סגולה (מאגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן הערך עוסק בסגולות בהקשר יהודי בלבד. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

סגולה היא ביטוי לתכונות או יכולות מיוחדות שיש לחפץ, למעשה טקסי או לאדם, הפועלים על פי מאגיה או אמונה להתגשמות משאלות שונים. הביטוי "סגולה" מתרחב גם על כל דבר הנראה כנוגד את דרך הטבע.

השימוש בסגולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בביטוי "סגולה" החל נפוץ בימי הביניים, בשימוש עם סגולות לשמירה או לתועלת כלשהי עבור אדם המאמין בהם.

סגולות נפוצות ביהדות הן קמעות מרבנים מקובלים אשר עוסקים בתורת הקבלה. יש הנוהגים להגיד פסוקים מסוימים המסוגלים לישועה, או ללכת לקברי צדיקים מתקופת התנאים או תקופות מאוחרות יותר כגון תקופת החסידות, כדי להינצל משעת צרה או לבקש ישועה.

חוקרים כגון גרשם שלום ומשה אידל הראו כי הרבה מן הסגולות המופיעות בספרות היהודית אינן ממקור יהודי[דרוש מקור].

שאול טשרניחובסקי תיאר סגולה שניתנה לו בילדותו[1]:

במשך זמן ידוע הייתי בן יחיד במלוא מובן המלה: אחותי הבכירה מתה, הצעירה מתה, ואני ילד ויחידי. לשם שמירה יתרה רצעו את תנוך אוזני הימנית והכניסו בה עגיל כסף, עשוי ממטבעות שקיבלו מאת ארבעה זוגות, שאבותיהם, בין מצד האשה, בין מצד הגבר, חיים ובריאים

סגולות בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתקופת התנאים מוצאים את השימוש בסגולות. בתלמוד מובאים סיפורים שונים על שימוש בסגולות.

סגולה לשמירה מכל רע הוא הביטחון בה', כפי שמובא במסכת מנחות: "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. אמר ליה: כל התולה ביטחונו בהקב"ה, הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא".[2]

סגולה לשמירת הדרך היא לוויה. מובא במסכת סוטה: "כל שאינו מלוה ואינו מתלווה כאילו שופך דמים". ועוד (שם): "כל המלווה את חברו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק" (האדם שיצא לדרך אינו ניזוק).[3]

סגולה להצלה מפחד מובאת במסכת מגילה: "מאן דמבעת, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי. ותקנתו, ידלג מדוכתיה ארבע גרמידי, או ליקרי קריאת שמע, או יאמר עזי דבי טבחא שמינא מינאי".[4]

סגולה לשעת צרה היא להגיד לעילוי נשמת ר' מאיר בעל הנס: "אלהא דמאיר ענני". הסגולה מקורה במעשה המובא במסכת עבודה זרה, י"ח. מסופר שרבי מאיר הבטיח לסוהר שישחרר את גיסתו מבית בושת, שבו הוחזקה על ידי הרומאים כעונש, אם יאמר כדי להינצל "אלהא דמאיר ענני", והבטחתו התקיימה. בשל סיפורים אלו התפתחה אמונה עממית רווחת כי רבי מאיר הבטיח ישועות לכל מי שינדב צדקה לעילוי נשמתו לעניי ארץ ישראל. על כן, ישנם רבים שהולכים להתפלל ליד מה שנחשב לקברו, ותורמים כסף לצדקה. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים "אלהא דמאיר עננו" פעם אחת או שלש או שבע פעמים.[דרוש מקור: לכל הנאמר בפזקה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צפניה דרורי, אמונת שכל ואמונת סגולה אצל הרמב"ם, בתוך: דרכים לאמונה ביהדות, תשמ"א, עמ' 103–111.
  • ליפשיץ, סגולות ישראל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאול טשרניחובסקי, "מעין אבטוביוגרפיה", בתוך: בעז ערפלי (עורך), שאול טשרניחובסקי : מחקרים ותעודות, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 47.
  2. ^ מסכת מנחות, כ"ט ע"ב.
  3. ^ מסכת סוטה, מ"ו ע"ב.
  4. ^ מסכת מגילה ג.