעיר סלוניקי למקום בטוח יותר, באתונה, שנמצאה עדיין תחת שליטה איטלקית. נוסף לכך הוא נאבק עד לרגע האחרון על מנת למנוע את הגירוש לפולין של 367 היהודים בעלי דרכון ספרדי שנותרו בסלוניקי.

מאחר שהממשל הספרדי של פרנקו באמצעות שר החוץ גומס חורדאנה ביקש לעכב את ההחלטה לגבי קבלתם או העברתם דרך שטח ספרד ובשלבים מסוימים ביקש מהדיפלומט להרפות מהעניין ואחר כך הפסיק לענות למסריו הבהולים, גרמניה הציעה להעביר את יהודים אלה באופן זמני למחנה הריכוז ברגן-בלזן ב"אגף הנייטרלים", כלומר של נתיני מדינות נייטרליות. רומרו רדיגאלס ניסה לשכנע את הגרמנים להשאירם ביוון, או לפחות להוריד מהטרנספורט המתוכנן את הילדים והזקנים וכשבקשותיו נדחו התעקש לבקש שיהודים אלה יוסעו ויוחזקו בתנאים מיטביים. ב-13 באוגוסט 1943 אחרי שנים עשר ימי הסעה, 367 יהודים אלה הגיעו לברגן-בלזן. מתוכם 40 היו מתחת לגיל 14, ו17 מעל גיל 70. קבוצה זו המתינה בברגן-בלזן מ-13.8.1943 ועד 7.2.1944 כשהסתיים המו"ם בין גרמניה ובין ספרד. בפברואר 1944 הושגה הסכמת המשטר של פרנקו להבאתם מברגן-בלזן לספרד בתנאי שלא יישארו במדינה זו ושמספר שווה של פליטים יעזבו את ספרד במקביל. פרט לשניים שמתו, כל העצורים של ה"רכבת סלוניקי - ברגן-בלזן" שוחררו והיטלטלו בדרכים במשך כשמונה חודשים [6] כ-150 הגיעו בדצמבר 1944 לארץ ישראל. שאר המשוחררים עברו את התחנות הבאות: צרפת - נקודת המעבר "סרבר" Cerberes בין צרפת לספרד, תוך פיקוח קפדני מצד הגרמנים - ברצלונה - מדריד - קזבלנקה - מחנה פדהאללה על יד קזבלנקה . חלק קטן עברו דרך רפיח הוא לארץ ישראל. רובם שהו במחנות אונרר"א עד שחזרו לסלוניקי בשנת 1945. בשלב זה לקראת סוף המלחמה, שר החוץ גומס חורדאנה הפך גישתו והתחיל לברך על השתדלותו של רומרו רדיגאלס, לטובת היהודים, על מנת לשפר את תדמית השלטון הפרנקיסטי בדעת הקהל הבינלאומית. [7] הקונסול ניסה גם כן למנוע הפקעת רכושם של מהיהודים. בעזרת מזכיר הקונסוליה, הכומר היווני-קתולי אירינאו טיפאלדוס, חלק מרכושם וכספם של היהודים שניצלו בדרך זו נמסרו למשמרת בבניין הנציגות הספרדית באתונה והוחזרו לבעליהם בתום המלחמה.

הירתמותו לעזרת היהודים שנמצאו באתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערב מלחמת העולם השנייה מתוך 3000–4000 יהודי אתונה, 146 היו נתיני ספרד. לפי הנתונים שהיו בידי הגרמנים באוגוסט 1943 חיו באתונה רק 40 יהודים אזרחי ספרד. [8] אולם לפי הערכותיו של רומרו רדיגאלס בבירת יוון חיו למעשה כ-300 יהודים בחסות ספרדית. באביב 1944, מספר היהודים שנמצאו בחסות הקונסוליה הספרדית היה כ-235, מתוכם 144 יהודים סלוניקאים שהוזכרו לעיל ושהועברו לכאן באביב 1943, וגם 19 יהודים אזרחי פורטוגל. כ-80 הצליחו לברוח ולהסתתר. כמאה חמישים נתיני ספרד שנותרו נעצרו עם יהודי אתונה ב-24 במרץ 1944 והובלו למחנה המעצר היידארי על יד אתונה ומשם היו אמורים להיות מובלים כמו כל האחרים לאושוויץ. לבסוף כל הנתינים הספרדים והפורטוגזים הורדו בדרך מהרכבת לפולין ונשלחו להשהיה במחנה הריכוז ברגן-בלזן. הם הגיעו לשם ב 11 באפריל 1944 . הם לא נדרשו לעבוד וזכו ליחס מועדף לעומת אסירים יהודים אחרים. כשהתקרבו צבאות בעלות הברית פונו על ידי הגרמנים ברכבת ב 6 באפריל 1945 יחד עם עוד כאלפיים חמש מאות אסירים. לבסוף ב-13 באפריל נפלו בידי צבא ארצות הברית ושוחררו כולם. [9] רומרו רדיגאלס עצמו שכר בשם הנציגות הספרדית באתונה בניין שבו מצאו מקלט כמה יהודים תחת הגנת החסות הדיפלומטית. בפעילותו הסתייע רומרו רדיגאלס גם בשיתוף פעולה של אשתו, אלנה , בת למשפחה ממוצא יווני מרומניה, קוטאבה (Elena Cutava), שביקרה בעצמה עצורים בהיידארי.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכן החל משנת 1945 התמנה לציר של ספרד ביוון עד שנת 1950 .[4] בשנת 1954 הוחזר רומרו לשרות הדיפלומטי. הוא התגורר במדריד בבית המשפחה, "ויליה אלנה" בכפר הולדתו, גראוס. רומרו רדיגאלס נפטר בשנת 1970 בגיל 86 במדריד, אחרי מחלה קצרה.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומרו רדיגלס היה נשוי לאלנה קווטאווה אנינו, יוונייה אזרחית רומניה, אותה הכיר בעיר גאלאץ. הם התחתנו בשנת .1928 לא נולדו להם ילדים, אולם אימצו את אחיינית אשתו, אירינה קונסטנטין.[4]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 21 במאי 1951 - יושב ראש הצלב האדום היווני העניק לרומרו רדיגאלס אות הצטיינות על פעילותו למען האומה היוונית בימי הכיבוש הגרמני
  • 18 ביולי 1954 הגנרליסימו פרנקו העניק לו בשם ספרד את עיטור הצלב הגדול להצטיינות[4]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2000, משרד החוץ הספרדי בתקופת השר אבל מאטוטס הוציא לאור לראשונה דף לכבוד אותם הדיפלומטים שלא הלכו בתלם עם המדיניות הרשמית של משטר פרנקו ועשו מאמצים להציל יהודים מצפורני הנאצים.[10]
  • בשנת 2007 תערוכה בשם "ויזה לחופש" Visados para la libertad אורגנה ב"קאסה ספרד" Casa Sefarad במדריד לזכרם של רומרו רדיגאלס ודיפלומטים אחרים שפעלו להצלת יהודים.
  • על סמך מחקרים שפורסמו, בשנים האחרונות, הקרן הבינלאומית ע"ש ראול ולנברג הציגה בשנת 2008 בפני המכון יד ושם בירושלים את מועמדותו של סבסטיאן רומרו רדיגאלס המנוח לצורך הכרתו כ"חסיד אומות העולם". בעקבות הפנייה, ב-30 בספטמבר 2014 הוכר רומרו רדיגאלס כחסיד אומות העולם בטקס שהתקיים בגן חסידי אומות העולם ביד ושם, בין השאר בנוכחתם של נכדתו ושל שגריר ספרד בישראל.[11][12]
  • ב-19 בינואר 2009 במרכז התרבות של קהילת היהודים בסלוניקי וב-21 בינואר 2009 במרכז התרבות של קהילת יהודי אתונה התקיימו טקסים לכבוד פרסום הספר של פרופ' מטילדה מורטיו רוסיו על פעילותו של רומרו רדיגאלס להצלת יהודים. בטקסים השתתפה נכדה של הדיפלומט, אלנה קוליטו, החיה באיטליה. רומרו רדיגאלס הוא האזרח הספרדי השביעי שהוכר כחסיד אומות העולם.

[13]

  • מעשי הדיפלומט הספרדי היו אחד הנושאים העיקריים שהועלו במהלך טקס הזיכרון לשואה באתונה בפברואר 2008 בנוכחות נשיא יוון, קרולוס פפוליאס, שרת החוץ של יוון, דורה בקויאני, ראש עיריית אתונה, יאניס זגורוס ומזכיר המדינה במשרד החוץ הספרדי, ברנרדינו דה לאון, ואחרים.

[14]

  • 2015 - עיריית מדריד הציבה לוחית זיכרון על הבית שבו התגורר רומרו רדיגלס בדרך Pintor Rosales 22

.[15] בטקס חנוכת הלוחית נכחו ראשת עיריית מדריד, אנה בוטייה והנכדה של הדיפלומט, אלנה קוליטו ונינתו אירנה קסטלי, יצחק רווח, שניצל בשואה על ידי רומרו רדיגלס, ופרופ' חיים אבני מקרן ולנברג.

  • 2017 - ככר בכפר הולדתו גראוס נקרא לפי שמו.
  • בסרט הקצר היווני "חנות ספרים בשישה פרקים" (A Bookstore in Six Chapters) תיאר אדוארד סרוטה את חייו של זוג יהודים במאה ה-20, לרבות את הפעילות להצלת יהודים שביצע רומרו רדיגאלס[16]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Matilde Morcillo Rosillo

Sebastián de Romero Radigales y los sefardíes de Grecia, 1943-1946,

  • Matilde Morcillo Rosillo

España y los judíos de Salónica, 1943-1950. La labor humanitaria del diplomatico español Santiago Romero de Radigales

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Franco y el Holocausto - MarcialPons, Historia, San Sotero, Madrid 2001

Sergio Sanchez Lanaspa 15/5/2017 - לפי מאמרו ב Almanaque de los Pirineos - Personajes entre dos guerras 1935-1945 2016, Pirineum editorial

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה פרטים גניאלוגיים על משפחתו
  2. ^ J.R.Villanueva Herrero 2014
  3. ^ 1 2 אתר האקדמיה ההמלכותית הספרדית להיסטוריה
  4. ^ 1 2 3 4 5 S.Sanchez Lanaspa 2017
  5. ^ פנקס הקהילות - יוון, ע' 283
  6. ^ פנקס הקהילות - יוון, ע' 283.
  7. ^ ארנסטו קאסס - גבורים ספרדים נגד השואה
  8. ^ Bernd Rother ע'325 הערת 390.
  9. ^ פנקס הקהילות - יוון ע' 80
  10. ^ דיפלומטים ספרדים בימי השואה
  11. ^ מתוך אתר יד ושם
  12. ^ ידיעה באתר יד ושם
  13. ^ באתר תרבות ספרד
  14. ^ באתר העיתון הספרדי ABC
  15. ^ באתר el telescopio digital
  16. ^ באתר IMDb