סגוביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סגוביה
Segovia
Escudo de Segovia.svg
סמל סגוביה
Bandera de Segovia.svg
דגל סגוביה
Segovia View From Alcazar.JPG
מדינה ספרדספרד  ספרד
קהילה אוטונומית קסטיליה ולאוןקסטיליה ולאון  קסטיליה ולאון
שטח 6,163 קמ"ר
גובה 1,002 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 51,683 (נכון ל־2018)
 ‑ צפיפות 1.108 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 40°57′N 4°10′W / 40.950°N 4.167°W / 40.950; -4.167
אזור זמן UTC+1
http://www.segovia.es
העיר העתיקה ואמת המים של סגוביה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
AcueductoSegovia edit1.jpg
אמת המים של סגוביה
מדינה ספרדספרד  ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 3, 4
קואורדינטות 40°57′00″N 4°07′00″W / 40.95°N 4.1166666666667°W / 40.95; -4.1166666666667 

סגוביה (ספרדית: Segovia) היא עיר בספרד בקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון, כשעה נסיעה צפונית למדריד. העיר בת 55,000 תושבים (2003).

העיר משמשת אתר תיירות מבוקש והוכרה בשנת 1985 על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בזכות שלושה אתרים הנמצאים בה: האקוודוקט, האלקסר והקתדרלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הייתה מיושבת עוד מימי קדם - בין השאר התיישבו בה הקלטים-איברים, הרומאים והוויזיגותים. ככל הנראה העיר ננטשה אחרי הכיבוש המוסלמי, ויושבה מחדש החל מסוף המאה ה-11 על ידי נוצרים שבאו מצפון חצי האי האיברי וכבשו את האזור מידי המוסלמים.

בסוף ימי הביניים סגוביה ידעה תקופה של שגשוג - העיר גדלה, צמחה בה תעשיית צמר חזקה, והתפתחה בה אדריכלות גותית. מלכי קסטיליה לבית טרסטמרה קבעו בה את משכנם, ביניהם איזבלה הראשונה שהוכתרה בסגוביה כמלכת קסטיליה. באותה תקופה סגוביה הפכה לאחד המרכזים היהודיים החשובים של ממלכת קסטיליה לפני גירוש ספרד ב-1492.

ואולם בעקבות התבוסה במלחמת הקהילות (1520-1521) והעברת מרכז הכובד הכלכלי והפוליטי למדריד, סגוביה ויתר ערי קסטיליה החלו לשקוע והאוכלוסייה בהן התמעטה. במהלך המאה ה-18 נעשו מספר ניסיונות להחיות את העיר, אולם ללא הצלחה. בין הניסיונות שנעשו היו הקמת האקדמיה לארטילריה של סגוביה, שהייתה האקדמיה הצבאית הראשונה בספרד, בשנת 1764. ב-1808 העיר נכבשה על ידי הצבא הצרפתי במסגרת מלחמת העצמאות הספרדית. במשך המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20 סגוביה חוותה התאוששות דמוגרפית וכלכלית.

יהודי סגוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישוב יהודי בסגוביה החל בתקופה המוסלמית. בהמשך הוקמה שכונתם על אדמת הקתדרלה. בסוף המאה השלוש עשרה היה מצב הקהילה איתן. ידועות כמה "תקנות קהל". בשנת 1366 התנער אנריקה השני מן החובות ליהודים ופרע בהם. בסוף המאה הארבע עשרה ישבו בסגוביה 55 בעלי בתים יהודים, חציים בעלי מלאכה והאחרים סוחרים אמידים שתמכו בתלמידי החכמים. אחד מבעלי המלאכה היה מוכתר בכתר הרבנות ונקרא "רבי יהודה הצבע".[1]

במהלך גזירות קנ"א היה המלך אנריקה השלישי, מלך קסטיליה בספרד, אך לא היה לו הכוח להגן על היהודים של הקהילה ורבים מהם נאלצו להמיר את דתם. במהלך המאה החמש עשרה התאוששה הקהילה. במחצית המאה החמש עשרה פעל בה אברהם שניור קורונל, מראשי הקהילה וחצרן בארמונם של המלכה איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה והמלך פרדיננד. בשנות השמונים של המאה החמש עשרה הייתה סגוביה מרכז לפעילות אנטי יהודית בהשראת האינקוויזיטור תומאס דה טורקמדה. במהלך גירוש ספרד יצאו היהודים של העיר לפורטוגל ולאימפריה העות'מאנית. רבה האחרון של הקהילה הרב שמעון מימי מת בפורטוגל בשנת 1498. מספר בתי כנסת עמדו בסגוביה, אברהם סניור קיים בביתו בית תפילה, לשם היו מגיעים אף אנוסים, אך קיומו של בית הכנסת פסק עם המרת דתו של סניור לנצרות. בית הכנסת הגדול של הקהילה נמסר למנזר של נזירות, עוד במהלך המאה החמש עשרה, ובו הוקמה כנסיית קורפוס כריסטי, שאר בתי הכנסת פסקו מלהתקיים בימי הגירוש.[2]

אמת המים של סגוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אמת המים של סגוביה

האקוודוקט (אמת מים) הוא הסמל המפורסם ביותר של סגוביה. הוא הוקם על ידי הרומאים במאה השנייה לספירה. הוא משך את מימי "הנהר הקר" (Río Frío) כ-18 ק"מ מסגוביה. חלקים רבים ממנו לא שרדו אך החלק האחרון שלו, הנמצא בכניסה הראשית לעיר, הוא מרשים ובו 166 קשתות ו-17 עמודים בשתי קומות. לזכר הרומאים בוני האקוודוקט הוצב לידו פסל של הזאבה המניקה את רמוס ורומולוס מייסדי רומא.

האלקסר של סגוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האלקסר של סגוביה

האלקסר (בספרדית Alcázar) של סגוביה הוא אחד מהטירות המפורסמות ביותר בספרד. הוא נמצא על גבעה נישאה במקום של מפגש הנהרות ארסמה וקלמורס. במקום נמצאו שרידים המעידים על תפקידו כמבצר בזמן הרומאים. הערבים החלו לבנות את המבצר אבל את צורתו הנוכחית הוא קיבל על ידי אלפונסו השישי, מלך לאון. האזכור הראשון של האלקסר הוא משנת 1120. המקום שימש מקום מושבם של מלכי קסטיליה. כאן הוכתרה איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה שנישאה לאחר מכן לפרננדו השני מלך אראגון, נישואים שייסדו את ממלכת ספרד. המקום משמש כיום כמוזיאון היסטורי למלכי קסטיליה.

הקתדרלה של סגוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קתדרלת סגוביה

הקתדרלה של סגוביה נמצאת בכיכר המרכזית. היא נבנתה בשנים 15221577. הקתדרלה בנויה בסגנון גותי-ספרדי והיא האחרונה שנבנתה בסגנון זה באירופה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך "סגוביה" באנציקלופדיה עברית, כרך כ"ה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סגוביה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בער, יצחק, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, עם עובד, 1965, עמ' 118
  2. ^ ביינארט, חיים, גירוש ספרד, י"ל מאגנס, 1995, עמ' 88